הארכת מעצרם של ראאד מחאג'נה (סלאח) ואח' בגין מעורבותם במשט לעזה והארועים האלימים בהתפתחו במהלכו

המבקשת עותרת למעצר ארבעה משיבים - אזרחי ישראל, בעקבות אירועי משט מתורכיה לכוון עזה, למשך  10 ימים, להמשך חקירה וביצוע פעולות שפורטו בדו"ח חסוי המסומן מב/2.

נטען בבקשה כי בתאריך 31.05.2010, נעצר משט ספינות מתורכיה לכוון עזה, לאחר שלא נענה לקריאות חל הים לעצור ולהגיע לנמל אשדוד על מנת לפרוק ציוד המיועד לרצועת עזה, לצורך בדיקה בטחוני. נטען כי במהלך ההשתלטות על אחת הספינות העונה לשם "מרמרה", הותקפו באופן חמור חיילי צה"ל באמצעות סכינים, לומים מברזל, ירי מרוגטקה, חפצים שונים, רימוני הלם וכן בוצע לעברם ירי מנשקי החיילים, שנחטפו על ידי ההמון.

המבקשת ייחסה למשיבים את החשד כי היו מעורבים בעבירות על פי חוק העונשין, התשל"ז - 1977 של ניסיון כניסה לשטח צבאי, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות,חבלה חמורה, קשירת קשר לפשע, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת עובד ציבור, התקהלות אסורה, התפרעות, עבירות בנשק וניסיון להפרת הוראה חוקית (תוקן במעמד הדיון). כמו כן יוחסו למשיבים ביצוען של עבירות נוספות של איסור כניסת אזרחים לשטח עזה וניסיון כניסה לשטח צבאי סגור.

ראשית, נטען בפתח הדיון כי המשיבים מוחזקים במעצר בלתי חוקי, שכן מן הרגע בו הפסיקו להיות בני חורין ונשללה חירותם על ידי מי מטעם המבקשת - עוד בהיותם על סיפון הספינה, יש לראות בהם כמי שנעצרו וממועד שלילת החירות יש למנות את תחילת זמן המעצר. נטען כי מאחר שחלפו להם מעל 24 שעות ממועד שלילת החירות, הרי שלא ניתן עוד לומר כי הובאו לביהמ"ש בהיום במעצר חוקי, לנוכח הוראת סעיף 29 לחסד"פ (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו - 1996.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, בהתייחס לטענה זו, עולה כי המשיבים הורדו מן הספינה ביום 31.05.2010, בין השעות 17:30 ועד 22:55 והובאו לבית המעצר באשדוד. ממועד חתימת צו המעצר ועד להבאת כל אחד מן המשיבים לבית המשפט, טרם חלפו 24 שעות ולא שוכנעתי כי יש למנות את תקופת מעצרם של המשיבים עוד משעת היותם על סיפון הספינה, שכן בשלבים אלה עדיין התנהל האירוע עצמו.

באשר לטענה כי ביהמ"ש נעדר סמכות עניינית ומקומית ניתנה החלטה במהלך הדיון.

ולגוף הבקשה - נטען על ידי ב"כ המשיבים כי מדובר בבקשה גורפת שאינה מתייחסת באופן מובחן לכל אחד מן המשיבים. מדובר בבקשה, כך נטען, המוגשת שלא בתום לב משום שזו זונחת את העיקר - מותם של מעורבים ומתמקדת בטפל על מנת להקהות את מחדלי האירוע. נטען על ידי המשיבים כי לא ניתן להורות על מעצרם של המשיבים, אך ורק בשל הימצאותם בספינה, כאשר אין בדל ראיה שיקשור אותם לעבירות האלימות ולא מתקיימת ביחס למי מהם עילות המעצר הנטענות.

עוד נטען, בין היתר, כי מחקירת נציגי המבקשת עולה כי לא ניתן להצביע על מי מן המשיבים כמעורב פעיל, שכן אלה שהו בבטן האוניה ולא נטלו חלק באירועים המיוחסים להם וכך ניתן יהיה להיווכח מצפייה בשלל התמונות אשר תיעדו את האירוע. עוד צויין בהקשר זה כי איש מהמשיבים לא נפגע ולא נפצע במהלך הארוע ולכן לא ניתן לקבל את טענת המבקשת באשר למעורבותם בארועים האלימים שבביצועם נחשדו.

באי כח המשיבים הוסיפו וטענו באופן קונקרטי באשר לכל אחד מהמשיבים ועתרו לדחות את הבקשה על פניה, בהיותה בלתי מבוססת בעליל.

שקלתי את טענות באי כח הצדדים המלומדים הן מצד המבקשת והן מצד המשיבים, ולאחר עיון בחומר החקירה שנאסף עד כה שוכנעתי כי קיים חשד סביר לכך שהמשיבים עברו את העבירות המיוחסת להם.

בהקשר לעוצמת "היסוד הסביר", לא התעלמתי מטיעוני באי כח המשיבים ואולם בהתחשב בכך שהחקירה מצויה בשלביה המאוד ראשוניים, הרי שבשלב זה חומר החקירה אליו הופנתי די בו בכדי לגבש אותו "יסוד סביר" לצורך השלב הזה של ההליך.

עוד שוכנעתי כי קיים יסוד סביר לכך ששחרור המשיבים יביא לשיבוש הליכי חקירה ויסכן את שלום הציבור, אף אם בחלופות שפגיעתן בחרות המשיבים פחותה, לאחר ששקלתי את טענות באי כח המשיבים בהקשר זה.

באשר לטענה כי המשיבים כאזרחי המדינה הופלו לרעה ביחס למעורבים אחרים הגם שאינם אזרחי המדינה וביחס לחברת כנסת, הוצהר על ידי נציג המבקשת סנ"צ בואני, "כי אכן שוחררו אנשים, אבל לא שוחרר אפילו אחד שקשור לספינת מרמרה. שוחררו מהספינות האחרות".

לעניין הטענה כי מדובר בבקשה גורפת שאינה מאבחנת בין המשיבים, מאחר שהחקירה כאמור מצויה בראשיתה ומדובר בפעולות חקירה רבות שיש לבצע, לא מצאתי כי יש לאבחן, בשלב זה, בין המשיבים לעניין משך המעצר, זאת לאחר ששוכנעתי כי יש לאפשר למבקשת לקדם את החקירה בתוך תקופת מעצרם של המשיבים. עם זאת, יש מקום לקיים פיקוח על אופן התפתחות החקירה, ולכן הנני מורה על מעצרם של המשיבים עד ליום 8/6/2010 שעה 12.00.

זכות ערר כחוק.

<#32#>

ניתנה והודעה היום י"ט סיון תש"ע, 01/06/2010 במעמד הנוכחים.