דרעי נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

זוהי החלטה בערר על החלטת בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופטת מרגולין-יחידי), בנוגע להחזרת תפוס, שנתפס בידי המשטרה אגב חקירת תלונתו של העורר, בין היתר בגין הטענה של גניבת התפוס מחזקתו.

התפוס שמדובר בו: רכב מסוג ב.מ.וו. מ"ר 96-510-69.

לאחר קיום דיון הבוקר במעמד הצדדים קיבלתי לידיי את תיק החקירה ועיינתי בו. בין היתר, נחקר בנה של המשיבה 2 בחשד לגניבת הרכב.

מההודעות שמסרו המעורבים במשטרה עולה, לכאורה, התמונה הבאה: אין חולק כי הרכב נמכר ע"י המשיבה 2 לעורר, והחזקה בו נמסרה לעורר; אין חולק כי העורר שילם לפחות את מחציתה של התמורה (200,000 ₪) (המשיבה 2 מודה בכך בהודעתה); אין חולק כי הבעלות עדיין לא הועברה על שם העורר; אין חולק כי על הרכב מוטלים שעבודים; אין חולק כי הרכב היה חודשים ארוכים בחזקת העורר, עד שהמשיבה 2 (כפי שמסרה בהודעתה) ביקשה מבנה "ליטול" את הרכב ולהביאו אליה.

נראה כי הצדדים חלוקים בנוגע לשאלה מי מהם הפר את חוזה המכר, ומהן תוצאות אותה הפרה נטענת.

לאור זאת, צדק בית המשפט הנכבד קמא, בכך שקבע שהדרך הראויה לברר את המחלוקת היא בבית משפט אזרחי. העורר אכן הגיש תביעה מתאימה, לבית משפט השלום בירושלים, ובדיון שמעתי שאף הוגשה תביעה שכנגד.

אלא שיש להורות מה ייעשה בתפוס בינתיים. אני בדעה, כי ישנה סמכות ואף רצוי לקבוע זאת עתה, בהליך הנוכחי, תוך מתן הנחיה מתאימה למשטרה, אשר אינה עומדת על הותרת התפוס בחזקתה.

במצב הדברים שתואר, וכל עוד מתנהל חקירה, עם חשד מבוסס לכאורה לעבירת גניבה (שכן הרכב הוצא לכאורה מחזקתו של העורר ללא תיאום איתו וללא הסכמתו, לאחר שהיה בחזקתו חודשים ארוכים ברציפות, כך שאין לדבר על "סעד עצמי" לגיטימי, לפי חוק המטלטלין), ראוי להשיב את הרכב לחזקתו של העורר.

אני מורה איפוא למשטרה למסור את התפוס לידי העורר.

העורר ישמור על התפוס בחזקתו, ויעמידו לרשות המשטרה או בית המשפט לצורך בדיקה נוספת או לכל צורך אחר, לפי דרישה.

אין בכך כדי לפגוע בסמכותו של בית המשפט האזרחי ליתן בהמשך כל החלטה לעניין החזקה ברכב, בכל הליך לפי דין, בין אם במסגרת סעד קבוע ובין אם במסגרת סעד זמני.

ניתנה היום, י"ט אב תשע"ב, 07 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תואיל להודיע מיידית לצדדים ולמשטרה, ולהשיב למשטרה את תיק החקירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: