אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הארצי לעבודה מחק ערעור שהגישה המדינה לשלילת זכאות ידועה בציבור לגמלת שארים

הארצי לעבודה מחק ערעור שהגישה המדינה לשלילת זכאות ידועה בציבור לגמלת שארים

תאריך פרסום : 21/10/2013 | גרסת הדפסה
ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
19676-11-10
21/10/2013
בפני השופט:
1. הנשיאה נילי ארד
2. לאה גליקסמן
3. אילן איטח


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל הממונה על תשלום הגמלאות
עו"ד מיכל ששון
הנתבע:
רונית אורה חיות
עו"ד יאיר סלע
פסק-דין

הנשיאה נילי ארד

1.                 לפנינו הודעתה של המדינה על חזרתה מן הערעור. הבקשה מתקבלת. עם זאת, נוכח נסיבותיו המיוחדות של הליך זה, נביא להלן תמצית השתלשלות העניינים אשר הביאתנו עד הלום.

תביעת המשיבה ופסק הדין בבית הדין האזורי

2.      המנוח אבנר יוסט ז"ל עבד שנים ארוכות במשטרת ישראל. ביום 31.3.1986 פרש לגמלאות, וביום 6.4.2004 נפטר. טרם פטירתו חיו המנוח והמשיבה ללא נישואין וילדיה של המשיבה לא נרשמו כילדיו של המנוח קודם לפטירתו.

3.      ביום 10.8.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים אשר קבע כי המשיבה היא ידועה בציבור ויורשת של המנוח, וכי שניים מילדיה הם ילדי המנוח ויורשיו. פסק דין זה ניתן לאחר מאבק משפטי ממושך שהתנהל בבית הדין הרבני ולאחריו בבית משפט לענייני משפחה, בין המשיבה לבין גרושתו של המנוח וילדיו.

4.      בסמוך לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ביום 7.9.2008 הגישה המשיבה תביעה לממונה על הגמלאות (להלן גם: הממונה) לגמלת שאירים לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח חדש], התש"ל - 1970 (להלן גם: חוק הגמלאות או החוק).

5.      הממונה על הגמלאות דחה את תביעתה של המשיבה מן הטעם שהתביעה הוגשה באיחור, למעלה מארבע שנים לאחר מועד פטירתו של המנוח, בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 50 לחוק הגמלאות ומשלא הוכחו נסיבות אשר לא היו בשליטתה ומנעו ממנה הגשת התביעה במועד, כנדרש בסיפא לסעיף 50 לחוק.

6.      המשיבה הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ערעור על החלטת הממונה תוך שטענה, כי דחיית תביעתה מחמת התיישנות הינה שלא כדין. לטענתה, לא נמצא טעם בהגשת תביעה לממונה קודם שהוכר מעמדה כידועה בציבור של המנוח בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, וכי אילו הגישה תביעה לממונה קודם לכן, הייתה תביעתה נדחית על הסף, בהיעדר מעמד חוקי.

הוסיפה המשיבה וטענה כי בנסיבות המקרה, יש לפרש את המונח "יום בו נולדה עילת התביעה" בסעיף 50 לחוק הגמלאות, כיום בו ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה, ולא כיום פטירתו של המנוח. לחלופין, טענה כי יש לראות באיחור בהגשת התביעה כאיחור ש"חל עקב סיבות שלתובע לא הייתה שליטה" עליהן, או כנסיבות המצדיקות הארכת המועד להגשת התביעה. לעניין אחרון זה, הוסיפה המשיבה וטענה, כי החלטת הממונה על דחיית תביעתה מסיבות פרוצדוראליות, מהווה קיפוח ואינה צודקת, לאור השנים הארוכות בהן ניהלה מאבקים משפטיים לשם הכרה בה כידועה בציבור של המנוח, ובילדיה כילדיו.

7.      המדינה טענה כי דין הערעור להידחות על הסף, שכן על פי הוראת סעיף 50 לחוק הגמלאות, ה"אירוע המזכה" לצורך תביעה לקצבת שאיר הוא יום פטירתו של המנוח וכי הממונה פעל לפי הוראות החוק. עוד טענה, כי ההליכים שהתנהלו בבית משפט לענייני משפחה אינם "אירוע מזכה" בפני עצמו, ועל כן מועד מתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, אינו רלבנטי. בנוסף טענה המדינה, כי קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, בדבר היותה של המשיבה ידועה בציבור, אין בה כדי לחייב את הממונה בקביעת הזכאות לקצבת שאיר. זאת מן הטעם שהמבחנים המופעלים על ידי הממונה שונים. ומכל מקום קביעת בית המשפט לענייני משפחה אינה מחייבת את המדינה, מכיוון שלא הייתה חלק מההליך שנדון לפניו. על האמור, הוסיפה המדינה וטענה, כי לא אירע כל אירוע אשר מנע מהמשיבה להגיש תביעתה לממונה בתוך שנתיים שלאחר הפטירה, ועל כן לא ניתן לקבוע כי היו סיבות שלא הייתה לה שליטה עליהן.

