החלטה
לפני בר"ע על החלטת כב' השופטת נ' גרוסמן מיום 5.2.2012 ברע"צ 40450-01-12 אשר לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, כלנית ברגמן, מיום 11.7.11 בתיק הוצל"פ 01-7992-07-4 (להלן: "תיק ההוצל"פ") שלפיה נדחתה בקשת המבקשת כי רשמת ההוצאה לפועל תפסול עצמה מלדון בתיק ההוצל"פ.
בין המבקשת והמשיבה מתנהלים הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ.
ביום 30.5.11 התקיים דיון בטענת "פרעתי" שהגישה המבקשת בפני כב' רשמת ההוצאה לפועל, כלנית שפירא-ברגמן. לדיון הצטרף גם מר יוסף הרמן אשר הציג את עצמו כיועץ המבקשת ובשלב מאוחר יותר הצטרף גם מר חזי דחבש, אשר הציג עצמו כידידו של מנהל המבקשת. (להלן: "הרמן ודחבש").
ב"כ המשיבה, עתרה להורות להרמן ודחבש לעזוב את לשכת הרשמת שם התקיים הדיון, בטענה כי אינם צד רלוונטי, לדיון ואין להם קשר לחייבת. רשמת ההוצאה לפועל נעתרה לבקשת ב"כ המשיבה, והורתה להרמן ודחבש לעזוב את לשכתה.
בנסיבות אלה, עתרה המבקשת ביום 6.7.11 כי הרשמת תפסול עצמה מלדון בתיק ההוצל"פ.
ביום 11.7.11 ניתנה החלטת כב' הרשמת כלנית ברגמן ולפיה:
"נוכח נימוקי ב"כ הזוכה, בהעדר עילה שבדין לפסילה וככל שנטען כי סטיתי מהוראות הדין, גם נוכח סמכותי לסטות מסדרי דין, אם מצאתי כי הדבר יועיל להכרעה צודקת ויעילה בהליך, הבקשה נדחית.
זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי אף אם רשם דחה שורת טענות שהועלו ע"י חייב במהלך דיון בטענת פרעתי, אין מקום לפסילתו. טענה בדבר טעות דיונית, מקומה בערעור לגופו אם יוגש.
זאת ועוד, עיון בבקשה מעלה תמיהות אודות הבסיס המשפטי והעובדתי נוכח חוסר הדיוק, בלשון המעטה, בהצגת מהלך הדברים, מן המקובץ עולה כי הבקשה נדחית...".
לטענת ב"כ המבקשת, מדובר בהחלטה שגויה וכי היה על רשמת ההוצאה לפועל לפסול עצמה מלדון בתיק. לטענתו, נפגעה זכות יסוד של קיום הדיון בדלתיים פתוחות, לא הייתה כל מניעה לאפשר להרמן ודחבש להימצא בלשכת הרשמת. עוד לטענת המבקשת, רשמת ההוצאה לפועל גילתה משוא פנים כלפי ב"כ המשיבה, בהיותה אשת כב' השופט יהודה זפט, שכיהן במועד הרלבנטי כס"נ של בית המשפט המחוזי בתל אביב.
המבקשת הגישה לבית משפט שלום בקשת רשות ערעור על ארבע החלטות של כב' רשמת ההוצאה לפועל במסגרת רע"צ 23253-11-11 אשר נדונו בפני כב' השופט סובל, בקשת רשות הערעור נדחתה לגופה אך כב' השופט סובל האריך את המועד להגשת סיכומים בטענת 'פרעתי', אשר הותנה בתשלום הוצאות למשיבה בסך 2,500 ₪ .
המבקשת הגישה בנוסף לרע"צ 23253-11-11 גם את רע"צ 40450-01-12 שעניינה ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ מיום 11.7.11 שלא לפסול עצמה מלשבת בדין. הבקשה הובאה תחילה לפני כב' השופט סובל, אשר קבע ביום 22.1.12 : "הרשמת דחתה הבקשה שתפסול עצמה, וערעור על ההחלטה אינו בסמכותי. ברע"צ 23253-11-11 הארכתי את המועד למבקשת להגשת סיכומים בשבעה ימים. הבקשה הנוכחית לא מובנת ודינה להידחות". על רקע זה הוגשה בקשה אל כב' הנשיאה אשר תקבע מיהו המותב שידון בערעור על החלטות הרשמת. הערעור הועבר לכב' השופטת נ' גרוסמן, סגנית הנשיאה, ביום 30.1.12.
יודגש, כי המבקשת הגישה גם בקשה לפסול את כב' השופט סובל מלדון בתיק, בטענה כי כבר חיווה דעתו בעניין הערעור וכי "לא יתכן מצב שבו שופט אחד בכל בית משפט השלום בת"א, דן בכל הערעורים ו/או בר"ע בגין החלטות רשמי הוצל"פ".
כמו כן, המבקשת הגישה ביום 8.2.12 לנשיאת בית משפט השלום, כב' השופטת ז' הדסי-הרמן, בקשה לפסילת כב' השופטת גרוסמן, בטענה כי גם כב' השופטת גרוסמן כבר חיוותה דעתה בעניין הערעור, כאשר נתנה ביום 30.1.12 החלטה שלפיה כב' השופט סובל הכריע בבקשה, והורה כי התיק סגור שכן האריך את המועד ועיכב את הליכי הוצל"פ, עד להכרעה בבקשה לפסילת הרשמת.
ביום 15.2.12 ניתנה החלטה על ידי כב' הנשיאה, ז' הדסי-הרמן ולפיה: "החלטתה של כב' השופטת גרוסמן מיום 5.2.12, בבקשה לפסלות הינה החלטה שיפוטית, והח"מ אינה משמשת ערכאת ערעור על החלטות מסוג זה".
כב' השופטת גרוסמן דנה בבקשות הפסלות ודחתה תחילה את הבקשה לפסול עצמה מלדון בתיק, באשר בהחלטתה מיום 30.1.12 מצאה כי מבחינה עניינית השופט סובל קבע כי אין זה בסמכותו לדון בערעור.
באשר לבקשה לפסילת כב' הרשמת, דחה בית המשפט קמא בפסק דין מיום 5.2.12 את בקשת המבקשת לפסול את רשמת ההוצאה לפועל, מלדון בתיק, באשר לא מצא כי יש בהתנהלות הרשמת משום קיום חשש, ברמת ההסתברות הנדרשת, כי הרשמת גיבשה עמדה סופית באשר לבקשה בטענת "פרעתי" שלפניה. כמו כן, קבע בית המשפט קמא, כי העובדה שהרשמת נעתרה לבקשת ב"כ המשיבה והורתה להרמן ודחבש, שלא היו צדדים דרושים לדיון גופו, לצאת מלשכתה במהלך הדיון, אינה מעידה על פגיעה בזכות המהותית של המבקשת, ואינה פוגמת בהתנהלותה של הרשמת באופן המעורר חשש ממשי למשוא פנים ופגיעה בהליך השיפוטי.
בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי רשמת ההוצאה לפועל פעלה על פי כללי המנהל התקין כאשר נשארה בלשכה שיועדה לה על ידי הגורמים המוסמכים ולא הסכימה לקיים את הדיון במקום אחר, והוצאת הרמן ודחבש אינה מהווה, כאמור, עילה לפסילתה.
על פסק דינו של בית המשפט קמא מיום 5.2.12 בקשת רשות הערעור שבפני.