אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ד' ואח' נ' איכות קייטרינג שולץ 1997 בע"מ ואח'

ד' ואח' נ' איכות קייטרינג שולץ 1997 בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 15/07/2020 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
15902-08
11/06/2020
בפני השופטת:
מרים אילני

- נגד -
התובעים:
1. ג.ד.
2. המוסד לביטוח לאומי

עו"ד סימה טל
עו"ד שגיא דותן
הנתבעות:
1. איכות קייטרינג שולץ 1997 בע"מ
2. הפניקס -חב' לביטוח בע"מ
3. חב' מרקורי אינטראקטיב(ישראל)בע"מ
4. מגדל -חב' לביטוח בע"מ

עו"ד שלמה שטיינר
עו"ד יריב מדר

 

 

צד ג':

שרפשטיין מכונות מזון בע''מ

על ידי ב"כ עו"ד חיים מאיר

פסק דין

רקע

 

  1. התובע, יליד 1952, נפגע בתאונת עבודה ביום 28.9.2005, בעת שעבד בשירות מעסיקתו, נתבעת 1, חברת איכות קייטרינג שולץ 1997 בע"מ (להלן: המעסיקה), ועשה שימוש במכונה לטחינת בשר (להלן: המכונה או מכונת הבשר).

     

  2. לפי הנטען בכתב התביעה, תוך כדי טחינת בשר, נתקעה חתיכת בשר בלהב המכונה ולא ניתן היה לשחרר את הבשר באמצעות שחרור הסוגר שמכסה את הלהב כיוון שגם הסוגר נתקע. על מנת להמשיך בעבודתו, היה על התובע להוציא את חתיכת הבשר שנתקעה ולכן הוא הפסיק את פעולת המכונה (כיבה את כפתור ההפעלה), ולאחר מכן הכניס את ידו השמאלית למכונה בניסיון לשחרר את הבשר מן הלהב. תוך כדי הכנסת היד ושחרור הבשר, אחד העובדים קרא לתובע, התובע הסב מבטו ובטעות, לחץ בגופו על כפתור ההפעלה כאשר ידו השמאלית בתוך המכונה. כתוצאה מכך, נפגעה כף ידו של התובע בצורה קשה מאוד והוא איבד ארבע אצבעות.

     

  3. התביעה הוגשה נגד המעסיקה ונגד המבטחת שלה באחריות מעסיקים, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: הפניקס). בנוסף נתבעות חברת מרקורי אינטראקטיב (ישראל) בע"מ, היא נתבעת 3, שהיא חברת היי - טק שהזמינה מאת המעסיקה שירותי הסעדה ובחצריה אירעה התאונה (להלן: מרקורי), וכן המבטחת שלה, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: מגדל).

     

  4. ביום 9.10.2012, צורף המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתובע נוסף. המל"ל תובע ממרקורי ומגדל את החזר גמלאות נכות מעבודה ששילם וישלם לתובע.

     

  5. מרקורי ומגדל הגישו הודעת צד ג' כנגד המעסיקה והפניקס (בעילות נזיקיות וחוזיות), והמעסיקה והפניקס הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת שרפשטיין מכונות מזון בע"מ (להלן: שרפשטיין), שהיא חברה העוסקת בייבוא ואספקה של מכונות מזון.

     

  6. ביום 1.5.2019, הגישה המעסיקה בקשה להגיש הודעת צד ג' כנגד מגדל אך זנחה את בקשתה, וטוב שכך, לנוכח השיהוי הרב בהגשתה (11 שנים לאחר פתיחת ההליך).

     

  7. הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות קרות התאונה והאחריות המוטלת, אם מוטלת, על כל אחד מן הצדדים. כמו כן חלוקים הצדדים ביחס לגובה הפיצוי המגיע לתובע.

     

     

     

     

    נסיבות התאונה 

     

  8. אין חולק כי התובע נפגע בידו השמאלית בעת שירותו אצל המעסיקה ובעת שכף ידו היתה בתוך מכונת הבשר, כשהמכונה פועלת. אין גם חולק כי מכונת הבשר הייתה במטבח שהיה בחצרים של מרקורי, ואשר הופעל על ידי המעסיקה כדי לספק שירותי הסעדה למרקורי. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרטי האירוע כגון האופן שבו הופעלה המכונה, מה גרם לכך, וכיוצא באלו שאלות. מחלוקת זו, אודות נסיבות קרות התאונה, נובעת בין היתר מכך שהתובע הציג גרסאות שונות במהלך ההליך כפי שיפורט להלן.

     

    בכתב התביעה, התובע טען כאמור, כי לאחר שהוא כיבה את כפתור ההפעלה הוא הכניס את ידו השמאלית למכונה על מנת לשחרר את הבשר שנתקע בלהב, ולאחר שאחד העובדים קרא לו הוא הסב מבטו ובטעות לחץ בגופו על כפתור ההפעלה.

     

    לעומת זאת, למומחית הבטיחות, המהנדסת ורדית איל ביקליס (להלן: הגב' איל ביקליס) שנתנה ביום 20.3.2014 חוות דעת מטעם התובע בנוגע לבטיחות מכונת הבשר (להלן: חוות דעת איל ביקליס), הציג התובע גרסה שונה (הגרסה נמסרה לגב' איל ביקליס באמצעות הטלפון והצדדים נעזרו בתרגום של בתו של התובע לשפה הרוסית). בחוות דעת איל ביקליס (בעמוד השלישי, העמודים אינם ממוספרים), מתואר תחילה, כפי שגם תואר בכתב התביעה, כי תוך כדי טחינת הבשר "נתקעו גידי הבשר בלהב מכונת הטחינה והיה צורך לנקות את הלהב והחילזון שבמכונה על מנת להמשיך את פעולתה. התובע כיבה את מכונת טחינת הבשר באמצעות מתג ON/OFF בצידה האחורי וניסה לפתוח את הסגר הקדמי של המכונה (הצמוד לרשת), אך ללא הועיל. אי לכך הכניס התובע את ידו השמאלית לתוך פיית החילזון, לצורך משיכת הבשר". ואולם בהמשך, מתוארות נסיבות שונות מן המתואר בכתב התביעה. לפי גרסת חוות הדעת "תוך כדי שהתובע ניסה לנקות את החילזון, קרא אחד העובדים לתובע. התובע הסב את מבטו וגופו לעבר העובד ובאותה העת סובב בטעות את מתג ההפעלה וגרם ל'טחינת' 4 אצבעותיו של כף ידו השמאלית".

     

    לבסוף, בתצהירו מיום 26.8.2014 הציג התובע גרסה מעורפלת. מחד נאמר כי התובע לחץ על הכפתור (ולא סובב אותו כפי שצויין בגרסת חוות הדעת איל ביקליס), אך מאידך לא צויין בתצהיר כי התובע לחץ בגופו על הכפתור, אלא מצויין כך:"תוך כדי שאני עוסק בשחרור להב המטחנה, אחד העובדים קרא לי הסבתי את מבטי ובטעות לחצתי על כפתור ההפעלה" (סעיף 4ד לתצהיר).

     

  9. בנוסף לכך, התובע טען תחילה (בכתב התביעה ובתצהיר), כי התאונה ארעה לפני שסיים לטחון את הבשר ואילו בחקירתו אמר כי התאונה אירעה לאחר שסיים את הטחינה כאשר החל בניקיון המכונה (עמ' 18 שו' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 16.5.2016). מר דני דניאל שהיה מנהל העבודה של התובע מטעם המעסיקה בזמן התאונה (להלן: מר דניאל), הצהיר ולאחר מכן גם העיד, שהתאונה אירעה לאחר סיום טחינת הבשר (עמ' 91 שו' 6) ומכאן שהלכה למעשה אין מחלוקת עובדתית בעניין זה. עוד יצויין כי התובע טען תחילה (בכתב התביעה ובתצהיר) כי הכניס את ידו לפתח העליון של המכונה כיוון שלא הצליח לשחרר את הסוגר שמכסה את הפתח הקדמי של המכונה, ואילו בחקירה הנגדית העיד כי הצליח לסובב את הסוגר הקדמי אך לא הצליח לשחרר את החילזון (עמ' 21 שו' 24 "פירקתי את הרשת הוצאתי את הסכין ואז אני לא מצליח להוציא את החילזון"). גם לשוני זה בין הגרסאות אין משמעות רבה, שכן כך או אחרת, העובדה שהתובע לא הצליח לנקות את המכונה דרך הפתח הקדמי של המכונה, היא זו שגרמה לכך שהתובע הכניס את ידו לפתח העליון כדי לשחרר את הבשר שנתקע בחילזון.

     

  10. הנתבעות הפנו לסתירה נוספת הנוגעת למגש ההזנה. כך שבעוד שבסעיף 4ד לתצהירו ציין התובע כי "לא היה מגש הזנה למכונה" בחקירתו ציין כי היה מגש הזנה על המכונה (עמ' 15 שו' 23-22, עמ' 16 שו' 19) וכן שהוא הכניס את היד "מהפתח שעליו היה מגש ההזנה" (עמ' 22 שו'1).

     

    כפי שנראה להלן, לא מדובר בגרסאות שונות אלא בגרסה אחת המתיישבת עם כלל הראיות. לפי גרסה זו, מגש הזנה היה מונח על גבי המכונה בעת טחינת הבשר ואולם הוא לא היה מקובע לפתח העליון של המכונה והוא הוסר בעת שהתובע התחיל לנקות את המכונה. לכן ניתן היה להכניס את כף היד דרך הפתח העליון של המכונה, שעליו היה אמור להיות מונח מגש ההזנה.

     

  11. אשר לאופן קרות התאונה, התובע תיאר בעדותו כי לאחר שניסה להוציא את החילזון דרך הפתח הקדמי של המכונה ולא הצליח, הוא הכניס את ידו דרך הפתח העליון של המכונה (עמ' 22 שו'7-6) וחזר שוב ואמר "שמתי את היד מלמעלה. ניסיתי לדחוף את החילזון החוצה לכיוון הפתח הקדמי ואז קראו לי ואני בטעות הפעלתי" (עמ' 22 שו' 10-9).

     

  12. התובע חזר בסיכומיו על גרסתו בחקירה הנגדית לפיה: הוא הכניס את ידו השמאלית לתוך המכונה דרך הפתח העליון לאחר שלא הצליח לשחרר את החילזון דרך הפתח הקדמי; באותה העת אחד העובדים קרא לו; קריאת העובד הסיחה את דעתו, והוא בטעות הפעיל את המכונה.

     

  13. התובע טוען כי הוא הציג גרסה אחת עקבית וסדורה וכי הניסיון להציג סתירות בגרסתו אינה אלא ניצול קשייו בשפה העברית וניסיון לבלבלו במהלך החקירה הנגדית.

     

  14. הנתבעות טוענות מנגד, כי הגרסאות השונות שהציג התובע נוגעות ללב ליבו של האירוע והן מלמדות על חוסר מהימנותו של התובע בכל הנוגע לנסיבות קרות התאונה ולכן יש לדחות את תביעתו. בנוסף, טוענות הנתבעות, כי התובע הסתיר את הסיבה האמיתית שבעטיה אירעה התאונה, והיא שיחת טלפון שניהל באמצעות הטלפון הנייד שלו, תוך כדי העבודה עם מכונת הבשר. לטענתן, שיחת הטלפון היא שהסיחה את דעתו של התובע והיא שגרמה לו להכניס את היד למכונת הבשר תוך כדי סיבוב כפתור ההפעלה.

     

  15. איני סבורה כי יש בגרסאות השונות שהציג התובע, כדי להביא לדחיית התביעה. אף שהתובע לא דייק בהצגת פרטי האירוע התרשמתי כי בסופו של יום הגרסה שהציג במהלך החקירה הנגדית היא גרסה מהימנה ומתיישבת היטב עם יתר הראיות בתיק. לפי גרסה זו, לאחר שהתובע סיים את עבודת הטחינה הוא לא הצליח לנקות את המכונה דרך הפתח הקדמי ולכן הכניס את ידו השמאלית לפתח העליון של מכונת הבשר. בעת הכנסת היד לפתח העליון של המכונה, מגש ההזנה לא היה מונח על גבי הפתח העליון של המכונה, והתובע הפעיל בטעות את המכונה כאשר כף ידו בתוך המכונה.

     

  16. אשר לגורם שהסיח את דעתו של התובע, הצדדים הציגו גרסאות שונות. התובע טוען כי אחד העובדים קרא לו והוא הסתובב אליו ולכן סובב את כפתור ההפעלה. הנתבעות טוענות כי שיחת טלפון שניהל התובע בקשר למצבו הרפואי של אביו, היא שגרמה לו להיסח הדעת ולהפעלת הכפתור.

     

  17. מקובלת עליי עמדת הנתבעות לפיה עצם הצגת הגרסאות השונות מצד התובע ביחס לאופן הפעלת המכונה, מעמידה בספק את גרסתו באשר לגורם שהסיח את דעתו ומלמדת על ניסיון למזער את חלקו בתאונה. אסביר.

     

  18. אף ששפת אמו של התובע היא רוסית והוא איננו דובר היטב את השפה העברית, איני סבורה כי יש בכך כדי להסביר את הגרסאות השונות שהציג התובע בכל הנוגע לאופן שבו הופעל כפתור המכונה בעת שידו השמאלית היתה בתוך המכונה. כתב התביעה נוסח על ידי עורכת דינו של התובע ובו מצויין בפירוט האופן שבו אירעה התאונה. אין זה סביר, שעורכת הדין לא הבינה את דברי התובע וכתבה על דעת עצמה שהתובע "בגופו בטעות לחץ על כפתור ההפעלה" (סעיף 6(ה) לכתב התביעה), במקום לכתוב שהוא סובב את כפתור ההפעלה כפי שהודה בהמשך. רק לאחר שהמכונה נבדקה על ידי הגב' איל ביקליס וגרסתו של התובע לא התאימה לדגם המכונה שהיא התבקשה לבדוק - דגם שבו המכונה אינה מופעלת בלחיצה על כפתור אלא באמצעות סיבוב כפתור ההפעלה - שינה התובע את גרסתו והודה כי סובב את הכפתור. כפי שגם עולה מעדותה של הגב' איל ביקליס "אם כתבתי סובב סימן שהיה דיון על זה. אני שאלתי. אמרתי להם אצלי בתמונות יש מתג סיבובי והיא [הבת של התובע - מ.א] אמרה לי כן הוא באמת סובב" (עמ' 68 שו' 13-12 לפרוטוקול הדיון מיום 16.10.2019).

     

  19. זאת ועוד, התובע אמנם הכחיש כי דיבר בטלפון הנייד בעת שעסק בטחינת הבשר אך לא מצאתי להעדיף את גרסתו בעניין זה. מר דני דניאל, תיאר בתצהירו (סעיף 10) שהתובע אמר לו שהסיבה לפציעתו היא "שיחת טלפון שהסיחה את דעתו" וכן הוסיף וציין כי "טרם פציעתו העובד דיבר בנייד. הזהרתי אותו שעבודה תוך כדי דיבור במכשיר הנייד הינה מסוכנת והוריתי לו לסיים את שיחת הטלפון" (סעיף 16 לתצהיר) אך "למרות שהזהרתי אותו התובע המשיך לדבר בנייד" (סעיף 17 לתצהיר). מר דניאל חזר בעדותו על כך וציין כי התובע "דיבר הרבה זמן בטלפון" (עמ' 90 שו' 19) וכן כי התובע סיפר לו לאחר התאונה שהוא דיבר בטלפון הנייד כאשר ארעה התאונה, משום שהתקשרו מבית החולים ואמרו לתובע שאביו במצב קשה (עמ' 90 שו' 19-17). אמנם מר דניאל לא היה נוכח בעת קרות התאונה אלא הגיע למקום מיד לאחריה (לדבריו, המשרד שלו נמצא במרחק של חצי דקה הליכה וקראו לו מיד לאחר התאונה (עמ' 90 שו' 25-20)) והוא גם לא זכר מתי בדיוק התובע אמר לו את הדברים (עמ' 90 שו' 20-15) ואולם הוא חזר ואמר שהתובע אמר לו ששיחת הטלפון היא שהסיחה את דעתו. מר דניאל הותיר בי רושם חיובי ומהימן ביותר ואני מאמינה לדבריו גם בעניין שיחת הטלפון. חיזוק לכך ניתן למצוא בכך שגם התובע הודה בחקירתו שאביו היה מאושפז באותה העת (עמ' 14 שו' 26-25). אמנם התובע טען שאביו לא היה מאושפז בבית חולים אלא בהוסטל אך בכך אין כדי לשנות מן העובדה שאביו נזקק לטיפול באותה העת, גרסה שכאמור מחזקת את עדותו של מר דניאל. יוער כי צודק התובע בטענתו שלא ניתן לאחוז בטלפון וגם לסובב את כפתור ההפעלה ביד ימין ובד בבד להכניס את יד שמאל לתוך המכונה, ואולם הטענה אינה בהכרח שבעת התאונה ממש, דיבר התובע בטלפון, אלא שהוא עשה זאת תוך כדי ההתעסקות עם המכונה. כמו כן, לעיתים ניתן להצמיד את הטלפון לאוזן באמצעות הכתף ולהותיר את שתי הידיים חופשיות.

     

  20. התובע טוען כי חל איסור לדבר בטלפון בעת העבודה, ולכן, כך לטענתו, אין לקבל את טענת המעסיקה, ששיחת טלפון היא שהסיחה את דעתו. המעסיקה מאשרת שחל איסור לדבר בטלפון בזמן העבודה, כפי שגם עולה מהתצהיר של מר דניאל, אך טוענת כי הפרת ההנחיה היא שהביאה לתאונה ומכאן אשמו של התובע בתאונה.

     

  21. עדותו של מר דניאל, שכפי שצויין לעיל מהימנה עליי, וכן יתר הראיות מובילות למסקנה כי סביר יותר שהגורם שהסיח את דעתו של התובע בעת קרות התאונה היה שיחת טלפון שניהל בקשר למצבו הרפואי של אביו. אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי אינני סבורה שיש להטיל על התובע אשם תורם בגין כך, אולם על כך ארחיב בהמשך.

     

  22. אשר להימצאותו של מגש הזנה, מחוות הדעת והעדות של מומחה הבטיחות שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס מר אלכסנדר פרינס (להלן: מר פרינס), כמו גם מעדותו של מר אסף שרפשטיין, (להלן: מר שרפשטיין), הבעלים של שרפשטיין המייבאת מכונות מן הסוג והדגם של המכונה, עולה כי במגש ההזנה יש פתח צר המונע כניסה של כף יד אדם אל תוך הלהב שטוחן את הבשר (עדות מר פרינס, עמ' 108 שו' 25-13; עדות שרפשטיין, עמ' 140 שו' 33 עד עמ' 141 שו' 1 ושו' 32 ועמ' 142 שו' 22-15). מאליו מובן כי מגש ההזנה לא היה על הפתח העליון של המכונה בעת התאונה.

     

  23. כמו כן, עולה מן הראיות, כי מגש ההזנה לא היה מקובע דרך קבע, באמצעות בורג, לפתח העליון של מכונת הבשר, אלא ניתן היה להסירו בכל עת מבלי צורך לשחרר בורג. כפי שהעיד מר דניאל:

     

    "ש. איך אתה מוריד את המגש?

    ת. מוריד.

    ש. אתה צריך לשחרר בורג כדי להסיר את המגש?

    ת. לא, אין שום בורג.

    ש. ככה קיבלת את המכונה?

    ת. כן.

    ש. בלי בורג?

    ת. לא היה צריך בורג. יש בורג במכונה עצמה איפה שיוצא הבשר.

    ש. במגש למעלה אין בורג?

    ת. במגש למעלה אין בורג ולא אמור להיות בורג".(עמ' 84 שו' 21-13).

     

     

    לאי קיבועו של מגש ההזנה בבורג למכונת הבשר, אשוב בהמשך בעת שאנתח את האחריות של הגורמים השונים לתאונה.

     

  24. לסיכום עד כה - על יסוד כל האמור, מסקנתי היא כי עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו במידה הנדרשת להטיית מאזן ההסתברויות, קרי - כי בעת שעסק בניקיון המכונה, ולאחר שלא הצליח להוציא את החילזון דרך הפתח הקדמי של המכונה על מנת לנקותה, וכאשר מגש ההזנה לא היה על גבי הפתח העליון של המכונה, הכניס התובע את כף ידו השמאלית לתוך הפתח העליון של המכונה ובאותה עת, סובב בטעות בידו הימנית את כפתור ההפעלה וכתוצאה מכך איבד ארבע אצבעות של כף היד השמאלית.

     

    עוד עולה מן הראיות, כי התובע דיבר בטלפון תוך כדי ההתעסקות עם המכונה. כן עולה כי מגש ההזנה לא היה מקובע בבורג למכונת הבשר וניתן היה להסירו בכל עת מבלי צורך לשחררו באמצעות מברג.

     

    שאלת האחריות 

     

  25. על יסוד התשתית העובדתית שלעיל, אבחן כעת האם קמה לנתבעות והצד השלישי, אחריות בנזיקין בגין פגיעת התובע בתאונה.

     

    אחריות המעסיקה ושרפשטיין

  26. הלכה מושרשת היא כי מעסיק חב חובת זהירות רחבה ומוגברת כלפי עובדיו. במסגרת חובת הזהירות של המעביד כלפי עובדיו עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות, לספק כלי עבודה מתאימים ובטוחים, להדריך את עובדיו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתם ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הדרושים. ביסוד הלכה זו ההנחה כי בידי המעביד הידע ביחס לסיכונים, כמו גם היכולת לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנעם (ע"א 9073/09 אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ נ' מיכאל שרף, פסקה 9 והאסמכתאות שם (14.6.2011); ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' יאסין, פסקה 17 והאסמכתאות שם (31.8.2011)).

     

  27. בענייננו, התובעים טוענים כי המעסיקה כשלה בקיום חובתה בכך שספקה מכונת בשר לא תקינה ולא מגודרת לבטח, וכן לא דאגה לסביבת עבודה בטוחה, לשיטות עבודה נאותות ולהדרכת התובע.

     

    תקינות המכונה והכרעה בתביעה כנגד שרפשטיין

     

  28. התובעים טענו תחילה כי מכונת הבשר לא היתה תקינה ולביסוס טענתם הגישו חוות דעת בעניין זה, מאת מהנדסת הבטיחות ורדית איל-ביקלס. הגב' איל-ביקלס כמו גם יתר מומחי הבטיחות שהגישו חוות דעת בתיק זה, לא בדקו את המכונה שגרמה לתאונה, אלא בדקו דגם זהה, בהתאם לתמונות של המכונה (התמונות סומנו כמוצגים מב1- מב3). הגב' איל ביקליס ציינה בחוות דעתה כי בהתאם למפרט מכון התקנים, מפמ"כ 98 "מגנים והתקני בטיחות למכונות" משנת 1980, כאשר קיים במכונה פתח שצורתו ומידתו גדולה מ-55 מ"מ יש להרחיק את החלק המסוכן (לפחות 800 מ"מ מהפתח). לטענתה, לנוכח העובדה שהתובע החדיר את כף ידו עד לחלק המסוכן של המכונה, המסקנה המתבקשת היא שיחס המידות בין קוטר פתח ההזנה לבין החילזון במכונה לא עמד בכללים של מכון התקנים. עוד קבעה הגב' איל ביקליס כי לא הותקן במכונה מיקרו סוויץ', דהיינו מפסק המפסיק את פעולת המכונה בעת שהגידור מוסר, כפי שנדרש בהתאם לתקני הבטיחות.

     

  29. מנגד הגישה המעסיקה חוות דעת בטיחות מאת מהנדס הבטיחות מר סעדי סלים (להלן: מר סלים). מר סלים ציין בחוות דעתו כי מדובר במכונת בשר המיוצרת על ידי RHENINGHAUS, יצרן בעל מוניטין באירופה שמוצריו עומדים בתקן האירופאי. למכונה מפסקי הפעלה סיבוביים המונעים אפשרות של הפעלה מקרית אלא יש צורך בפעולה אקטיבית על מנת להפעילה. לטענתו פעולת ניקיון המכונה מהווה חלק אינטגרלי מהטיפול במכונה והפעלתה. על מנת לנקות את המכונה יש לפרק את המסננת וחילזון הטחינה, ואף אם נכונה טענת התובע כי המסננת לא התפרקה ולכן הוא לא היה יכול להוציא את החילזון כדי לנקותו, הדבר אינו מצדיק את הכנסת היד דרך שרוול ההזנה כפי שעשה התובע. לכן, לטענתו, התאונה לא אירעה עקב כשל במכונה, שלה אמצעי המיגון והבקרה הנדרשים בדין הישראלי, אלא הכשל הוא בתפעול המכונה.

     

  30. לנוכח הפער בין חוות הדעת שהגישו הצדדים בקשר לעמידתה של המכונה בתקני הבטיחות, ובעיקר לנוכח העובדה שלא ניתן היה לחלץ מחוות הדעת התייחסות ממוקדת ועניינית לשאלת תקינות המכונה, מיניתי מומחה מטעמי, את המהנדס מר פרינס, שאכן סיפק תמונה מלאה ובהירה בעניין זה.

     

  31. מר פרינס מסביר בחוות דעתו כי המכונה בנויה כמבנה מלבני קשוח מנירוסטה, עם מגש עילי, המחובר באמצעות בורג הנקרא "אלן", ובתוכו פתח להזנת הבשר הגולמי. הבשר הטחון יוצא מהפתח המצוי בחלקה הקדמי של המכונה. בשעת פעולת הטחינה מסתובב בורג חלזוני וכן סכין בת ארבעה להבי חיתוך.

     

  32. מר פרינס מציין, כפי שגם ניתן לראות בצילומי המכונה, כי למכונה "כפתור בורר סיבובי" הממוקם בפינה התחתונה של המכונה, ועל כן הוא לא ניתן להפעלה בקלות ובאקראי ממגע גופו של התובע. לכן, קובע מר פרינס, נעשתה פעולה של סיבוב בורר ההפעלה.

     

  33. עוד מתאר מר פרינס את העיגול שבפתח החזיתי של המכונה ומציין כי הוא עשוי באופן כזה שניתן לפתחו בקלות על ידי מפעיל המכונה, באופן יום-יומי, לצורך ניקוי המכונה משיירי הבשר והוצאת החילזון מהפתח החזיתי.

     

  34. מר פרינס מציין, וזו הנקודה החשובה לענייננו, כי גידור המכונה נעשה באמצעות מגש ההזנה העילי המחובר למכונה באמצעות בורג "אלן" הניתן לפתיחה רק באמצעות "מפתח ברגים אלן" ייעודי שככלל אינו מצוי ברשות מפעיל המכונה אלא ברשות אנשי התחזוקה. יעילותו של מגש הזנה כאמצעי גידור בטיחותי מותנית בכך שקוטר פתח הכניסה במגש, המוביל אל צינור ההזנה האנכי, קטן דיו על מנת למנוע מגע של אצבעות העובד עם החילזון. מר פרינס מציין כי בהעדרה של המכונה, לא ניתן למדוד את הקוטר, אך כפי שניתן להסיק מהתמונה, מדובר בקוטר של 4 ס"מ ובמרחק של כ- 14-12 ס"מ, בין תחתית מגש ההזנה ובין הקצה העליון של קוטר החילזון, ובכך עומדת המכונה בדרישות התקנים הבינלאומיים, שאומצו בישראל. מר פרינס מציין כי בהעדרה של המכונה לא ניתן לקבוע זאת בוודאות אך זוהי הערכתו, המבוססת על מדידה עקיפה בהתבסס על הנתונים העולים מן התמונות. על פי התקנים הנ"ל, ממשיך מר פרינס, העובדה שאדם בוגר הצליח להכניס את כף היד לצינור ההזנה שקוטרו קטן מ- 65 ס"מ מלמדת על כך שמגש ההזנה הוסר מן המכונה ככל הנראה כדי לאפשר גישה נוחה לחילזון, כנראה לצורך דחיפתו, ובכך הוסר הגידור מן המכונה. הסרת הגידור, מציין מר פרינס, מותרת על פי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל- 1970 (להלן: פקודת הבטיחות בעבודה), על ידי "אנשים כשירים" כהגדרתם שם, וזאת על מנת לאפשר ביצוע עבודות תחזוקה שלא ניתן לבצעם ללא הסרת הגידור.

     

  35. מר פרינס חזר בחקירתו הנגדית על כך שהמכונה תקינה (עמ' 106 שו' 34). מר פרינס חזר וציין שאינו יכול לקבוע זאת בוודאות משום שהמכונה שבה אירעה התאונה לא נבדקה על ידו ואולם על סמך התמונות שהוצגו לו, קבע נר פרינס ברמת הוודאות הנדרשת במשפט אזרחי, כי קוטר המגש היה תקין.

     

  36. המעסיקה וכן מרקורי ושרפשטיין, טענו כבר בתחילת ההליך שהמכונה היתה תקינה ולכן הן מבקשות לאמץ את חוות הדעת של מומחה בית המשפט מר פרינס לפיה המכונה היתה תקינה ועמדה בתקני הבטיחות.

     

    התובעים, שטענו בכתב תביעתם שהמכונה לא היתה תקינה והגישו את חוות דעתה של הגב' איל - ביקלס לביסוס טענתם, לא הפנו בסיכומיהם לחוות הדעת של הגב' איל- ביקלס, ונראה כי זו נזנחה על ידם. כך שהלכה למעשה אף התובעים מסכימים לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט לפיה מכונת הבשר היתה תקינה.

     

  37. ואכן, מקובלת עליי חוות הדעת של מר פרינס לפיה מכונת הבשר היתה תקינה. זאת בשים לב לכך שלא ניתן היה להפעילה אלא באמצעות סיבוב כפתור ההפעלה באופן אקטיבי, ובשים לב לכך שלא ניתן היה להכניס את היד לפתח העליון של המכונה אלא לאחר הסרת מגש ההזנה באמצעות מברג אלן. יוער כי חוות הדעת של מר פרינס כוללת גם קביעות בקשר לעמידה או אי עמידה בכללי זהירות, היותו או אי היותו של התובע "איש כשיר" וכיוצא באלה קביעות המסורות לבית המשפט. אולם הקביעה היחידה שאותה אני מאמצת מחוות הדעת של מר פרינס היא הקביעה לפיה מכונה דוגמת זו שהיתה בשימוש המעסיקה היא תקינה ועומדת בתקני הבטיחות.

     

  38. המעסיקה הגישה הודעת צד ג' כנגד שרפשטיין בטענה כי היא זו שייבאה את דגם המכונה שגרם לתאונה ולכן ככל שיקבע כי המכונה לא היתה תקינה או שהיא אינה עומדת בתקני הבטיחות, האחריות מוטלת על יבואן המכונה. שרפשטיין הכחישה כי המכונה המצולמת בתמונה שסומנה ת/1 יובאה על ידה. לטענתה על אף שהיא מייבאת מכונות מן הסוג והדגם של מכונת הבשר שגרמה לנזק, ועל אף שיש על המכונה מדבקה ובה הפרטים של שרפשטיין, אין בכך כדי להעיד על כך שהמכונה הספציפית יובאה על ידה. מכל מקום טענה שרפשטיין שהמכונה המיובאת על ידה היא תקינה ועומדת בתקני הבטיחות. משקבעתי כי המכונה היתה תקינה ועמדה בתקני הבטיחות, דין ההודעה לצד השלישי שהוגשה על ידי המעסיקה כנגד שרפשטיין להידחות, ואין צורך להידרש לטענות האחרות שהעלו הצדדים.

     

    אי קיבוע מגש ההזנה למכונה

     

  39. כפי צויין לעיל, הראיות מלמדות שמגש ההזנה לא היה מקובע דרך קבע למכונת הבשר באמצעות בורג אלן (בניגוד להוראות הבטיחות של המכונה), וכן שמגש ההזנה לא היה על המכונה בעת קרות התאונה.

     

  40. הנתבעות טוענות שאף אם מגש ההזנה לא היה על המכונה בעת קרות התאונה, אין להן אחריות לקרות התאונה היות ואין קשר סיבתי בין מחדל זה ובין התאונה. זאת, כך לטענתם, משום שהראיות מלמדות על כך שהתאונה אירעה כאשר התובע הכניס את ידו לפתח הקדמי של המכונה, ולא לפתח העילי. התובעים למדים זאת מעדותו של מר פרינס שציין בחקירתו כי סביר יותר שהתאונה אירעה בעת שהתובע הכניס את ידו דרך הפתח הקדמי של המכונה (עמ' 104 שו' 34). אין בידי לקבל טענה זו. מר פרינס הניח שהמגש העילי היה מקובע עם בורג אלן בהתאם להוראות ההפעלה, ולכן סבר שלא ניתן היה להכניס את היד למכונה דרך הפתח העילי. אולם משהוברר במהלך שמיעת עדותו של מר דניאל כי המגש לא היה מקובע בבורג אלן במהלך כל שנות עבודתו של מר דניאל במטבח, אין ללמוד דבר מעדותו של מר פרינס לעניין אופן קרות התאונה. כפי שצויין לעיל, התובע במסגרת חקירתו הנגדית הסביר כיצד אירעה התאונה וציין כי לאחר שניסה להוציא את החילזון דרך הפתח הקדמי של המכונה ולא הצליח, הוא הכניס את ידו דרך הפתח העליון של המכונה (עמ' 22 שו '7-6) וחזר ואמר "שמתי את היד מלמעלה. ניסיתי לדחוף את החילזון החוצה לכיוון הפתח הקדמי ואז קראו לי ואני בטעות הפעלתי" (עמ' 22 שו' 10-9).

     

    על אף הגרסאות השונות שהציג התובע בתחילת ההליך (שכנראה נבעו מן החשש שהאשם לתאונה יוטל עליו), בסופו של יום כאשר התובע העיד בפניי ותיאר את נסיבות קרות התאונה באופן בלתי אמצעי, הוא הותיר בי רושם מהימן. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע תיאר שהתאונה אירעה דרך הפתח העליון, לפני שהתקבלה חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, מר פרינס, ובטרם התחדדה ההבנה כי המחדל מצוי בעיקר באי קיבוע מגש ההזנה למכונה. מאליו מובן כי התובע לא שינה את גרסתו לאור חוות הדעת של מר פרינס אלא השיח לפי תומו מבלי לדעת שבסופו של יום ההתרשלות נעוצה בעיקר בהעדר גידור החלק העליון של המכונה באמצעות בורג אלן. על כן הקביעה העובדתית היא כי התאונה נגרמה כאשר התובע הכניס את ידו דרך הפתח העליון של המכונה.

     

  41. המסקנה הברורה העולה מן הראיות שהוצגו לעיל היא, שהמעסיקה כשלה בכך שלא דאגה לסביבת עבודה בטוחה, ולשיטות עבודה נאותות. הכשל הבטיחותי העיקרי נעוץ בכך שמגש ההזנה לא היה מקובע דרך קבע למכונת הבשר באמצעות בורג אלן, כפי שהדבר נדרש בהתאם להוראות היצרן והתקן.

     

    הסיכון לכך שעובד יכניס את כף ידו לתוך מכונת בשר בהיסח הדעת הוא סיכון שהיה על המעסיקה לצפותו מראש ולמונעו באמצעים פשוטים ביותר. כל שהיה על המעסיקה לעשות הוא לפעול בהתאם להוראות היצרן ולקבע את מגש ההזנה באמצעות בורג, לקבוע הנחיות ברורות מתי ניתן להסיר את הבורג ומי רשאי להסירו, להדגיש את הצורך לנתק את המכונה מן החשמל לפני שחרור הבורג, וכמובן לרענן ולהטמיע בקרב העובדים את ההנחיות. המעסיקה כשלה בכל אלה ואף סברה שאין כלל צורך לקבע את המגש בבורג (ראו עדות מר דניאל עמ' 84 שו' 21-13). זאת ועוד, עצם קיבוע המגש והצורך במברג לשם הסרת המגש, מחייב תשומת לב מרבית, והוא היה מונע ברמת וודאות גבוהה את התאונה. העובדה שהמגש מוסר מן המכונה בקלות וכדבר שבשגרה יוצרת שגרת עבודה מסוכנת שבה המכונה המסוכנת, איננה מגודרת דרך קבע, והעובד ממשיך בשגרת יומו, ועוסק בעניינים שונים תוך כדי ניקיון המכונה. לעומת זאת, כאשר המגש מקובע עם בורג, על העובד לדאוג למברג מיוחד ורק אז לבצע את פעולת התחזוקה. הדבר מחייב כובד ראש וריכוז, ובכך יש כדי להקטין עד מאוד את הסיכון לתאונה שתיגרם בהיסח הדעת. מחדל זה של המעסיקה בכך שלא דאגה לפעול בהתאם להוראות היצרן ולקבע את המגש באמצעות בורג, קשור סיבתית באופן ישיר לפגיעת התובע.

     

    הנתבעות טוענות כי אף לו התובע היה מסיר את המגש באמצעות מברג, לא היה בכך כדי למנוע את היסח הדעת כתוצאה משיחת הטלפון הדחופה שהתקבלה מאת ההוסטל של אבי התובע, בדיוק לאחר הסרת המגש באמצעות מברג. טענה זו אין לקבל. אילו המעסיקה היתה קובעת הנחיות ברורות לגבי האופן שבו יש להסיר את המגש ומרעננת את ההנחיות, סביר יותר להניח שהתובע היה מקפיד על ניתוק החשמל ועל אי שימוש בטלפון בעת ניקיון המכונה. ויודגש, השאלה בענייננו איננה רק האם שיחת הטלפון היתה מתקיימת ומסיחה את דעתו של התובע בכל מקרה, אלא השאלה היא האם קיבועו של המגש על ידי בורג ואפשרות הסרתו רק באמצעות מברג מיוחד, היו יוצרים הלכה למעשה מציאות כוללת אשר במסגרתה סביר יותר להניח שהניזוק לא היה מכניס את ידו לתוך המכונה בעת שהמגש היה מוסר, מאשר להניח שהוא היה מכניס את היד לאחר הסרת המגש (ראו הושוו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה מהקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113, (פסקה 43)). [בסוגריים אציין כי ניתן היה לדחות את טענת הנתבעות גם בהתאם לדוקטרינת הנזק הראייתי המובנה. לפי דוקטרינה זו, הנטל להראות כי התאונה היתה נגרמת בכל מקרה גם אילו המגש היה מקובע בבורג, הוא על המעסיקה, שהפרה את חובת גידור המכונה, ובכך מנעה מן התובע את התשתית הראייתית לה הוא נזקק לשם הוכחת מצב הדברים ההיפוטתי אילו המעסיקה היתה נוהגת כשורה. (ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' מימוני, פסקה 25 והאסכמתאות שם,(14.12.2006)). אולם לנוכח הביקורת שנמתחה בפסיקה ובספרות על דוקטרינת הנזק הראייתי המובנה ועל כך שהשימוש בה צריך להעשות בזהירות (ע"א 3114/12 ששון נ' משרד העבודה והרווחה, פסקאות 32-28 והאסמכתאות שם (13.4.2014); רע"א 2063/16 הרב יהודה גליק נ' משטרת ישראל, פסקה 37 (19.1.2017) נמנעתי מלבסס את מסקנתי על דוקטרינה זו].

