החלטה
ד"ר מירלה שטרן (להלן: "התובעת") הגישה בקשת לאישור תובענה מנהלית ייצוגית נגד הנהלת בתי המשפט ונגד חברת מחסני ערובה נעמן בע"מ (להלן: "מחסני ערובה"). התביעה מבוססת על סעיף 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות ("תביעה נגד עוסק כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן") והגשתה לבית המשפט לעניינים מנהליים נובעת בראש ובראשונה מכך שהנתבעת הנהלת בתי המשפט היא "רשות" כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים.
מחסני ערובה הגישה בקשה לסילוק על הסף של התובענה נגדה והוא בהעדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מנהליים לדון בתובענה ובבקשה לאישורה.
ביקשתי את תגובת התובעת ואת תגובת הנהלת בתי המשפט (על ידי באת כוחה – פרקליטות מחוז ת"א – אזרחי) בהחלטתי נקבתי ביום 28.11.09 כמועד אחרון להגשת התגובה (החלטה מיום 1.11.09). התובעת הגיבה לבקשה כנדרש. לא התקבלה תגובה מהנהלת בתי המשפט.
מחסני ערובה , שהיא חברה מסחרית, טוענת שאיננה באה בגדרה של "רשות" ושסמכותו העניינית של בית משפט זה אינה נפרשת על תובענה מנהלית המוגשת כנגד מי שאינה "רשות".
מחסני ערובה, בהתאם לתצהיר התומך שהוגש בידי מנהלה, זכתה במכרז שפרסמה הנהלת בתי המשפט והתקשרה עם הנהלת בתי המשפט בהסכם להעניק למדינה "סיוע לוגיסטי באחסון מיטלטלין ומכירתם" (הציטוט אינו מן ההסכם כיון שמחסני ערובה לא צירפה את ההסכם לתגובתה). הסיוע הלוגיסטי ופעולות המכירה מתבצעים, לפי טענת המצהיר, "בהליך אוטומטי, ללא כל שיקול דעת [מצד מחסני ערובה] ובהתאם להנחיות המתקבלות מהנהלת בתי המשפט והחלטות שיפוטיות של רשמי ההוצאה לפועל ומערכת בתי המשפט". התפקיד אותו ממלאת מחסני ערובה איננו מעוגן בדין. בהיות מחסני ערובה גורם עזר הממלא תפקיד טכני, נעדר שיקול דעת, בסיוע לרשות הציבורית, לא ניתן להגדיר את החברה כ"רשות" בהתאם לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים [השוו החלטת כב' השופטת רות רונן בבש"א (ת"א) 32116/07 שוהר שירותי תעבורה נ' חצובי (להלן: "עניין שוהר")].
אין מחלוקת שמצד העיקרון ניתן להגיש תובענה מנהלית ייצוגית רק נגד "רשות" כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. זה לשון ההגדרה:
'רשות' - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין.
מחסני ערובה אינה רשות מרשויות המדינה. האם היא גוף הממלא תפקיד ציבורי עלפי דין? לדעתי "מאזן ההסתברויות" מטה את התשובה לכיוון החיובי.
מחסני ערובה פועלת, לפי הודאתה, בשירות מערכת ההוצאה לפועל של בתי המשפט. חוק ההוצאה לפועל מסדיר את תפעול מערכת ההוצל"פ ובסעיף 5 שלו נקבע:
מנהל לשכת הוצאה לפועל רשאי להטיל על פקיד של בית המשפט וכן על אדם אחר, שהסכימו לכך, ביצוע של הליכים שבתחום סמכותו (להלן – תפקיד ביצוע)... מנהל לשכת ההוצאה לפועל רשאי להתנות את הטלת התפקיד וביצועו בתנאים שימצא לנכון.
מנהל לשכת הוצאה לפועל לא יטיל תפקיד ביצוע על אדם שאינו פקיד של בית המשפט ....
מי שקיבל עליו תפקיד ביצוע (להלן - בעל תפקיד), דינו, לעניין אותו תפקיד, כדין מנהל לשכת הוצאה לפועל, עליו לבצעו אישית ואין הוא רשאי להטיל את ביצועו על אדם אחר.
(ג1) אין באמור בסעיף קטן (ג) כדי למנוע מבעל התפקיד להסתייע באנשים מתאימים לביצוע התפקיד, ובלבד שיהיה נוכח במקום בעת הביצוע ואולם אין באמור כדי לגרוע מאחריותו האישית של בעל התפקיד.
על אף האמור בסעיף קטן (ב), רשאי מנהל לשכת הוצאה לפועל להטיל על תאגיד תפקיד של שמירה על מיטלטלין מעוקלים ומכירתם; התאגיד יודיע למנהל לשכת ההוצאה לפועל מי הם נושאי המשרות שיהיו אחראים לביצוע התפקיד האמור, ויראו כל אחד מהם כבעל תפקיד ביצוע לעניין סעיפים קטנים (ג) ו-(ג1).
מהוראת הדין עולה שמנהל לשכת ההוצאה לפועל רשאי להטיל על תאגיד תפקיד ביצוע של שמירת מיטלטלין מעוקלים ומכירתם. הטלת תפקיד כזאת מעמידה את מקבל התפקיד בחזקת מנהל ההוצאה לפועל לעניין אותו תפקיד. ממילא, בנסיבות כאלה, מבצע התפקיד הוא בחזקת גורם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין ובא בחזקת "רשות" כהגדרתה בחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. אופיו של "תפקיד הביצוע", היינו היותו "סיוע טכני" "נעדר שיקול דעת", כלל אינו רלוונטי.
ענייננו שונה אם כן מעניין שוהר, שבו התבררה סוגיית הגשת תובענה מנהלית ייצוגית כנגד גורם שפעל בסיוע ל"רשות" מבלי שלפעולתו יהיה עיגון כלשהו בחיקוק. העניין דנן דומה מאד לעניין שהתברר לפניי ב-בש"א (ת"א) 30403/07 בן מאיר נ' עיריית פתח תקווה (להלן: "עניין בן מאיר"). בעניין בן מאיר הוגשה תובענה מנהלית ייצוגית כנגד רשות וכנגד חברה שפעלה בסיוע לאותה רשות בגביית חובות בגין קנסות בדרך של הוצל"פ. נקבע שכיון שפעילות החברה הושתתה על הסמכה מן הרשות בהתאם לסמכות המוקנית בדין לרשות להסמיך גורמים פרטיים לפעול בשמה, באה החברה בגדר "רשות".
בהבדל מעניין בן מאיר שבו פעולת ההסמכה של הרשות הייתה ברורה למדיי, בעניין דנן הותירה מחסני ערובה את סוגיית ההסמכה (לפי סעיף 5 לחוק ההוצל"פ) מעומעמת. תצהיר מנהל החברה אומר שפעילותה מושתתת על הסכם עם הנהלת בתי המשפט והוא "שותק" בעניין הזיקה לחוק ההוצל"פ. אילו הוגשה תגובת הנהלת בתי המשפט הייתה נקודה זו, קרוב לוודאי, מתבררת. אלא שלרוב צער התגובה לא הוגשה.
האפשרות שהנהלת בתי המשפט הניחה לגורם פרטי לפעול בשרות ההוצאה לפועל מבלי שתוענק לו הסמכה בהתאם לחוק, אינה נראית לי סבירה. סביר יותר בעיניי שהנהלת בתי המשפט פעלה בהתאם לחוק והעניקה למחסני ערובה אפשרות לפעול בהתאם להוראות חוק ההוצל"פ.
דיי במסקנה זו המבוססת על מאזן ההסתברויות כדי לבסס את מקור הסמכות העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים.