דראושה נ' שריף

פסק דין

1.זוהי תביעה שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 18.08.08.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה, התאונה ארעה שעה שנהג התובע את רכבו בכביש היציאה מנצרת עילית לכיוון עפולה. ברמזור הפונה שמאלה לכיוון פולה, התנגש רכב הנתבע ברכב התובע ופגע בצידו השמאלי הקדמי. עוד נטען, כי נהגת רכב הנתבע ברחה מהמקום מבלי שהחליפה פרטים, אך התובע הספיק לרשום את מספר הרישוי של רכב הנתבע בו היא נהגה.

3.התובע צירף לכתב תביעתו תצלומי נזק, חוות דעת של שמאי שהעריך את הנזק לרכב בסך של 4,165 ₪, אישור משטרה ומכתב של ב"כ התובע אל הנתבע מתאריך 05.11.09, בו הוא דורש לפצות את התובע בגין נזקיו עקב התאונה. ובנוסף נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 500 ₪.

4.הנתבע, בכתב הגנתו, מכחיש את טענות התובע שבכתב התביעה וטוען כי האחריות לאירוע התאונה רובצת לפתחו של התובע. לטענתו, במועד התאונה רכב הנתבע היה בעצירה מוחלטת בפני מופע אור אדום ברמזור הפונה שמאלה לכיוון עפולה. בהתחלף הרמזור רכב התובע עקף מימין את רכב הנתבע, תוך שהוא סוטה מהנתיב הנוסע ישר לכיוון חיפה לעבר הנתיב השמאלי בו נסע רכב הנתבע, או אז ארעה התאונה.

5.בדיון שהתקיים בפניי העידו הנהגים המעורבים, התובע וגב' באדרה שריף, אשתו של הנתבע ומי שנהגה ברכב במועד התאונה. כל אחד מהנהגים הדגים, לפי גרסתו, את אופן התרחשות התאונה. בנוסף העיד מר ראסם ארשיד אשר נסע ברכב התובע במועד התאונה. בעדותו בפניי, אישר העד ארשיד את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה. במהלך הדיון צורפו תמונות נזק צבעוניות של רכב התובע (ת/1), אישור משטרה (נ/1) והודעה לחברת הביטוח שמסרה נהגת רכב הנתבע אודות התאונה (נ/2).

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שקלתי את עדויות הנהגים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ולאחר שבחנתי את שלל הראיות שהוגשו לתיק, מצאתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסתו של התובע, וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

7.עדותה של באדרה, נהגת רכב הנתבע, עשתה עליי רושם מהימן. עדותה הייתה עקבית, רצופה וכלל לא נסתרה.

8.לא כך באשר לעדות התובע אשר התגלו בה סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין שבצידן לא מצאתי הסבר המניח את הדעת להבהירן. כך למשל, טען התובע בכתב התביעה כי התאונה ארעה ברמזור הפונה שמאלה לכיוון עפולה. לעומת זאת, בעדותו בפניי מסר התובע כי התאונה ארעה בעיקול בכביש היציאה מנצרת עילית לכיוון חיפה, בטרם הגיעו שני כלי הרכב לרמזור הפונה שמאלה לעפולה (עמוד 1, שורות 12-17 ועמוד 2, שורה 10).

9.בכתב התביעה מסר התובע גרסה לקונית ובלתי מפורטת באשר לנסיבות קרות התאונה. רק בעדותו בפניי מסר התובע גרסה בהירה ביחס לאופן התרחשות התאונה, ולפיה בזמן נסיעה בסיבוב בכביש היציאה מנצרת עילית לכיוון חיפה, כאמור, סטה רכב הנתבע מנתיב נסיעתו משמאל לרכב התובע ופגע בו בצדו הקדמי משמאל (עמוד 3, שורות 21-22).

10.בעדותו פניי לא ידע התובע למסור פרטים מזהים בנוגע לרכב הנתבע, כגון צבעו (עמוד 2, שורה 13-14).

11.התובע פנה באמצעות ב"כ אל הנתבע בדרישה לפיצוי בגין נזקיו הנטענים עקב התאונה רק ביום 05.11.09, דהיינו כשנה וארבעה לאחר התאונה. התובע טרח להוציא אישור משטרה ביחס לאירוע התאונה רק ביום 26.07.09, קרי כשנה לאחר התאונה. ואילו את התביעה ראה התובע לנכון להגיש לביהמ"ש רק בחודש ינואר 2010, היינו למעלה משנה וחצי אחרי התאונה. גם חוות דעת השמאי הוכנה עבור התובע רק בתאריך 06.12.09, כשנה וחצי לאחר האירוע. משך הזמן הרב שעבר מאז התאונה מטיל צל כבד על גרסת התובע בנוגע לנסיבות התרחשותה.

12.לאור כל נימוקים שנמנו לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

13.התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 350 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

14.ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום.

15.המזכירות תשלח העתקים לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תש"ע, 23 יולי 2010, בהעדר הצדדים.