     

  42. עוד טוענות הנתבעות, כי בכל מקרה היה צריך להסיר את המגש לשם ניקיון המכונה וכיוון שאין חולק שהתאונה אירעה בעת ניקיון המכונה, ממילא התאונה היתה בלתי נמנעת ואין קשר סיבתי בין המחדל ובין התאונה. גם טענה זו אין בידי לקבל. פעולת הניקיון השגרתית של המכונה אמורה לכלול פירוק ושטיפה של ראש המטחנה ולא הסרה של מגש ההזנה העילי. זאת ניתן ללמוד מהוראות "הפעלה וטיפול במטחנת בשר" (ראו החלטתי מיום 9.12.2019 )(להלן: הוראות הטיפול) המורות כך:

     

    "4. בסיום העבודה הוצא את התקע, פרק את ראש המטחנה ושטוף אותו במים וסבון בלבד.

    5. ניקוי המכונה בעזרת מטלית בלבד.

    6.אין לנקות את המכונה בעזרת זרם מים ישיר." [ההגשה הוספה - מ.א]

     

  43. מכאן שבשגרה ניקוי המכונה יעשה על ידי פירוק ראש המטחנה ושטיפתו כפי שניסה תחילה לעשות התובע, ולא על ידי שחרור הבורג ופירוק מגש ההזנה מן הפתח העליון של המכונה. יצויין כי הוראות הטיפול נמצאו בתיק הנייר של בית המשפט מבלי שניתן היה להבין מי הגישם לתיק. לכן פניתי לצדדים בהחלטתי הנ"ל וציינתי כי על פני הדברים נראה כי מדובר בנייר שהוגש על ידי מר דניאל בעת מתן עדותו, שכן הוא העיד כי "על הקיר היה תלוי תמונה שצריך לפרק את המכונה כאשר זרם החשמל מנותק" (עמ' 84 שו' 23) וכן ציין שהיה כתוב "לא לשטוף בזרם מים כי זה חשמל" (שם,שו' 30). הוראות אלו שתוארו על ידי מר דניאל, דומות מאוד לאלו המפורטות בהוראות הטיפול שצוטטו לעיל. באי כוח הנתבעות הודיעו כי הם אינם מכירים את המסמך והם לא יודעים כיצד הוא הגיע לתיק, ואילו התובעים בקשו להוציאו מיד מן התיק. לטענתם, כיוון שגם הנתבעות לא ידעו על המסמך ולא הגישו אותו, לא ניתן להכשירו כראיה והוא אינו קביל, במיוחד כאשר אף לא אחד מן הצדדים נחקר אודותיו. לכך השיבה מרקורי, כי יש להותיר את המסמך בתיק שכן כעולה מן ההקשר, יש להניח שהוא הוגש על ידי מר דניאל, וכי לכל היותר ניתן לזמן את מר דניאל להשלים את עדותו בנקודה זו. לא סברתי כי יש מקום לקיים ישיבת הוכחות נוספת בשלב זה ובחלוף שנים כה רבות מאז תחילת ההליך. עם זאת בשים לב לכך שהשימוש בהוראות הטיפול הינו לחובת הנתבעות (שלא התנגדו להותרתו בתיק), ועל מנת להוכיח את האופן שבו יש לנקות את המכונה בשגרה, איני נדרשת לדון בשאלת קבילותו של המסמך.

     

  44. יצויין כי גם מחוות הדעת של מר פרינס עולה כי הסרת מגש ההזנה היתה "על מנת להתגבר על תקלה" ולא לצורך הניקיון השוטף (סעיף 21.4 לחוות הדעת). ואכן כפי שניתן ללמוד מגרסת התובע שלא נסתרה, רק לאחר שהוא לא הצליח לנקות את המכונה בדרך השגרתית דרך הפתח הקדמי, משום שהחילזון נתקע, הוא פנה לשחררו דרך הפתח העליון (עמ' 22 שו' 10-9). לו באותה העת, מגש ההזנה היה מקובע בבורג והתובע היה צריך להשתמש במברג מיוחד על מנת להסירו, והמעסיקה היתה מנחה ומרעננת את ההנחיה לפיה אין להסיר את המגש לפני ניתוק החשמל, יש להניח שהתובע היה מתרכז היטב בפעולת הניקיון ודעתו לא היתה מוסחת.

     

    זאת ועוד, אף אם אניח כי יש להסיר את מגש ההזנה, באופן שוטף, בכל פעם לאחר סיום העבודה במכונה, מר פרינס ציין בחוות דעתו כי ככלל, המברג להסרת המגש צריך להיות אצל איש התחזוקה ולא אצל מפעיל המכונה (סעיף 21.1 לחוות הדעת). כן ציין מר פרינס כי הסרת המגש מותרת על ידי "איש כשיר" כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הבטיחות בעבודה. "איש כשיר" מוגדר בין היתר כמי ש"נתמנה על ידי תופש המפעל, מינוי בכתב שצורף לפנקס המפעל", ומר דניאל אישר בחקירתו כי הוא לא העניק לתובע כתב מינוי כ"איש כשיר" (עמ' 86 שו' 30 ). למעלה מן הצורך אציין כי גם לו הייתי מניחה שהתובע היה רשאי להחזיק במברג המיוחד מסוג אלן כדי שבכל פעם שהוא יסיים את פעולת הטחינה הוא ישחרר את הבורג ויסיר את מגש ההזנה, הדבר לא היה משנה ממסקנתי. זאת משום שכפי שציינתי לעיל, עצם הצורך להשתמש במברג לצורך ניקוי המכונה, והטמעת ההנחיות לגבי הזהירות הנדרשת בעת הסרת המגש, מפחית באופן משמעותי את הסיכון לפעולה בהיסח הדעת. התרשלותה של המעסיקה גבוהה במיוחד שעה שמר דניאל העיד במפורש שהמגש מעולם לא היה מקובע וניתן היה להסירו בכל עת וללא כל מאמץ. מאליו ברור שלא נתנו כלל הנחיות בטיחות לגבי הזהירות הנדרשת בעת הסרת המגש, ובכך הנהיגה המעסיקה סביבת עבודה מסוכנת ושיטת עבודה רשלנית.

     

  45. המעסיקה הפרה גם את סעיפים 37(4)ו-39 לפקודת הבטיחות בעבודה (הפקודה חלה על המעסיקה מכוח סעיפים 2 ו-11 שבה) הקובעים חובת גידור למכונות כדלקמן:

     

    חלקים הטעונים גידור

     

    37. כל אחד מחלקים אלה יגודר לבטח:

    ...

    (4) במכונות שאינן מניע ראשי או ממסרת - כל חלק מסוכן שבהן.

    ...

    התקני בטיחות אוטומטיים

     

    39. חלק מסוכן במכונות כאמור בסעיף 37(4) שמחמת מהות הפעולה אין להשיג את בטיחותו באמצעות מגן קבוע, יראו כאילו נתמלאו דרישות סעיף 37 אם הותקן התקן המונע באופן אוטומטי את המפעיל מלבוא במגע עם אותו חלק.

     

  46. לכן, וללא קשר להוראות הבטיחות של היצרן, על המעסיקה חלה חובה לגדר את החלק המסוכן במכונת הבשר באמצעות מגן קבע או התקן המונע באופן אוטומטי את המפעיל מלבוא במגע עם החלק המסוכן במכונה, ואת זאת כפי שראינו לעיל, היא לא עשתה.

     

  47. מכל הטעמים שלעיל מסקנתי היא שהמעסיקה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובע.

     

     

     

     

     

    אחריות מרקורי

     

  48. מרקורי היא חברת היי - טק . מרקורי איננה עוסקת בשירותי הסעדה, ועל מנת להעניק שירותי הסעדה לעובדיה, היא התקשרה עם המעסיקה, שכל עיסוקה הוא במתן שירותים אלה. בתוך חצרי מרקורי, היה מטבח שבו המעסיקה הכינה את הארוחות לעובדים של מרקורי. אין חולק כי מכונת הבשר היתה בבעלותה של מרקורי וכי מרקורי העמידה את המכונה יחד עם יתר הציוד של המטבח, לשימושה של המעסיקה. אין גם חולק כי התאונה אירעה במטבח המצוי כאמור, בחצרים של מרקורי. השאלה שבמחלוקת היא האם זיקות אלו של מרקורי למכונת הבשר ולמקום שבו אירעה התאונה, מקימות למרקורי אחריות בנזיקין, או שמא לאור העובדה שטענת התובעים לאי תקינות המכונה, נדחתה, אין מקום להטיל אחריות על בעלת המכונה - מרקורי.

     

  49. התובעים מקדו את טענותיהם כלפי מרקורי בשלשה מישורים - האחד, הפרת חוקי הבטיחות בעבודה. השני- מסירת המכונה למעסיקה, ללא גידור וללא הדרכה לגבי בטיחות השימוש בה. השלישי - הפרת חובת הפיקוח. אדון בטענות כסדרן.

     

    חוקי הבטיחות בעבודה 

     

  50. התובעים טוענים כי היה על מרקורי למנות ממונה בטיחות לעבודה במטבח, בהתאם לתקנה 4 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על הבטיחות), תשנ"ו -1996) (להלן: תקנות הממונים על הבטיחות). כמו כן טוענים התובעים כי היה על מרקורי להדריך את עובדי המטבח באמצעות בעל מקצוע, לשם מניעת סיכונים, לפחות פעם בשנה בהתאם לתקנה 3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), תשנ"ט - 1999(להלן: תקנות הפיקוח וההדרכה)), ולנהל פנקס הדרכות בקשר לבטיחות העבודה במטבח (תקנה 6 לתקנות הפיקוח וההדרכה).לטענת התובעים, כל זאת מרקורי לא עשתה.

     

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

  51. אשר לחובה למנות מומחה בטיחות לעבודה במטבח - סעיף 25 לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, תשי"ד – 1954 (להלן: חוק הפיקוח) , מסמיך את שר העבודה להורות על מינוי ממונה על הבטיחות כמפורט להלן:

     

     

    25. ממונה על בטיחות

     

    (א) שר העבודה רשאי, בין דרך כלל בתקנות ובין בהודעה מיוחדת בכתב, להורות למעביד על מינוי אדם מאומן כראוי להיות הממונה על הבטיחות במפעל על מנת שעיקר תפקידו יהיה בכך. הוראה כאמור לגבי מפעל גז כמשמעותו בסעיף 8ד(ח) תינתן לאחר התייעצות עם שר האנרגיה והתשתית.

     

    (ב) לא יתן שר העבודה הודעה מיוחדת על פי סעיף קטן (א), אלא אם ראה שהיקף המפעל ותהליך העבודה ומידת הסיכון מצדיקים זאת, ולאחר שהתייעץ במועצת המוסד המוקם לפי סעיף 26.

     

    (ג) שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, הוראות בדבר מינוי ממונה על בטיחות ופסילתו, בדבר חובותיו כלפי מפקח עבודה וועדת בטיחות ובדבר העונש שיהיה צפוי לו באי מילוי חובותיו.

     

    "מפעל" (לעניין הפרק השני לחוק הפיקוח שסעיף 25 הנ"ל נמנה עליו) מוגדר בסעיף 9 לחוק הפיקוח כך:

     

    "מפעל" - מקום שחלה עליו פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970, כולה או חלקה;

     

  52. בהתאם לסמכות שהוקנתה למחוקק המשנה בסעיף 25 לחוק, הותקנו תקנות הממונים על הבטיחות, הקובעות שורה של מקומות עבודה לגביהם מתחייב מינוי ממונה על הבטיחות:

     

    4. חובת מינוי ממונה על הבטיחות

     

    אלה חייבים למנות ממונה על הבטיחות:

     

    (1) מחזיק במקום עבודה שחלה עליו פקודת הבטיחות בעבודה, כולה או חלקה, ואשר מועסקים בו חמישים עובדים לפחות;

     

    (2) מחזיק במקום עבודה הנמנה עם הסוגים המפורטים בתוספת השניה ושמועסקים בו חמישים עובדים לפחות;

     

    (3) מבצע בניה המעסיק, בעצמו או באמצעות קבלני משנה, 100 עובדים לפחות באתרי הבניה בו זמנית;

     

    (4) מעסיק, המעסיק בחקלאות, 50 עובדים לפחות בו זמנית;

     

    (5) מחזיק בכל מקום עבודה אחר, שעל סמך הסיכונים בו קבע מפקח אזורי, שיש למנות בו ממונה על הבטיחות, והורה לו, בכתב, לעשות כן.

     

     

  53. פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל- 1970 (להלן: פקודת הבטיחות בעבודה או הפקודה)), אליה מפנה הגדרת "מפעל" שבחוק הפיקוח והתקנות שהותקנו על פיו, חלה בהתאם לסעיף 11 לפקודה על מפעלים כדלקמן:

     

    11. תחולה על מפעלים דרך כלל

     

    הוראות פקודה זו יחולו רק על מפעלים כפי שהוגדרו בפקודה זו, זולת אם יש בה הוראה מפורשת אחרת לענין זה, אולם הן יחולו על כל המפעלים כאמור אם אין כוונה אחרת משתמעת.

