דעדוש נ' לדר ואח'

החלטה

בפני בקשת המערער למתן ארכה להגשת ערעור מטעמו.

בקשה זו מוגשת, אחר שכבר ניתנה למבקש ארכה, אשר חלפה מבלי שהוגש הערעור ואחר שהתיק, למעשה, נסגר, בשל אי הגשת הערעור במועד שנקצב לכך.

הבקשה:

1.בבקשה טוען המבקש כי מסמכי בית המשפט הגיעו אליו 3 ימים בלבד בטרם הגשת הבקשה וכי הוא פצוע וחבול, נזקק למשככי כאבים והתקשה בתפקוד.

המבקש צירף לבקשה מסמכים רפואיים מתאריך 7/9/11 .

האחד- הפניה לבדיקת MRI והשני - תעודה רפואית נוספת לפגיעה בעבודה, בה נכתב כי אי כושרו של המבקש ימשך מיום 1/9/10 ועד ליום 30/9/11.

התגובה:

2.המשיבים הגישו תגובתם לבקשה, במסגרתה טענו כי אומנם, הפסיקה הכירה במצב בריאותי לקוי של בעל דין כטעם מיוחד להארכת מועד, מקום בו בעטיו של מצב זה נבצר מבעל דין לעשות מעשה, ואולם לטענתם, מצבו הבריאותי של המבקש לא מנע ממנו הגשת הבר"ע במועד, שכן מדובר בכאבים בברך ימין, אשר אינם מסוג הפגיעות שעליהן אומרים כי בגינן נבצר מאדם להגיש בקשה לבית משפט.

באשר לסיכויי הערעור טוענים המשיבים, כי קלושים המה, בין היתר, בשים לב לכך שהמדובר בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, אשר אינו כבול לסדרי הדין ולדיני הראיות ולאור כך שביהמ,ש לתביעות קטנות שמע את העדויות והתרשם מהן - יתרון שאינו מצוי בידי ערכאת הערעור.

לטענת המשיבים מדובר בהשגה על קביעות עובדתיות, אשר נדיר שבית משפט יתערב בהן.

דיון ומסקנות:

3.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 קובעת, כי בית המשפט רשאי להאריך מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

אחר שעיינתי בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור ובתגובת המשיבים, ובזיקה להחלטתי מיום 29/10/11, אינני מוצאת "טעם מיוחד" כלשהו עליו מצביע המבקש, אשר יש בו כדי להצדיק מתן ארכה במקרה זה.

4.פסק הדין עליו מבקש המערער להשיג ניתן כבר ביום 21/7/11 ובשים לב לתקופת פגרת בתי המשפט היה על המבקש להגיש את הערעור מטעמו ביום 19/9/11.

חרף זאת, לאור תעודות המחלה שהגיש המבקש בבקשתו מיום 9/8/11 נעתרתי לבקשתו וניתנה לו ארכה להגשת הערעור עד ליום 11/9/11.

המבקש לא ניצל את הארכה שניתנה לו ולהגשת הערעור ופנה פעם נוספת, בבקשה למתן ארכה נוספת, בטענה כי קיבל את החלטתי הנ"ל, אך ימים ספורים קודם לכן.

בהחלטתי מיום 29/10/11 דחיתי את בקשתו, בין היתר, מאחר שסברתי, כי עם הגשת הבקשה הראשונה למתן ארכה, היה על המבקש להכין את ערעורו על מנת שיוכל להגישו בתוך מספר ימים ובתוך המועד המוארך שקצבתי לכך.

5.לטעמי, אין קשר בין האישור הרפואי אותו צירף המבקש לבקשה בדבר אי כושר עבודה אשר נקבע לו עד ליום 30/9/11, לבין האיחור המשמעותי שבהגשת הערעור ורק לפנים משורת הדין ניתנה לו ארכה להגשתו.

6.אציין עוד, כי בקשתו של המבקש הינה לאקונית, נעדרת פרטים אודות מקום עבודתו, עיסוקו והאופן שבו בא לידי ביטוי הקושי בתפקוד, הקיים לטענתו. אין בה, כפי שציינתי לעיל, "טעם מיוחד" כלשהו להארכת המועד, מעבר לארכה שניתנה למבקש זה מכבר, כמו גם שאין בנימוק הנטען בבקשה כדי לבסס את הטענה כי אי כושרו הרפואי של המבקש מנע ממנו מלעסוק בענייניו, ומשכך, מנע ממנו מלהגיש את הערעור במועדו.