דרור ואח' נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 26.10.11 בהוד השרון.

2. לטענת התובעים, רכבם נסע בנתיב השמאלי המיועד לפניה שמאלה. התובעת 1 אותתה ועצרה את רכבה במטרה לפנות שמאלה. רכב הנתבעים נסע ישר בנתיב בו מותרת הפנייה שמאלה בלבד, פגע בחוזקה ברכב התובעת וגרם לאבדן מוחלט.

3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו כי רכב הנתבעים עמד בנתיבו, סטה רכב התובעים לתוך נתיב נסיעתו ובלם בפתאומיות, כתוצאה מכך קוצר טווח בלימת רכב הנתבעים ונוצרה התאונה.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידה התובעת 1 וחזרה על גרסתו לפיה פנתה לנתיב השמאלי על מנת לפנות שמאלה לחוות סוסים בה לומדת ביתה. התובעת אותתה, נעצרה והמתינה שהתנועה בנתיב הנגדי תאפשר לה חצייה. לפתע, חשה התובעת במכה מאחור שהעיפה את רכבה קדימה. התובעת טענה כי לאחר התאונה נעצר הנתבע בנתיב מימינה בדק את רכבו ונעצר בהמשך הדרך. התובעת צירפה דו"ח חוקר שהעיד אף בפניי שמיקום הנזקים ברכב התובעת עולה רק עם גרסתה.

5. הנתבע 1 העיד וטען כי נסע בנתיב האמצעי הנוסע ישר, לפתע התובעת שנסעה מימינו, ביקשה לפנות שמאלה ועל כן חצתה את שני הנתיבים לרבות נתיב נסיעתו של הנתבע ורכבו פגע בצידו האחורי של רכבה עם חלקו הימני קדמי. הנתבע 1 טען כי מיקום הנזקים תואם לגרסתו. הנתבע טען כי מאחר ונסע בנתיב האמצעי הבחינה בו התובעת נעצר בנתיב שלצידה ולא מאחוריה. בנוסף טען הנתבע כי לאחר התאונה ציינה בפניו התובעת כי התבלבלה בדרך.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת 1 ולפיכך, יש לדעתי לקבל התביעה ולחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובעת והיא מהימנה בעיני. התובעת חזר בעקביות על גרסתה לפיה רכבה נסע בנתיב השמאלי המיועד לפנייה שמאלה מאחר והיתה בדרכה לחוות סוסים בה לומדת בתה באופן קבוע ואז אותתה ונעצרה במטרה לחצות את הנתיב הנגדי. לפתע, חשה במכה מאחור והבחינה שרכב הנתבעים פגע בה.

שנית, עדות הנתבע בפניי לפיה נסע ישר בנתיבו בעת התאונה סותרת את גרסתו בכתב ההגנה לפיה טען שרכבו עמד בעת התאונה.

שלישית, מקובלת עלי חוו"ד חוקר התאונות לפיה תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובעת לפיה התאונה ארעה באופן שתיארה קרי, פגיעה בפינה הימנית אחורית הבולט לכביש של רכב התובעת מחלקו הימני קדמי של רכב הנתבע ולא פגיעה בצד הרכב שהיתה מתיישבת עם גרסת הנתבע.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע להבחין ברכב התובעת העומד בצידו השמאלי של הכביש כאשר חלקו האחורי בולט לכביש בהמתינה שהדרך תתפנה, והיה על הנתבע לנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע ברכב התובעת.

באשר לנזק שנתבע בגין עוגמת נפש מצאתי מקום להתערב בו ולהפחיתו משבתביעת רכוש עסקינן.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 21,315 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 29.9.13 , ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.