אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ד' נ' אקספיריורס בע"מ ואח'

ד' נ' אקספיריורס בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 27/05/2018 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
14400-03-13
30/03/2017
בפני השופטת:
עידית איצקוביץ

- נגד -
התובע:
ד.ב
עו"ד יובל אלון
הנתבעים:
1. אקספיריורס בע"מ
2. אליהו רחמוט
3. משה לטין

עו"ד יעקב בטש
פסק דין
 

 

1.לפנינו תביעה ותביעה שכנגד. ההליך החל בתביעה שהגיש עובד: התובע-הנתבע שכנגד (להלן – התובע) נגד מעסיקתו לשעבר, חברת "אקספיריוס בע"מ" (להלן – הנתבעת או החברה) ומנהליה: הנתבעים-התובעים שכנגד מר אליהו רחמוט ומר משה לטין (להלן – הנתבעים).

 

2.תמצית התביעה

 

התובע עבד אצל הנתבעת החל מאוגוסט 2007 ועד ליום 31.12.2012 בתפקיד בכיר של מנהל תחום תקשורת ואבטחת מידע. לטענתו הנתבעת התעמרה בו והתנכלה לו לקראת סיום יחסי העבודה. כך, בין היתר, הגבילה לפתע את צריכת הדלק שלו, ביטלה את כרטיס האשראי שסיפקה לו, ולקחה ללא התראה את הרכב שהועמד לרשותו בניגוד להסכמת הצדדים. התובע פוטר בחוסר תום לב קיצוני, ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת תוך הלנת שכרו ורמיסת כבודו כעובד.

התובע עתר לתשלום שכר עבודה עבור החודש האחרון להעסקתו – דצמבר 2012 בתוספת של פיצויי הלנה, הפרשי שכר (בונוסים), חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, קרן השתלמות, שווי ציוד אישי שהיה ברכב החברה שנלקח ממנו, השבת הוצאות, ותשלום צריכת דלק.

כן עתר התובע לתשלום פיצוי בסך של 120,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, אובדן דמי אבטלה וקבלת הצווים הבאים: צו עשה המורה לנתבעים להעביר את פוליסת הביטוח, קופת תגמולים ופיצויים על שמו, צו המורה על המצאת דוחות מאזני הנתבעת 1 לשנים 2007-2012, וצו המורה על הסרת שמו (כעובד) מפרסומי הנתבעת 1.

התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 וכנגד הנתבעים 2-3 באופן אישי בטענה שיש להורות על "הרמת מסך" בנסיבות העניין.

 

 

3.תמצית כתב ההגנה

 

הנתבעים הגישו כתב הגנה ובמקביל כתב תביעה שכנגד שבמסגרתם טענו כי התובע הוא עובד שסרח, אשר ביצע פעולות קשות כנגד הנתבעת שהסבו לה נזקים עצומים, תוך הפרת חובת הנאמנות וחובת תום הלב. לטענתם התובע מסר דיווחים כוזבים בדבר נוכחותו בעבודה, ביצע עבודות פרטיות עבור לקוחות הנתבעת, עשה שימוש שלא ברשות בסודותיה המסחריים, גזל לקוחות, פרץ לאתר חברת צ'ק פוינט והעתיק את הרשאות הלקוחות של הנתבעת לכתובת הדוא"ל שלו על מנת להסב נזק, התחזה לנתבע 2 ושלח הודעה בשמו לסמנכ"ל חברת מטריקס תוך שימוש במידע סודי – דבר שחיבל בשיתוף הפעולה בינה לבין הנתבעת וגרם לנזק כספי עצום, פגע במוניטין הנתבעת במכוון, הפיץ חוזה העסקה של עובד החברה על מנת להתסיס את העובדים ולא השיב ציוד ומסמכים השייכים לה שהיו ברשותו.

בכתב ההגנה הוסיפו הנתבעים הודעת קיזוז שהעמידו על סך של 555,000 ₪ בגין המפורט לעיל לרבות החזר שכר עבודה, הפרת סעיפים רבים מהסכם העבודה, עשיית עושר שלא במשפט ופגיעה בשם הטוב של הנתבעת.

עוד טענו הנתבעים כי הגשת התביעה האישית כנגד הנתבעים 2-3 נגועה בחוסר תום לב משווע ומהווה ניסיון פסול להלך עליהם אימים ולאלץ אותם לשלם לתובע כספים להם אינו זכאי.

 

 

4.תמצית התביעה שכנגד

 

הטענות שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה המהוות בסיס להודעת הקיזוז וטענותיה בכתב התביעה שכנגד, זהות. הנתבעת עתרה לסעדים בסך כולל של 555,000 ₪ לפי הפירוט הבא: 7,000 ₪ בגין ביצוע עבודות ללקוחות הנתבעת; 30,000 ₪ בגין אי השבת ציוד; 168,000 ₪ בגין היעדרויות מהעבודה; 50,000 ₪ בגין הפרה יסודית של הסכם העבודה; 100,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין; 100,000 ₪ בגין עשיית עושר שלא במשפט וכן 100,000 ₪ בגין גזל סוד מסחרי.

 

 

 

5.תמצית ההגנה שכנגד

 

לעמדת התובע אין כל ממש בטענה לנזקים שנגרמו לתובעת, אחרת חזקה על הנתבעים שהיו מגישים תביעה כנגד התובע ולא תביעה נגדית. הנתבעים עשו להם מנהג לתבוע שכנגד עובדים שתובעים אותם ולהאשימם כי עקב מחדליהם פעילות החברה לא נמכרה, לכאורה.

יש לדחות את כלל טענות הנתבעת הנוגעות לתאריכים שהחל מיום 1.1.2013 שכן פעילותה תמה ביום 31.12.2012.

אשר לטענות כנגד התובע שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד – התובע עבד גם עבד במהלך שנת 2012 כולל דצמבר 2012. לגבי הטענות הנוגעות לחברת צ'ק פוינט מדובר בלא יותר מאי נעימות זמנית בלבד שלא הסבה לנתבעת כל נזק. אשר לחברת מטריקס התובע לא אחראי לסיום שיתוף הפעולה בינה לבין הנתבעת. כמו כן התובע לא גזל לקוחות ולא נתן שירות ללקוחות.

לגבי הציוד השייך לנתבעת – הוא הושב במלואו. התובע לא עשה עושר שלא במשפט אלא הנתבעת, שכן המשיכה להשתמש באסמכותיו.

 

 

6.עובדות שאינן במחלוקת

 

  • הנתבעת היא חברה בע"מ שנתנה בתקופה הרלבנטית לתביעה שירותי ייעוץ ואינטגרציה ופיתחה תחומי שירות ועיסוקים מסחריים אחרים בתחום התקשורת.

     

  • הנתבעים 2-3 הם בעלי המניות בחברה (להלן בהתאמה גם – רחמוט ולטין).

     

  • התובע הועסק בתפקיד בכיר בנתבעת ושימש מנהל תחום תקשורת ואבטחת מידע.

     

  • עבודת התובע בחברה החלה באוגוסט 2007 ונמשכה עד ליום 31.12.2012. יצוין כי לפי תלושי השכר ומכתב הפיטורים שצירף התובע תחילת עבודתו היא יום 16.8.2007 ואילו לפי הסכם ההעסקה וכתב התביעה מדובר ביום 10.8.2007.

     

  • בין התובע לנתבעת נחתם הסכם עבודה ביום 2.8.2007 (להלן – הסכם ההעסקה).

     

  • שכרו של התובע עמד על 20,000 ₪ ערב סיום יחסי העבודה.

     

  • התובע היה בעל מניות בחברה למשך תקופה קצרה. ביום 27.11.2011 נחתם בין הצדדים הסכם בעלי מניות שלפיו הועברו לתובע 20% ממניות החברה (נספח נ/1). יצוין כי הצדדים חלוקים על נסיבות חתימת הסכם המניות: האם כאות לשביעות הרצון מעבודת התובע, כגרסתו, או שמא היה זה על רקע איומיו לעבור לעבוד בחברה מתחרה תוך העברת לקוחות, כגרסת הנתבעים.

    בין כך ובין כך - לאחר מספר חודשים ההסכם בוטל לבקשת התובע אשר סירב להיות ערב למלוא היקף הלוואה שהחברה נטלה. לפיכך ביום 11.7.2012 נחתם כי "החברה, משה ואלי הסכימו לבטל את ההסכם המקורי, ככל שהוא מתייחס להקצאת המניות לד', למינוי ד'כדירקטור, ולהתחייבות ד'להעמיד ערבויות לפעילות החברה.." (נספח נ/2, נספח נ/4). בהתאם לביטול ההסכם התובע החזיר את מניותיו.

     

  • במהלך 2012 נקלעה החברה לקשיים כספיים.

     

  • בסוף שנת 2012 הודיעו נציגי החברה כי היא מתאחדת עם חברה בשם KMT ותתחיל לפעול במסגרת חברה חדשה בשם: "אקספריורס מערכות ותשתיות בע"מ" (להלן – החברה החדשה) כשמנהל החדש יהיה מר משה עזר (להלן – מר עזר).

     

  • בשל המיזוג הועתקו משרדי הנתבעת מראשון לציון לתל אביב בסוף נובמבר 2012.

     

  • ביום 3.12.2012 נערכה פגישה עם כלל עובדי החברה. אין מחלוקת שמטרת הפגישה הייתה, על פי הזימון: "ניהולה במבנה החדש" ובמהלכה הוצג לעובדים מר עזר כמנכ"ל החדש.

     

  • עובדי הנתבעת פוטרו עקב הפסקת הפעילות והועסקו בחברה החדשה (תצהיר מר לטין, וחקירת התובע בנספח נ/30, ש' 14-17).

     

  • ביום 4.12.2012 נערכה פגישה בין מר לטין, מר עזר והתובע בנוגע להמשך עבודה משותפת בחברה החדשה.

     

  • אין מחלוקת שמר עזר היה מעוניין בהעסקת התובע בחברה החדשה.

     

  • ביום 31.12.2012 נערכה פגישה נוספת בין מר לטין, מר עזר והתובע. בסיום הפגישה ניתן לתובע מכתב פיטורים עקב סגירת הנתבעת כאשר הכוונה הייתה, באותו שלב, המשך עבודה משותפת בחברה החדשה.

     

  • ביום 31.12.2012 נתגלעה מחלוקת קשה בין התובע למר לטין בנוגע לתנאי סיום עבודתו בנתבעת.

     

  • ביום 9.1.2013 נכנס התובע לאתר חברת צ'ק פוינט וכדבריו בסעיף 69 לתצהירו: "היות ורחמוט ולטין תירצו את הפרת זכויותיי הבוטה בטענה שהנתבעת חדלה מלהתקיים, נכנסתי כאקט של מחאה לאתר צ'ק פוינט באמצעות שם משתמש וסיסמא אישית שלי אשר שימשה אותי במהלך עבודתי בנתבעת והסרתי את הרשאת הנתבעת מרישיונות הלקוחות." (להלן – "אירוע צ'ק פוינט").

     

  • בעקבות "אירוע צ'ק פוינט" נפגשו מר לטין, מר עזר והתובע בניסיון נוסף להגיע להסכמות לגבי תנאי סיום העסקתו של התובע, ללא הצלחה.

     

  • ביום 23.1.2013 (או סמוך לכך) נלקח רכב החברה ששימש את התובע. ביום 7.2.2013 הגיש התובע תלונה במשטרה בגין גניבת רכב והציוד שהיה בתוכו.

     

  • ביום 18.3.2013 הגיש מר לטין תלונה במשטרה כנגד התובע שעניינה גניבת מחשב נייד, מכשיר טלפון נייד וחדירה לחומר מחשב (תיק פל"א 123043/2013, ראו נספח נ/34).

     

  • ביום 4.6.2013 נעתר בית המשפט בראשון לציון להוצאת צו חיפוש במעמד צד אחד לכתובתו של התובע (תיק ה"ת 14406-07-13). צו החיפוש בוצע ביום 13.6.2013 ובמהלכו נתפסו בבית התובע מספר חפצים. בחקירתו במשטרה הודה התובע כי מחשב נייד וטלפון נייד (אייפון) שייכים למר לטין: "לדבריו החזיק בחפצים הנ"ל לאחר שקיבל אותם כדין בעת שעבד עם המתלונן בחברת "אקספריורס" בעבר, והמשיך להחזיק בהם גם לאחר שהופסקה עבודתו במקום על רקע הסכסוך ביניהם, המתברר בערכאה אזרחית" (כך על פי "בקשה להחזרת תפוס" מטעם ב"כ המשטרה שהוגשה ביום 7.7.2013 לתיק הנ"ל, ראו נספח נ/34).

     

  • במהלך חודש מאי 2013 שלח התובע הודעה אנונימית מכתובת הדוא"ל: XXXXXX לכמה מעובדי הנתבעת. להודעה צורף חוזה ההעסקה של עובד הנתבעת שעבד עם התובע בשם מר אסף לוי. התובע עשה זאת ללא הסכמת העובד (ראו פרוטוקול החקירה מיום 3.7.2013 ש' 220-222 בנספח נ/33).

     

  • עוד במהלך חודש מאי 2013 שלח התובע הודעה ביום 30.5.2013 כביכול בשמו של מר רחמוט, שמוענה למר לטין ולסמנכ"ל מכירות במטריקס מר יאיר הרוש (להלן – מר הרוש).

    בין הנתבעת לבין חברת מטריקס היה שיתוף פעולה עסקי ואף נוהל מו"מ בנוגע לרכישת הנתבעת על ידי מטריקס. ההודעה ששלח התובע נשלחה מכתובת הדוא"ל: XXXXXXXXX שהנושא שלה: "קובץ לקוחות מטריקס" בצירוף המלל הבא: "לטין, מטריקס יודעים שיש לנו את הקובץ? הם מרשים להעביר אותו לירון מאירי? אלי" (ראו נספח נ/34 להלן – "אירוע מטריקס").

     

  • בעקבות חקירת המשטרה שהוזכרה לעיל נחקר התובע בשני מועדים: 13.6.2013 (ראו העתק מפרוטוקול החקירה בנספח נ/30, להלן – החקירה הראשונה) וכן ביום 3.7.2013 (ראו העתק מפרוטוקול החקירה בנספח נ/33, לעיל ולהלן – החקירה השנייה).

     

  • על פי "תגובה מטעם המדינה" שהוגשה לתיק בית הדין ביום 16.6.2014 הנתבעת הגישה תלונה במשטרה - תיק פל"א 123043/2013 - בגין חדירה לחומר מחשב וגניבה ממעביד. התיק נסגר ביום 2.4.2014 בהיעדר אשמה פלילית. המתלוננת (הנתבעת בענייננו) ביקשה לעיין בחומר החקירה לצורך הגשת ערר. ביום 4.5.2014 או סמוך לכך הוגש הערר.

     

     

    7.ראיות שהוגשו ונשמעו

     

    לתיק בית הדין הוגשו מסמכים רבים והתקיימו ארבע ישיבות הוכחות.

    בהקשר זה נעיר שההליך כולו היה עמוס לעייפה בבקשות, הודעות ותגובות מטעם ב"כ הצדדים, חלקן ללא הצדקה.

     

    התובע צירף לתיק בית הדין מסמכים כגון הסכם ההעסקה לרבות התחייבות לסודיות ואי תחרות ונספח ב' שכותרתו "פירוט האופן שבו יחושבו רווחי החברה בפרויקטים מהם יהא העובד זכאי לבונוס"; העתק הסכם בעלי מניות; העתק נסח הנתבעת; העתק העברת הסכם מניות לחברה מיום 11.7.2012; העתק הודעת דוא"ל לגבי קרן השתלמות לתובע; תכתובות לגבי מצבה הפיננסי הקשה של הנתבעת; העתק הודעת דוא"ל של הנתבעים הדורשת חתימה על סילוק תביעת כתנאי לקבלת שכר; העתק הודעות המביעות שביעות רצון מתפקוד התובע; העתק זימון עובדים לשיחה עם מנכ"ל החברה החדש מיום 3.12.2012; העתק מכתב פיטורים; תלושי משכורת; העתקים מהסכמי העסקה של עובדים שונים; העתק כתב תביעה שכנגד שהגישה החברה בהליך שבו תבעה אותה עובדת לשעבר בשם אלונה פרבר (ס"ע 53945-06-13); העתק מהודעות דוא"ל שכתב התובע כהוכחה לעבודתו במהלך שנת 2012, ועוד.

     

    התובע הגיש שני תצהירי עדות ראשית מימים 14.9.2014 וכן 12.3.2015 (להלן – התצהיר הראשון והתצהיר השני) ונחקר עליהם.

    כן העיד מטעם התובע מר בנימין פטרנק שהיה עובד הנתבעת בשנים 2008-2010.

    עוד העיד מטעם התובע מר יאיר מורה, מנהל מערכות מידע בקבוצת LR שתצהירו צורף לתצהירו השני של התובע (להלן – מר מורה). מר מורה הצהיר כי לא נעשתה לקבוצה כל פנייה מצד התובע שבגינה הוחלט לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת, וסיבת סיום ההתקשרות אתה הייתה חוסר שביעות רצון מהשירות שניתן על ידי הנתבעת בתחום התשתיות (עמ' 46-47 לפרוטוקול הדיון).

     

    הנתבעת צירפה לתיק בית הדין מסמכים רבים אף היא, כגון הסכם ההעסקה והסכם בעלי המניות; פניית התובע לגבי השבת המניות; העתק מקובץ דיווחי שעות; העתק תכתובות בין ב"כ הצדדים; תכתובות דוא"ל שנשלחו לעובדי החברה; תכתובות דוא"ל של התובע מתיבת הדוא"ל ששימשה אותו במסגרת עבודתו בנתבעת; העתק מפלט מסרונים; העתק חומר החקירה של התובע במשטרת ישראל כפי שהועבר; העתק הערר שהוגש על ידי הנתבעים; תכתובות דוא"ל פנימיות; תכתובת מכתובת הדוא"ל הפרטית של התובע; העתק חשבונית על מחשב נייד, ועוד.

     

    מטעם הנתבעת הגישו תצהיר עדות ראשית שעליו גם נחקרו מר לטין, מר רחמוט ומר עזר.

    זומנו לתת עדות ללא תצהיר מטעם הנתבעת - גב' בינת זילברשמיט (להלן – גב' זילברשמיט) אחראית פיתוח והדרכת אנשי מכירות בצ'ק פוינט, שהייתה אשת הקשר עם הנתבעת לגבי "אירוע צ'ק פוינט" וכן מר הרוש, סמנכ"ל מכירות בחברת מטריקס שהעיד לגבי "אירוע מטריקס".

     

     

    8.הבקשה לפסילת ראיות

     

    ביום 28.1.2015 הגיש ב"כ התובע "בקשה למחיקת תצהירי עדות ראשית" בטענה שתצהירי הנתבעת כולם מבוססים על ראיות חסויות שהושגו שלא כדין ועל כן לא ניתן לעשות בהן שימוש. מדובר בראיות הכוללות התכתבויות אישיות של התובע וכן חומר החקירה מהתיק הפלילי שנסגר בהעדר אשמה. ב"כ התובע ביקש להוציא מתיק בית הדין את הנספחים שצורפו כ-נ/5, נ/8, נ/9, נ/10, נ/11, נ/15, נ/16, נ/23, נ/24, נ/38.

     

    ביום 1.2.2015 החליטה אם בית הדין כי הבקשה תידון במועד הדיון (בר"ע 21385-02-15 שהגיש ב"כ התובע נדחתה בהחלטה מפי כב' השופטת גליקסמן ביום 9.2.2015).

     

    בדיון מיום 18.3.2015 טענו הצדדים בעניין, ויצוין כי במעמד זה הוסיף ב"כ התובע נספחים שאותם לא ציין בבקשתו למחיקה, כגון נספח נ/36.

    לאחר שנשמעו הצדדים הוחלט כך:

     

    ב"כ התובע ביקש בטרם הדיון להוציא מסמכים שצורפו לתצהירי הנתבעים וכן למחוק סעיפים שבתצהירים בהתאם.

     

    המסמכים שב"כ התובע מבקש להוציא מתחלקים למספר סוגים:

    א.התכתבות מתיבת הדואר המעורבת שבה השתמש התובע הכוללת תכנים אישיים.

    ב.חומר מתיבת הדואר הפרטית של התובע (נספח 36).

    ג.מסמכים שבחומר החקירה שנקבע על ידי משטרת ישראל ושהועבר לבקשת ב"כ הנתבעים.

     

    ככל שמדובר בחומר שנלקח מתיבת הדואר המעורבת, אין פגיעה בולטת בזכות הפרטיות של התובע בדרך הצגת המסמכים, כאשר לטענת ב"כ הנתבעת, שמבוססת לכאורה מעיון במסמכים, יש בהם מידע שיכול להיות רלבנטי להכרעה במשפט.

    בנוגע לחומר החקירה שנשלח על ידי משטרת ישראל, הבקשה היתה בקדם המשפט וניתנה החלטה כוללנית מטעם כב' הרשמת ריכטמן. בזמנו לא כובד הצו על ידי משטרת ישראל מאחר וטרם הסתיימה החקירה והוחלט על סגירת התיק.

    אין לקבל את טענת ב"כ התובע שהמצאת החומר היתה אך ורק בכל הנוגע לנימוקים להגשת ערר על החלטה על סגירת התיק.

    ככל שמדובר בראיות רלבנטיות גישת בית הדין היא לקבל את החומר למען גילוי האמת ועשיית משפט צדק וכפי שנאמר קודם, התייחסות לענין זה תהיה בסיכומים ובפסק הדין.

    בנוגע למסמכים, התכתבות מתיבת הדואר הפרטית של התובע וממכשיר הטלפון שלו, (הודעת טקסט), טוען ב"כ הנתבעים שאין מדובר בפגיעה בפרטיות ובכניסה לתיבת דואר או לפרטים שבטלפון של התובע, שהיו לשימושו בלבד, אלא מדובר בחומר שהתקבל על ידו גם הוא ממשטרת ישראל, חלק מחומר חקירה.

     

    מאחר ולא ניתן לבדוק כעת בוודאות את מקור החומר, אנחנו מחליטים שלא להוציא את החומר כמבוקש על ידי ב"כ התובע, כאשר ניתן יהיה לחקור על כך במסגרת החקירה הנגדית וגם בענין זה, קבילות ומשקל ראייתי תהיה התייחסות בסיכומים ובפסק הדין.

     

    בהתאם, בקשת ב"כ התובע להוציא חלק מחומר הראיות, מסמכים וסעיפים שבתצהירים הנתבעים, נדחית.

    כעת תתחיל שמיעת ההוכחות בתיק.

     

    (ראו פרוטוקול מיום 18.3.2015)

     

    בסיכומיו חזר ב"כ התובע על טענותיו בנושא.

    לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ולנוכח כלל נסיבות העניין כפי שעלו גם מפי העדים ששמענו ומהראיות שהוגשו מצאנו את הדברים הבאים:

    ראשית החומר שהוגש לתיק בית הדין כהעתק חומר החקירה (נספח נ/34) ודאי רלבנטי, ודאי לא הושג "במרמה" כטענת ב"כ התובע, ולא ראינו מניעה להגישו. עצם העובדה שהחומר נמסר לידי הנתבעת במסגרת הערר שהגישה ולא מכוח צו בית הדין אינה מעלה או מורידה לגבי הרלבנטיות או הקבילות בהליך שלפנינו, ודאי משעה שהתיק כבר הוכרע ואין סכנה לנזק שייגרם להליך הפלילי.

     

    אשר לתכתובות הדוא"ל – לאחר שעיינו בנספח נ/34 שהגישה הנתבעת מצאנו כי הוא אינו כולל תכתובות דוא"ל מכתובת הג'ימייל הפרטית של התובע XXXXXXX (להלן – כתובת הג'ימייל) שהוגשו בנספח נ/36 למשל ואינו כולל את תכתובות הדוא"ל שנעשו מתיבת הדוא"ל שהוקצתה לתובע במסגרת עבודתו בנתבעת - (תכתובות שהוגשו בנספח נ/23, נ/24, נ/25 למשל).

    יתר על כן, צודק ב"כ התובע בהצביעו בסיכומיו על כך שכבר ביום 18.3.2014 עת הגיש מר לטין את התלונה במשטרה, הצהיר מר לטין כי בידיו תכתובות דוא"ל שכתב התובע. היה זה עוד בטרם הוחלט על סגירת התיק, ובטרם ביקשה הנתבעת לקבל לידיה את חומר החקירה. כך הודיע מר לטין לחוקר המשטרה:

    "ב-10/01/13 התקשרו אלי עובדים שלי ואמרו שמישהו העביר את כל החשבונות של הלקוחות שלנו באתר צ'ק פוינט ושמדובר בד'התקשרתי למנהלת תיק לקוח בצ'ק פוינט בחורה בשם בינת (...) בינת בדקה וראתה שהעבירו את כל ההרשאות לחשבון ג'ימייל (...) בצהריים משה עזר ואנוכי (...) קבענו עם ד'פגישה מתוך מטרה לסיים את העניין בדרכי שלום (...) דק' לפני שירדנו לפגישה בינת שלחה לי מייל עם IP של ד'(...) בינת אמרה שד'ישב חצי לילה והעביר חשבון חשבון אליו. בפגישה לא השגנו הסכמות לאחר מכן נכנסנו למייל של ד' מדובר במייל עסקי תיבה שלו בחברה וראינו מיילים שבכל פעם שהוא הוסיף חשבון הוא קיבל מייל למייל בחברה שהוא ביצע את השינוי אני מצרף לך העתק של כך לאחר שיחזור של מייקרוסופט לאחר שד' מחק אותם כדי שלא נראה המחשב של העסק אצל ד' עם כל הסיסמאות והלקוחות והוא לא מוכן להחזיר אותו וכן פלאפון שלנו הוא לוקח לקוחות שלנו ומונע מאיתנו להציל עסקאות שלנו הוא מציע את עצמו למשרות שאני מציע תוך ניצול מידע שיש לו כיוון שעבד בחברתנו יש לי מיילים שד'כתב שהוא מתרגל לחיים של מובטל וכן מיילים שהחברה שלו מייעצת לו לא להתפטר אלא לגרום שיפטרו אותו אני יכול להביא לך אותם.

    (ראו דוח חקירה הראשונה מיום 18.3.2013 ש' 5-19, נספח נ/30).

    (ההדגשות שלנו)

     

    מכאן שיש להכריע בדבר גורלן של התכתובות שהוגשו מתיבת הדוא"ל ששימשה את התובע במסגרת העבודה וכן תיבת הדוא"ל האישית שלו.

    לגבי תכתובות מכתובת הדוא"ל ששימשה את התובע בעבודתו – הנתבעת לא טענה שמדובר בכתובת דוא"ל עסקית (ובהתאם לא הופץ נוהל בנושא) והתובע מצדו התייחס אליה אף הוא כאל תיבה מעורבת (עמ' 33 לפרוטוקול, ש' 7-8). כך נתייחס אליה גם אנחנו.

    ההלכה בשאלה שלפנינו כעת נקבעה בע"ע 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים, 8.2.2011 (להלן – ענין איסקוב) שם פסקה הנשיאה ארד (כתוארה אז) את הדברים הבאים:

    חדירת המעסיק לתכתובת האישית של העובד ולתוכנה בתיבה האישית, או המעורבת, אינה מותרת אלא בהתקיים נסיבות חריגות ויוצאות דופן ביותר המצדיקות זאת כגון חשש רציני, או ביסוס סביר לפעילות פלילית או other wrongdoings של העובד, ובכפוף לתנאים המצטברים הנדרשים לעניין לרבות עקרונות לגיטימיות, מידתיות, צמידות למטרה, שקיפות והסכמה מדעת ומרצון חופשי.

    עם זאת, זכותו של העובד לפרטיות אינה עומדת לו באופן מוחלט. ומושפעת אף היא, מטיבו של מקום העבודה, המדיניות במקום העבודה, סביבת העבודה, דרישות התפקיד, הדרישות לאי הפרת החוק בהתנהלותו של העובד, החובות המוגברות החלות על צדדים ליחסי עבודה וכל כיוצ"ב. לפיכך, ובשים לב לאופיו ה"מעורב" של השימוש במרחב הווירטואלי, שהוא כאמור, לצרכי עבודה ולצרכיו האישיים של העובד גם יחד, יש לאזן בין התנהלותו של העובד בתיבה האישית או המעורבת וההגנה הנדרשת על פרטיותו בתכתובת אישית, לבין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק בהגנה על מקום העבודה.

    ...

    על האמור נוסיף, כי אין להתיר קבילותן של הראיות לפי סעיף 32 סיפא לחוק הגנת הפרטיות. מכלול נסיבות העניין, לרבות טענות החברה כי החדירה לתכתובות האי-מייל האישיות של המערערת נועדה להשגת ראיות המבססות אמיתוּת גרסתה, אין בהן כדי להוות "טעמים שיירשמו להשתמש בחומר" הַפָּסוּל לפי שיקול דעתו של בית הדין, ללא הסכמה ובהעדר ההגנות והפטורים המצדיקים פגיעה בפרטיות לפי עקרונות הדין החל והמשפט המשווה. זאת, משלא הוכח צורך דחוף אשר חייב חדירה לתוכן תכתובת האי-מייל של המערערת בכלל, ולתכתובות האישיות שלה, בפרט. מה גם, שניתן היה להשיג את הראיות בדרך אחרת ובאמצעים אחרים פוגעניים פחות.

    (ההדגשות שלנו)

     

    על פי הלכת איסקוב יש לאזן בין התנהלות העובד בתיבה האישית או המעורבת וההגנה הנדרשת על פרטיותו בתכתובת אישית, לבין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק בהגנה על מקום העבודה. גם אם מתעורר חשש אמיתי לפעילות מזיקה או פלילית מצד העובד, עדיין יכולת המעסיק לחדור לתיבת הדוא"ל מוגבלת וכפופה לעקרונות הלגיטימיות, מידתיות, וצמידות למטרה. על כן עדיין יש צורך בבקשה ובקבלת הסכמת העובד, או להבדיל בפניה בהליך מתאים לקבלת צו אנטון פילר.

     

    בענייננו כבר ביום 18.3.2013 הודיע מר לטין לחוקר המשטרה כי נעשתה חדירה לתיבת הדוא"ל שסיפקה הנתבעת לתובע, לאחר היוודע על מעשיו בעניין צ'ק פוינט (שפרטיו יובאו בהרחבה בהמשך). כלומר, החדירה לתיבת הדוא"ל של התובע נעשתה לאחר שכבר היו בידי הנתבעת ראיות לפעילות פלילית, לכאורה, או other wrongdoings שביצע התובע. עוד נזכיר כי התובע החזיק אצלו בשלב זה מחשב נייד השייך לנתבעת ומכשיר טלפון נייד שקיבל ממנה וסירב להחזיר. כמו כן בפגישה שנערכה בין התובע, מר לטין ומר עזר ביום 10.1.2013 – בבוקר שלאחר המעשה – הכחיש התובע כי הוא שעומד מאחורי העניין. דבריו הוקלטו (ככל הנראה על ידי התובע עצמו) וכך אמר למר לטין:

    "זה משהו פלילי מה שעשיתי? אז לך למשטרה מה אתה רוצה ממני?"

    "הסברת לי שזה פלילי, לא בסדר, אני מכחיש שעשיתי את זה, הלאה מה אתה רוצה?" (פרוטוקול החקירה השנייה במשטרה, נספח נ/33 ש' 224-232).

     

    במצב דברים זה ברור שבקשה לקבלת הסכמתו של התובע לחדירה לתיבת הדוא"ל שסופקה על ידי הנתבעת הייתה מיותרת, ועולה חשש כי התובע ינסה להעלים ראיות ולשבש את החקירה (ראו ציטוט הודעת מר לטין לעיל, בחלק המודגש).

     

    לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות) "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה."

     

    בהתאם לסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, ותוך איזון בין זכות התובע לפרטיות לבין אינטרסים לגיטימיים של המעסיק כפי שנקבע בהלכת איסקוב – אנו מחליטים להתיר את השימוש בראיות שהושגו מכתובת הדוא"ל שקיבל התובע מהנתבעת לצורך עבודתו, וקובעים שמשעה שהוכח כי התובע פעל על מנת לפגוע בנתבעת, ולנוכח החשש הלגיטימי מפני מעשים נוספים, עולות נסיבות העניין כדי "טעמים להשתמש בחומר".

    לא זו בלבד שהתובע פעל על מנת להזיק לנתבעת, אלא שהוא אף ביצע את המעשה באמצעות אותה תיבת דוא"ל מעורבת שלגביה טוען להפרת פרטיותו (ראו נספח נ/34). לא נראה לנו סביר שמחד יבצע התובע פעולות המזיקות למעסיקתו באמצעות תיבת הדוא"ל שהקצתה לו לצורך עבודתו, ובאותה נשימה יטען להפרת פרטיותו בכך שמעסיקתו חדרה לתיבה זו לאחר ועקב מעשיו.

     

    אשר לתכתובות מכתובת הג'ימייל של התובע –

    מהראיות עולה שהתובע ככל הנראה השתמש בכתובת הג'ימייל שלו על מנת להזיק לנתבעת (לגבי "אירוע צ'ק פוינט" ראו למשל "סיכום חדירה לחומר מחשב" מטעם משטרת ישראל מיום 17.6.2013 בנספח נ/34). כמו כן מהראיות שבנספח נ/32 עולה שהתובע פנה ליצרנים שעבדו עם הנתבעת וניסה להעבירם לכתובת הג'ימייל שלו.

    ואולם, באיזון שבין זכות התובע לפרטיות לבין האינטרסים הלגיטימיים של הנתבעת אנו סבורים שאין להתיר את השימוש בראיות שהושגו מכתובת הדוא"ל הפרטית של התובע, קרי כתובת הג'ימייל שלו. הגם שבדיון מיום 18.3.2015 טענה הנתבעת כי מקורן של אלה בחומר החקירה שהועבר לה – מופיעות התכתובות הללו בחוצץ נפרד ואין להן זכר בחוצץ שהוקדש ל"העתק מחומר החקירה במלואו כפי שהועבר למשרד ב"כ הנתבעים" (נספח נ/34). משכך אנו לא נתייחס לראיות אלה שהוגשו במסגרת נספח נ/36.

    נדגיש כי אין הכוונה לתכתובות ג'ימייל של התובע במסגרת נספח נ/32 – שכן אלה הגיעו לידי הנתבעת באמצעות מר שוהם דוד, שדיווח להם על מעשיו של התובע ובמסגרת הדיווח העביר את ההודעות ששלח התובע.

     

    כמו כן לא נתייחס להודעות/המסרונים שנלקחו ממכשיר הטלפון הנייד של התובע (שסופק על ידי הנתבעת לצרכי עבודה), ככל שאלה אינם חלק מחומר החקירה בנספח נ/34 וככל שלא נשלחו לנציגי הנתבעת וכן מר עזר.

     

    טרם סיום פרק זה לא נוכל להימנע מלהוסיף כי התובע טען לפגיעה קשה ובוטה בפרטיותו, אך באותה נשימה הוכח כי הפיץ בין עובדי הנתבעת חוזה העסקה של עובד אחר ללא הסכמתו, לתצהירו צירף הסכמי עבודה של עובדים נוספים בנתבעת, וכאמור הוכח כי התחזה למר רחמוט עת שלח הודעה בשמו לסמנכ"ל מכירות בחברת מטריקס. מכאן שעמידתו של התובע על הזכות לפרטיות היא סלקטיבית ורלבנטית מבחינתו רק ככל שהיא נוגעת לפרטיותו שלו. עמדתו בעניין ככלל – לרבות עמידתו העיקשת על הוצאת חומר החקירה הפלילית מתיק בית הדין – אינה נקיית כפיים.

     

     

     

    9.הטענה בדבר הרמת מסך

     

    לטענת התובע יש לחייב את מר רחמוט ומר לטין בתשלום זכויותיו באופן אישי נוכח מעשי תרמית, מימון דק וחוסר תום לב קיצוני. במהלך 2011 ובשנת 2012 הנתבעת לא הייתה סולבנטית ולא יכולה הייתה לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות, אך למרות זאת ביוני 2012 העלו בעלי המניות את שכרם. עוד טען כי בעלי המניות הבריחו כספים ונכסים מהנתבעת לחשבון בקפריסין ובכך הביאו לקריסתה.

    התובע צירף לתצהירו השני מסמכים המוכיחים לשיטתו את התנהלות הנתבעים תוך מימון דק ואת מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת.

     

    הנתבעים השיבו ראשית כי הרמת מסך היא אקט חריג ביותר. התובע לא הוכיח את טענותיו בדבר מימון דק, אופן ניהולה הפיננסי של הנתבעת ולא את טענותיו ביחס להתנהלות הנתבעים. עוד הצביעו הנתבעים על הסתירה, לכאורה, העולה מטענות התובע שעה שהוא טוען למימון דק וחוסר סולבנטיות ובה בעת טוען כי החברה הייתה רווחית ולפיכך זכאי הוא ל-30% מרווחיה.

     

     

    10.הרמת מסךהמסגרת הנורמטיבית 

     

    נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של החברה על מנת לאפשר חיי מסחר ומשק תקינים. הסעד של הרמת המסך הוא סעד קיצוני אשר לא יינתן בנקל (ראו: דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 350, ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ ואח' נ' שמואל שמעון ואח', 22.1.2015).

     

    סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) מקנה סמכות לבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים הנסיבות המפורטות כדלקמן:

    "....

    (ג) בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:

    (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;

    (2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

    (ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה...".

     

    המבחנים העיקריים הם מבחן "השימוש לרעה" במסך ההתאגדות במקרים שבהם החברה נוסדה למטרת תרמית או כאשר לא התקיימה למעשה כל אישיות נפרדת, והחברה שימשה כסות וצל לבעליה, או כאשר בעלי המניות ערבבו נכסי החברה ונכסיהם הפרטים ולא שימרו בידי החברה כל הון נפרד של נכסים. עקרונות אלה גמישים יותר כאשר הנושה שבו מדובר הוא עובד החברה (ראו ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש, אילת בע"מ מיום 17.12.02).

     

    רק לאחרונה חידד בית הדין הארצי לעבודה מספר נקודות בנושא. כך למשל הובהר שיש להוכיח עובדות הנוגעות להתנהלות בעלי מניות שיש בהן להצדיק את חיובם האישי ולא די בהיותם בעלי מניות. עוד יש להוכיח על בסיס התשתית העובדתית כי מדובר במקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד, וכי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של העובד-התובע או להונאתו וכן שהחברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר (בר"ע (ארצי) 52353/08/16 א.ב. טוקו שף בע"מ ואח' -ADMARIAM GAVR NEGOUSE, מיום 13.11.2016, להלן – עניין טוקו שף).

     

     

    11.האם יש הצדקה להרמת מסך בנסיבות העניין

     

    כפי שעולה באופן ברור מהפסיקה – הרמת מסך תיעשה במקרים חריגים בלבד.

    בענייננו לא נפרשה תשתית ראייתית שיש בה להעיד על מימון דק או שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד: לא הוכח חוסר תום לב קיצוני, ולא הוכח שהחברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויות עובדיה או שהחברה נטלה סיכון בלתי סביר.

    אכן הובאו ראיות בדבר מצבה הכספי הקשה של החברה (ראו גם נספח יא' לתצהיר התובע) אך הנתבעים ממילא לא הכחישו את הדברים והודו שנטלו הלוואה לכיסוי חובות החברה בשנת 2014 (ראו עמ' 84 לפרוטוקול, ש' 1-8).

     

    כבר נפסק כי אין די בהוכחות בדבר מצב כלכלי רע כדי להוות הצדקה לביצוע הרמת מסך (ע"ע 35349-03-14 י. ב. - טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ ואח' (31/03/2016).

     

    גם נספח ב' לתצהירו השני של התובע - תכתובת דוא"ל המעידה לשיטתו כי לנתבעת היה חשבון בנק בחו"ל לא מסייע בדבר להוכחת טענתו לדעתנו.

     

    אשר ל"ערוב נכסים" נפסק שלא כל ערוב נכסים מצדיק הרמת מסך ויש לבדוק מה מטרתו והאם הוא עולה בקנה אחד עם טובת החברה ונושיה או שמא נועדה היא לריקון החברה מנכסיה (ע"ע 15288-12-10 בוימל אלון - חיים פלזן ואח', 08/05/2012). בהקשר זה נקבע במקרה אחר כי המדיניות הרצויה לעניין הרמת המסך כלפי מנהל ובעל מניות של חברה איננה להקים לו חבות אישית דווקא, כשהוא נחלץ לסייע לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה, שכן מדיניות כזו עשויה להביא להרתעתו מלסייע לחברתו שנקלעה למצוקה (ע"ע 150/07 ח.א. בוני חיפה ואח' - עאמר חורי ואח', 26/08/2008).

     

    בהתאם להלכה הפסוקה, ולנוכח התשתית הראייתית בתיק שאין בה, לדעתנו, להעיד על מימון דק או על שבעלי המניות התנהלו בחוסר תום לב, ודאי לא קיצוני – איננו סבורים כי יש להורות על הרמת מסך.

    אי לכך – התביעה כנגד הנתבעים 2-3 נדחית.

     

     

    12.נסיבות סיום יחסי העבודהגרסאות הצדדים

     

    לגרסת התובע הנתבעת התעמרה והתנכלה לו לקראת סיום יחסי העבודה. כך למשל החברה עברה למשרדים חדשים מבלי שנאמר לו דבר, הוגבלה כמות הדלק החודשית שלו ובוטל כרטיס האשראי ששימש אותו.

    ביום 3.12.2012 אכן כונסו עובדי הנתבעת אך לתובע לא נאמר דבר לגבי סיום העסקתו. כך גם ביום 4.12.2012 שבו נערכה פגישת עבודה בין התובע למר לטין ומר עזר.

    ביום 31.12.2012 זומן התובע לפגישה עם מר לטין ומר עזר ורק אז נאמר לו כי הוא מפוטר ונמסר לו מכתב פיטורים ללא חתימה וללא תאריך. עוד הובהר לתובע כי אם ימשיך עבודתו בחברה החדשה יקטן שכרו.

    עם קבלת מכתב הפיטורים ביקש התובע מהנתבעת לקבל דוחות כספיים על מנת שיוכל לחשב את הבונוסים שלטענתו מגיעים לו, תלושי שכר חסרים ואת תשלום זכויותיו – פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות פנסיוניות. בקשות התובע עוררו את זעם הנתבעת ותשלום זכויותיו הותנה בחתימה על כתב ויתור.

    ביום 10.1.2013 חסמה הנתבעת את מספר הטלפון של החברה שהיה ברשות התובע.

    כך פוטר התובע ללא התראה, מבלי שנערך לו שימוע כדין, ומבלי שישולמו לו זכויותיו לרבות שכר העבודה לחודש דצמבר 2012 ותשלום עבור בונוסים להם זכאי על פי הסכם ההעסקה.

    כתוצאה מהתעמרות הנתבעת פעל התובע כאקט של מחאה ("אירוע צ'ק פוינט") אך לגרסת התובע מדובר בפעולה שלא נועדה ולא יכולה הייתה לגרום נזק כספי. למרות זאת הנתבעת הגישה תלונת שווא נגדו במשטרה – והתיק נסגר.

    ביום 23.1.2013 נעלם רכב החברה ששימש את התובע והוא נאלץ להגיש תלונה במשטרה על גניבה.

    כמו כן הנתבעת אף עשתה שימוש בשמו של התובע ובאסמכותיו לאחר ניתוק יחסי העבודה.

     

    לגרסת הנתבעת בחודשים האחרונים לעבודת התובע התברר כי לא עבד ואף מסר דיווחים שקריים בקשר לעבודתו. עוד התברר שכבר בסוף נובמבר 2012 החליט התובע להתפטר כשהוא מנסה לגרום לנתבעת לפטר אותו (נספח נ/7, נספח נ/9).

    ביטול כרטיסי האשראי נעשה ביחס לכלל עובדי החברה ולא רק התובע וכך גם לגבי הגבלת הדלק על רקע הפסקת פעילות החברה. התובע ידע על המיזוג עם חברת KMT וגם ידע על העתקת המשרדים.

    בשיחה ביום 3.12.2012 נמסר לעובדי החברה על סיום העסקתם בנתבעת ותחילת העסקה בחברה החדשה. התובע נכח בפגישה והשתתף בה באופן פעיל.

    ביום 4.12.2012 נערכה פגישה בין התובע למר עזר שבמהלכה נדונו תנאי העסקת התובע כאשר זה מעלה דרישות לתנאים השונים מאלה שקיבל במסגרת הנתבעת.

    ביום 17.12.2012 התובע לא התייצב לפגישה שנקבעה בינו ובין מר לטין ומר עזר ולא ענה לשיחות הרבות של מר לטין. רק בשעת ערב הגיב בהודעת טקסט שלפיה שכח את הטלפון הנייד בבית והיה כל היום בפגישות עם לקוחות. לימים התברר שהתובע לא עבד כלל באותו היום, לא שכח את הנייד בבית אלא עסק בפעולות פרטיות (על כך בהמשך).

    בשבועיים שלאחר מכן, עת שהו מר לטין ומר עזר בחו"ל, התובע כלל לא עבד ואף הודה בכך (ראו בין היתר סעיף 62 לתצהיר מר לטין, סעיף 14 לתצהיר מר עזר, נספח נ/16). ביום 31.12.2012 נערכה פגישה נוספת שבה דובר על המשך הפעילות אך לעת ערב שלח התובע למר לטין הודעת דוא"ל שממנה עלה כי אינו מעוניין בפעילות משותפת, תוך שהוא מעלה דרישות כספיות. כאשר אלה לא נענו - ניסה לסחוט את מר לטין ואיים עליו.

    בהמשך התקיימה פגישה נוספת בניסיון להגיע לפשרה אך התובע זעם על שלא כל דרישותיו התקבלו ולכן נכנס באותו הערב לחשבונות החברה בשרתי חברת צ'ק פוינט, והעביר את כלל לקוחות החברה לכתובת דוא"ל שפתח באופן לא חוקי ("אירוע צ'ק פוינט"). גם את זאת עשה התובע במטרה לסחוט את החברה.

    למחרת הכחיש התובע כי הוא זה שפרץ לאתר צ'ק פוינט לילה קודם.

    בהמשך התברר שהתובע ביצע פעולות של גזל לקוחות, שימוש במידע סודי ועוד.

    התובע סירב להשיב לנתבעת ציוד השייך לה וסירב ולחדול מכל פעולה המבוצעת כנגד הנתבעת. על כן חסמה הנתבעת את גישת התובע לכתובת הדוא"ל שהוקצתה לו וניתקה את קו הטלפון שהיה בשימושו. משהתובע לא חדל מהתנהגותו נאלץ לטין לפנות בתלונה למשטרה.

     

     

     

     

     

     

    13.נסיבות סיום יחסי העבודה כפי שהוכחו בראיות

     

    א.ידיעת התובע על תחילת הפעילות במסגרת החברה החדשה 

     

    הנתבעת הציגה הודעה שכתב התובע למר ירון מאירי, מעובדי הנתבעת (להלן – מר מאירי) שבה כתב לו ביום 30.11.2012: "אתה אפס. היית תמיד אפס ותמיד תהיה אפס. אני אצליח בחברה החדשה, ואתה?"

    כשעומת התובע עם תוכן הודעתו המעיד, לכאורה, שידע על המיזוג (באותה עת לכל הפחות) השיב: "ירון כותב לי הודעה אחת לפני "כנראה שאין גבול לטיפשות שלך בהצלחה בחברה החדשה". מאחר והוא כתב חברה חדשה אז עניתי לו חברה חדשה. אני לא יודע על איזה קונסטלציה מדובר." (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 11-15).

     

    לגבי טענת הנתבעת שלפיה בפגישה מיום 3.12.2012 עם כלל העובדים נמסר המידע לגבי הפסקת הפעילות במסגרת הנתבעת והמשך הפעילות במסגרת החברה החדשה הוכח כי ביום 2.2.2012 נשלחה הודעה מטעם מר לטין לכלל עובדי הנתבעת בנושא: "שיחת חברה". בתוכן ההודעה נכתב כדלקמן:

     

    "שלום לכולם,

    מחר בשעה 17:00 בערב נתכנס במשרדי החברה החדשים,

    במסגרת הפגישה תכירו את האנשים המעורבים בחברה וניהולה במבנה החדש,

    תכירו את מנכ"ל החברה החדש משה עזר,

    נשוחח על כל נושא מנהלות ושאר נושאים הקשורים לתפעול ועבודה שוטפת בשבועות הקרובים."

     

    (נספח נ/40)

     

    בחקירתו לפנינו הכחיש התובע כי היה מודע לכך שהנתבעת נסגרת ועתידה להמשיך לפעול במסגרת החברה החדשה:

     

    ש.אתה אומר בס' 13 לתצהירך שלא הודיעו לך שהחברה הודיעה לך על הפיטורין מעכשיו לעכשיו ביום 31.12.2012?

    ת.כן.

    ש.אתה מאשר שהיית נוכח בישיבה של ה- 3.12.2012?

    ת.כן.

    ש.אתה טוען שבאותה ישיבה לא נאמר לך שום דבר על סיום העסקתך?

    ת.לא נאמר. נאמרו שם דברים כלליים בזימון הפגישה.

     

    (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 9-15)

     

    אשר לפגישה ביום 4.12.2012 העיד התובע כך:

    ש.אתה אומר שב- 4.12 בס' 48 ישבת עם הנתבע 3 מר משה עזר מהחברה החדשה ודיברתם על הא ודא?

    ת.לא. אני ישבתי רק עם משה עזר יש לי פה סיכום פגישה עם משה עזר. דרך אגב סיכום פגישת עבודה שוטף שתוכנו מה מתכוונים לעשות עם לקוחות. זה נשלח רק אלי. גם הפגישה בזימון שלה כתוב פגישה אישית עם מר משה עזר. הנתבע לא היה בפגישה.

    ש.אתה ישבת עם בעלי החברה החדשה ולא ידעת שסוגרים את החברה הישנה?

    ת.לא ידעתי. היו שמועות על מיזוג על סגירה על התאחדות. שום דבר לא שתפו אותי. אני מנהל בחברה ואף אחד לא טרח להודיע לי. לא ידעתי מה יקרה אם יפטרו את העובדים.

    ש.ס' 48 לתצהירך אתה טוען שלטין היה בפגישה. מה תגובתך?

    ת.סיכום הפגישה פה כפי שאני רואה נשלח ממשה עזר רק אלי ולפי זה הנחתי שמשה לטין לא היה שם.

     

    (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 24-32, עמ' 41 ש' 1-2)

     

    עוד העיד מר לטין בהקשר זה:

    ש.אם ביום 4.12.12 כמו שאתה טוען התובע פוטר אז למה באותו יום לא נתן לו מכתב פיטורין?

    ת.הסיטואציה הייתה מורכבת ועדינה. מעבר בין חברה לחברה כשעומדים להימכר לחברה שלישית. את הודעת הפיטורין ידעו ב- 23.11. לא נתתי מכתבי פיטורין. אמרתי שהחברה נסגרת והעובדים בחברה יחתמו על הסכם העסקה עם החברה החדשה ויקבלו פיצויים. נהפוך הוא אוכל לומר ששילמתי אלפי שקליםלעובדים רק כדי להחליק עניינים. לא נתתי מכתב פיטורין בטעות. כולם ידעו שהם עוברים לעבוד בחברה החדשה. למעט הבחור שתכנן את התביעה הזאת.

     

    (עמ' 67 לפרוטוקול ש' 16-23)

     

    גרסת מר לטין נתמכת גם בעדותו של מר עזר:

    ש.מתי לטענתך פוטרו עובדי הנתבעת 1?

    ת.הודעה מוקדמת על סיום העסקתם של עובדי הנתבעת 1 ניתנה להם בתחילת חודש דצמבר. כשבוע לאחר מעבר עובדים למשכננו ביגאל אלון.

    ש.איך ניתנה להם ההודעה?

    ת.ההודעה ניתנה באמצעות פגישה מסודרת שנערכה עם כל עובדי החברה ובהמשך על ידי מסירת מכתבים רשמיים. ימים ספורים לאחר הפגישה.

    ...

    ש.מי נתן לך את המכתבים?

    ת.מנהלת החשבונות הכינה אותם. במעמד הפגישות האישיות שערכנו נכחו בחדר גם הנתבעים 2 או 3. אני הרי כמישהו שאין לו יד בחברה הישנה לא יכול למסור מכתבי פיטורין. היתה סיטואציה של פיטורין והעסקה מחדשה ונכחו בחדר בעלי הסמכות בחברה הישנה.

    ...

    ש.מה שאתה אומר שתוכן הפגישה הוא סיום העסקה והעסקה מחדש?

    ת.תוכן הפגישה היה בהמשך לפגישה הקולקטיבית שעשינו עם כולם והמכתבים, דיון בנושא החוזה החדש בחברה החדשה.

     

    (עמ' 74 ש' 19-21, עמ' 75 ש' 1-5)

     

     

    בחקירתו הראשונה במשטרה אמר התובע: "בתאריך 31.12.2012 פוטרתי יחד עם כל שאר העובדים מהחברה היות והיא נסגרה. וכמו כל שאר העובדים קיבלתי מכתב פיטורים וחוזה חדש בחברה החדשה בעלת שם זהה." (נספח נ/30, ש' 14-17).

     

    ב.ביטול כרטיסי האשראי

     

    ביום 6.12.2012 הנחה לטין את מר מאירי לבטל את כרטיסי האשראי של החברה. הודעת דוא"ל בעניין נשלחה למספר עובדי החברה וביניהם התובע, בזו הלשון (נספח נ/12): "בהמשך לתהליך המיזוג, עלינו לבטל את כרטיסי האשראי של החברה. הילה תגיע אליכם עם מסמכים להחתים אתכם."

     

    מהראיות עולה כי הודעה זו (ויתר ההודעות שצורפו באותו הנספח) נשלחה לכלל העובדים ולא לתובע בלבד.

     

     

    ג.עבודת התובע במהלך חודש דצמבר 2012

     

    לתיק בית הדין הוגשו תכתובות דוא"ל של התובע עם בת זוגו מהתיבה המעורבת המוכיחות, לשיטת הנתבעת, שלא זו בלבד שהוא לא עבד אלא שכבר בסוף נובמבר 2012 גמלה בליבו ההחלטה לעזוב את הנתבעת תוך שהוא מביא לפיטוריו.

    נזכיר כי מדובר בתכתובות שנעשו מכתובת הדוא"ל שסיפקה הנתבעת לתובע לצרכי עבודתו, אשר מצאנו שבנסיבות העניין יש להתיר את השימוש בהן.

     

    מהתכתובות עולה שביום 29.11.2012 בשעה 9:42 כתב התובע לבת זוגו כי היה לו ריב עם מר רחמוט וכי הוא "ללא ספק עוזב את החברה". עוד כתב שהוא לא יכול להישאר יותר במשרד וכי הוא נוסע לאיקאה "להירגע".

    באותו היום כתב התובע לידידתו כי החליט לעבור ממקום העבודה הנוכחי וביקש ממנה לעבור על קורות החיים שלו ולהעביר את הערותיה. ביום 2.12.2012 משיבה לו ידידתו: "לא הצלחתי להחליט אם התפטרת באמת או לא. התפטרת באמת?"

     

    ביום 2.12.2012 בשעה 8:57 בבוקר כותב התובע לבת זוגו: "עכשיו התעוררתי. אני מתחיל להתרגל לאבטלה".

    ביום 16.12.2012 שואלת בת הזוג של התובע איך עובר היום והוא משיב: "משעמם. עונה לטלפונים מכל מיני חברות השמה שקיבלו את הקו"ח שלי..." (נספח נ/16).

    ביום 18.12.2012 בצהרי היום (בשעה 13:50) כותב התובע לבת זוגו כי הוא אוסף את בתו והם נוסעים לאיקאה.

    ביום 19.12.2012 השתתף התובע בכנס שלא על פי בקשת הנתבעת.

     

    לתיק בית הדין הגיש התובע מסמכים כראיה לעבודתו במהלך חודש דצמבר 2012 (נספח טו' 1 לתצהיר הראשון ונספח ג' לתצהיר השני). מדובר בהודעות דוא"ל ששלח התובע המעידות לשיטתו על העבודה המאומצת שעשה בחודש זה (נספח טו' 1 כולל למעלה מ-100 עמודים אך חלק מההודעות ממועדים שאינם רלבנטיים וחלקן הן למעשה אותה הודעה והשרשור השלם של התגובות לה).

     

    בהתייחס למסמכים אלה אמר מר לטין בחקירתו: "אני מכיר את זה. לעשות רעש כאילו אני עובד להוציא מייל ללקוח, יש לי מערכת חדשה בוא נקבע פגישה. זה לא נקרא לעבוד. כשישבתי עם התובע הוא התוודה שישב שבועיים בבית ולא עשה כלום. זה הכל מצגי שווא. אני ישבתי עם התובע על זה ואמרתי שאפשר יהיה לשלם לך משכורת של מאה אחוז פרי סייל את (צ"ל – אתה) צריך תכנית סדורה. לצורך הענין הוא הציג איזה שהוא מייל שסגר עסקה. הרווחיות שהוא מציג יש פה 200 דולר 300 דולר. הוא צריך לעשות לפחות 15 עסקאות כאלה בחודש כדי לשלם לו את המשכורת בלי שאני ארוויח שקל. הוא הבין את זה." (עמ' 66 לפרוטוקול ש' 3-12).

     

     

     

    ד.הפגישה ביום 17.12.2012

     

    אין מחלוקת שהתובע זומן לפגישה עם מר לטין ומשה עזר ביום 17.12.2012 ושהיה זה סמוך לפני נסיעתם של האחרונים לחו"ל. בנספח טו' 1 לתצהיר התובע מופיע אישור התובע לפגישה (במסגרת הראיות המוכיחות, לשיטתו, את עבודתו בחודש זה). עם זאת אין חולק שהוא לא הגיע לפגישה. מר לטין ניסה להשיגו מספר רב של פעמים. באותו יום הוחלפו ביניהם מסרונים אלה (נספח נ/14):

    הודעת מר לטין:

    "ד'אני ממתין לך אנחנו חייבים להיפגש היום לפני שאני נוסע לסגור עניינים הבעיה לא תיעלם רק תחמיר ותסתיים לא טוב אני מבקש שתענה לטלפון ותגיע למשרד כפי שסיכמנו"

     

    ואילו התובע השיב (ככל הנראה בשעה 18:26 בערב לפי גרסת הנתבעת שלא נסתרה)

    "משה, שכחתי את הטלפון בבית והייתי כל היום אצל לקוחות. אני לא מודע לכך שאתה נוסע, מתי אתה נוסע, לאן אתה נוסע, עם מי אתה נוסע ולכמה זמן אתה נוסע.

    גם לא ידועים לי על עניינים שצריכים לסגור בינינו...

    אם אתה צריך לסגור אתי עניינים תעדכן אותי בבקשה מראש כדי שאבוא מוכן לפגישה אלא אם כן החלטת לסגור משהו באופן חד צדדי.

    בכל אופן שתהיה לך נסיעה טובה."

     

    מר לטין:

    "היי ד'ממש לא באופן חד צדדי הכל הדדי בגלל זה היה חשוב לי לשוחח אתך בכל מקרה אני לא מצליח להבין למה הברזת היום מהפגישה נראה לי ממש לא לעניין"

     

    התובע:

    "הייתה תקלה בריברבד של 888, לאחר מכן פגישה עם לקוח חדש שרוצה תופין עד סוף השנה (קיבל מחירים ויש סיכוי טוב לסגירה), סגרתי מכירה של פיינאפ במועצה אזורית תמר (קיבלתי כבר הזמנה), מכירה של פיינאפ GW עבור לקוח חדש ופגישה עם מקקפי ישראל לגבי שיתוף פעולה (יש להם מוצר שיכול להחליף את האיסייף ועוד פתרונות). בקיצור, עבדתי, לא שיחקתי. יש משהו שנראה לך לא מספיק חשוב ממה שעשיתי היום שהייתי אמור לבטל אותו?"

     

    אלא שלימים התברר כי התובע לא שכח את הטלפון הנייד שלו בבית. כך כתב בשעה 10:07 באותו היום לבת זוגו מהתיבה המעורבת (נ/15) "... רק עכשיו התעוררתי. ומה העיר אותי? התזכורת לפגישה שלי עם משה בעוד חצי שעה..." ובשעה 11:24 כתב "... משה לא מפסיק לחפש אותי..."

    בשעה 13:33 כותב התובע לבת זוגו שהוא מחכה לה למטה (במקום עבודתה) כאשר הוא שולח את ההודעה ממכשיר האייפון שלו. ובשעה 14:58 כותב לה התובע "אני הולך להסתובב קצת עם שחר. לא הספקתי להפעיל מדיח ולהוריד כביסה" גם הודעה זו נשלחה ממכשיר האייפון.

     

    ה.הפגישה מיום 31.12.2012 והתכתובות שהוחלפו לאחריה 

     

    ביום 31.12.2012 התקיימה בין התובע, מר לטין ומר עזר - פגישה שבמהלכה נמסר לתובע מכתב פיטורים שאינו חתום לדברי התובע (נספח יח' לתצהיר התובע). נציין כי מר לטין העיד שלתובע נמסר מכתב אחר: "צרפת את הלא נכון. יש עוד מסמך עם חתימה. הוא קיבל ביד ממני אישית בפגישה. אין לי עותק." (עמ' 60 לפרוטוקול, ש' 26-27).

     

    באותו היום בשעה 17:06 שלח התובע הודעת דוא"ל למר עזר שבה כתב: "האם אתה דואג לביטול מגבלת הדלק שלי כדי שאוכל לנסוע ללקוחות? אנא עדכן אותי כשבוצע כדי שאוכל לתכנן את הלו"ז שלי ולתאם פגישות."

    בתגובה השיב מר עזר כי הוא דואג לזה (נספח נ/17).

     

    אלא שזמן קצר לאחר מכן קיבלו היחסים תפנית חדה המשתקפת בחילופי הדברים. כך כותב התובע ביום 31.12.2012 בשעה 18:23 למר לטין (כשעה וחצי לאחר שביקש ממר עזר לטפל בהגבלת הדלק):

    "משה שלום,

    במכתב הפיטורין המצורף שקיבלתי היום חלה טעות קריטית:

    במכתב כתוב "בהמשך לשיחתנו מיום 4/12/2101..." (צ"ל 2012), להזכירך, לא נערכה אתי שום שיחה מקדימה, לא בתאריך 4/12 ולא באף תאריך אחר.

    הפעם הראשונה בא (צ"ל בה) נערכה אתי שיחה היא היום, 31/12/2012, כך שההודעה המוקדמת מתחילה 30 ימים מהיום.

    אנא תקן את המכתב ושלח לי עותק מעודכן."

     

    בשעה 18:31 השיב לטין:

    "היי ד',

    לא חלה שום טעות במכתב.

    כידוע לך, הודעתי לכל עובדי החברה ב-4 לדצמבר החודש כי החברה מסיימת את פעילותה בסוף החודש ואני רוצה להסדיר זאת גם מולך כמו מול גם יתר העובדים.

    כאמור, היום הוא היום האחרון של פעילות החברה."

     

    התובע השיב על כך בשעה 18:40:

    "אנא דאג גם לציין תאריך של היום בראש המכתב, השדה של התאריך ריק.

    תודה"

     

    בשעה 18:57 כתב לטין:

    "ד'שלום,

    כידוע לך, הודעתי לכל עובדי החברה ב-4 לדצמבר החודש בשיחה בה השתתפת באופן פעיל ואף שאלת את השאלות הספציפיות האלו וגם קיבלת את התשובות.

    כדי להבהיר, בשיחה שהתקיימה בתאריך האמור היוותה בעצם הודעת פיטורין כללית וכניסה לתקופת הודעה מוקדמת לכלל עובדי החברה ולכל אחד בהתאם למגיע לו על פי חוק.

    מסירת המכתב בפועל היום איננה סוטרת (צ"ל סותרת) את הוראת החוק בנושא ולהבהיר שוב, הודעה מוקדמת לפיטורין נכנסה לתוקף בתאריך 4 לדצמבר 2012.

    החברה מסיימת את פעילותה בסוף החודש הזה דהיינו היום ולא יהיו שינויים או יוצאים מן הכלל."

     

    בהודעה משעה 21:32 כותב לטין בין היתר:

    "...ברור לחלוטין הפגישה שהברזת ממנה במכוון לפני שבועיים, כל מטרתה הייתה למשוך עוד שבועיים הודעה, כמו שאתה מנסה לעשות לא זאת ההתנהלות שציפיתי מחבר ושותף בחברה שמודע לכל הבעיות והקשיים שבעקבותיה החברה נסגרה היום

    באשר לטענתך לשימוע ולעו"ד, אין בזה משום אחיזה במציאות כיוון שהודעתי לכלל עובדי החברה על סגירת החברה... אין שום ערך לשום שימוע כיוון שאין שום טיעון בעולם שעו"ד יכול להביא בשימוע, אין כסף להמשך תשלום המשכורות שלך או של כל עובד אחר אחרי היום, ולכן בעצת עורכי הדין של החברה נערכה אסיפה כללית בה השתתפת, אסיפה בה הודעתי לכלל עובדי החברה בכללם אתה על הפסקת הפעילות של החברה היום.

    מעבר לזאת,

    בשבועיים האחרונים הרשית לעצמך לשבת בבית???!..... שוב?!!!! (...)"

    (ההדגשה במקור)

     

    על כך השיב התובע בשעה 21:44:

    "רצ"ב יתרת ימי החופש המגיעים לי נכון להיום.

    אבקש לפדות אותם בתלוש המשכורת הקרוב.

    טרם צירפת מכתב פיטורין עם התאריך של היום.

    טרם התייחסת לנושא הבונוסים המגיעים לי מרווחי החברה.

    אני מבין שאתה מתוסכל אבל זה לא נותן לך לגיטימציה לפעול בניגוד לחוק.

    לדברי העו"ד שלך פעלת תקין, לפי העו"ד שלי מגיעים לי 30 ימים מהיום. בוא לא נבדוק את זה בבית המשפט, גם אני רוצה לסיים יפה.

    אני לא הייתי שבועיים בחופש, אתה יכול לקרוא לזה איך שאתה רוצה, במהלך השבועיים האלו סגרתי עסקאות חדשות, הייתי אצל לקוחות, שלחתי הצעות מחיר, ביצעתי מכירות ותמכתי בלקוחות (אפילו עזרתי לאוהד להתקין את שרת הפיינאפ על ה VM במיאמי...). בוא לא נבדוק גם את זה בבית המשפט."

     

    חילופי הדברים מסלימים עד כדי כך שהתובע מאיים כי יעיד במשטרה בנוגע לחייו האישיים של מר לטין (הודעות התובע משעות 22:06, 22:22 בנספח נ/ 18). על כך הגיב מר לטין בחומרה עת כתב שיגיש תלונה במשטרה כנגד התובע בגין סחיטה באיומים.

     

    בהקשר זה נציין כי בחקירתו הראשונה במשטרה אמר התובע בין היתר: "מכתב הפיטורין שקיבלתי לא נשא תאריך וחתימה והחוזה החדש שקיבלתי היה פחות טוב לטעמי מהחוזה הקודם שלי ולכן החלטתי לא לחתום עליו ולקבל את מכתב הפיטורין בעצם. לפי מכתב הפיטורין שניתן לי בתאריך 31.12.12 הפיטורין חלים יום למחרת כלומר בתאריך 1.1.13. ביקשתי ממשה לטין שיחתום על מכתב הפיטורין ושיוסיף תאריך, נשלחו העתקים של המייל לאלי רחמוט שהיה במשרת מנהל ומשה עזר בעל המניות של החברה החדשה." (נספח נ/30 ש' 18-22).

    מהמפורט עולה שחילוקי הדעות באשר לדרישות הכספיות של התובע בנוגע לפיטוריו מהנתבעת הביאו את הצדדים לנקודה קריטית, כאשר התובע מצדו חש מקופח ואילו מר לטין חש שהוא נסחט. ואולם, הסיפור לא תם בנקודה זו כיוון שמספר ימים לאחר מכן נעשה ניסיון להגיע לפשרה.

     

     

    14.מסקנות העולות מחומר הראיות לגבי נסיבות הפסקת העבודה של התובע 

     

    מחומר הראיות כפי שפירטנו עד כה עולים לדעתנו הדברים הבאים:

    • התובע ידע על המיזוג בין החברות ועל כך שהוא כרוך בהפסקת פעילות הנתבעת ותחילת פעילות במסגרת החברה החדשה, לרבות פיטורי העובדים והעסקתם בחברה החדשה. איננו מקבלים את גרסת התובע שלפיה הוא לא ידע דבר.

       

    • כרטיס האשראי של התובע, שניתן לו על ידי הנתבעת, כמו גם כרטיסי האשראי של עובדים נוספים, בוטלו בתחילת דצמבר 2012 על רקע הפסקת פעילות החברה. הדבר מפריך את טענת התובע שלפיה כרטיס האשראי שלו בוטל כחלק מהתעמרות הנתבעת בו.

       

    • לא ניתן לומר שבמהלך דצמבר 2012 התובע כלל לא עבד. עם זאת, במספר ימים לא מבוטל שאין אפשרות לאמוד, התובע לא "באמת עבד" – כך עולה מדבריו ומילותיו שלו וכגון העובדה שהוא החל "לתרגל אבטלה" ואף נסע לסידורים פרטיים במהלך יום העבודה.

       

    • התובע זומן לפגישה עם מר לטין ומר עזר ביום 17.12.2012. התובע אישר את השתתפותו. ביום 17.12.2012 הוא לא הופיע לפגישה ולא ענה לשיחות הטלפון הרבות של מר לטין. לאחר מספר שעות כתב התובע למר לטין כי שכח את הטלפון הנייד בבית וכי היה בפגישות עם לקוחות ועבד. אולם, מחומר הראיות שהוגש לתיק עולה שהתובע בחר שלא להגיע תוך שהוא משקר למנהלו.

       

    • חרף חילוקי הדעות, נכון ליום 31.12.2012 בשעה חמש אחר הצהריים לערך עדיין סברו הצדדים (או לכל הפחות מר לטין ומר עזר) כי פניהם להמשך עבודה משותפת. יש לציין שבשלב זה הנתבעים 2-3 לא ידעו על התנהלות התובע ביום 17.12.2012.

       

    • התובע לא מציין בהתכתבויות עם מר לטין, שנעשו בזמן אמת, ולא בחקירתו במשטרה כי הופתע מקבלת מכתב הפיטורים. יתר על כן, התובע מציין בחקירתו הראשונה במשטרה כי פוטר עם כל עובדי החברה היות שהיא נסגרה וכן שמאחר שתנאי ההעסקה בחברה החדשה היו פחות טובים מתנאי ההעסקה הקודמים שלו הוא בחר שלא להמשיך בפעילות משותפת במסגרת החברה החדשה.

       

    • מר לטין לא הסכים לדרישות התובע וההתכתבות הסלימה עד כדי איומים שהשמיע התובע הקשורים בחייו האישיים של מר לטין.

       

       

      15.הניסיון להגיע לפשרה ביום 9.1.2013

       

      גם לאחר התכתובות הסוערות שהוחלפו בין התובע ומר לטין נערכה פגישה שבה ניסו הצדדים להגיע להסכמות. ביום 9.1.2013 שלח מר רחמוט לתובע הודעת דוא"ל בנושא: "כתב ויתור ד.ב" (נספח יח' לתצהיר התובע) שבה נאמר:

      "ד'היי,

      בהמשך לפגישתנו משבוע שעבר בניסיון להגדיר המחלוקות ולגשר עליהן אלה תשובות

      1. חודש הודעה מראש – מוסכם

      2. רכב נשאר אצלך עד סוף ינואר – מוסכם

      3. דלק – אושרה מכסה של 50 ליטר

      4. מכתב המלצה – מוסכם

      5. מספר הטלפון – לא יישאר ברשותך

      6. כל ציוד החברה (מחשב נייד וכיו"ב) יוחזר לחברה

      7. הטלפון שברשות ילדך וברשותך – ניתן לרכשם בעלות של 500 ₪ למכשיר

         

        במידה ושכחתי סעיף – תזכיר

        כל ההסכמות הינן במידה ואכן תחתום על המכתב

        הערות, הארות – קדימה

        משה מבקש לסיים את העניין עד סוף השבוע.

        כיתבתי את משה עזר כגורם נוסף בשאיפה לסיים את העניין.

        אלי"

         

        מכאן שהנתבעת הסכימה לחלק מדרישותיו של התובע, אך התנתה את קבלתן בחתימתו על כתב ויתור.

         

        על כך השיב התובע באותו יום בהודעה (נספח י"ז לתצהיר התובע). יצוין שההודעה שצורפה לתיק בית הדין כוללת בגופה גם את התייחסות הנתבעת, ככל הנראה של מר רחמוט. במכתב זה התובע חוזר על דרישותיו והנתבעת מביעה הסכמתה לשלם לתובע "כל מה שמגיע על פי חוק ישולם על פי חוק ללא כל התניה". התובע עומד על כך שמכסת הדלק שלו לא תוגבל בתקופת החודש הנוסף שהנתבעת הסכימה לתת לו לצרכי פשרה, שאחרת ייחשב הדבר "הרעת תנאים" כשהנתבעת מבהירה שאין צורך שיתעקש על כך כיוון שהוא אינו נדרש להתייצב בעבודה בתקופה זו.

        אלא שעל אף שהנתבעת הביעה נכונות להגיע לפשרה עם התובע - נקט הוא צעדים עוד באותו היום.

         

         

        16."אירוע צ'ק פוינט"

         

        התובע נכנס בלילה של יום 9.1.2013 לחשבונות החברה בשרתי חברת צ'ק פוינט והעביר את הרישיונות של כלל לקוחות החברה לכתובת דוא"ל שנפתחה על ידו: XXXXXXXX. לגרסת הנתבעת מעשה זה מנע מעובדי החברה המורשים לטפל בלקוחות החברה בנושאים שבתחום אחריותה. כמו כן לשיטתה מדובר בפעולה חמורה ביותר שדרשה ממנה טיפול דחוף תוך גרימת נזק תדמיתי קשה, בפרט בהיות הנתבעת חברה המספקת שירותים לאבטחת מידע.

        הדבר התגלה למחרת -10.1.2013 והנתבעת הייתה בקשר עם נציגת צ'ק פוינט שטיפלה בנושא, שגם העידה לפנינו.

        באותו היום, 10.1.2013, נפגשו התובע, מר לטין ומר עזר, כשמר עזר מנסה לפשר בין הצדדים ומנסה לדבר אל ליבו של התובע (ראו נספח נ/20).

        במהלך הפגישה הכחיש התובע שביצע את פעולת העברת הלקוחות ונשמע אומר בהקלטה:

        "זה משהו פלילי מה שעשיתי? אז לך למשטרה מה אתה רוצה ממני?"

        "הסברת לי שזה פלילי, לא בסדר, אני מכחיש שעשיתי את זה, הלאה מה אתה רוצה?" (ראו פרוטוקול החקירה הראשונה במשטרה, ש' 223-232).

         

        הנתבעת כאמור הגישה תלונה במשטרה עקב "אירוע צ'ק פוינט" והתובע נחקר במשטרה ביום 13.6.2013 (דו"ח החקירה נ/30). במהלך החקירה הכחיש התובע וטען שלא פרץ למאגרי מידע, לא פתח את אותה כתובת דוא"ל וציין שאינו יודע מי פתח אותה (ש' 13-14, 73-74, 94-97). ואולם בהמשך, משהובהר לו כי כתובת ה IP שממנה בוצעה הפעולה מובילה אליו, הודה: "אני כן נכנסתי לחשבון לאתר של צ'ק פוינט מביתי בתאריך 9.1.2013 והסרתי את הרשאות אקספריורס לחשבונות המפורטים במסמך מ.פ. 1 13.6.13 שהצגת לי וזאת על מנת לגרום אי נוחות לחברת אקפריורס." (פרוטוקול חקירה ראשונה ש' 140-151).

         

        בחקירתו לפנינו הודה התובע במעשיו ואמר:

         

        ת:השינוי שעשיתי בוצע ב – 23:00 בערך, למחרת בבוקר אני ניסיתי להסב חזרה בהגדרות שביצעתי וזה לא היה אפשרי כי זה סודר על ידי צ'ק פוינט. בשיחה עם שני הנתבעים אכן הכחשתי כי הבנתי שזה סודר על ידם.

         

        (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 7-19)

         

        לגרסת התובע מדובר במעשה שגרם לנתבעת "אי נוחות" שנקט כ"אקט של מחאה" אך לא היה בו כדי לגרום כל נזק כספי או אחר. ואולם, התרשמנו שלא כך הוא, עת העידה נציגת חברת צ'ק פוינט שטיפלה בנושא. הגב' זילברשמיט, שעשתה עלינו רושם אמין, ציינה בחקירתה את הדברים הבאים:

         

        ש.את כותבת לו "מאוד חשוב ודחוף". מדוע?

        ת.כי זה חשבון חיצוני שאנו לא מכירים אותו ומבצע פעולות ללא אישור הלקוחות.

        ...

        ש.פעולות כאלה קורות כדבר בשגרה?

        ת.לא במקרה רגיל.

         

        לשאלת בית הדין, אם היה אסור לו לעשות את זה אני משיבה שהיו לו הרשאות. היה לו שם משתמש עם הרשאות.

        לשאלת בית הדין מה הנזק שנגרם למשתמשים ולשותף עסקי אני לא יודעת לאמוד את זה בכסף אבל זה היה אי נעימות לשני הצדדים וזה יצר המון רעש על הבוקר. הלקוחות ידעו על זה. הם קמו בבוקר וראו שפתאום שמישהו שלא מזוהה עושה להם פעולות.

         

        (עמ' 51 לפרוטוקול, ש' 23-33, עמ' 52 ש' 1-13)

         

        נזכיר שהתובע ביצע את המעשה בלילה של ה-9 בינואר – ממש באותו היום שבו הוחלפו תכתובות בניסיון להגיע לפשרה ובזמן שהנתבעת מגלה נכונות להגיע עמו לעמק השווה. לגרסת התובע הנתבעת לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה והפעולה שביצע זהה לפעולות שמבצעת צ'ק פוינט עצמה לתחזוקת האתר.

         

        טענות התובע אינן מקובלות עלינו. גם אם ברמה הטכנית לא מדובר באקט של "פריצה" וגם אם הנושא טופל במהרה (לא הודות לתובע) – אין בכך כדי לגמד את משמעות המעשה. מדובר לדעתנו באקט שנעשה בחוסר תום לב ותוך הפרת אמון בוטה. זאת בפרט כשמדובר בבעל תפקיד בכיר בחברה לאבטחת מידע, כשהתובע משתמש במידע, סיסמאות ובהרשאות ייחודיות שניתנו לו מתוקף תפקידו במטרה להזיק לנתבעת, תוך עירוב ופגיעה בצדדים שלישיים (לקוחות הנתבעת וחברת צ'ק פוינט).

         

         

        17.ראיות לגבי מעשים נוספים שביצע התובע 

         

        א.אי השבת מכשיר הטלפון הנייד והמחשב הנייד לנתבעת

         

        בחקירתו הראשונה במשטרה מיום 13.6.2013 הכחיש התובע כי החזיק ברשותו מחשב השייך לנתבעת וטען כי המחשבים שנמצאו בביתו ניתנו לו על ידי חבר (ש' 58-62). בחקירתו השנייה נאלץ התובע להודות - לאחר שהחוקר הבהיר לו כי מממצאי החקירה עולה שהוא משקר (פרוטוקול החקירה השנייה ש' 53-57).

        או אז אמר התובע כי התכוון להחזיר את הציוד של הנתבעת ולא לשמור אותו אצלו, ואולם מאחר שנקלעו למאבק משפטי הוא בחר להשאיר אצלו את הציוד (ש' 95-98, 106-108 בפרוטוקול החקירה השנייה).

        בחקירתו לפנינו טען התובע כי השארת הציוד נבע גם לצרכי המשפט כתגובה לכך שהרכב נלקח ממנו:

        ש:אבל במשטרה סיפרת סיפור אחר שאתה מספר פה. פה אתה אומר שהיתה לך כוונה להחזיר ושם אתה אומר שאתה רוצה להחזיק את הציוד כי זה יעזור לך במשפט.

        ת:התכוונתי להחזיר את הציוד כפי שסוכם בינינו ב – 31.1.13 היות והרכב נלקח לפני עם ציוד רב שלי, בחרתי להשאיר את הציוד עד למשפט. בנוסף לכך שבאמת היתה תכתובות שאני צריך אותם להוכחות במשפט.

         

        (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 7-11)

         

        כאן המקום להזכיר שבמסגרת כתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום ציוד אישי שלו שהיה ברכב, אשר כלל מחשב נייד. זאת בזמן שהוא ידע היטב (שכן אמר זאת במפורש במשטרה) שהשאיר אצלו במכוון את המחשב השייך לנתבעת. בחקירתו במשטרה ציין החוקר כי מדובר בעבירת מסירת מידע כוזב במשטרה. בתגובה השיב התובע: "בהחלט יכול להיות שהתבלבלתי בין המחשבים היות ויש לי מחשבים מאותו דגם שנראים זהים. ושוב אין לי ולא הייתה לי כוונה לגנוב מחשב או לתת עדות שקר." (פרוטוקול חקירה שנייה ש' 122-128).

         

        מכל המפורט לעיל עולה כי גרסת התובע אינה אמינה.

         

        בהקשר זה נזכיר את ההליך שהתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום ראשון לציון (ה"ת 14406-07-13) שבין היתר נגע להשבת המחשב והטלפון.

         

        מחומר החקירה עולה שגם לאחר שהתובע הודה שהמחשב והטלפון הנייד שייכים לנתבעת, הוא ביקש להשאיר אותם אצלו עד לסיום ההליך שלפנינו.

        ביום 8.9.2013 התקיים דיון לפני כב' השופט שמעון שטיין שבו ציין ב"כ המשטרה שחקירת המשטרה הסתיימה, והתובע קיבל לבקשתו את המסמכים שהיו שמורים במחשבים שנתפסו על ידי המשטרה. בדיון זה ביקש התובע לקבל חומר שהמקור, לדבריו, היה מצוי על המחשב התפוס.

        בתום הדיון הוחלט כי התובע יגיע, בתיאום עם המשטרה ועם נציג הנתבעת, והם יעברו על החומר המצוי במחשב. ואולם, לפי תגובת המשטרה כבר בחודש יולי 2013 בוצעה מחיקת חומר חסוי/פרטי ממחשב הנתבעת והפעולה בוצעה בנוכחותו של התובע לאחר שהוא עצמו ציין אלו מהמסמכים הוא מבקש לקבל ולמחוק.

        ב"כ המשטרה ציין כי "תמוה מאד שהמשיב 1 בחר, מנימוקים השמורים עמו, שלא לציין בפני בית המשפט ו/או באילו מבקשותיו, את העובדה כי ידע על מחיקת החומר ואף נכח במהלכה, גם אם לא עד השלמתה." (ההדגשה במקור).

         

        כלומר, גם במסגרת ההליך שנוהל לגבי השבת התפוס התעקש התובע להשאיר אצלו את הציוד השייך לנתבעת, על אף שהעתיק את החומר החשוב לו ובזמן שהוא ממשיך להציג מצג שלפיו טרם התאפשר לו הדבר.

         

        מכל מקום על פי מסמכים מטעם משטרת ישראל מיום 9.9.2013 ומיום 22.9.2013 הוחזרו הטלפון הנייד והמחשב הנייד למר לטין בתאריכים אלה.

         

         

        ב.מאגרי המידע שהעתיק התובע 

         

        התובע אישר בחקירתו כי ברשותו "מסמכים ואימיילים של לקוחות הנתבעת", תיאר כיצד העתיק אותם, ציין שלא קיבל לכך אישור והשימוש היחידי שלו במידע הוא לצורך הוכחת תביעתו (פרוטוקול החקירה הראשונה ש' 98-110).

        גם בחקירתו לפנינו הודה התובע כי ברשותו מסמכים של הנתבעת לרבות הצעות עבודה, תוך שאישר שבהסכם ההעסקה שלו התחייב להחזיר את כל הציוד כולל מסמכים כגון אלה.

         

         

         

        ג."אירוע מטריקס" - שליחת הודעה על ידי התובע תוך התחזות למר רחמוט בחודש מאי 2013  

         

        התובע הודה בחקירתו כדלקמן:

        "חוקר: מחומר החקירה עולה ששלחת קובץ בשם 'קובץ לקוחות מטריקס' לחברת מטריקס. פרט במה מדובר.

        התובע: שלחתי לחברת מטריקס את קובץ הלקוחות שלהם, היינו סוג של שותפים בחברת מטריקס, גם היה לי אימייל וכרטיס ביקור שלהם, משה לטין שלח אלי לאלי ולירון את הקובץ הזה, ירון הוא הבעלים של החברה שנקראת 'אינטרסייף' הוא התכוון להשתמש בקובץ על מנת לקדם את עסקיו ללא ידיעת מטריקס, שלחתי לחברת מטריקס את הקובץ עם ידיעה שירון קיבל את הקובץ, לא השתמשתי בקובץ מחוץ לחברה.

        חוקר: מדוע העברת אליו את הקובץ הזה?

        התובע: כעסתי על חברת אקספיריורס על היחס שהם נתנו לי.

        חוקר: מה ההשלכות של שליחת קובץ רגיש כזה?

        התובע: כל הקשר עם מטריקס נבנה על הגב שלי, אקספריורס מכרו את המחלקה שלי והמוניטין שלי למטריקס ולחברות רבות. כחלק עם השיתוף פעולה עם מטריקס קראו לנו חטיבת תקשורת ואבטחת מידע של מטריקס, ביצענו עבורם פרויקטים רבים..."

         

        (פרוטוקול חקירה שנייה ש' 199-210)

         

        ובחקירתו לפנינו אישר התובע כי עשה זאת מתוך כעס:

        ש:בחקירתך במשטרה הודית ששלחת לחברת מטריקס הודעה שהמטרה שלה לפגוע ביחסי הנתבעת עם מטריקס רק בגלל שכעסת על היחס שקבלת מהם. נ/33 שורה 199. מה תגובתך?

        ת. יש הקשר. שלחתי את הקובץ ליריב ממטריקס והוא שלח את זה למשה לטין עם הוראות מאוד ברורות לא להעביר הקובץ. משה העביר את הקובץ אלי לאלי ולירון. מה שאני עשיתי זה סך הכל שאלתי את יריב ממטריקס אם זה בסדר שירון קיבל את הקובץ.

        ש.אבל אמרת שעשית את זה כי כעסת?

        ת.לאחר שראיתי את ההאשמות שהאשימו אותי ואת האשמות שהאשימו כל מי שעבד בחברה ופוטר ונאלץ לתבוע אתכם, האשמתם בהאשמות נוראיות וראיתי גם האשמות שמאשימים אותי והייתי בטוח שבמידה והקובץ ידלוף החוצה לאינטרנט בגלל הרשלנות שלהם אז יאשימו אותי. במידה והקובץ ידלוף הם אוטומטית יאשימו אותי והייתי חייב להגן על עצמי ולכן פניתי ליריב וספרתי שהם הפיצו את הקובץ.

        ש.אבל שלחת את המיל הזה מהכתובת של משה ולא שלך?

        ת.היות ולא עבדתי בנתבעת ורציתי שיריב יתייחס לזה פניתי מהכתובת של אלי רחמוט. אני לא גאה במה שעשיתי אבל הייתי חייב להגן על עצמי אם הקובץ ידלוף אז תאשימו גם אותי. במידה והקובץ ידלוף הם אוטומטית יאשימו אותי והייתי חייב להגן על עצמי ולכן פניתי ליריב וסיפרתי שהם הפיצו את הקובץ.

         

        (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 6-17)

         

        לגרסת התובע כל שעשה היה להעביר רשימת לקוחות שהייתה אצל הנתבעת לחברת מטריקס עצמה והדבר נעשה זמן רב לאחר פיטוריו, כאשר הנתבעת לא הייתה פעילה. לכן אין בכך, לדעתו, לגרום נזק לנתבעת אלא לכל היותר לחברה החדשה והוא אינו אחראי לסיום שיתוף הפעולה עם מטריקס.

         

        טענות התובע גם בנוגע למקרה זה אינן מקובלות עלינו, הסבריו אינם מניחים את הדעת ואיננו נותנים בהם אמון. בניגוד לעדותו שלפיה "הוא רצה להגן על עצמו ולכן פנה ליריב וסיפר שהם הפיצו את הקובץ" הרי לוּ היה הדבר נכון היה פועל אחרת ולא כפי שפעל וכפי שניסח את ההודעה. ברי כי מטרתו הייתה לגרום לפגיעה בפעילות הנתבעת ולא "להגן על עצמו". גם כאן, בדומה לניסיונותיו לבטל ולגמד את חומרת מעשיו ביחס ל"אירוע צ'ק פוינט" - מנסה התובע לגמד את משמעות מעשיו שנעשו בחוסר תום לב מובהק.

         

        יתר על כן, לפי עדותו של מר הרוש – שהוא עד ניטרלי – מדובר במעשה בעל השלכות חמורות. כך העיד מר הרוש עת ציין: "מבחינתי זה היה סטירת לחי בשיתוף הפעולה בין הנתבעת 1 לבין מטריקס... זה שימוש בלקוחות שלי לא למטרה שאלינו כיוונו בשיתוף הפעולה." וכן:

        ש.אתה אמרת שאחרי המכונן הזה עצרתם את כל הפעילות עם הנתבעת?

        ת.נכון.

        ש.כשאתה אומר שעצרתם את הפעילות זה גם את המכירה?

        ת.מחקנו את הכל כאילו לא היה.

         

        לשאלת בית הדין מה היה שווי התקשרות ביני לבין הנתבעת 1 לפני האירוע אני משיב שלא באתי מוכן בנקודה זו אבל אני מניח שזה משהו כ- 3 מיליון שקל. זה היה תחילת פעילות ובעולם אבטחת מידע לוקח הרבה זמן עד שהלקוחות מזהים אותך כספק לאבטחת מידע.

         

        (ראו עמ' 69 לפרוטוקול ש' 1-22)

         

        ב"כ התובע חקר את מר הרוש בניסיון להוכיח שמדובר באירוע שמשמעותו אינה חמורה אך מר הרוש הבהיר כדלקמן:

         

        ש.למה בעצם המייל הזה היה כל כך חמור הרי הוא הכיל רשימת לקוחות?

        ת. 2012 שאתה אומר שהחברה נסגרה אין לי שמץ של מושג. כשהמייל הזה הגיע והייתה פעילות ענפה, הפעילות נמחקה. היה חמור שימוש בקובץ הלקוחות שלי. השימוש בקובץ לקוחות שלי של 350 מיליון שקל יוצא ומטייל לו כמו שנשלח "אלי" יכול להישלח למתחרים אחרים. לא יודע אם נשלח.

         

        (עמ' 71 לפרוטוקול ש' 2-6)

         

        ד.הפצת חוזה עבודה של עובד הנתבעת בתפוצת כלל העובדים

         

        כאמור בפרק העובדות, הוכח שבמהלך מאי 2013 שלח התובע הודעה אנונימית מכתובת הדוא"ל: XXXXXXXX לכמה מעובדי הנתבעת. להודעה צורף חוזה ההעסקה של עובד הנתבעת שעבד עם התובע בשם מר אסף לוי. אין מחלוקת שהתובע עשה זאת ללא הסכמתו של העובד (ראו פרוטוקול החקירה מיום 3.7.2013 ש' 220-222 בנספח נ/33).

        לגרסת הנתבעת הדבר הביא לתסיסה בקרב העובדים.

         

        ה.הניסיון להעביר הלקוחות

         

        בחקירת המשטרה השנייה אמר התובע כדלקמן:

         

        חוקר: מה הכוונה בלהעביר רישיונות של לקוחות ומה ההשלכות?

        התובע: היות וכפי שמשה לטין אמר לי חברת אקספיריורס נסגרה ובשל כך הוא לא חייב לי כלום הרגשתי גם אני היות ואני לא חייב לו כלום והחברה נסגרה, ניסיתי להעביר מספר לקוחות לחברה אחרת כדי שאפשר יהיה לבצע חידושים בשנה הבאה.

        חוקר: זאת אומרת שלקחת אליך לקוחות. לאיזו חברה בדיוק ניסית להעביר אותם?

        התובע: לא לקחתי שום לקוח, אין לי לקוחות, ניסיתי לעזור לחבר היות וחברת אקספריורס נסגרה ביקשתי להעביר מספר לקוחות לחברת וירטואל איי טי, יש לציין שחלק מהלקוחות הם לקוחות וירטואל איי טי ולא של חברת אקספריורס למרות שהרישוי עדיין מופיע תחת אקספריורס.

        חוקר: האם קיבלת אישור של מי מהגורמים להעביר לקוחות מחברה אחת לחברה אחרת?

        התובע: לא, עשיתי זאת על דעת עצמי משתי סיבות, חברת אקפיריורס נסגרה כפי שמשה לטין כתב לי במייל ולכן הוא לא מתכוון לשלם לי את הכספים המגיעים לי. סיבה שנייה, אם אני עדיין מופיע כמוסמך בחברה זו ולכן חברת אקספיורס מקבלת הנחות משמעותיות כשהיא משתמש בהסמכות שלי, ביקשתי להעביר את ההסמכות שלי לחברה אחרת כדי שמישהו אחר ייהנה מההנחות המגיעות.

        (ההדגשות שלנו)

         

        ובחקירתו לפנינו העיד התובע כדלקמן:

         

        ש:מה הם אותם לקוחות שניסית להעביר?

        ת:פוליגל ולקוח בשם גוטקס או זארה. לא זוכר אם היו עוד לקוחות.

        ש:מה התמורה שקבלת מוירטואל איי טי?

        ת:שום תמורה. אני רוצה להפנות אותך לתצהיר שלי. לאחר שהחברה נסגרה רק לאחר שהחברה נסגרה פנו אלי מספר לקוחות מאוכזבים של החברה וביקשו שאמליץ להם לחברה אחרת. מעולם לא פניתי ללקוח ושידלתי אותו לעבור לחברה אחרת. יש פה משהו לא מדויק כי לא שידלתי לעבור אבל לקוח מאוכזב פנה אלי ואמר שמחפש חברה.

         

        (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 4-10)

         

        ועוד אמר התובע:

        ש:תאשר לי שפניתי לחברת איי.פי סוויץ וביקשת מהם להעביר את הלקוחות הישנים שלך 30.5.13 לחשבונך החדש וצרפת רשימה של לקוחות הנתבעת?

        ת:... לאחר שפוטרתי מהנתבעת, ביקשתי ודרשתי מהם להפסיק להשתמש בשם שלי ובהסמכות שלי באתר של היצרן כדי שיפסיקו ליהנות מההנחות שאני זכאי בתור מוסמך שלהם. אפילו עד היום ממשיכים להשתמש בשם שלי לקבלת הנחות שלא מגיע להם. אני באופן גלוי פניתי לאיי.פי סוויץ ליצרן וביקשתי להעביר את הזכאות להנחות לחברה אחרת. לא רציתי שהחברה תהנה מההנחות שאני זכאי. פניתי עם הכתובת האמיתית שלי והסברתי את המצב, לא הסתרתי.

         

        (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 14-23)

         

         

        מחקירת התובע עולה שהוא פנה ליצרנים תוך שהוא מציג את עצמו כיועץ אבטחה בחברת Virtual IT, לא כניסיון לגנוב לקוחות אלא מתוך רצון "לעזור לחבר" (מר פטרנק שהעיד לפנינו) תוך שהוא "ממציא טייטל":

        ש:תאשר לי בבקשה שאתה ביקשת שיעדכנו את האימייל החדש שלך בחברת וירטואל אי. גי'

        ת:אני פניתי לייצרן מכתובת הג'ימל הפרטית שלי היצרן אמר לי שהוא לא עובד עם כתובת ג'ימל פרטיות אלא רק עם כתובות של חברות. לכן, פניתי אליו מכתובת של חברה, במקרה חברה של וירטואל איי.טי כדי להעביר את ההסמכות שלי לשם.

        ש:במקרה גם היית יועץ אבטחה של אותה חברה?

        ת:היות ופניתי ליצרן מכתובת הג'ימל שלי והוא אמר שצריך לפנות מחברה פניתי מטעם חברה והצגתי את עצמי בתור טייטל מסוים.

        ...

        ש:סתם המצאת טייטל?

        ת:כן.

         

        (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 9-20)

         

        להשלמת התמונה הראייתית הנוגעת למתואר ראו פניותיו של מר שהם דוד למנהלי הנתבעת מימים 1.4.2013, 3.4.2013 וכן 7.4.2013, שהביא לידיעתם את מעשי התובע וכתב להם בין היתר: "ד'העביר את הרישיונות הללו לכתובת ה- Gmail שלו!!" בנספח נ/32.

         

         

        18.סיכום ביניים

         

        מחומר הראיות שהובא כאן בהרחבה עולה התנהלות בעייתית של התובע כעובד בכיר בנתבעת, אשר עקב אי הסכמה על תנאי סיום העסקתו נקט בצעדים לא לגיטימיים על מנת להפעיל לחץ על הנתבעת כך שיתקבלו דרישותיו, ולאחר שאלה לא התקבלו ננקטו הצעדים מתוך כעס ונקמה.

        עוד עולה מהמפורט כי התובע נמצא לא דובר אמת בכמה וכמה מקרים, הן ביחס לדברים שאמר למנהליו והן בנוגע לדברים שאמר עת נחקר במשטרה.

        משזו המסכת העובדתית והראייתית שנפרשה לפנינו, נבחן כעת מה דינה של התביעה שהגיש התובע. נפקותם המשפטית של מעשי התובע שתוארו לעיל תידון גם במסגרת התביעה שכנגד.

         

         

        19.הצורך בשימוע

         

        כאמור, שוכנענו שהתובע ידע על הפסקת פעילות החברה וידע כי עובדיה יפוטרו ויועסקו מחדש. מר עזר היה מעוניין להעסיקו והתובע הוא שהחליט שלא להמשיך לעבוד בחברה החדשה משום שהחוזה שהוצע לו היה פחות טוב לדעתו.