     

    סעיף 2 לפקודת הבטיחות בעבודה מגדיר אף הוא מהו "מפעל":

     

    2. מפעל בדרך כלל

     

    מפעל הוא חצרים שבהם או בגידרתם או מסביב להם עובדים בני אדם בעבודת כפיים בתהליך המשמש לעשיית מצרך או חלק של מצרך, שינויו, תיקונו, עיטורו, גימורו, ניקויו, רחיצתו, פירוקו, הריסתו או הכשרתו למכירה, או הכרוך באלה, ונתקיימו בחצרים שתי אלה:

    (1) פעולת המפעל היא דרך משלח יד או לשם השתכרות;

    (2) אם מועבדים שם עובדים שכירים - יש למעבידם זכות גישה או זכות שליטה.

     

    בהמשך להוראת סעיף 2 לפקודה, מונה סעיף 3 לפקודת הבטיחות בעבודה, שורה של חצרים שבהם העובדים עובדים בעבודת כפיים, שייחשבו כמפעל אף על פי שאינם עונים להגדרה שנקבעה בסעיף 2 האמור. בנוסף לכך קובע אף פרק ו' לפקודת הבטיחות בעבודה "תחולות והרחבות מיוחדות", לגבי מקומות עליהם חלות הוראות פקודת הבטיחות בעבודה, אף שאינם באים בגדר "מפעל" כהגדרתו בסעיף 2 לפקודה.

     

    כאמור, תקנה 4(1) מחייבת מינוי ממונה על הבטיחות על ידי "מחזיק במקום עבודה שחלה עליו פקודת הבטיחות בעבודה, כולה או חלקה, ואשר מועסקים בו חמישים עובדים לפחות". על מנת שניתן יהא לקבל את טענת התובעים כי מרקורי היתה חייבת למנות ממונה על הבטיחות מכוח תקנה 4(1) לתקנות, עליהם להראות כי על מרקורי חלה הפקודה "כולה או חלקה".

     

  54. הנה כי כן, תקנה 4(1) מפנה לפקודת הבטיחות בעבודה. פקודת הבטיחות בעבודה קובעת בסעיף 11 שבה, כי תחולתה היא "...רק על מפעלים כפי שהוגדרו בפקודה זו..., וההגדרה ל"מפעל" בסעיף 2 לפקודה חלה כאשר מדובר בחצרים בהם עובדים בני אדם בעבודת כפיים, בתהליך המשמש לעשיית מצרך.

     

    האם מרקורי היא "מפעל" שפקודת הבטיחות בעבודה חלה עליה?

     

  55. כפי שנפסק, אף שהרציונל המונח ביסוד פקודת הבטיחות הינו לספק סביבת עבודה בטוחה ולהגן על חייו ושלמות גופו של כל מי שנמצא במקום העבודה לצורך עבודתו, "הפקודה אינה חלה על כל מקום עבודה אלא על מקומות עבודה מסוימים, בהם טמון סיכון מיוחד לעובדים, ותחולתה, כך נפסק לא פעם, מצומצמת למפעלים בלבד, כהגדרתם בפקודה" (בגץ 10980/04 איגוד הממונים על בטיחות ברשויות המקומיות נ' שרת החינוך, פסקה 11 (23.1.2007) (להלן: עניין איגוד הממונים)). בעניין איגוד הממונים עמדה כב' השופטת ע' ארבל על כך שהסיכון המיוחד לו באה הפקודה לתת מענה טמון באופייה התעשייתי של העבודה - ייצור מוצר בעבודה פיסית, שימוש במכונות או בציוד מכאני, וזאת כפי שעולה בבירור מהוראות סעיפים 3-2 לפקודה ופרק ו' לפקודה, העוסקים בעבודת כפיים ושימוש בציוד מכאני (שם, פסקה 12), וכפי שגם עולה מן ההיסטוריה החקיקתית של פקודת הבטיחות בעבודה (על ההיסטוריה החקיקתית של הפקודה ראו פסקה 13 בעניין איגוד הממונים).

     

  56. התובעים כלל לא התייחסו בסיכומיהם לשאלה האם מרקורי מהווה מפעל שעליו חלה פקודת הבטיחות בעבודה, ובשים לב לכך שמרקורי היא חברת הי- טק, הדבר איננו מובן מאליו כלל ועיקר. התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו שעובדי מרקורי עובדים בעבודת כפיים לשם יצירת מצרך (סעיף 2 לפקודה) או שמרקורי נכנסת לגדר יתר ההרחבות שבסעיף 3 ופרק ו' לפקודה. (יצויין כי מן הראיות עולה כי יתכן שלמרקורי היה ממונה בטיחות בקשר לפעילותה הנפרדת מן המטבח כחברת היי-טק (עמ' 124 שו' 2), ואולם אין להסיק מכך שהדבר היה מחוייב על פי חוק הפיקוח).

     

  57. יש להניח כי כוונת התובעים בדרישתם להחלת פקודת הבטיחות בעבודה על מרקורי, היא לכך שהתיבה מפעל חלה על המטבח שבתוך החצרים של מרקורי. כוונת התובעים, כך יש להניח, היא לכך שכיוון שבמטבח המצוי בחצרים של מרקורי עובדים בני אדם בעבודת כפיים לשם יצירת מצרך - היינו: מזון לצרכיהם של עובדיה של מרקורי, הרי שבכך, לטענת התובעים יש כדי להחיל את פקודת הבטיחות בעבודה על מרקורי.

     

  58. אכן, לו מרקורי היתה זו אשר מתפעלת את המטבח, היה מקום לבחון אם חלה עליה חובה למנות ממונה בטיחות לנוכח הסיכון המיוחד שיש בעבודת הכפיים במטבח שנועד לשמש עובדים רבים, ולנוכח הציוד המסוכן שהיה בו, דוגמת מכונת הבשר. ואולם הראיות מצביעות על כך שעל אף שהמטבח היה בחצרים של מרקורי, המטבח הועבר באופן בלעדי לחזקתה ושימושה של המעסיקה. בצדק ציינה מרקורי בסיכומיה, כי פקודת הבטיחות בעבודה, מחריגה באופן מפורש שטח דוגמת המטבח מושא דיוננו, מהגדרתו כמפעל, ביחס למרקורי. ואסביר.

     

    הוראת סעיף 6 לפקודת הבטיחות בעבודה קובעת כך:

     

    6. מקום במפעל שאינו משמש למטרותיו

     

    מקום הנמצא בגידרתו של מפעל או מסביב לו ומשמש רק למטרה שאינה לצרכי התהליכים המבוצעים במפעל, לא יראוהו כחלק מן המפעל לענייני פקודה זו, אבל אם מבחינה אחרת היה המקום בגדר מפעל יראוהו כמפעל נפרד.

     

  59. מנהל התפעול של חברת מרקורי, מר קובי ברנס (להלן: מר ברנס), הצהיר כי "אזור המטבח וההסעדה והציוד שבו, נמסר לשולץ [המעסיקה- מ.א] והוא היחיד אשר רשאי להשתמש ו/או לפעול באזור זה" (סעיף 5 לתצהיר). בהסכם בין המעסיקה ובין מרקורי משנת 2000 (צורף כנספח א' לתצהיר של מר ברנס) (להלן: ההסכם) צויין כי המעסיקה תשמש קבלן עצמאי למתן שירותי ההסעדה (סעיף 4.7 להסכם) וכי אין יחסי עבודה בין מרקורי ובין עובדי המעסיקה (סעיף 11.1 להסכם). אמנם התובע טוען כי ההסכם שצורף הוא לשנה ולכן פג תקפו בעת קרות התאונה ואולם טענת הנתבעות לפיה ההסכם הוארך מעת לעת (סעיף 165 לסיכומי מרקורי), לא נסתרה, במיוחד בשים לב לכך שהמעסיקה המשיכה לתפעל את המטבח גם לאחר תום השנה הראשונה שלאחר החתימה על ההסכם, ולא הוצג הסכם אחר שהסדיר את היחסים בין המעסיקה ובין מרקורי.

     

  60. זאת ועוד, בעדותו, ציין מר ברנס כי המטבח היה "בתוך הבניין בקומת קרקע מצד ימין, יש לו אזור תפעולי שלו. עובד רגיל לא יכול להיכנס אליו" (עמ' 122 שו' 13) וכן ש"המטבח סגור שלא יכנסו אליו עובדים" (שם, שו' 23). אמנם מר ברנס ציין בעדותו כי לאנשי התחזוקה והחירום יש מפתח מאסטר לכל האזורים לרבות לאזור המטבח כדי שאם חלילה תפרוץ שריפה למשל, הם יוכלו להיכנס לכל אזור ואזור (עמ' 123 שו' 23-19) ואולם אין בכך כדי ללמד על שליטה של מרקורי על אזור המטבח כפי שגם העיד מר ברנס בהמשך, שהוא "לא נדרש לשם, זה אזור סגור מעין אזור סטרילי. אין לי צורך להיכנס לשם אלא אם קורה משבר כמו שקרה" (שם,שו' 28-27). עדותו של מר ברנס לא נסתרה ותמיכה לה ניתן למצוא גם בעדותו של מר דניאל שסיפר בעדותו שכאשר הגיע למטבח לראשונה כדי להחליף את מנהלת המטבח, מי שהראתה לו את המקום וערכה לו סיור היא המנהלת של המעסיקה והוסיף "אני מדבר על שולץ רק. אין מרקורי. מרקורי זה הייטק הם שם ואנחנו פה. אנחנו הקבלנים שיושבים כמו מרקורי למשל, אנחנו נותנים שירות הסעדה אנחנו מפעילים את המטבח" (עמ' 79 שו' 35-33), ובהמשך כאשר נשאל "למרקורי היתה נגיעה כלשהיא לאופן ניהול המטבח, זה שימוש בציוד, אופן השימוש בציוד ואחריות או פיקוח על העובדים" השיב "לא אף פעם לא התערבו בחיים לא באו... הם לא היו צריכים להתערב, שולץ אחראי על כל צוות המטבח" (עמ' 89 שו' 21-17).

     

  61. לא נעלם מעיני שלפי עדותו של מר דניאל, נציג של מרקורי (מאיר ארליך ז"ל) היה מגיע למטבח מידי יום כדי לברר לגבי התפריט והאם השטח נקי כמו כן אנשי התחזוקה של מרקורי דאגו להחלפת נורות או תיקון דלת המקרר (עמ' 81-80) (אם כי לפי עדותו של מר ברנס בסביבות שנת 2003 גם תיקונים שנעשו עד לאותה עת על ידי מרקורי הועברו לאחריותה של המעסיקה - עמ' 127 שו' 23) וכן שלפי עדותו של מר ברנס, תכניות הבטיחות וסקר הסיכונים כללו גם את שטח המטבח (עמ' 126). אולם בכך אין כדי לקשור את מרקורי לתפעול המטבח. תפעול המטבח כפי שעולה מן הראיות היה כולו באחריותה הבלעדית של המעסיקה. הגעתו של מר ארליך מידי יום למטבח היתה אך ורק כדי לבדוק את התפריט וההגיינה ותכניות הסקר עסקו בבטיחות התשתיות בלבד. המשמעות היא שהמטבח מהווה מפעל נפרד מן הפעילות של מרקורי וכפועל יוצא לא חלות על מרקורי תקנות הפיקוח וההדרכה ביחס לעבודה במטבח.

     

  62. ויודגש, סעיף 6 לפקודת הבטיחות בעבודה עוסק במקרה שבו בתוך חצרי מפעל כהגדרתו בפקודה, מתקיימת פעילות נוספת שאינה "לצרכי התהליכים המבוצעים במפעל" שאז אין לראות במפעל שבחצרו הפעילות הנוספת, אחראי לפעילות הנוספת. על אחת כמה וכמה בענייננו, כאשר לא נטען וממילא לא הוכח שמרקורי כשלעצמה, וללא קשר למטבח, היא מפעל כהגדרתו בפקודה. בכך כמובן אין כדי להסיר אחריות מצד מפעיל המטבח, ובענייננו המעסיקה, שנחשבת ל"מחזיק במקום עבודה" בהתאם להגדרות שבתקנה 1(1)(4)ו(5) לתקנות הפיקוח וההדרכה, ואולם בכל הנוגע למרקורי אין מקום להטיל עליה אחריות בהקשר זה.

     

  63. אשר לחובת ההדרכה וניהול פנקס ההדרכות - בהתאם לתקנה 1 (2) לתקנות הפיקוח וההדרכה, אליה מפנים התובעים בסיכומיהם, "מחזיק במקום עבודה" במפעל, הוא "הבעל או התופש כמפורט בסעיפים 219 עד 221 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970".

     

    כעולה מסעיפים 219 עד 221 לפקודת הבטיחות בעבודה, סעיפים אלו חלים, על בעלים או תופש של מפעל שהוראות פקודת הבטיחות בעבודה חלות עליו. מן הטעמים שפורטו לעיל אין לראות במרקורי מפעל שפקודת הבטיחות בעבודה חלה עליו בכל הנוגע לפעילות של המטבח ולכן תקנות 3 ו-6 לתקנות הפיקוח וההדרכה לא חלות על מרקורי וכפועל יוצא לא קמה לה החובה להדריך את עובדי המטבח ולנהל פנקס הדרכות בעניינם.

