פסק-דין
פסק-דין
כללי
זו תביעה שתחילתה בקשה לביצוע בהוצאה לפועל של שני שיקים ע"ס 10,700 ₪ כל אחד, זמן פירעון 10/12/06 ו-20/01/07, שמשוכים ע"י הנתבע, לפקודת התובע, וחוללו בשל "אין כיסוי מספיק".
סכום החוב הכולל בתיק הוצל"פ מס' 01-39886-07-8, נכון להיום הנו בסך 44,781 ₪.
ביום 30.4.08 ולאחר חקירת הנתבע במסגרת ההתנגדות, ניתנה רשות להגן, בתנאי של הפקדת עירבון שהופקד ובגובה קרן שני השיקים, משכך הוגשו תצהירי עדות מטעם הצדדים ונשמעו ראיות.
טענות הצדדים
לטענת התובע, הנתבע הזמין אצלו הדפסה של יומני פרסום, כשמדובר בעיתון פרסומי חודשי "זמן נכון" בהוצאת הנתבע. לטענת התובע, הנתבע מסר את שני השיקים נשוא התביעה, ובהתאם לכך הונפקה חשבונית. לטענתו, בכל עבודת דפוס קיים אחוז מסוים נמוך שהינו פגום, לכן נהוג לייצר כמות עודפת וכפי שנעשה במקרה כאן. נטען, כי ניתנה לנתבע תמורה מלאה וכל היומנים שהוזמנו סופקו ובהתאם למוסכם. לטענתו ובהתייחס לטענות שבהתנגדות לעניין כישלון תמורה, מדובר במספר מינורי של יומנים שיכול והיה בהם פגם קל, שניתן היה לתקנו, ולא נגרם לנתבע שום נזק. לטענת התובע, הנתבע מתחמק מתשלום, תוך העלאת טענות בדיעבד, ולא בזמן אמת והראיה שהשיקים שנמסרו חזרו בהעדר כיסוי. לטענתו, הנתבע התלונן על הפגם זמן רב לאחר שהיומנים סופקו, ובעצם רק לאחר שהשיקים שמסר התחילו לחזור.
הנתבע טוען להעדר יריבות, וכי התובע, מי שפתח את תיק ההוצל"פ, אינו הספק לו נמסרו השיקים נשוא התביעה, וייפוי-הכוח בתיק נעשה על-ידי גוף שלישי, ששמו רפי שיווק ונועד לתביעות כספיות ולא תביעה שטרית כמו כאן. הנתבע טוען לכישלון תמורה וכי היומנים שהוזמנו היו פגומים, לטענתו, כתוצאה מכך, לא ניתן היה להשתמש בהם ונזרקו. בנוסף הדבר גרם לאיבוד חסויות וחוזי פרסום בגין פרסומות שהיו אמורות להתפרסם ביומנים אותם הזמין. לטענתו, נגרמו לו נזקים כבדים, לרבות אובדן הכנסה, אובדן לקוחות ופגיעה במוניטין, אותם רשאי לקזז.
יצוין כי, בתצהיר ההתנגדות המקורי מודה הנתבע בחוב בסך 4,321 ₪ שקיים לאחר הפחתת שיק ששילם על חשבון החוב בסך 2,079 ₪, וכן הפחתת 10,700 ₪ עלות היומנים הפגומים, וסך 4,305 ₪ בגין נזקים והפסדים אחרים. בתצהיר העדות עלתה לראשונה טענת העדר יריבות בין הנתבע לתובע בתיק ההוצל"פ, וכפי שצוינה לעיל, וכן נטען באותו תצהיר כי חרף טענה לנזקים של 4,305 ₪ בתצהיר ההתנגדות, התברר כי לאחר בדיקה הנזק הכרוך באובדן חוזי פרסום, אינו פחות מסך 25,000 ₪, וכן נפגע המוניטין של הנתבע בסך של 50,000 ₪.
התובע מתנגד לכל הרחבת חזית אסורה, ושאינה עולה מכתב ההתנגדות המקורי.
דיון והכרעה
בדיון שהתקיים בפני העידו הנתבע בעצמו, וכן עד נוסף מטעמו - מר כספי, לטענתו מי שעשה פרסום בחוברת שהוציא הנתבע, וכן העיד מה שלומי בן שימול, שהוא בנו של בעל עסק הדפוס - רפי.
בהמשך הוגשו סיכומי הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם הנתבע.
לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הצדדים, אני מחליט לקבל את התביעה, ואלו נימוקי:
לעניין טענת העדר יריבות, אני מקבל כי, מדובר בטענה עובדתית, שהינה הרחבת חזית אסורה ושעלתה בשלב מאוחר, וזכרה לא בא בהתנגדות, ומשכך דיונית אינה יכולה להתקבל, משנזנחה הטענה בשלב ההתנגדות אין מקום להתיר העלאתה במסגרת הראיות. מעבר לצורך אוסיף, שגם לגופו לא ראיתי ממש בטענה זו.
לטענת הנתבע, היומנים הוזמנו מ"דפוס רפי" ולו נמסרו השיקים נשוא התביעה והוא זה שהוציא את החשבונית, ואילו התובע מי שפתח התיק בהוצל"פ הוא "דפוס רפי בן שימול", ומאחר ואין זהות בין התובע לבין מי שקיבל את השיקים בפועל, יש לדחות את התביעה על הסף. מאידך, העד מטעם התובע, שהוא בנו והמנהל הפעיל בעסק (להלן: "התובע"), העיד כי מדובר באותו העסק: "רפי שיווק, דפוס רפי, בן שימול רפי, זה הכל אותו עסק." (עמ' 10 ש' 24 לפרוטוקול) "רפי שיווק מוצרי נייר זה ההתחלה של העסק לפני 30 שנה, המשיך עם דפוס רפי, הכל זה אחד. יש אנשים שרושמים בשיק שיווק או דפוס רפי"... זה אותו אחד. זה היינו אך" (עמ' 11 ש' 1-2, 4) "אם היה רושם דפוס רפי או שיווק רפי, אותו דבר... אני חוזר על תשובתי עוד פעם, זה אותו דבר" (עמ' 12 ש' 3, 25). התרשמתי, כי חרף השוני הנטען, מדובר באותו עסק, שיכול ומוכר במספר שמות מסחריים, עניין שאינו מעלה או מוריד לעניין יחסי הצדדים כאן. כן שוכנעתי באופן מספק כי התובע בן שימול רפי, הינו ישות - אדם, שרשאי לתבוע את השיק שנמסר לעסק שבשמו. לפיכך הטענה להעדר יריבות נדחית.
לעניין טענת כשלון תמורה, אף לשיטת הנתבע סופקו לו כל היומנים, מחצית מכמות היומנים שהוזמנה הייתה תקינה והנתבע מאשר זאת בהתנגדות המקורית ובחקירתו:
"ש. בדקת 3,700 יומנים מתוך הזמנה של 20,000 יומנים?
ת. היו שתי הזמנות של 10,000 יומנים כל אחת, אני מסביר שהזמנה אחת של יומנים הייתה
בסדר, זאת הייתה הזמנה לפניי, והזמנה אחת של 10,000 יומנים הם היו פגומים, כפי