        בנסיבות אלה עמידתו של התובע על עריכת שימוע – שאינו יכול להיות אלא "טקס" בלבד – אינה מוצדקת.

         

        כבר נפסק כי במקרה שהעובד יודע בשל מה פוטר, וכאשר הדברים ברורים וכל צד יודע את טענותיו של האחר ובאין מוצא זולת פיטורים – קיומו של שימוע לא היה מעלה ולא מוריד (ע"ע 1494/04 שלמה נקאש ואח' - בנק הפועלים ואח', 30/05/2005).

         

        לא זו בלבד שהתובע ידע היטב את המצב לאשורו, אלא שכוונת הצדדים - עד ליום 31.12.2013 - ממילא לא הייתה לסיים את ההתקשרות אלא להמשיך בעבודה משותפת, כשמכתב הפיטורים ניתן כאקט פורמלי עקב סגירת הנתבעת ולא שיקף פרידה אמתית.

        על כן אנו סבורים שאין באי קיום השימוע כדי להקנות לתובע סעד כלשהו.

         

         

        20.הודעה מוקדמת ושחרור כספי פיצויי הפיטורים 

         

        בהמשך לסעיף הקודם – אנו מקבלים את גרסת הנתבעת שנכון לתחילת דצמבר 2012 התובע ידע על סגירת החברה ועל פיטוריו כתוצאה מכך. בנסיבות אלה קיבל התובע הודעה מוקדמת על פיטוריו: חודש דצמבר 2012, אשר בגינו לא קיבל שכר. זכאות התובע לתשלום שכר חודש זה – שהינו תקופה של הודעה מוקדמת – תידון בהמשך.

         

        אמנם לאחר חילופי דברים קשים הסכימה הנתבעת ביום 9.1.2013 לשלם לתובע חודש נוסף, לצרכי פשרה. ואולם מספר שעות לאחר מכן אירע אירוע "צ'ק פוינט" שגרר בעקבותיו שרשרת תגובות שכתוצאה מהן חזרה בה הנתבעת מהסכמתה זו. מדובר בהצעה לפשרה שלא הניבה פרי.

         

        אשר לפיצויי הפיטורים

        על פי סעיף 5.2 להסכם ההעסקה הכספים שהופרשו עבור פיצויי פיטורים יועברו לבעלותו הבלעדית של העובד מיד עם הפסקת עבודתו "מכל סיבה", אלא אם נשללה זכותו לפיצויי פיטורים בפסק דין מכוח סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים).

         

        על פי סעיף 9.2 להסכם ההעסקה החברה תהא "רשאית להביא הסכם זה לידי סיום, ללא כל הודעה מוקדמת ו/או ללא פיצויי פיטורין אם פוטר בנסיבות של הפרת אמון (לרבות הפרת איזו מהתחייבויותיו לסודיות ולאי תחרות), או בכל מקרה של גרימת נזק מוחשי משמעותי לחברה, או עקב הפרת הוראה מפורשת בכתב של הממונים עליו בחברה, או הפרה יסודית של סעיף כלשהו מהסכם זה, או מכל סיבה אחרת שבעטיה ניתן יהיה לשלול מהעובד, לפי דין, פיצויי פיטורים."

         

        כאמור, נכון ליום 9.1.2013 הסכימה הנתבעת לשלם לתובע חודש הודעה מוקדמת ולגבי שחרור כספי הפיטורים כלל לא הייתה מחלוקת. אלא שלאחר "אירוע צ'ק פוינט" חסמה הנתבעת את תיבת הדוא"ל של התובע ובדקה אותה – ואז התגלו פרטים הנוגעים להתנהלות התובע לרבות העובדה ששיקר לגבי הפגישה מיום 17.12.2012. במקביל סירב התובע להחזיר לנתבעת את המחשב והטלפון.

         

        מר לטין העיד כי עד לאירוע צ'ק פוינט לא הייתה טענה כנגד התובע וכי הפיצויים מחכים לו (עמ' 61 לפרוטוקול ש' 1-3). בהמשך העיד מר לטין כי "לא שוחררו כספים כי גילינו שהוא גנב" (עמ' 63 לפרוטוקול ש' 19-23). מר רחמוט העיד כי בהנחה שההיפרדות הייתה בנועם הליכות הוא לא היה רואה סיבה שלא לשחרר לטובת התובע את הכספים (עמ' 82 לפרוטוקול הדיון ש' 26-28).

         

         

        21.האם יש מקום לשלילה או הפחתה של פיצויי הפיטורים

         

        לפי סעיף 17 לחוק פיצויי-פיטורים "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו על עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים."

         

        בענייננו לא נטענה תחולת הסכם קיבוצי כלשהו, על כן נפנה להוראות ההסכם הקיבוצי החל על מספר העובדים הגדול ביותר של עובדים במדינה – תקנון העבודה בתעשייה (ע"ע 300353/98 הרמן - סונול ישראל בע"מ, 29.12.02). בסעיף 53 לתקנון העבודה נקבע: "עשה העובד אחת מאלו – הפר משמעת באופן חמור;... גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה..." יהיה צפוי, בין היתר, לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים או לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

         

        מחומר הראיות התברר כי התובע שיקר למעסיקיו, הפר משמעת באופן חמור, מעל וחיבל במהלך התקין של העבודה, תוך שהוא מכחיש את מעשיו הן מול מנהלי הנתבעת (בזמן שהם מפצירים בו כי יחדל, ובשעה שעוד ניתן היה להגיע לפשרה) והן בחקירתו במשטרה. אין לנו ספק כי הדבר גרם לעגמת נפש ויתכן גם לנזק ממשי לנתבעת.

         

        בע"ע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ, 20/12/2009 להלן – עניין טוליפ) חזר בית הדין הארצי על הקווים המנחים לעניין שלילת פיצויי פיטורים והזכיר כי שלילת פיצויי פיטורים תיעשה במקרים הקיצוניים ביותר.

        נפסק כי כשיקולים לחומרה יש לשקול את חומרת המעשים שבגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעסיק או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה.

         

        לגבי השיקולים לקולא נפסק כי יש לשקול את אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם וכן את נסיבותיו האישיות של העובד (עניין טוליפ וההפניות שם).

         

        אנו ערים לעובדה שחלק ממעשיו של התובע נעשו זמן קצר לאחר שמכתב הפיטורים נמסר לידיו, ואילו חלק ממעשיו התגלו זמן קצר לאחר שנמסר לו מכתב הפיטורים (הגם שהתרחשו טרם הפיטורים).

        עם זאת, אין בכך כדי לשנות לדעתנו, כיוון שרוב מעשיו של התובע נעשו או התגלו סמוך לסיום יחסי העבודה. בע"ע 57033/11/13 ישראל כפרי - שניב תעשיות נייר בע"מ, (10/11/2016) שניתן לאחרונה נאמרו דברים רבים היפים גם לענייננו, ובין היתר נאמר:

         

        ... יש ליתן להסכם העבודה בין הצדדים פרשנות התואמת את כוונת הצדדים. מסעיף 11.6 להסכם העבודה עולה כי כוונת הצדדים הייתה כי בהתקיים הנסיבות המפורטות בו המערער לא יהיה זכאי להודעה מוקדמת ולפיצויי פיטורים. אין מקום שלא ליתן תוקף להסכמה זו, בשל העובדה שהמערער הקדים להתפטר מעבודתו בטרם התגלו הנסיבות האמורות...

         

        שלישית, לאותה תוצאה ניתן להגיע גם בדרך אחרת, ולקבוע כי החברה הייתה רשאית לבטל את הסכמתה לשלם לעובד פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת עקב טעות, שכן במועד בו הסכימה לשלם לעובד זכויות אלה לא היתה מודעת למעשיו שבהם הפר את חובת הנאמנות כלפיה...

        ...

         

        נזכיר כי עסקינן בעובד בכיר בנתבעת שהפר אמון באופן חמור. כוונתנו אינה רק ל"אירוע צ'ק פוינט" לבדו, אלא למכלול התנהלות התובע סביב סיום יחסי העבודה עת הכחיש כי הוא שעומד מאחורי עניין צ'ק פוינט, סירב להשיב לנתבעת את הציוד, שיקר למעסיקיו כשלא הגיע לפגישה שנקבעה תוך שהוא טוען שלא ענה לשיחות כיוון ששכח את הטלפון בבית ונפגש עם לקוחות. כל אלה התגלו סמוך מאוד לסיום יחסי העבודה, כאשר טרם שולמו לתובע פיצויי הפיטורים. אמנם מעשים נוספים התגלו מאוחר יותר (כגון "אירוע מטריקס" והניסיון להעביר לקוחות) אולם די גם במעשיו של התובע סמוך לסיום יחסי העבודה כדי להביא למסקנה שמוצדק במקרה זה להפחית את פיצויי הפיטורים.

         

        ואף על פי כן - לצד הפרת האמון והתנהלות התובע בחוסר תום לב יש להזכיר שמדובר בעובד מוערך שתפקודו לפחות עד שנת 2010 היה "פנטסטי" (עדות מר רחמוט עמ' 87 לפרוטוקול ש' 4-6).

        עוד יש לומר כי הנתבעת סירבה לשלם לתובע את משכורת חודש דצמבר 2012, וזה היה חלק מהסיבות שהניעו את התובע לפעול כפי שפעל.

        ובכל זאת שוב נדגיש שהפעולה שנקט התובע מול חברת צ'ק פוינט נעשתה תוך כדי מו"מ לפשרה ותוך שהנתבעת מגלה נכונות להגיע עמו להסכמות.

         

        לאחר ששקלנו את הדברים, ובשים לב לכך שמדובר בסכומים שהנתבעת ממילא הפרישה לטובת התובע ונכון ליום 9.1.2013 לא התנגדה להעבירם אליו במלואם - מצאנו כי יש להפחית 40% מהסכום שנצבר בקופת הפיצויים. בנסיבות העניין אין מקום לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

         

         

        22.התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

         

        התובע עתר לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 120,000 ₪ עקב "התנהלות שערורייתית". לשיטתו הוא פוטר בחוסר תום לב קיצוני ולאחר שעבר "מסכת התעללות": לא קוים לו שימוע; הנתבעת סירבה למסור לו מסמכים אישיים שנותרו בתיבת הדוא"ל המעורבת; הנתבעת הותירה את התובע ללא מקום עבודה; סירבה לתת לו מכתב פיטורים כדין; הותירה אותו ללא רכב באופן פתאומי שבוע לפני המועד המוסכם; אילצה אותו להגיש תלונת שווא למשטרת ישראל בגין גניבת רכב; פגעה בפרטיותו ורמסה את כבודו כאדם.

         

        אשר לדעתנו –

        התמונה הראייתית שנפרשה לפנינו רחוקה מגרסת התובע.

        כאמור, מצאנו שהתובע נהג בחוסר תום לב הן כעובד במהלך יחסי העבודה, והן ערב סיום ההעסקה, תוך כדי שנוהל מו"מ לגבי תנאי סיום העסקתו.

        עוד קבענו שבנסיבות העניין אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין אי קיום שימוע. הוכח שהתובע ידע על סגירתה הצפויה של הנתבעת והוצע לו להיות מועסק בחברה החדשה. מכתב הפיטורים שניתן לתובע לא שיקף כוונה אמתית להיפרד וההחלטה שלא להמשיך בדרך מקצועית משותפת הייתה של התובע. כפי שציין בחקירתו במשטרה: "החוזה החדש שקיבלתי היה פחות טוב לטעמי מהחוזה הקודם שלי ולכן החלטתי לא לחתום עליו ולקבל את מכתב הפיטורין בעצם" (ההדגשה הוספה, נספח נ/30 ש' 18-22).

         

        לאחר שהתובע לא היה שבע רצון מתגובת הנתבעת ביום 9.1.2013 ופעל כפי שפעל במסגרת "אירוע צ'ק פוינט" תוך הפרת חובת האמון ובאמצעות תיבת הדוא"ל המעורבת שקיבל מהנתבעת לצרכי עבודתו – החלטת הנתבעת להיכנס לתיבה ולחסום אותה בפני התובע היא סבירה ולגיטימית. בנסיבות אלה גם חזרתה של הנתבעת מהסכמתה להשאיר את הרכב לרשות התובע, שבוע קודם למועד המוסכם, היא סבירה ולגיטימית ואין לתובע להלין אלא על עצמו.

        על כן התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחית.

         

         

        23.שכר העבודה לחודש דצמבר 2012

         

        הנתבעת לא שילמה לתובע שכר עבור חודש דצמבר (תלוש המשכורת עומד על יתרה שלילית) משום שלא עבד. לגרסת הנתבעת התובע הודה לפני מר לטין ומר עזר כי בשבועיים האחרונים לחודש דצמבר 2012 – עת היו מר לטין ומר עזר בנסיעת עבודה בחו"ל – לא עבד (סעיפים 62 ו-14 לתצהיר מר לטין ומר עזר בהתאמה).

         

        לגרסת התובע מדובר בעלילות שווא. לדבריו הוא תפקד בתנאים קשים וביצע את עבודתו נאמנה. לראיה צירף לתצהירו הודעות דוא"ל מדצמבר 2012 שהנתבעת נמנעה מלחקור אותו לגביהן. לגרסתו, טענת הנתבעת כי "שעות לחיוב" הן שעות עבודה אינה נכונה ותיתכן עבודה שאינה מניבה "שעות חיוב" ללקוחות.

        עוד יש לציין כי לפי סעיף 5.6 להסכם ההעסקה התובע מועסק במשרת אמון אישי ועל כן חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליו, והוסכם כי לנתבעת אין יכולת לפקח על שעות העבודה שלו.

         

        כפי שנקבע בסעיפים 13 -14 לעיל – לא ניתן לומר כי במהלך דצמבר 2012 התובע כלל לא עבד, כך עולה מהראיות שהציג בנספח טו' 1 לתצהירו. עם זאת נראה כי במספר ימים לא מבוטל התובע לא "באמת עבד" – כך לפי דבריו ומילותיו שלו כגון האמירה כי הוא החל "לתרגל אבטלה" ואף נסע לסידורים פרטיים (כגון סיבוב עם הילדים ונסיעות לאיקאה) באמצע יום העבודה. מנגד, אנו מקבלים את טענת התובע שלפיה אין זהות בין שעות העבודה לבין "שעות לחיוב" שהן אלה אשר מדווחות ללקוחות לצורכי תשלום.

         

        אכן התובע הועסק במשרת אמון והוא הפר את האמון שניתן בו.

        ואולם משאין חולק שסיום יחסי העבודה נמשך עד ליום 31.12.12 והתובע מקבל שכר גלובאלי בתפקיד אמון – הרי שאם טוענת הנתבעת שאינו זכאי לשכר עבודה, אלא באופן חלקי בלבד (בתלוש 12.12 מופיעה זכאות של 2,600 ₪ בגין אותו חודש) הרי שעליה הנטל להוכיח זאת.

        אמנם הוכח שבחלק מהימים התובע לא עבד או "באמת עבד", אך אין הוכחה פוזיטיבית שהוא לא עבד כלל בהיקף הנדרש כדי להיות זכאי לשכר עבודה.

         

        מעבר לכך "אירוע צ'ק פוינט" – שהביא לגילויים נוספים על אודות התנהלות התובע – התרחש בלילה של ה-9.1.2013 וזהו מועד שבו כבר היה על הנתבעת לשלם לו את שכרו. מר לטין ציין בעדותו כי באותו יום "היה כבר משהו באוויר" ושהנתבעת החלה לקבל "טלפונים מלקוחות שהתובע הקים חברה מתחרה" אך אין בידינו לקבל את הדברים. על הנתבעת היה לשלם בשלב זה את משכורתו של התובע.

        דין רכיב זה של התביעה להתקבל. על הנתבעת לשלם לתובע את שכר העבודה לחודש דצמבר 2012 בסך 20,000 ₪.

         

        עם זאת, משעה שכבר ביום 31.12.2012 הייתה מחלוקת אמתית בנוגע לזכאות התובע לשכר מלא עבור חודש זה ומשהדבר נתמך בראיות – אין מקום לפסוק פיצויי הלנה והסכום ישולם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.

         

         

        24.התביעה לתשלום בונוסים

         

        סעיף 5.3 להסכם ההעסקה קובע לעניין הבונוסים כדלקמן:

        "בסוף כל שנת כספים, לאחר הגשת הדו"ח השנתי, יקבל העובד בונוס התלוי בביצועיו המקצועיים באותה שנה אליה מתייחס הדו"ח השנתי, ובלבד שהעובד עבד במהלך כל השנה, עד סופה. הבונוס יהיה בשיעור 33% מרווחי החברה בפרויקטים אשר יהיו באחריות העובד ובניהולו, ואשר יוגדרו מעת לעת בכתב. מובהר כי הבונוס ישולם אך ורק מרווחי החברה באותם פרויקטים לאחר תשלום כל ההוצאות, לרבות שכר עבודה, נסיעות וכו' המיוחסים לאותם פרויקטים כמפורט בנספח ב' להסכם זה, וכי התשלום יבוצע אך ורק במידה והתשלומים הרלוונטיים ייגבו בפועל מהלקוחות, ובכפוף לכך שהחברה תחליט על חלוקת בונוסים ולא על השקעת הרווחים בפיתוח החברה, ציוד, עובדיה או כל השקעה אחרת הקשורה בפרויקטים."

        (ההדגשות שלנו)

         

        נספח ב' להסכם ההעסקה נושא כותרת "פירוט האופן שבו יחושבו רווחי החברה בפרויקטים מהם יהא העובד זכאי לבונוס". הנספח מפרט מהן "הכנסות" ומה ינוכה מהן לצורך חישוב הרווחים (למשל תשלום ליועצים, ספקים, עלות שכר עבודה של כל עובד שהועסק בפרויקט כולל שליש מעלות שכרם של מנהלי החברה, שליש מעלות הוצאות המנהלה של החברה, ועוד).

         

        התובע העמיד את רכיב התביעה על סך של 400,000 ₪. לגרסתו עשה כן משום שהנתבעת לא סיפקה לו דוחות כספיים שיאפשרו לו לחשב במדויק את התשלום המגיע לו. לפיכך עתר גם לחיוב הנתבעת בהגשת דוחות כספיים.

        התובע ציין כי בסוף שנת 2007 וסוף שנת 2008 שילמה לו הנתבעת עבור בונוסים. כמו כן לדבריו הנתבעת המשיכה לכלול סעיף בונוסים בחוזים של עובדיה גם בשנת 2012 וחזקה כי לוּ התבטל הסעיף הנ"ל בהתנהגות, לא היה נושא הבונוסים נכלל בחוזים המאוחרים.

         

        לגרסת התובע מחלקת אבטחת המידע הייתה רווחית. סירוב הנתבעת להציג נתונים כספיים היא הנותנת כי לנתבעת היו רווחים של ממש שביקשה להסתיר. התובע הפנה לנספח א' לתצהירו השני המעיד כי הוגשו דוחות וכן לעדותו של מר רחמוט שבה אמר "עשינו חושבים ולאור המצב אמרתי שזה לא משנה כרגע אם הוא יקבל בונוסים עתידיים או 20 אחוז" (עמ' 67, ש' 6-7). אך אין באלה כדי להוכיח את תביעתו לדעתנו.

         

        מנגד הצהיר מר לטין כי לשם קבלת הבונוס לפי ההסכם צריכים להתקיים כמה תנאים מצטברים: ראשית על התובע היה להגדיר בכתב רשימת פרויקטים שעליהם היה אחראי – דבר שלא נעשה; הבונוס צריך להיגזר מרווחי אותם פרויקטים מסוימים לאחר תשלום כל ההוצאות באותם פרויקטים; ובכל מקרה הבונוס יינתן אם יוחלט על חלוקת בונוסים תחת השקעת הרווחים בפיתוח החברה. החלטה כזו לא התקבלה. מעבר לכך, בחודש ינואר 2014 לקחו מר לטין ומר רחמוט הלוואה בסך 1,500,000 ₪ לצורך כיסוי חובות החברה (העתק מבקשת ההלוואה צורף כנספח נ/27).

