ד. נ' כונס נכסים רשמי באר שבע והדרום ואח'

לפניי בקשה שהגיש החייב להקצבת מזונות הקטינים, ילדיהם המשותפים של החייב והמשיבה 3, על סך כולל של 500 ₪ בחודש, בהתאם לסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל.

על פי הסכם גירושין עליו חתמו החייב והמשיבה ביום 27/10/2014 ואשר ניתן לו תוקף של פסק דין ביום 29/10/2014 בבית הדין הרבני, מזונות הקטינים נקבעו על סך של 4,000 ₪ בחודש.

לטענת החייב, הוא עובד בחברת "עמינח" ומשתכר סך של 5860 ₪ בממוצע.

לדבריו, הוצאותיו מסתכמות בסך של 5705 ₪ בחודש. הוצאות החייב מורכבות מתשלום שכר דירה בסך של 2400 ₪, תשלום לכונ"ר בסך של 800 ₪, כלכלה בסך של 1500 ₪ בחודש, אינטרנט בסך של 105 ₪ לחודש, 250 ₪ בממוצע עבור חשמל, תשלום עבור טלפונים ניידים בסך של 370 ₪, נסיעות בסך של 200 ₪ בחודש ותרופות בסך של 100 ₪ בחודש.

המשיבה טענה כי היא עובדת במשרה חלקית בעיריית לוד תמורת סך של 3000 ₪ בחודש, זכאית לתשלום מזונות מהמל"ל בסך של 2600 ₪ בחודש, לסיוע בשכר דירה בסך של 1100 ₪ בחודש וכן לקצבת ילדים בסך של 237 ₪ בחודש. סך כל הכנסותיה של המשיבה, כולל דמי המזונות הנן בסך 6937 ₪.

לטענת המשיבה, בנה הבכור הנו בן 17, והוא סובל מלקויות למידה בגינן נאלץ ללמוד בבית ספר לחינוך מיוחד שעלותו הנה 1,000 ₪ בשנה. נטען כי היא נושאת בתשלום שכר דירה בסך של 2700 ₪ בחודש, הוצאות כלכלה בסך של 3600 ₪ בחודש ותשלום עבור צהרון בסך של 800 ₪ בחודש.

נטען, כי החייב, בניגוד להצהרותיו לא עומד בתנאי הסדרי הראייה וכי הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בהוצאותיה החודשיות עבור כלכלה ועוד.

המנהלת המיוחדת המליצה על קציבת דמי המזונות על סך של 1,000 ₪ עבור כל קטין, וזאת עד לחודש 12/2017 והחל מחודש 12/2017 אז ימלאו לבן הבכור 18 שנים, על תשלום דמי מזונות בסך כולל של 2330 ₪.