8.      בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציגי הציבור מר מיכאל בר און ומר שמואל קליינר; ס"ע 3739-09) דחה את ערעורה של המשיבה תוך שקבע, כי תקופת ההתיישנות בת שנתיים ימים הקבועה בסעיף 50 לחוק הגמלאות, הינה התיישנות מהותית, וכי האירוע המזכה בתשלום קצבה הוא מועד פטירת המנוח ולא מועד פסק הדין בבית משפט לענייני משפחה המכיר בה כיורשת וכידועה בציבור של המנוח ובילדיה כילדי המנוח. עוד נקבע, כי "אין כל ערובה כי תביעה בבית משפט לענייני משפחה להכרה בזכויותיה בעיזבון כידועה בציבור - הייתה משמשת בוודאות (ובוודאי שלא מחייבת), את הממונה על הגמלאות בהחלטתו לעניין זכאות התובעת לקצבת שאיר על פי חוק הגמלאות (כאשר הצד הנגדי בתביעה לקצבת שאיר הוא המדינה ולא העיזבון)".

      בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי הממונה דחה את תביעתה של המשיבה בשל ההתיישנות בלבד, מבלי שנמצאה בהחלטתו כל התייחסות לסמכותו להאריך את תקופת ההתיישנות "בכפוף לסייגים שבסעיף 50" לחוק. בהעדר כל התייחסות בהחלטת הממונה לאפשרות כזו, הורה בית הדין האזורי "להחזיר את העניין לממונה, אשר יקבע, על פי שיקול הדעת המסור לו, האם בנסיבות שנוצרו יש מקום להאריך את תקופת ההתיישנות, והאם לדעתו התקיים הסייג האמור בסעיף 50 לחוק".

9.      תביעתם של שני הקטינים, ילדי המשיבה אשר הוכרו על ידי בית המשפט לענייני משפחה כילדיו של המנוח, התקבלה על ידי הממונה על הגמלאות. בהקשר זה ציינה המדינה בטיעוניה בערעור כי "אין להם יכולת אמיתית לשלוט בהליך ובהגשת התביעות ולכן יוצאים מנקודת הנחה שלגביהם אפשר לראות בתקופת קטינותם כזו המאפשרת להם להגיש את התביעה ולא מתחשבים באותה הגבלה על תקופת התיישנות בגלל נושא הקטינות".

הערעור

10.  המדינה ערערה על הוראת בית הדין האזורי להחזרת הנושא לבחינתו של הממונה, בטענה כי נערך למשיבה שימוע ולאחריו הגיע הממונה למסקנה, כי לא התקיימה כל נסיבה המצדיקה הארכת מועד תקופת ההתיישנות. בנוסף חזר הממונה על טענותיו לעניין התיישנות תביעתה של המשיבה והעדר זכאותה לקצבה בשל כך.

11.  המשיבה מצידה חזרה על טענותיה בבית הדין האזורי, תוך שהטעימה כי תביעתה לא התיישנה, וכי למיטב הבנתה נבצר ממנה להגיש תביעתה לממונה לגמלת שאירים בטרם הוכרע מעמדה כידועה בציבור ויורשת של המנוח, וקודם שנקבע כי המנוח הוא אבי ילדיה. קביעה שהתקבלה בעקבות בדיקת רקמות שנערכה לילדים במסגרת ההתדיינות בבית משפט לענייני משפחה.

החלטות בית הדין הארצי וטיעוני הצדדים 

12.  במסגרת הדיון בערעור המדינה, נוכח נסיבותיו המיוחדות של המקרה, קבע בית הדין הארצי, מפי סגן הנשיאה השופט פליטמן, כך:

" אין בית דין זה יכול להסתיר התרשמותו כי פרשנות דרקונית של סעיף 50 לחוק שירות המדינה גימלאות, לפיו למעשה רק במקרה של נבצרות ניתן להאריך את מועד ההתיישנות מעבר לשנתיים - פרשנות זו אין הדעת נוחה הימנה, בייחוד על פי סעיף 50 לחוק נשללת הזכאות לגמלת שארים, להבדיל משאלת רטרואקטיביות תשלומה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