         

        בדיון שהתקיים לפני כב' הרשמת ריכטמן ביום 5.1.2014 הורתה היא לתובע להגיש רשימת פרויקטים. ביום 3.3.2014 הוגשה לתיק בית הדין "רשימת פרויקטים" מטעם התובע.

        מדובר ברשימה שמית ארוכה ללא ציון תאריכים או פרטים נוספים כלשהם.

         

        מר לטין הצהיר - בתצהירו מיום 1.4.2014 - כי "רשימת הפרויקטים" שהגיש התובע אינה אלא רשימת לקוחות של הנתבעת. עוד הצהיר כי לאחר בדיקה שערך "אין ולא היו תחת ידי מי מהנתבעים דוחות כספיים ביחס לפרויקטים שפורטו על ידי התובע".

         

        אשר לדעתנו –

        ראשית, ברור שלא ניתן לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום המבוקש על בסיס הרשימה השמית שהגיש התובע. גם לא ברורות טענותיו לגבי העדר גישה למידע שכן בזמן אמת - כשהעלה את דרישותיו הכספיות הייתה לו גישה לתיבת הדוא"ל שלו ולמאגרי מידע שונים בנתבעת.

        כבר נפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי "על התובע החובה להגיש מלוא תביעתו הכספית כשהיא מכומתת, חרף הקושי היחסי או הטרחה העשויים להתעורר בכימות התביעה" (הנשיאה בדימוס ארד (שופטת דאז) בבר"ע 722/08 מנחם יהב, עו"ד - מדינת ישראל מיום 15/3/2009).

        עוד נפסק כי הכלי של אומדנא מהווה חריג לסדרי הדין ואף לדין המהותי, והשימוש בו צריך להישמר למקרים חריגים בלבד (ע"א (עליון) 1203/13 שמואל טומשובר ואח' נ' ארט אופטיק בע"מ, 6/5/2015).

         

        שנית, סעיף הבונוסים בהסכם העבודה מנוסח באופן כל כך מסויג, שכל שיש בו הוא אפשרות תיאורטית לקבלת בונוס המותנית בהתקיים תנאים רבים. ולא די בכך, אלא שגם בהתקיים אותם התנאים כפוף הדבר לשיקול הדעת של הנתבעת. מכל מקום, בענייננו לא הוכחו התנאים לביסוס זכותו של התובע לבונוסים, קרי, פירוט הפרויקטים שניהל (לא בזמן אמת ולא במסגרת ההליך) שהניבו רווחים לנתבעת, וכן לא הוכח שנתקבלה החלטה על חלוקת בונוס במקום השקעת הרווחים בפיתוח הנתבעת. העובדה שקיימים הסכמי העסקה של עובדים נוספים הכוללים "סעיף בונוס" אין בה כדי להוכיח את זכאות התובע הנטענת.

         

        שלישית – הוכח שהנתבעת הייתה שרויה בקשיים כלכליים אמתיים, גם התובע טען זאת כאשר ביקש לבסס את תביעתו להרמת מסך. מכאן שכל החלטה שלא לחלק בונוסים בנסיבות אלה היא סבירה ועולה בקנה אחד עם סעיף הבונוסים שבהסכם ההעסקה.

         

        לנוכח כל האמור התביעה לתשלום בונוסים, לרבות הבקשה למתן צו להמצאת המאזנים - נדחית.

         

         

        25.התביעה לפדיון חופשה

         

        לגרסת התובע הוא זכאי לתשלום פדיון ימי חופשה של 5 ימים בסך של 4,545 ₪. בחקירתו העיד:

        ש.מה עם אותם ימים שהיית בבית, האם קיזזת אותם?

        ת.לא היו כאלה.

         

        (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 4-5)

         

        אשר לדעתנו –

        התובע עתר לתשלום 5 ימי חופשה. בתלוש נובמבר 2012 מצוין כי נותרו לו ששה ימי חופשה שנפדו על ידי הנתבעת באותו חודש כיוון שלטענתה לא עבד.

        כאמור, לגבי דצמבר 2012 קבענו שהתובע זכאי לתשלום שכר עבודה (לא כולל ימי חופשה).

        על הנתבעת הנטל להוכיח את מספר ימי החופשה להם זכאי התובע ולא די בהצהרתה כי התובע הודה שלא עבד.

        עם זאת, הוכח בראיות שביום 17.12.2012 התובע "הבריז" מפגישה עם מנהליו, התעורר מאוחר, לא ענה לטלפונים ושיקר להם כשדיווח על מעשיו. עוד הוכח שהתובע הלך לכנס על דעת עצמו ביום 19.12.2012.

        בנסיבות אלה אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום שכר בגין הימים הללו – אלא יש לראות בהם ימי חופשה שנוצלו.

        משהתובע עתר לתשלום חמישה ימי חופשה, יש לחייב את הנתבעת בפדיון שלושה ימי חופשה, לפי ערך של 909 ₪ ליום חופשה (בהתאם לתלוש משכורת 12/2012 וגם על פי דרישת התובע) בסך של 2,727 ₪.

         

         

        26.התביעה לדמי הבראה

         

        התובע עתר לתשלום 14 ימי הבראה העולים כדי 5,194 ₪ (371 ₪ ליום).

        לגרסת הנתבעת התובע קיבל את מלוא זכויותיו. למען הזהירות הוסיפה טענת התיישנות.

         

        הנטל להוכיח כי דמי ההבראה שולמו כדין מוטל על המעסיק. משהוכיח עובד כי הועסק אצלו שנה לפחות, על המעסיק להוכיח כי שילם את דמי ההבראה "שהרי בטענת "פרעתי" מדובר" (דב"ע נו/3-283 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - אחמד עומר סעיד כבהא 29-10-1996, וראו גם ע"ע 59799-12-13 קאלה ארועים בע"מ - שלמה פרל ואח', 20/08/2015).

         

        בתלוש שכר דצמבר 2012 עולה כי לתובע שולמו 1.92 ימי הבראה בתעריף 371 ₪ ליום, בסך 712 ₪. ברי כי אין זו מלוא הזכאות.

        בכל הנוגע לשנת 2011 הנתבעת לא הציגה כל ראיה בתמיכה לטענה ששילמה דמי הבראה.

         

        רכיב תביעה זה לא התיישן.

        לגבי שנת 2011 – על הנתבעת לשלם לתובע 7 ימי הבראה לפי ערך 365 ₪ ליום, המגיעים כדי 2,555 ₪.

        אשר לשנת 2012 – התובע היה זכאי ל-7 ימים לפי ערך של 371 ₪ ליום, שעולים כדי 2,597 ₪. על פני הדברים יש צורך להפחית את הסכום ששולם בגין דמי הבראה בתלוש דצמבר 2012 (712 ₪) ומכאן שנותרה יתרת תשלום בסך 1,885 ₪ לשנת 2012. עם זאת, לפי תלוש דצמבר 2012 שלפיו לכאורה הסכום שולם, התובע נותר ביתרה שלילית כיוון שהנתבעת ניכתה את שכרו.

        משכך, ומשלא הוכח שהסכום הנקוב אכן שולם לתובע, על הנתבעת לשלם לו בסך הכול 5,152 ₪ בגין דמי הבראה.

         

         

        27.התביעה לקרן השתלמות

         

        הגם שהסכם ההעסקה לא קובע זכאות לקרן השתלמות, טוען התובע כי תנאי זה השתכלל לחלק בלתי נפרד מתנאי העסקתו. על כן, לגרסתו, הנתבעת חייבת לו תשלום בגין הפרשות לקרן השתלמות לתקופה שבין אפריל 2011 עד יוני 2012 וכן חודש דצמבר 2012 בסך של 24,000 ₪.

         

        בתמיכה לגרסתו צירף התובע לתצהירו את המסמכים הבאים: טופס 106 לשנת 2009 שלפיו הופקדו בשנה זו 18,000 ₪ לקרן השתלמות הפניקס קה"ל; אישור על פי תקנות מס הכנסה משכורת וניכויים עבור שנת 2010 שלפי סעיף 1.1 בו "משכורת מלאה שבשלה הופרש לקרן השתלמות" – 240,000 ₪; ואישור לשנת 2011 כולל נספח לטופס 106 עבור שנת 2011 שמהם עולה כי בוצעה הפקדה לפניקס קה"ל בסך 1,500 ₪ בלבד (חלק מעסיק 7.5% כשסך המשכורת לצורך ההפקדה – 20,000 ₪). עוד הגיש התובע הסכמי העסקה של עובדים אחרים בנתבעת הכוללים סעיפים לגבי זכאות לקרן השתלמות.

         

        לגרסת הנתבעת התובע לא היה זכאי לתשלום זה במסגרת תנאי העסקתו, וההפרשות בוצעו בהתאם למצבה הפיננסי של החברה.

        מר לטין העיד בהקשר זה כך: "החברה היתה במצב כלכלי מאוד קשה והתובע כמי שהיה בכיר בחברה ולימים היה שותף ובעל מניות הוא התבקש כמו יתר מנהלים בחברה להוריד שכר ולוותר על קרן השתלמות. לא היתה שום אי הסכמה בתקופה ההיא. כולם הסכימו. זה היה ידוע. יתרה מזאת אני יכול להראות לכם שביולי 2012 שהוא עשה ביטול להסכם שלו אז באותו יום החזרתי לו את הקרן השתלמות כי זה מה שהוא ביקש" עמ' 58 לפרוטוקול ש' 22-26).

         

        מעדות מר לטין עולה שהנתבעת מאשרת למעשה את הטענה שלפיה זכאות התובע לקרן השתלמות השתכללה לחלק מתנאי העסקתו. במקביל הנתבעת לא הציגה ראיה בתמיכה לטענה כי התובע הסכים לוותר על גמול השתלמות עקב מצב החברה.

         

        אם כן, התובע השכיל להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח שלמרות שהסכם ההעסקה לא כלל זכות להפרשות לקרן השתלמות, הרי שבפועל השתכללה זכות זו בהתנהגות והפכה לחלק מתנאי העסקתו. תלושי השכר שהפיקה הנתבעת (כולל אלה שצירפה היא עצמה לחודשים 11-12/2012) וכן טפסי 106 הם ראיה לכך.

         

        על כן אנו מקבלים את תביעת התובע לתשלום הפרשים לקרן השתלמות ואת חישוב התובע שלפיו על הנתבעת לשלם לו 24,000 ₪ (7.5% מתוך 20,000 = 1,500 ₪ לחודש) עבור התקופה שבין אפריל 2011 עד יוני 2012, וכן דצמבר 2012 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

         

         

        28.התביעה לאובדן דמי אבטלה

         

        לגרסת התובע מאחר שהנתבעת סירבה לתת לו מכתב פיטורים חתום כדין ומאחר שחסמה את גישתו לתיבת הדוא"ל שלו נמנעה ממנו הגישה לתלושי שכרו והאפשרות להגיש תביעה לדמי אבטלה.

        משכך, עתר לחייב את הנתבעת בתשלום בגין אובדן דמי אבטלה ל-175 ימים, לפי זכאות בסך של 8,828 העולה כדי 61,796 ₪. בתצהירו ציין התובע כי לאחר שלושה חודשים החל לקבל דמי אבטלה, אך לא תיקן את הסכום הנתבע ברכיב זה ולא צירף כל אישור בדבר שיעור דמי האבטלה. כמו כן לא צורפה כל ראיה ביחס לטענותיו מלבד אישור על הגשת התביעה ופניה של התובע עצמו למחלקת אבטלה (נספח כד' לתצהיר הראשון של התובע).

         

        בחקירת התובע התברר כי למעשה קיבל דמי אבטלה:

        ש.אתה אומר בתצהירך שרק אחרי שלושים יום שפוטרת קיבלת דמי אבטלה. זה שונה ממה שטענת בכתב התביעה שם דרשת על חצי שנה.

        ת.בסופו של דבר קיבלתי דמי אבטלה. היות ולא נתנו לי מכתב פיטורים, נאלצתי לקחת הלוואות. כשהגשתי את התביעה לא ידעתי כמה זמן לא אקבל דמי אבטלה ותבעתי את הכל. קיבלתי שלושה חודשים, לאחר שהגשתי תביעה בבית הדין.

        ש.מתי התחלת לעבוד במקום עבודה חדש?

        ת.לא זוכר.

        ש.מפנה לנ/36. ב- 3/4/13 חברה מברכת אותך על שמצאת עבודה חדשה. אז בתחילת אפריל מצאת עבודה חדשה?

        ת.יכול להיות. אני לא זוכר בדיוק מתי התחלתי לעבוד. יכול להיות שהיא התכוונה לאבטלה.

         

        (עמ' 44 לפרוטוקול ש' 22-31)

         

        התובע קיבל דמי אבטלה, טענתו שלפיה עקב חסימת תיבת הדוא"ל שלו הוא לא יכול היה להגיש תביעה לדמי אבטלה – נסתרה, ולא הוכחה כל זכאות בגין עילה זו. אף לא הוכחה התקופה שבה לא עבד ולא הוכח הסכום הנתבע. אי לכך התביעה בגין אובדן דמי אבטלה נדחית.

         

         

        29.תשלום החזרי דלק

         

        לטענת התובע, בניגוד להסכם ההעסקה, הוצבה לפתע הגבלת תדלוק בחודש האחרון לעבודתו על כן על הנתבעת להשיב לו עלות דלק בהיקף של 250 ליטר דלק בסך 1,957 ₪.

        לגרסת הנתבעת הגבלת צריכת הדלק, בדומה לביטול כרטיסי האשראי של החברה, נעשתה ביחס לכלל העובדים על רקע עלייה במחירים ולקראת מכירת פעילות החברה – דבר שהיה ידוע לתובע.

         

        לטעמנו יש לדחות גם את רכיב תביעה זה. הסכם ההעסקה של התובע לא קובע שיעור ספציפי של החזר הוצאות דלק; התובע לא הוכיח את הסכום הנתבע; ובמקביל אנו מקבלים את גרסת הנתבעת שלפיה ממילא הגבלת הדלק נעשתה מכורח הנסיבות בשל הפסקת פעילותה הצפויה, בדומה לביטול כרטיסי האשראי.

         

         

        30.תשלום שווי ציוד אישי שהושאר ברכב החברה והשבת הוצאות 

         

        לטענת התובע ברכב החברה נותר ציוד אישי שלו בשווי של 12,360 ₪. כמו כן עתר לתשלום 480 ₪ בשל ביטול כרטיס האשראי של החברה.

        קשה שלא לתמוה כיצד מלין התובע על לקיחת רכב החברה בנסיבות העניין. מכל מקום, הוכח שהתובע כלל ברשימת הציוד שאת הוצאותיו הוא תובע מחשב נייד – בידיעה שאותו מחשב נייד השייך לנתבעת נמצא בביתו. גרסתו שלפיה הוא "התבלבל" אינה יכולה לעמוד שכן הוכח שהוא השאיר אצלו את מחשב החברה במכוון על מנת להיעזר בו לצרכי תביעתו.

        בתוך כך התובע לא הוכיח את שווי הפריטים האחרים שהיו לכאורה ברכב, כמו גם את עצם הימצאותם של דברי ערך ברכב, ולא צרף כל אסמכתא בנושא.

        אשר לביטול כרטיס האשראי כבר הוכח שהוא נעשה לגבי מספר עובדים והודעה הנוגעת לכך נשלחה גם לתובע.

        ברי כי יש לדחות את רכיב תביעה זה.

         

         

        31.סיכום תביעת התובע

         

        התביעה לפיצויי פיטורים מתקבלת בחלקה: התביעה לשכר עבודה לדצמבר 2012 מתקבלת וכך גם התביעה דמי הבראה, פדיון חופשה, ותשלום בגין קרן השתלמות. כל יתר רכיבי התביעה נדחים.

        הנתבעת העלתה טענת קיזוז לעניין כל סכום שייפסק לזכות התובע, ובמקביל הגישה תביעה שכנגד. משעה שבמסגרת אלה הועלו טענות זהות נפנה כעת לדון ברכיבי התביעה שכנגד.

         

         

        התביעה שכנגד

         

        32.התביעה להשבת שכר עבודה לשנת 2012

         

        הנתבעת עתרה לחייב את התובע בתשלום בסך 168,000 ₪ בגין היעדרויות מעבודה. לשיטתה בניגוד להתחייבות התובע לעבוד במשרה מלאה בהיקף של 180 שעות הוא עבד בפועל סך של 660 שעות בכל שנת 2012, העולות כדי 30% היקף משרה בלבד. זאת תוך שהתובע מערים על הנתבעת, שוהה ימים ארוכים בביתו ומנצל את האמון שניתן בו. לפיכך עליו להשיב לנתבעת, על פי כתב התביעה שכנגד, 70% משכר העבודה שלו בשנת 2012 העומד על סך 168,000 ₪.

         

        אשר לדעתנו –

        הנתבעת לא תמכה בהוכחות את הנטען, מלבד טבלת דיווחי שעות שנעשתה על ידה. ברי כי לא נוכל על בסיס זה לפסוק את הסכום המבוקש.

        כל שהוכח הוא שהתובע אכן התנהל תוך הפרת אמון במהלך חודש דצמבר 2012, הגם שלא הוכח שכלל לא עבד.

        משרת התובע הוגדרה כמשרת אמון, ללא אפשרות פיקוח על שעות העבודה. מהראיות עולה כי עד לסוף 2012 לא הועלו טענות כנגד התובע בדבר אי קיום חובותיו על פי דין, או אי תפקוד. זאת ועוד, הוכח שמר עזר, מנהל החברה החדשה (כשמר לטין לצדו) היה מעוניין בהמשך העסקת התובע.

        לכן הגענו למסקנה שדין רכיב תביעה זה של התביעה שכנגד להידחות.

         

         

        33.אי השבת ציוד התובעת

         

        הנתבעת עתרה לחייב את התובע בתשלום של 30,000 ₪ בגין אי השבת ציוד (רכב החברה, מחשב החברה ומכשירי טלפון נייד).

        אשר לרכב החברה – ביום 9.1.2013 הסכימה הנתבעת להשאיר את הרכב לשימוש התובע עד ליום 31.1.2013. לאחר אירוע צ'ק פוינט הורה ביום 23.1.2013 מי מהנתבעת לחברת הליסינג לקחת את הרכב (ראו עדות מר לטין בעמ' 60 לפרוטוקול, ש' 1-6). מכאן שאין מקום לקבל את תביעתה לתשלום בסך 8,000 ₪ בגין השכרת הרכב לאחר סיום העסקת התובע.

         

        לגבי הסכום הנתבע בגין חשבון הטלפון שנתבעת העמידה על 1,000 ₪ - לא הובאו ראיות לגבי התשלום. משכך, לא נוכל על בסיס זה לחייב את התובע כנדרש.

         

        בנוגע למכשירי הטלפון הנייד – לא הוכח שברשות התובע היו מכשירי טלפון נייד מעבר למכשיר ששימש אותו, שהוחזר לנתבעת בספטמבר 2013, אז גם הוחזר המחשב הנייד. יצוין שנכון ליולי 2013 התובע עוד ניסה להשאיר את המחשב והטלפון אצלו עד לסיום ההליך האזרחי (הודעת דוא"ל של התובע לרס"ל משה פרידמן מיום 7.7.2013 בנספח נ/34).

        משאין מחלוקת כי המכשירים הושבו לנתבעת – ואף שלא היה זה בלי קושי ותוך שהתובע התנהל בחוסר תום לב כפי שפירטנו – אין מקום לחייב את התובע בתשלום בסך 21,000 ₪ כמבוקש.

        דין רכיב זה של התביעה שכנגד להידחות.