     

    אופן מסירת המכונה למעסיקה 

     

  64. התובעים טוענים כי מרקורי העמידה את המכונה לרשות המעסיקה, ללא גידור וללא הדרכה לגבי אופן השימוש במכונה והסיכונים הכרוכים בה.

     

     

  65. אשר למסירת המכונה ללא גידור- התובעים טוענים כי מעדותו של מר דניאל, ממנה עלה כי מגש ההזנה לא היה מקובע עם בורג אלן למכונה (עמ' 84 שו' 21-10), אנו למדים שהמכונה הועמדה על ידי מרקורי לרשות המעסיקה, ללא גידור. אינני סבורה כן. המכונה נמסרה לידי המעסיקה בשנת 2000 ומר דניאל החל לעבוד במטבח בשנת 2003 (עמ' 79 שו' 14). מכאן שאין בעובדה שמר דניאל מעולם לא ראה את המגש מקובע בבורג אלן למכונה, כדי ללמד שהמכונה נמסרה למעסיקה ללא בורג אלן. בנוסף לכך, המומחה מר פרינס, התייחס לתמונה של המכונה שבה אירעה התאונה (כפי שנטען על ידי מרקורי (עמ' 97 שו' 19), ואשר צורפה לחוות דעתו וסומנה במס' 1). מר פרינס ציין כי הוא רואה בתמונה "בורג אלן" המקבע את מגש ההזנה אל המכונה. מר פרינס ציין כי בורג האלן הוא בורג שבמרכזו יש חור על מנת שלא ניתן יהיה להסירו ללא מברג המיוחד לכך (מברג אלן), והוא מזהה בתמונה את הבורג. אני כשלעצמי לא זיהיתי את הבורג בתמונה. זיהיתי נקודה כהה שלטעמי יכולה אולי להיות גם הצל של החור שבו אמור להתברג בורג האלן. כאשר עימתתי את מר פרינס עם אפשרות זו, הסכים מר פרינס כי אין להוציא מכלל אפשרות שמדובר בחור של הבורג ולא בבורג עצמו אך חזר וציין שהוא מזהה את בורג האלן בתמונה והוסיף "אני מסתכל בתמונה המקורית ואני רואה את הקונטור של הבורג. אם נסתכל טוב, נראה שיש בו היקף מבריק ואני רואה את הבורג. אני בעין שלי בהחלט רואה את הבורג.. יש הבדל בין מי שמיומן למי שלא מיומן בשאלה אם רואים פה את הבורג" (עמ' 97 שו' 28-24). גם מר שרפשטיין שאין חולק שגם לו יש היכרות עם מכונות מסוג המכונה נושא דיוננו, כאשר הביט בתמונה המכונה (מב/2) אמר כמשיח לפי תומו ומבלי שנשאל על כך "אני רואה שיש בורג אלן" (עמ' 143 שו' 3). מכאן שלא הוכח כלל שהמכונה נמסרה ללא בורג. ואף אם אניח כי המכונה נמסרה כאשר המגש איננו מחובר למכונה בבורג, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי מרקורי התרשלה, שכן אין במסירה של מכונה שחלקיה אינם מחוברים, כשלעצמה, כדי ללמד על התרשלות, כשכל החלקים נמסרו. שאלה נפרדת היא האם היה על מרקורי למסור את המכונה יחד עם הדרכה ויחד עם הוראות הבטיחות שלה, ובכללן ההוראה לקבע את המגש באמצעות בורג אלן, ואם כן, האם החובה הופרה. בכך אעסוק בפסקאות הבאות.

     

  66. אשר להעדר הדרכה ואי צירוף הוראות הפעלה ובטיחות - בהתאם לתקנה 3 לתקנות הבטיחות בעבודה (מכירה והשכרה של מכונות, מתקנים וציוד), תשס"א - 2001,"...מוכר (לרבות משכיר בהתאם להגדרת מוכר שבסעיף 1 לתקנות) של מכונה או פריט, יצרף אליהם הוראות הפעלה אחזקה ובטיחות". אולם בהתאם להוראת התחולה שבסעיף 48 לפקודת הבטיחות בעבודה, התקנות אינן חלות על ציוד שהוחל בבנייתו לפני התקנת התקנות. בענייננו, המכונה יוצרה לפני שנת 2000 ולכן התקנות שהותקנו בשנת 2001 אינן חלות עליה.

     

    אשר לחובה להדריך ולמסור לרוכש או שוכר מכונה את הוראות ההפעלה והבטיחות מכוח חובת הזהירות הכללית - כידוע, סטנדרט הזהירות של האדם הסביר מהווה אמת מידה אובייקטיבית המשקפת איזון ראוי בין הערכים והאינטרסים שיש להביאם בחשבון ובכללם האמצעים שיש לנקוט למניעת הסכנה, בשים לב לגודל הסיכון והסיכוי להתממשותו. בענייננו, כאשר עסקינן במכונה לטחינת בשר תעשייתית המועמדת לשימושו של גורם מקצועי ומיומן שעיסוקו בכך, על ידי גורם שאין לו כל מיומנות בהפעלת מטבחים, כמו מרקורי, איני סבורה כי קמה למרקורי חובה להדריך את המעסיקה או לדאוג למסור לה את הוראות הבטיחות. החובה לדאוג לקבלת הדרכה והוראות בטיחות חלה על המעסיקה שמצופה ממנה כגורם מקצועי האמון על שימוש במכונות מסוג זה, ללמוד לעומק את הוראות הבטיחות לפני שהיא מאפשרת לעובדיה לעשות שימוש במכונה כה מסוכנת. ויודגש, אף אם אניח כי במקרים מסויימים חלה גם על מוסר המכונה חובה להדריך או להעביר את הוראות ההפעלה והבטיחות למשתמש, מכוח חובת הזהירות הכללית, המקרה דנן אינו נופל לגדר אותם המקרים. כפי שעולה מן הראיות, מרקורי שהיא כאמור חברת היי – טק, מעולם לא הפעילה את המטבח בעצמה אלא דאגה שחברת קייטרינג חיצונית היא שתפעיל את המטבח (עמ' 126 שו' 17 "תמיד היה מטבח של קייטרינג אחר"). לכן, מרקורי קיימה את חובת הזהירות המוטלת עליה, כשנמנעה מלהפעיל את המטבח בעצמה ודאגה להתקשר עם גורם מקצועי ומיומן שיפעיל את המטבח ויסיר מעליה את האחריות להפעלתו. לעומתה, המעסיקה, שידעה שהמטבח הועמד לשימושה על ידי חברת הי – טק שאיננה עוסקת בהפעלת מטבחים, נמנעה מלהתחקות אחר הוראות הבטיחות ולא דאגה ללמוד ביסודיות את הוראות הבטיחות לפני השימוש במכונה. האחריות לכך מוטלת כל כולה על המעסיקה שלבד מן העובדה שהיא הגוף המיומן והמקצועי לביצוע עבודות מסוג זה, חלה עליה חובת זהירות מוגברת כלפי עובדיה. המעסיקה כשלה בכל אלה והמחדל הלך והחמיר ככל שחלפו השנים מאז העמדת המכונה לרשותה ועד לקרות התאונה - חמש שנים לאחר מכן.

     

    מכל מקום, אף לו הייתי מניחה כי בנסיבות המקרה דנן חלה גם על מרקורי החובה לדאוג לכך שהמעסיקה תקבל את הוראות הבטיחות של היצרן, לא הוכח שמרקורי הפרה חובה זו, כפי שיפורט להלן.

     

  67. נסיבות העמדת המכונה לשימוש המעסיקה - אף לא אחד מן העדים שהוזמנו להעיד על ידי מי מהצדדים, היה נוכח בעת מסירת המכונה בשנת 2000, ממרקורי לידי המעסיקה. העד מטעם המעסיקה, מר דניאל, החל לעבוד במטבח בשנת 2003 ולא הובא כל עד אחר מטעם המעסיקה שיכול היה לספק פרטים אודות נסיבות מסירת המכונה. העד מטעם מרקורי, מר ברנס, היה באותה העת קצין ביטחון, ולא עסק בעניינים אלו (עמ' 133 שו' 14), ומי שהיה מעורב בהעברת ציוד המטבח למעסיקה, היה מר מאיר ארליך ז"ל, שנפטר בשנת 2014 (שם, שו' 19). האם בנסיבות אלו יש לזקוף לחובת מרקורי את אי הבאתם לעדות של עדים אחרים מלבד מר ברנס, כפי שטוענים התובעים? איני סבורה כן. יש לזכור כי הטענה כנגד מרקורי, בדבר אי מסירת הוראות הבטיחות בעניין החובה לקבע את מגש ההזנה בבורג אלן, לא הוזכרה אף לא ברמז, לא בכתב התביעה לא בתצהירי התובע ואף לא בחוות דעת הבטיחות שהוגשה מצד התובעים (להבדיל מטענות כלליות שהועלו בקשר להעדר הדרכה וגם טענות אלו התייחסו להעדר הדרכה לתובע ולא להעדר הדרכה בעת העמדת המכונה לשימושה של המעסיקה). אף אם אניח כי אין בהעלאת טענה זו משום הרחבת חזית, אינני סבורה כי ניתן היה לצפות ממרקורי להתגונן ביחס לטענה שנטענת לראשונה בשלבים המאוחרים של ההליך. למעשה, עד להגשת חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, התרכזו טענות התובעים רק באי תקינותה של המכונה, טענה שנדחתה על ידי ולמעשה נזנחה על ידי התובעים. ההבנה שהמחדל נוגע לאי קיבוע המגש באמצעות בורג אלן, התחדדה רק בשנת 2017, לאחר שהוגשה חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט, דהיינו: 9 שנים לאחר הגשת התביעה. בזמן הרב שחלף מאז הגשת התביעה ועד להעלאת הטענה בדבר אי קיבוע המגש, בעקבות חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, מר ארליך ז"ל נציג מרקורי שיכול היה להעיד על נסיבות מסירת המכונה כבר לא היה בין החיים. בדין טענה מרקורי בסיכומיה כי בשלב שבו הוגשה חוות הדעת מטעם מר פרינס, 17 שנים לאחר מסירת המכונה, ו - 9 שנים לאחר הגשת התביעה, לא היה ביכולתה של מרקורי להביא עדים על מנת שיעידו האם הוראות הבטיחות נמסרו למעסיקה בעת העברת המכונה לחזקתה, ואין לזקוף לחובתה את העדרם של עדים אלו. [בסוגריים יוער כי אף שהתובע טען בכתב התביעה להיפוך נטל ההוכחה, הוא זנח טענה זו בסיכומים, והוא והמל"ל הסתפקו בסיכומיהם בטענה כי יש לזקוף לחובת מרקורי את אי הבאת הראיות הנוגעות לאופן מסירת המכונה].

     

    לא נעלם מעיניי כלל הידיעה המיוחדת הקובע כי "מקום שבו מוטל על תובע להוכיח עובדה המצויה בידיעותו הייחודית של הנתבע, לא תידרש מן התובע בשלב הראשון אלא כמות הוכחה קטנה עד שהנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע" (ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה (5)71, 83 והאסמכתאות שם (2001) וכן ע"א 2144/13 עזבון המנוח עמית עמוס מנטין ז"ל ואח' נ' הרשות הלפסטינית ואח', פסקה 92 והאסמכתאות שם (6.12.2017)). אולם התובעים לא הביאו כל ראיה, אף לא קטנה, לכך שמרקורי לא מסרה את הוראות ההפעלה למעסיקה בשנת 2000. עוד יצויין כי לא היתה כל מניעה מצד התובעים להזמין בעצמם עדים, לרבות מתוך עובדי המעסיקה, שהיו יכולים להעיד על נסיבות העברת המכונה. התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו שניסו ולא עלה בידם להביא ראיות אודות נסיבות העברת המכונה מהמעסיקה למרקורי (אף לא במסגרת אותה הוכחה "קטנה" שהייתה מוטלת עליהם). לכן טענת התובעים לפיה יש להטיל על מרקורי אחריות לקרות התאונה בשל כך שמרקורי נמנעה מלהביא עדים בקשר למסירת הוראות הבטיחות - נדחית. מסקנת הדברים היא שהטענה כי מרקורי לא מסרה למעסיקה את הוראות הבטיחות לא הוכחה.

     

    חובת הפיקוח של מרקורי

     

  68. בכל הנוגע לשירותי ההסעדה שניתנו למרקורי, מדובר במערכת יחסים חוזית בין "מזמין" (מרקורי) ל"קבלן עצמאי" (המעסיקה). במערכת יחסים מסוג זה הכלל הקבוע בסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), הוא כי המזמין אינו חב על עוולה הצומחת ממעשיו של הקבלן העצמאי, להוציא חריגים המנויים באותו סעיף כמפורט להלן:

     

    חבותו של בעל חוזה

     

    15.לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה:

     

    (1)הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;

    (2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;

    (3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;

    (4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן העצמאי;

    (5)הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין.

