ד. נ' פוריה ואח'

1. בפני תביעה לפיצוי התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעקבות שתי תאונות עבודה שאירעו, על פי הנטען, במהלך עבודתו אצל הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע).

טענות התובע

2. התובע, יליד 1.1.46, עבד במועדים הרלבנטיים לתביעה כנהג להעברת חולים אצל הנתבע. במסגרת עבודתו, נתבקש לנהוג ברכב מסוג סוואנה לצורך העברת חולים מבית החולים פוריה ליעדים אחרים. הנתבעת מס' 2 הינה המנהלת של הנתבע ובעלת השליטה בו.
3. בכתב התביעה, פירט התובע את נסיבות התאונות כדלקמן:

"ביום 6.8.08 נתבקש התובע לבצע העברה בשכיבה של חולה כבדת משקל (מעל 120 ק"ג) מהמחלקה האורטופדית בביה"ח פוריה לביה"ח תל השומר.

בעזרת אלונקאים ביצע התובע העברה בשכיבה של החולה אל תוך הרכב, אך בהגיעו לבי"ח תל השומר לא היתה שם כל עזרה מצד צוות בית החולים.

התובע משך את האלונקה עד לקצה של הרכב, רגלי האלונקה נפתחו אך לא ננעלו, התובע נדרש ליתן מכה בתחתית הרגליים כדי שיינעלו, תוך כדי כך נפל משקל החולה והאלונקה על התובע והרגיש מייד כאב חד בגבו וברגל שמאל" (להלן: התאונה הראשונה).

4. לטענת התובע, כתוצאה מן התאונה, נגרמה לו פריצת דיסק בחוליות L4-L5. עקב פגיעתו, שהה התובע בתקופת אי כושר במשך 3 חודשים ונזקק לסדרה של טיפולי פיזיותרפיה ומעקב רפואי ממושך. התובע נבדק על ידי רופא תעסוקתי אשר אישר לו לחזור לעבודה אך באופן מוגבל, ללא הרמה וטלטול של משא כבד, ללא כיפופי גב חוזרים ונשנים וללא ישיבה, עמידה והליכה ממושכים.
5. בהמשך כתב התביעה, פירט התובע את נסיבות התאונה השנייה מיום 14.1.09 כדלקמן:

"ביום 14.1.09 במסגרת עבודתו וחרף המלצת הרופא התעסוקתי נתבקש התובע להעביר חולה מבי"ח פוריה לבי"ח רמב"ם.

התובע קיבל עזרה מהאלונקאי להעלות החולה לרכב, משמדובר היה בחולה כבד עם שתי גפיים מגובסות.

כשהגיע לבי"ח רמב"ם ובהעדר עזרה משך התובע את האלונקה לבד, הרגליים לא נפתחו ואז הושיט את רגלו כדי לפתוח את הרגליים של האלונקה ולנעול אותם (הטעות במקור – ס.ח') פתאום הרגיש כאב חד בגבו כתוצאה ממשקל האלונקה והחולה" (להלן: התאונה השנייה).

6. לטענת התובע, עקב התאונה השנייה, חלה החמרה במצבו ומאז שאירעה הוא סובל מהגבלה תפקודית ניכרת, לא שב לעבודתו ואף נאלץ לצאת לפנסיה מוקדמת.
7. התובע טוען כי האחריות לקרות שתי התאונות רובצת לפתחם של הנתבעים ועל כן עליהם לפצותו בגין נזקיו. נטען, כי יש להחיל, ביחס לשתי התאונות, את הכלל "הדבר מדבר בעדו" ולחילופין לקבוע כי התאונות אירעו עקב רשלנותם הבלעדית של הנתבעים או מי מטעמם, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהנהיגו שיטת עבודה מסוכנת ובלתי בטוחה; לא סיפקו לתובע עזרה מתאימה לצורך ביצוע העבודה כאשר ידעו או היו צריכים לדעת כי יש לבצע את העבודה עם עזרה של עובד נוסף; שלחו את התובע לבצע עבודה בבית חולים אחר מבלי שדאגו כי לתובע תינתן עזרה בהרמת משא כבד; סיפקו לתובע אלונקות לא תקינות או לא בטוחות; העסיקו את התובע בתנאים קשים בניגוד להוראת הרופא התעסוקתי; לא הדריכו או לא הדריכו באופן נכון את התובע באשר לאופן ביצוע העבודה; לא קיימו פיקוח שוטף או מספיק על שיטות העבודה ולא נהגו כפי שמעביד סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין.

טענות הנתבעים

8. בכתב הגנתם, מכחישים הנתבעים את טענות התובע כפי שתוארו בכתב התביעה. באשר לתאונה הראשונה – נטען, כי ביום 6.8.08 הגיעה הזמנת הסעה למשרדי מחלקת תחבורה לצורך העברת חולה לבית החולים תל השומר. מר דן בנאי (להלן: דן), רכז תחבורה בבית החולים פוריה, שהיה מנהלו של התובע, הורה לתובע לקחת רכב מתאים ולבצע את ההעברה. התובע הגיע למחלקה והודיע משם לדן שמדובר בחולה כבדת משקל ומשכך הוא זקוק לסיוע. דן בעצמו נרתם למשימה וסייע לתובע בהעברת החולה. התובע ניסה לטעון בפני דן כי החולה לא תיכנס לרכב ההעברה, אולם בסופו של דבר, פורק הספסל האחורי ברכב ובסיוע של דן ואלונקאי נוסף הועלתה החולה לרכב בהצלחה.
9. בהמשך, טוענים הנתבעים, התובע נפרד מדן ויצא לדרכו לכיוון בית החולים תל השומר. דן ביקש מן התובע כי יתקשר אליו עם הגעתם לתל השומר, וזאת על מנת שיוכל לתאם עם עמיתיו בתל השומר סיוע לתובע לצורך הורדת החולה מהרכב. אולם, בניגוד להוראותיו המפורשות של דן, התובע בחר לחפש בעצמו עזרה מאלונקאים בתל השומר, אשר לטענתו, סירבו לעזור. אילו התובע היה פועל על פי הוראותיו של דן, הוא לא היה נקלע למצב בו הוא צריך להוריד את החולה לבד.
10. לאחר התאונה הראשונה, התובע נעדר מהעבודה למשך שלושה חודשים וחזר רק ביום 9.11.08. התובע טען למוגבלות מסוימת בתפקודו אך לא הציג מסמכים רפואיים המעידים על כך בפני הממונה עליו, דן. מתוך התחשבות במצבו של התובע, הציע לו דן לעבור לעבוד במשמרות בוקר שבהן משובצים בדרך כלל מספר נהגים, כך שיוכל להימנע ממטלות הכרוכות בהרמת משאות כבדים, לעומת משמרות ערב בהן עובד נהג אחד ושבהן שובץ התובע. אולם, התובע סירב להצעה בטענה שהוא יסתדר במצב הקיים.