         

         

        34.ביצוע עבודות ללקוחות הנתבעת 

         

        לגרסת הנתבעת התובע פנה ללקוח החברה שקיבל הצעת מחיר למתן שירות בסך 7,000 ₪ והציע לו כי הוא יבצע עבורו את העבודה. כשפנה אליו מר לטין אישר התובע את האמור אך טען שלא קיבל תמורה בשל ביצוע העבודה. גם אם נכון הדבר, הרי שהוא מנוגד להוראות הסכם ההעסקה.

        הנתבעת מפנה לנספח נ/31 הכולל תכתובות דוא"ל מדצמבר 2012 בין מר יאיר מורה ומר בני פטרנק שהעידו לפנינו, ושבהן כותב התובע הודעה: "הי בני תשתמש בכתובות הבאות..." ובהמשך כותב התובע: "הוגדר מבחינתי" ומר מורה מודה לתובע.

         

        התובע השיב כי מדובר בלקוח לשעבר של הנתבעת שהוא ניסה להחזיר לשורות הנתבעת. בשלב מסוים הלקוח נקלע לבעיה דחופה וביקש את סיוע הנתבעת, אולם זו לא נענתה לו והורתה לו לפעול "לפי שיקול דעתו". מדובר בעניין פעוט ללא חיוב כפי שהיה נהוג בנתבעת.

         

        מר מורה ציין בעדותו כי מר פטרנק (בהיותו הבעלים של חברת Virtual IT) היה ספק שלו (בקבוצת LR). הוא העיד כי אינו זוכר הצעת מחיר שניתנה לו לגבי "המשך טיפול". עוד העיד כי קודמו בתפקיד לא היה מרוצה מהשירות שניתן על ידי הנתבעת ולכן הוחלט לעבור לעבוד עם Virtual IT (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 5-12).

         

        לנוכח עדותו של מר מורה ובהינתן שלא הוגשה לפנינו הצעת המחיר שמציינת הנתבעת, ואין לדעת האם הפעולה שביצע התובע (כמתואר בנספח נ/31) נעשתה במקום הצעת המחיר וכיצד היא מתומחרת – הרי שלא נוכל לחייב את התובע בתשלום בסך 7,000 ₪ כמבוקש. עם זאת לא נוכל להימנע מלציין שהעובדה שהתכתובת הנ"ל כללה את מר פטרנק, מר מורה והתובע, מעידה לדעתנו כי לא מדובר בניסיון של התובע להחזיר את הלקוח לשורות הנתבעת אלא שהתובע סייע ללקוח דרך מר פטרנק ועל בסיס ההיכרות של הנוגעים בדבר. הגם שכאמור לא נוכל לפסוק סכום לטובת הנתבעת בנסיבות העניין, יש בדברים כדי לחזק את התרשמותנו כי גרסת התובע בכללותה אינה מעוררת אמון.

         

         

        35. עשיית עושר ולא במשפט

         

        הנתבעת עתרה לחייב את התובע בתשלום 100,000 ₪ מכוח הפרת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979 (להלן – חוק עשיית עושר).

        את הסכום אמדה הנתבעת לצורך אגרה בלבד. לשיטתה יסוד ההתעשרות במקרה זה מתבטא בשימוש התובע במוניטין הנתבעת, בין היתר לצורך ביצוע עבודות פרטיות עבור לקוחותיה; והן בקבלת תשלום כספי מהלקוחות שהתכוונו לשכור את שירותי הנתבעת ואף קיבלו לשם כך הצעת מחיר, אך בפועל התובע ביצע עבורם את השירות באמצעות ציוד הנתבעת. לפיכך סבורה כי היא זכאית לסעד של השבה אשר בית הדין יקבע על פי אומדנה.

         

        אשר לדעתנו –

        סעיף 1 לחוק עשיית עושר קובע:

        (א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או סבירה - לשלם לו את שוויה.

        (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת.

         

        כעולה מהוראות החוק, לעילה זו שלושה יסודות: קבלת טובת הנאה על ידי הזוכה; טובת ההנאה באה לזוכה מאת אדם אחר - המזכה; טובת ההנאה התקבלה על ידי הזוכה שלא על פי זכות שבדין.

         

        ראשית נציין כי נראה שרכיב תביעה זה חופף לרכיב התביעה שכנגד הקודם שעניינו "ביצוע עבודות ללקוחות הנתבעת", שאותו מצאנו שיש לדחות. באופן דומה אנו סבורים שיש לדחות גם את רכיב זה, כיוון שלא הוכח שהתובע קיבל שלא על פי זכות שבדין טובת הנאה כמצוות חוק עשיית עושר. לא הוכחה התעשרות של התובע – לא כשלעצמה ולא "עקב שימוש במוניטין הנתבעת" או קבלת תשלום כספי מלקוחות שהתכוונו לשכור את שירותי הנתבעת.

        גם לוּ הוכחה ההתעשרות הנטענת, הרי שלא הוכח שוויה וכאמור, הלכה היא כי השימוש באומדנה מהווה חריג לסדרי הדין ואף לדין המהותי, וצריך להישמר למקרים חריגים בלבד.

         

        אי לכך דין רכיב זה של התביעה שכנגד להידחות.

         

         

        36.גזל סוד מסחרי

         

        הנתבעת עתרה לחייב את התובע בתשלום 100,000 ₪ בגין גזל סוד מסחרי. לשיטתה התובע פרץ לאתר צ'ק פוינט והעתיק את כל רישיונותיהם של לקוחות החברה לכתובת הדוא"ל הפרטית שלו.

        יודגש כי רכיב זה הושתת רק על "אירוע צ'ק פוינט" ולא על מעשים אחרים שביצע התובע.

         

        לעמדת הנתבעת לפי הסכם ההעסקה מדובר במידע המהווה סוד מסחרי שלה. סעיף 10.1 להסכם מגדיר מידע הנוגע לתכניותיה העסקיות, מוצריה, הידע שלה, ספקיה, לקוחותיה כסודות מסחריים של החברה. בסעיף 10.2 התחייב התובע לשמור את המידע הסודי בסודיות ולא לגלותו, או לאפשר את גילויו, על ידי אחרים ולא לעשות בו שימוש בתקופת עבודתו ולאחר סיומה.

         

        סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר "סוד מסחרי", "סוד" כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

         

        סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות שכותרתו "גזל סוד מסחרי" קובע:

        (א)לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.

        (ב)גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:

        (1)נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;

        (2)שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;

        (3)קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.

         

        על הנתבעת היה להוכיח כי הנתונים על אודות רישיונות הלקוחות שלה, שהתובע העתיק, מהווים "סוד מסחרי", אך היא הסתפקה בהפניה להוראות הסכם ההעסקה והחוק. לדעתנו לא די בכך. על הנתבעת היה להוכיח שהמידע המדובר עונה על הגדרת "סוד מסחרי" על פי הוראות החוק והפסיקה.

        אנו נוטים לקבל כהנחת מוצא שרישיונות הלקוחות (נזכיר שמדובר ברישיונות ולא רשימת לקוחות) שהתובע העתיק והעביר מחברת צ'ק פוינט לכתובת הדוא"ל שפתח ודאי מהווים מידע סודי שאינו נגיש לציבור. מדובר במידע שהגישה אליו הותנתה בשם משתמש ובסיסמה ששימשה את התובע לצורך עבודתו ונשמרה בחברת צ'ק פוינט. יתר על כן – העובדה שברגע שהתגלה מעשה התובע ננקטה תגובה מהירה הן מצד צ'ק פוינט והן מצד הנתבעת מחזקת אף היא את ההבנה שמדובר במידע סודי.

         

        עם זאת לא די בעצם היותו של המידע "סודי". יש צורך להראות כיצד יש בסודיות המידע להקנות יתרון עסקי/מסחרי (כמצוות החוק והסעיף) על פני מתחרי הנתבעת ובנקודה זו לא שוכנענו דיינו.

        אין כוונתנו להקל ראש בפעולה שנקט בה התובע ולומר כי אינה ראויה לסעד, אלא שאיננו סבורים שמדובר בסוד מסחרי, ועל כן חוק עוולות מסחריות אינו האכסניה המתאימה.

         

        בפסק הדין בעניין ע"ע 2912/11/10 מנחם מן ואח' - ספיר ספרינט בע"מ (14/11/2011) פסק בית הדין הארצי כי:

        גם שימוש במידע שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי", אך מהווה "מידע קונפידנציאלי" של המעסיקעשוי להיחשב, במקרים המתאימים, כהפרה של חובות האמון ותום הלב... קל וחומר, כאשר אנו עוסקים בעובד בכיר, אשר חובות תום הלב החלות עליו הן מוגברות.

        ...

        חובות תום הלב וההגינות במסגרת יחסי עבודה אינם מסתיימים עם תום תקופת העבודה אלא מתפרסים באופן הדדי גם לגבי התקופה שלאחר מכןבהתאמות הנדרשות.

         

         

        בדומה לכך גם התובע בענייננו הוא עובד בכיר, אשר חובות תום הלב החלות עליו הן מוגברות והוא הפר אותן כאשר עשה שימוש ב"מידע קונפידנציאלי" שאינו מגיע לכדי "סוד מסחרי". ואולם, התביעה שכנגד אינה כוללת סעד של פיצוי כספי בגין הפרת חובות תום הלב והאמון ולפיכך לא נוכל לפסוק כזה.

         

        דין התביעה שכנגד מכוח חוק עוולות מסחריות להידחות.

         

        37.הטענה בדבר פגיעה בסודותיה המסחריים של הנתבעת, בשמה הטוב ובמוניטין שלה

         

        הנתבעת עתרה לחייב את התובע לפצותה בסך 100,000 ₪ בגין מעשיו ב"אירוע צ'ק פוינט" (בלבד) תוך הפרה בוטה של הוראות סעיף 10.1, 10.4 ו-10.5 להסכם ההעסקה:

         

        10.1 העובד מצהיר ומאשר בזאת, כי הידיעות והמידע שנמסרו... תוך כדי ו/או עקב עבודתו בחברה, לרבות בקשר לעסקיה של החברה... הידע שלה, ספקיה, עובדיה, לקוחותיה ומנהליה (להלן: 'המידע הסודי') מהווים סודות מסחריים של החברה, הנם בעלי ערך רב עבורה, וגילויים לאחרים ו/או שימוש בהם שלא למטרה לשמה עלולים לגרום לחברה נזקים והפסדים כבדים.

        ...

         

        10.4 העובד מצהיר כי הוא מודע לחשיבות שהחברה מייחסת לשמירה על סודות מסחריים ולפיכך הוא מסכים כי כל פעולה או מחדל מצדו בניגוד להתחייבויות המפורטות בסעיף זה לעיל, יחשבו להפרה יסודית של הסכם זה, והחברה תהיה זכאית לסיים את העסקתו ללא הודעה מוקדמת ומבלי לשלם לו פיצויי פיטורים.

         

        10.5 מלי לגרוע מהאמור, העובד מצהיר כי התחייבותו לשמירת מידע סודי חלה גם על שמירת מידע סודי של לקוחות החברה.

         

         

        השימוש האסור שעשה התובע ברישיונות הלקוחות מהווה לשיטת הנתבעת הפרה בוטה של הוראות ההסכם דלעיל ואף גרמה לנזקים תדמיתיים חמורים אל למול קהל לקוחותיה בפניהם נאלצה הנתבעת להתנצל.

         

        התובע טען במסגרת התשובה לתביעה שכנגד כי לא ניתן לגנוב רישיונות לקוחות כיוון שלכל עובדי הנתבעת קיימת הרשאה. עוד טען התובע כי מדובר באירוע פעוט שלא הסב נזק לנתבעת או ללקוחותיה.

         

        אשר לדעתנו –

        שונים הם הדברים כאשר מדובר בתביעה שעניינה פגיעה בסודות מסחריים ופגיעה במוניטין ובשם הטוב מכוח הפרת הוראות הסכם ההעסקה. אין לדעתנו ספק שהתובע הפר באופן בוטה את הוראות ההסכם, עת ביצע שימוש אסור במידע סודי של הנתבעת ושל לקוחות הנתבעת תוך שהוא מפר את חובות האמון ואת חובת תום הלב. עם זאת על פי ההלכה על מנת שהנתבעת תוכל להיפרע בגין פגיעה במוניטין עליה להוכיח כי אכן נהנתה מהמוניטין הנטען, וכי פעולותיו של התובע הן שהסבו את הנזק הנטען והן אשר פגעו במוניטין. על התובעת רובץ הנטל להוכיח את נזק המוניטין שנגרם לה (ראו למשל בר"ע (ארצי) 701/08 עו"ד יעקב דגן - המוסד לביטוח לאומי, 29/01/2009).

         

        אכן, גב' זילברשמיט העידה כי: "אני לא יודעת לאמוד את זה בכסף אבל זה היה אי נעימות לשני הצדדים וזה יצר המון רעש על הבוקר. הלקוחות ידעו על זה. הם קמו בבוקר וראו שפתאום שמישהו שלא מזוהה עושה להם פעולות" (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 9-13). עדותה הייתה אמינה עלינו ואנו נוטים להניח כי יש בסיס לטענה בדבר פגיעה בתדמית הנתבעת בהיותה חברה לאבטחת מידע, שעובד בכיר שלה מבצע מעשה מסוג זה.

        ואולם, לא נוכל לפסוק פיצוי בגין נזק בהעדר הוכחה לקיומו של המוניטין ובהעדר הוכחה לשיעור הנזק.

        אי לכך אין לנו אלא לדחות את התביעה שכנגד בגין פגיעה במוניטין.

         

        38.פיצוי בגין הפרה יסודית של הסכם העבודה 

         

        הנתבעת עתרה לחייב את התובע בתשלום 50,000 ₪ בגין הפרת הסכם העבודה שביצע התובע. נציין כי לגבי חלק מהפרות ההסכם נתבעו בכפל, שכן לצד הפיצוי בגין "הפרת הסכם העבודה" עתרה הנתבעת גם לפיצוי נפרד וספציפי כמפורט לעיל.

        עם זאת, משעה שלא היה בידינו לקבל את רכיבי התביעה הספציפיים – כל רכיב וסיבותיו – הרי שאין חשש לכפל פיצוי. משהוכח לפנינו שהתובע הפר באופן בוטה וגס את התחייבויותיו מכוח הסכם העבודה, אנו סבורים שיש להעניק את הסעד המבוקש.

         

        התובע הפר שורה ארוכה של התחייבויות מכוח הסכם ההעסקה. כך למשל הפר התובע את סעיף 4.1 שעניינו בתמצית התחייבות לעבוד בנאמנות; סעיף 4.6 שעניינו בתמצית התחייבות שלא לנצל לטובתו או לטובת אחר כל מידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו; סעיף 4.7 שעניינו התחייבות שלא לפגוע בדרך כלשהי במוניטין ובשם הטוב של החברה; סעיף 4.9 שעניינו התחייבות לנהוג כלפי החברה ביושר, הגינות ונאמנות; סעיף 9.6 שעניינו בתמצית התחייבות להחזיר עם סיום תפקידו את כל הציוד והמידע שהגיעו לידיו במסגרת העבודה תוך שיתוף פעולה מלא; סעיף 10 לרבות תת סעיפיו הנוגעים לשימוש במידע סודי של החברה, כמו גם ההתחייבות לשמירה על סודיות שצורפה להסכם.

         

        משכל אלה הוכחו אנו סבורים שיש לקבל את רכיב תביעה זה במלואו, ולחייב את התובע בתשלום בסך 50,000 ₪ בגין הפרת הסכם העבודה.

         

        39.הבקשה לפיצול סעדים

         

        ביום 30.6.2016, לצד הגשת סיכומי הנתבעת, הגישה היא בקשה לפיצול סעדים. במסגרת הבקשה עתרה לאפשר לה להגיש תביעה חדשה בגין "אירוע מטריקס" שהנזק כתוצאה ממנו הוברר לה רק במהלך הליך ההוכחות.

        לטענת הנתבעת עדותו של מר הרוש מוכיחה כי עקב מעשיו של התובע נוצר כדור שלג ענק שהוביל לאי רכישת הנתבעת על ידי מטריקס והפסקת הפעילות המשותפת, שנאמדה על ידי מר הרוש בכ-3 מיליון ₪. לפי העדות בעקבות "אירוע מטריקס" הקשר בין הנתבעת לחברת מטריקס נותק כליל. מאחר שרק לאחר עדותו של מר הרוש התברר שהתובע הוא האחראי באופן ישיר ומוחלט לנזקים שנגרמו לנתבעת - הוגשה הבקשה.

         

        נבהיר כי הנזקים הנטענים לא נכללו ברכיבי התביעה שכנגד, ו"אירוע מטריקס" לא נלקח בחשבון עת קבענו את הסעד הראוי בהכרעותינו.

        על פני הדברים מדובר בעילה שונה מאלה שבגינן נדרש פיצוי במסגרת כתב התביעה שכנגד. ככזו, אין היא מחייבת היתר לפיצול סעדים שכן מדובר בעילה חדשה ולא בסעד חדש הנובע מאותה עילה.

         

        ככל שהבקשה היא לפצל סעדים הנובעים מאחת העילות שבתביעה שכנגד, אין אנו מתירים פיצול כזה מהטעם שהעובדות המשמשות בסיס ל"אירוע מטריקס" היו ידועות לנתבעת כבר במסגרת כתבי הטענות. יתר על כן, העדות אשר כתוצאה ממנה נודע לנתבעת - לגרסתה - על היקף הנזק, נשמעה ביום 19.7.2015, ואילו הבקשה הוגשה לבית הדין רק כשנה לאחר מכן, ביום 30.6.2016.

         

        מכל מקום יתכן שמדובר בעילה שאינה בסמכות בית הדין לעבודה, כפי שהגדירה הנתבעת עצמה עת ציינה ברישא הבקשה "עסקינן בתביעה כספית (חוזית, נזיקית)".

         

        40.לסיכום

         

        תביעת התובע נגד הנתבעים 2-3 נדחית.

         

        התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

        • סך של 20,000 ₪ עבור שכר עבודה לחודש דצמבר 2012 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2013 ועד מועד התשלום בפועל.

        • הנתבעת תורה על שחרור 60% מכספי הפיצויים שהופקדו בקופת הפיצויים על שם התובע.

        • סך של 2,727 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2013 ועד מועד התשלום בפועל.

        • סך של 5,152 ₪ בגין דמי הבראה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2013 ועד מועד התשלום בפועל.

        • סך של 24,000 ₪ בגין הפרשות לקרן השתלמות, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 1.1.2013 ועד מועד התשלום בפועל.

           

          ככל ששם התובע עדיין מופיע בפרסומי הנתבעת אנו מורים על הסרת שמו בהתאם (בקשה שלגביה לא חלקה הנתבעת).

           

          יתר רכיבי התביעה – נדחים.

           

          התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

          על התובע לשלם לנתבעת סך של 50,000 בגין הפרת הוראות הסכם העבודה.

          סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום אם לא ישולם תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

           

          יתר רכיבי התביעה שכנגד – נדחים.

           

          משהנתבעת העלתה טענת קיזוז הרי שניתן לקזז בין סכומי התביעה שהתקבלו לבין סכומי התביעה שכנגד שהתקבלו.

           

          נוכח תוצאת ההליך, דחיית רובה של תביעת התובע, דחיית התביעה האישית כנגד הנתבעים 2-3, וקבלת חלקה של התביעה שכנגד, ובהינתן כלל נסיבות העניין, על התובע לשלם לנתבעים 1-3 סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

           

          41.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

           

          ניתן היום, 30 מרץ 2017, ‏ג' ניסן תשע"ז, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

          תמונה 3

           

           

           

          תמונה 2

           

           

          תמונה 4

           

           

          מר יוסף לוין,

          נציג עובדים

           

          עידית איצקוביץ, שופטת

           

          מר יחיאל נרקיס,

          נציג מעסיקים

           

           

           


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