     

    בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, סעיף זה מלמדנו שמי שהתקשר עם קבלן עצמאי בחוזה לביצוע עבודה, אינו נדרש לפקח על עבודתו, וכי העובדה שלא פיקח על עבודתו אינה מפעילה את החריגים הקבועים בסעיף 15 לפקודת הנזיקין (רע"א 2059/16 א.א. קליניקות כרמל נ' מור כהן, פסקה 10 והאסמכתאות שם (27.7.2016))

     

  69. התובעים טוענים כי מרקורי אינה יכולה לחסות תחת ההגנה שבסעיף 15 לפקודת הנזיקין, משום שמתקיימים בענייננו שניים מבין החריגים שבסעיף 15 לפקודה הנזיקין: האחד - היא התרשלה "בבחירת בעל חוזהו" (סעיף 15(1) לפקודת הנזיקין) והשני - היא אחראית "מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי" (סעיף 15(4) לפקודת הנזיקין).

     

  70. גם טענה זו אין בידי לקבל. הטענה בדבר התרשלות בבחירת בעל החוזה נטענה בעלמה. התובעות לא פרטו כיצד מרקורי התרשלה בבחירת המעסיקה, וטענת מרקורי כי היא בחרה את המעסיקה, חברת שולץ, בהיותה "מהמובילים בתחומה בשירותי קיטרינג והסעדה" (סעיף 119 לסיכומי מרקורי) לא נסתרה. חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של מר דניאל שציין כי למעסיקה יש "למעלה מ- 100 תחנות" שבהן היא נותנת שירותי הסעדה, כאשר "רוב התחנות זה הייטק" (עמ' 78 שו' 19) וכן מעדותו של מר ברנס שתיאר כך את הליך בחירת שירותי ההסעדה: "אנחנו בדקנו והגענו למסקנה שהיא חברה איכותית גבוהה" (עמ' 127 שו' 3-1) וכן "טיילנו בכמה חברות וראינו כמה קייטרינג והחלטנו שלוקחים את שולץ" (עמ' 132 שו' 16). אשר לטענה כי מרקורי היתה אחראית מכוח חיקוק לעשות מעשה שאת ביצועו היא העבירה למעסיקה - כפי שציינה מרקורי בסיכומיה, שירותי ההסעדה אינם מוטלים על מרקורי מכוח חיקוק ולכן לא ברורה טענת התובעים בעניין זה. ככל שכוונת התובעים היא למעשים שחובה היה על מרקורי לעשות מכוח חוקי הבטיחות, לא ברור כלל שלכך התכוון הסעיף ומכל מקום כפי שהראיתי לעיל, חוקי הבטיחות בעבודה שאליהם הפנו התובעים, אינם חלים על מרקורי.

     

  71. כאן המקום להדגיש, שלו המחדל בענייננו היה מתבטא בהתרשלות של המעסיקה הקשורה לתקינות הציוד של המטבח או לליקויים בשטח המטבח - אזי היה מקום לבחון את חלקה של מרקורי באחריות, בהיותה הבעלים של הציוד והשטח. ואולם במקרה דנן כפי שפורט לעיל, ההתרשלות של המעסיקה, מתבטאת בשיטות עבודה לקויות ובכך שלא גדרה לבטח את המכונה ולא דאגה לכך שמגש ההזנה יהיה מקובע עם בורג דרך קבע. לפיכך ובהתאם להוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין, אין מרקורי חבה על העוולה שבצעה המעסיקה תוך כדי מתן שירותי ההסעדה למרקורי .

     

  72. מכל הטעמים שלעיל מרקורי אינה נושאת באחריות לנזקי התובע. משכך איני נדרשת לדון בטענות מרקורי בנוגע לחובתה החוזית של המעסיקה לשלם לתובעים את חלקה באחריות.

     

    אשם תורם

     

  73. הנתבעות טוענות כי יש להטיל על התובע אשם תורם משמעותי. לטענתן, התובע עסק בניקיון המכונה כאשר היא היתה מחוברת לחשמל למרות שהונחה לא לעשות כן. כמו כן כל בר דעת מבין, גם בלי לקבל הנחיות מפורשות שאין לנקות מכונה כל כך מסוכנת כאשר היא מחוברת לחשמל. בנוסף לכך, הנתבעות טוענות כי התובע דיבר בטלפון בעת שעסק בניקיון המכונה, למרות שנאסר עליו לדבר בטלפון בזמן העבודה, ושיחת הטלפון היא שהסיחה את דעתו.

     

  74. כידוע, נטיית הפסיקה היא להקל במידה רבה עם העובד ולדקדק עם המעביד בכל הנוגע לשמירה על אמצעי בטיחות הולמים בעבודה.

     

    "יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו" (ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2)592, 604).

     

    עוד נפסק כי "ניתן לצפות שאדם השקוע בעבודתו, יפחית במידת מה את זהירותו כלפי עצמו, ואין לראות בכך אשם תורם [...] זאת בתנאי שבהתנהגותו אין הוא נוטל על עצמו סיכון בלתי סביר, או מתעלם מסיכונים וודאיים" (ע"א 4114/90 שושן נ' כרכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1), 415, 437-436).

     

  75. עם זאת "אין משמעות הדבר כי העובד משוחרר מכל אחריות" (ע"א 5850/10 חברת דפרון ואח' נ' עזבון המנוח יבגני גולובין, פסקה כ"ח (15.4.2012)) ויש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. במסגרת זו יש לבחון אם העובד חרג מרמת הזהירות המצופה ממנו כעובד אחראי, תוך שימת לב לכך ש "אין בהתרשלותו הרגעית של עובד השקוע בעבודתו כדי לקבוע כי שותף הוא לנזק" (שם, שם) [ההדגשה הוספה - מ.א]. עוד צויין כי "ראוי להטיל אחריות בגין רשלנות תורמת על העובד רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי כתוצאה מהחלטתו החופשית ואותו סיכון הוא זה אשר גרם לנזק... מקום שנמצא שהעובד סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת כך שחטא ברשלנות של ממש, כי אז תוטל עליו אחריות בגין רשלנות תורמת" (עניין קלינה, פסקה 26).

     

    על הרקע הנורמטיבי שלעיל, לא שוכנעתי כי יש מקום להטיל על התובע אשם תורם בענייננו. טענת הנתבעות בדבר שיחת הטלפון שניהל התובע בעת העיסוק בניקיון המכונה איננה מצדיקה להטיל על התובע אשם תורם. אף אם אניח כי התובע הפר בעניין זה את הוראות המעסיקה שאסרה לדבר בטלפון בשעת העבודה, הרי שגם המעסיקה מודה כי מדובר היה בשיחת טלפון בקשר לאבי התובע שהיה מאושפז באותה עת. לא מדובר בשיחת רעים שאז אולי ניתן היה לומר שניהולה תוך כדי ניקיונו של מכשיר מסוכן, הוא סיכון בלתי סביר. מדובר בחוסר תשומת לב רגעית, שנגרמה עקב טיפולו של התובע בענייני אביו. שיחת טלפון באמצע יום עבודה, בה עובד מתבקש לטפל בענייני הוריו, איננה תופעה חריגה, היא בלתי נמנעת, ואין לדקדק עם העובד בכגון זה. בעניין זה יצויין כי מעדותו של מר דניאל עולה כי לפני התאונה מר דניאל הזהיר את התובע והעיר לו להפסיק לדבר בטלפון בזמן העבודה, (סעיפים 17-16 לתצהיר; עמ' 90 שו' 19). אולם בשים לב לכך שאין חולק כי מר דניאל לא היה בעת קרות האירוע אלא הוזעק למקום האירוע מיד לאחר התרחשותו ( עמ' 90 שו' 21) לא ברור כלל עד כמה הערתו של מר דניאל היתה סמוכה לקרות האירוע והאם הזהרתו היתה באופן כללי, לא לדבר בטלפון בזמן העבודה, או שהתובע הוזהר סמוך לקרות האירוע בעת שעסק בניקוי המכונה. מכל מקום, ככל שההערה הופנתה אל התובע סמוך לקרות האירוע ובעת שעסק בניקוי המכונה, הרי שלנוכח הסיכון הגדול הגלום בשימוש בטלפון בזמן העבודה במכונה, אין די בכך שמר דניאל העיר הערה והלך לדרכו אלא היה עליו לוודא שהוראתו מיושמת ולא לעזוב את המקום עד שהוא משוכנע שהתובע הפסיק את שיחת הטלפון ולא מדבר בטלפון בזמן שהוא עובד עם מכונת הבשר.

     

    76.גם בעובדה שהתובע לא ניתק את המכונה מן החשמל בזמן ניקיונה, אין כדי להטיל עליו אשם תורם. אף אם אניח כטענת התובעות כי כל בר דעת יודע ומבין שיש לנתק את החשמל מן המכונה בזמן נקיונה, ואף שאני מקבלת את גרסת הנתבעות כפי שהיא עולה מעדותו של מר דניאל, שסמוך למכונה היה תלוי שלט המורה לנתק את המכונה מן החשמל לפני ניקיונה (עמ' 84 שו' 23) (ולכן איני נדרשת לדון בקבילות מסמך הוראות הטיפול), אין בכך כדי לשנות ממסקנתי. התובע היה עובד פשוט. הוא לא היה מנהל עבודה או ממונה על סדרי העבודה במטבח, והנתבעות לא טענו וממילא לא הוכיחו שהן דאגו לאכוף את ההנחיה בדבר חובת ניתוק המכונה מן החשמל בעת נקיונה וכי אי ניתוקה של המכונה מן החשמל בעת ניקיון המכונה במקרה דנן, היה אירוע חריג וחד פעמי. זאת ועוד, חוסר תשומת לב רגעית של עובד במהלך עבודתו, איננו עולה כדי התעלמות מודעת מסיכון וודאי. לא מדובר במקרה שבו התובע "נטל סיכון בלתי מחושב וממשי כתוצאה מהחלטתו החופשית", או שהוא "סטה באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת כך שחטא ברשלנות של ממש" כפי שצוטט לעיל מתוך עניין קלינה (עמ' 26). אין זה המקרה המצדיק לראות בעובד שותף לגרימת הנזק.

     

    77.לכל אלה אוסיף כי במקרה שבו הפרת חובת הזהירות של המעביד עולה גם כדי הפרת חובה חקוקה כפי שהיה בעניינו (כפי שצויין לעיל, המעסיקה הפרה את הוראת סעיף 37(4) לפקודת הבטיחות בעבודה) עובדה זו "מוסיפה משקל משלה לנטיית בית המשפט להחמיר עמו בדין" (ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אסתר אטדגי, פד"י מא(4)524, 527(1978)(להלן: עניין אטדגי). זאת משום שהטלת החובות החקוקות על המעביד מיועדת "להבטיח את העובד גם מפני רשלנותו הוא ולכן יקבע בית המשפט רק במקרים נדירים שגם העובד אשם ברשלנות לתוצאה המזיקה" (ע"א 453/72 ג'רבי ואח' נ' רשות הגנים הלאומיים, פ"ד כח(1)197, 199)), כאשר המעביד המזיק יצליח "להראות שהעובד הפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בתוך דל"ת אמות הסיכון שיצר המעביד על ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו הייתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד ויאמר, כי עליו לשאת בחלק מן הנזק" (עניין אטדגי, עמ' 528). על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בציינו כי הטלת אשם תורם על עובד בנסיבות שבהן המעביד הפר חובה חקוקה "תוגבל למקרים בהם השיא העובד "תרומה אוטונומית" לנזק שנגרם, לאמור - פעל בשיקול דעת עצמאי ומחוץ לדל"ת אמות הסיכון שיצר המעביד בהפרת החובה החקוקה" (ע"א 10078/03אורי שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ (19.3.2007) פסקה 46, והאסמכתאות שם)). אין זה המקרה בענייננו. בענייננו, הסיכון שיצר התובע, בכך שלא ניתק את המכונה מן החשמל ובכך שדיבר בטלפון בעת ניקיון המכונה, אינו אלא התממשות הסיכון שאותו יצרה המעסיקה בעת שהפרה את חובת הגידור החלה עליה על פי דין.

     

    78.במכלול נסיבות אלה, אין מקום להשית על התובע אשם תורם.

     

    הנזק

     

    הנכות הרפואית

     

    79.התובע הגיש שלוש חוות דעת רפואיות מטעמו. האחת, של ד"ר גד ולן, בתחום הכירורגיה האורתופדית, לפיה לתובע נכות של 50% עקב אבדן 4 אצבעות כף היד השמאלית וכן 10% עקב רגישות בצלקת הגדם. השניה, של ד"ר אהרון פלשמן, בתחום הפסיכיאטרי, לפיה נגרמה לתובע נכות בשיעור 100% בעקבות התאונה. השלישית, של ד"ר עצמון צור, בתחום השיקום, לפיה התובע זקוק לעזרה בהיקף של 25 שעות שבועיות לצורך עבודות משק הבית ושל 5 שעות חודשיות לביצוע תיקונים חיוניים בדירת המגורים.

