הארכת מעצר לצלאח מוחמד אחמד בלחאוי

נוכח הסכמת הסנגור, ולאחר שהתרשמתי כי כלל הנסיבות מצדיקות הארכת מעצר כאמור, הנני מאריך את מעצרו של המשיב עד לתאריך 6.9.08.

יחד עם זאת, נוכח ההשתלשלות המורכבת והמיותרת של ההליכים, מצאתי להעיר מספר הערות.

הבקשה שבפניי הוגשה ב-3.7.08. בו ביום, פנתה מזכירות ביהמ"ש לסנגור וזה הודיע כי הוא מתנגד לבקשה. על כן, נקבע הדיון במעמד הצדדים. ברם, במועד הדיון שנקבע בתיאום עם הסנגור בתאריך 16.7.08, נעדר זה האחרון ללא כל הסבר או אישור. לאור זאת, ולאחר שהמשיב ביקש במפורש שלא לדחות את הדיון פעם נוספת, שמעתי את טיעוני התביעה והוריתי לסנגור להגיב בכתב תוך 48 שעות. כן הוריתי כי הסנגור יסביר את אי התייצבותו לדיון. לאחר שנוצר קשר עם הסנגור, נמסר על ידו כי הודיע על הסכמתו להארכת מעצר לתביעה, ולכן לא רצה שיתקיים דיון. בחלוף כשבוע, משלא הועברה תגובה נוספת של הסנגור, התקבלה הודעה ממשרדו כי הוא נסע לחופש. על כן, נתבקשה הארכת מועד להגשת התגובה עד ליום 31.7.08, וזו ניתנה. אלא שרק בתאריך 4.8.08 התקבלה סוף סוף התגובה כאמור, בה חזר הסנגור על הסכמתו להארכת המעצר.

אין ספק כי התנהגות הסנגור המתוארת לעיל לוקה במספר פגמים. הסנגור בחר לעשות דין לעצמו ולא להתייצב לדיון שתואם עמו על סמך הודעה שכביכול ניתנה לתביעה, שאינה תואמת כלל את שנמסר למזכירות ביהמ"ש. יתרה מזו, הסנגור חרג פעמיים מהמועדים שנקצבו לו על ידי ביהמ"ש להגיב.

כל אלה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת עם חובותיו המקצועיים של סנגור ועם כללי ההתנהגות המקצועית הבסיסיים ביותר.

אשר על כן, שקלתי האם לא יהיה ראוי להפנות את העניין לעיון וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין.

עם זאת, מצאתי לנכון לעת הזו, להסתפק בהערות האמורות מתוך תקווה כי הסנגור יראה לשפר את דרכיו.

ניתנה היום, 13 באוגוסט 2008, י"ב באב התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: ער