     

    80.הנתבעות הגישו אף הן שלוש חוות דעת מטעמן. האחת, של ד"ר שמואל וייס, בתחום האורתופדיה, לפיה לתובע נכות של 40% בגין הפגיעה בכף היד השמאלית. השניה, של ד"ר אבנר אליצור, בתחום הפסיכיאטרי, לפיה נגרמה לתובע נכות זמנית בשיעור 30% למשך שנתיים מיום התאונה. בתום השנתיים מצבו השתפר ונכותו בזמן הבדיקה (בשנת 2010), עמדה על 20%. ד"ר אליצור העריך כי בתום המשפט מצבו של התובע ילך וישתפר עוד. השלישית, של ד"ר מרינה מוטין, בתחום השיקום, לפיה התובע זקוק לעזרה בהיקף של 7 שעות שבועיות.

     

    81.נוכח הפער בין חוות הדעת, מונו שני מומחים מטעם בית המשפט. בתחום הכירורגיה האורתופדית ובתחום הפסיכיאטרי. למרות הפער בין חוות הדעת גם בתחום השיקום, לא סברתי כי נדרשת חוות של מומחה מטעם בית המשפט על מנת לקבוע מהו היקף העזרה שלה נזקק התובע ולכן לא מיניתי מומחה מטעמי בתחום זה.

     

    82.בתחום הכירורגיה האורתופדית מונה ד"ר מ. לילינג, שקבע בחוות דעתו כי לתובע נכות אורתופדית בשיעור 50% עקב הקטיעה בכף היד וכן נכות בשיעור 5% עקב הרגישות בצלקת הגדם. ד"ר לילינג ציין בחוות דעתו שלמרות שהאגודל לא נקטעה תנועת האגודל מוגבלת ביותר ואיננה תפקודית כך שיש להתייחס לקטיעה כקטיעה של כף היד במלואה ולכן הנכות בגין הקטיעה היא 50% כפי שקבע מומחה התובע ולא 40% כפי שקבע מומחה הנתבעות.

     

    83.בתחום הפסיכיאטרי מונתה ד"ר רמונה דורסט, שקבעה בחוות דעתה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 35%. התובע החל לקבל טיפול פסיכיאטרי סמוך לאחר התאונה כשהוא סובל מדיכאון ומטופל בתרופות נוגדות דיכאון. ד"ר דורסט ציינה בחוות דעתה כי למרות הטיפול התובע, שאינו עובד מאז התאונה, עדיין נמצא במצב רוח ירוד עם התכנסות ורגזנות. התובע מתקשה לדבר על התאונה, סובל מחרדות, סיוטים, מחשבות חודרניות, פלשבקים, עוררות יתר והפרעות שינה.

     

    84.התובע הפנה לד"ר דורסט שאלות הבהרה, והמומחית חזרה על קביעתה לפיה לתובע 35% נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטרי. הצדדים לא בקשו לחקור את המומחים בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי, ולמעשה לא חלקו על קביעותיהם, ואף אני ראיתי לקבל את הערכת המומחים כפי שנומקה בחוות דעתם.

     

    85.המסקנה היא שכתוצאה מן התאונה נגרמה לתובע נכות משוקללת בשיעור 70% (במעוגל). על בסיס קביעות אלו אפנה כעת לדון בראשי הנזק השונים.

     

     

    הנזק

    כאב וסבל

     

    86.בשים לב למהות הפגיעה וגובה הנכות הרפואית, לכאב והסבל בגין קטיעת כף היד, לקושי המתעצם כתוצאה מן הדיכאון שבו שרוי התובע, ולזמן שחלף מאז התאונה, אני מעריכה את הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה בסך 600,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.

     

    גריעה מכושר ההשתכרות והפסדי השכר

     

    87.התובע יליד ברית המועצות, עלה לישראל בשנת 1998 בהיותו בן 46. התובע הוא בעל השכלה תיכונית בלבד, ובברית המועצות עבד במפעל, כמשחזן. בארץ, עבד תחילה בעבודות מזדמנות. בשנת 1999 החל לעבוד בשירות המעסיקה עד שנת 2002 ולאחר מכן עבד כשנה בשמירה, וחזר לעבוד בשירות המעסיקה עד לתאונה (עמ' 20 שו' 11-3). התאונה אירעה 7 שנים לאחר שהתובע עלה לישראל, בהיותו בן 53. התובע לא חזר לשוק העבודה לאחר התאונה, וכיום הוא בן 68.

     

    88.לנוכח הנכות הגבוהה שנקבעה לתובע ומהותה, אין חולק כי התובע לא יכול היה לשוב לעבודה הכרוכה במאמץ פיזי. אשר לאפשרות להשתלב בעבודה שאיננה פיזית - לנוכח עברו התעסוקתי של התובע, העדר השכלה אקדמאית, גילו במועד התאונה, והיותו עולה חדש יחסית והקשיים הכרוכים בכך לרבות קשיי שפה - לא ברור כלל שהתובע היה מצליח להשתלב בעבודה שכזאת. מכל מקום, הסבה לעבודה מסוג זה הייתה מצריכה כוחות נפש ואלו לא עמדו לו לתובע שהיה ועודנו בדיכאון כפי שהתרשמה ד"ר דורסט וכפי שהתרשמתי אף אני. הנתבעות טוענות כי התובע סובל מבעיות רפואיות קשות ללא קשר לתאונה ולכן אין לזקוף את הפסקת העבודה רק לתאונה. אכן, מן התיעוד הרפואי שהוגש לתיק בתאריך 6.12.2018, עולה כי בשנת 2016 התובע עבר פרוצדורה רפואית עקב תלונות על צליעה לסירוגין במשך 6 שנים. גם בנו של התובע העיד כי התובע סובל מבעיות רפואיות, ברגל, בראש (עבר ניתוח ראש בשנת 2017) ובגב (עמ' 51 שו' 1). אולם הנתבעות לא הגישו חוות דעת על מנת לבסס את טענתן לפיה מצבו הרפואי הכללי תרם לאבדן המלא של כושר העבודה ואיני סבורה שדי בתיעוד שצורף כדי לבסס מסקנה זו. נוכח כל האמור מצאתי לקבוע כי כושר ההשתכרות של התובע נגרע באופן מלא כתוצאה מן התאונה.

     

    89.שכרו של התובע בחודשים שקדמו לתאונה עמד על 4,650 ₪ (כולל שווי ארוחות) ובשערוך להיום 5,656 ₪. מאז התאונה ועד לגיל הפרישה חלפו 14 שנים ולכן הפיצוי המגיע לתובע בגין תקופה זו, כולל ריבית מאמצע התקופה וכולל הפסדי פנסיה בשיעור של כ - 10% מהפסדי השכר (זאת בשים לב לכך שהתאונה אירעה בשנת 2005 וחובת המעביד להפריש פנסיה בהתאם לצו ההרחבה החלה בשנת 2008 ועמדה על 5%, ובהמשך עלתה בהדרגה ל - 12% בשנת 2014, ראו ע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' זק תורגמן, פסקה 5 (27.1.2014)) עומד על 1,130,000 ₪ (במעוגל) נכון למועד פסק הדין.

     

     

     

    עזרה והוצאות 

     

    90.התובעים הגישו חוות דעת בתחום הרפואה הפיזיקלית והשיקום, של ד"ר עצמון צור. ד"ר צור מציין בחוות דעתו כי נדרשת התקנת יד תותבת קוסמטית, אשר תוחלף בתדירות של אחת לשלוש שנים ורכישת שני בקבוקי סבון חיטוי ובקבוק של שמן זית או שמן תינוקות אחת לחודש על מנת לחטא את עור הגדם ולשמור על חיותו. כך גם נדרש לממן לימודי נהיגה לתובע, ככל שהמכון לבטיחות בדרכים יחליט שיש בכך צורך, ולרכוש רכב מאובזר בהתאם להוראות המכון. אשר לעזרה, המומחה מציין שהתובע נדרש לעזרה בעבודות משק הבית בהיקף של 15 שעות שבועיות וכן עזרה בהכנת ארוחות בהיקף של 10 שעות בשבוע וביצוע תיקונים חיוניים בדירת המגורים בהיקף של 5 שעות בחודש. בחקירתו ציין המומחה שהתובע מוגבל ואינו מסוגל לבצע ביד אחת, פעולות רבות. המומחה הדגיש שאמנם יש לא מעט אנשים גידמים המבצעים פעולות רבות ביד אחת ונעזרים בתותבת גם כאשר היא קוסמטית, ואולם במקרה שלפנינו מדובר באדם שאיבד את כף ידו בגיל מבוגר ולכן השיקום והלמידה המוטורית היא קשה יותר משל אדם צעיר המאבד את ידו (עמ' 62 שו' 4-1). אציין כי לנוכח האמור אין גם להתפלא על כך שהתובע לא היה מעוניין בתותבת פונקציונלית אף אם לדעת המומחה היא הייתה יכולה להקל עליו (עמ' 63 שו' 10-9). המומחה חזר בחקירתו על קביעתו לפיה התובע זקוק ל- 25 שעות עזרה בשבוע.

     

    91.הנתבעות הגישו אף הן חוות דעת בתחום הרפואה הפיזיקלית והשיקום, של ד"ר מרינה מוטין. ד"ר מוטין מציינת אף היא שהתובע ייזקק לתותבת קוסמטית בתדירות של אחת לשלוש שנים, ורכישת בקבוק שמן זית או שמן תינוקות על מנת לשמור על חיות עור הגדם מידי חודש. כמו כן, אף היא מציינת כי בכפוף להחלטת המכון לבטיחות בדרכים יש צורך במימון לימודי נהיגה אך היא איננה סבורה שיש לממן רכב מאובזר ודי במימון האבזור הנדרש. אשר לעזרה, המומחית מציינת שהתובע יידרש לעזרה בעבודות משק הבית והכנת ארוחות בהיקף של שעה ביום בממוצע. בחקירתה ציינה המומחית ש "בתפקוד היומיומי" התובע מתפקד באופן עצמאי לגמרי (עמ' 116 שו' 18) אך אישרה שהוא זקוק לעזרה כדי לטאטא, לשטוף רצפה, לשטוף כלים, לבשל, ולהחליף מצעים. המומחית ציינה כי התובע זקוק לעזרה בפעולות גסות של משק הבית ושבה על חוות דעתה לפיה התובע נזקק ל -7 שעות עזרה בשבוע, בלבד.

     

    92.מימון התותבת והרכב המאובזר - גם מומחה התובעים ד"ר צור אישר שהתותבת ממומנת על ידי המל"ל (עמ' 61 שו' 21) ולכן אין לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה. אשר לרכב, מן הראיות עולה שהתובע המשיך לנהוג ברכב לאחר התאונה כשהוא נעזר בידית תפוח שהותקנה על ההגה (עמ' 11 שו' 6), ולכן אין צורך לממן לו רכב מיוחד.

     

    93.עזרה - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת חוות הדעת של מומחי השיקום, ונתתי דעתי לשיעור הנכות ואופייה, הן מבחינה אורתופדית והן מבחינה נפשית, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עזרה לעתיד בסך 420,000 ₪ המגלם כ - 12 שעות עזרה בשבוע עד גיל 83. לגבי העבר יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת קרוביו מעבר לחובתם המוסרית. בשים לב לתקופת השיקום הארוכה שעבר התובע ולעזרה המיוחדת שקיבל מאת בני המשפחה בתקופה זו וכן בתקופה שלאחר השיקום ועד היום, במהלכה אף הפסיקה אשת התובע את עבודתה על מנת לסעוד את התובע, ובנו נאלץ לקבל הקלות מהצבא על מנת לסייע בטיפול ובהסעות, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין העבר בסך 160,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

     

    94.הוצאות נוספות - ענייננו בפגיעה בעבודה ולכן התובע זכאי לתשלום מהמל"ל בגין הוצאותיו. עם זאת בהינתן אופי הפגיעה והמעקב הרפואי לו נזקק התובע הן במישור הנפשי והן במישור הפיזי, סביר שהוא נדרש להוצאות מוגברות, לרבות לשם נסיעה לטיפולים רפואיים, וכן הוצאות לטיפולים נפשיים ואביזרים שונים, אני רואה לפסוק לתובע בגין הוצאות העבר והעתיד פיצוי בסך 70,000 ₪ נכון ליום פסק הדין.

     

    95.התובע טוען כי הוא זכאי להחזר הוצאות שכר טרחת עורך הדין שהוציא לשם ייצגו בהליכים שניהל בפני המל"ל. אין מקום לחייב את המעסיקה שלא היתה צד לתביעה מול המל"ל לשלם את הוצאות שכר עורך דינו בהליך שניהל בפני המל"ל.

     

    ניכויי מל"ל

     

    96.מן הסכומים שנפסקו לעיל יש לנכות את תגמולי המל"ל ששולמו וישולמו לתובע בעתיד, בסך 2,154,800 ₪ (נכון ליום 15.1.2019).

     

    סיכום

     

    97. המעסיקה תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו (2,380,000 ₪), בניכוי תגמולי המל"ל (2,154,800 ₪ כפי ערכם היום) ובצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט.

     

    התביעה כנגד מרקורי נדחית. התובעים ישלמו למרקורי הוצאות בסך כולל של 20,000 ₪.

     

    ההודעה לצד ג' כנגד שפשטיין נדחית. המעסיקה תשלם לשרפשטיין הוצאות בסך כולל של 20,000 ₪.

     

    הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד יום התשלום בפועל.

     

     

     

     

    ניתן היום, י"ט סיוון תש"פ, 11 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