דסאל מרחבים והובלה בע"מ נ' ענבל חברה לביטוח בע"מ-ביטוחי מ ואח'

פסק דין

שתי התובענות שהוגשו יסודן בנזקים שנגרמו לשני הרכבים המעורבים בתאונת דרכים מיום 01.09.08. הדיון בתובענות אוחד (החלטת כב' סגנית הנשיאה מיום 11.08.09). אין מחלוקת שעובר לתאונה נסעו שני הרכבים המעורבים בכביש דו סיטרי עם נתיב אחד לכל כיוון, והתאונה שאירעה היתה תאונה חזיתית. המחלוקת היא מי מבין המכוניות המעורבות סטתה לנתיב הנגדי וגרמה להתנגשות. העידו בפני שני הנהגים המעורבים. כן הוגש תיק המשטרה. יצויין כי המשטרה לא הגיעה לממצאים מספיקים בדבר אשמתו של מי מהנהגים המעורבים.

נהג דסאל (להלן: "נהג המשאית") העיד שהוא נהג בכביש עם משאית גדולה שגררה שתי מכולות עמוסות מטען. מולו נסעה מיכלית דלק ומאחוריה וצמוד לה רכב פרטי, הוא רכב המדינה המעורב בתאונה (להלן: "רכב המשטרה"). בכיוון נסיעת המשאית הכביש הוא בעלייה, ולהיפך, בכיוון נסיעת רכב המשטרה הכביש הוא בירידה. התאונה אירעה בעיקול בכביש. לפי עדות נהג המשאית, הוא נסע בנתיב נסיעתו וחלף על פני מיכלית הדלק כששתי המכוניות נוסעות זו לצד זו. לפתע הוא ראה מולו את הרכב המשטרתי כשהוא מצוי ברובו על פס ההפרדה הלבן, ובולט במעט לנתיב נסיעתו. לדבריו, ככל הנראה נהג הרכב המשטרתי החליט לבצע עקיפה או לבדוק אם הדרך פנוייה. הוא ניסה למנוע את ההתנגשות, ברח ימינה ככל שיכל, אך התאונה היתה בלתי נמנעת.

נהג הרכב המשטרתי העיד שהוא זוכר את התאונה אך במעט מאחר ומיד לאחר הפגיעה הוא איבד את הכרתו. לדבריו הוא נסע מאחורי משאית, מרחק של 10 – 15 מ', ולפתע ראה מולו דבר לבן ואיבד את הכרתו. מדובר בכביש מסוכן ביותר והוא לא ניסה לבצע עקיפה, וגם לא היתה לו כל סיבה לבצע עקיפה.

בחנתי את עדויות הנהגים המעורבים, ועיינתי בכל המסמכים. הגעתי למסקנה שמכלול הנסיבות מוביל למסקנה כי הסבירות הרבה יותר היא שרכב המשטרה הוא שסטה לנתיב נסיעת המשאית. הטעם העיקרי לכך הוא זה. אין מחלוקת שעובר לתאונה נסע הרכב המשטרתי מאחורי ובצמוד למשאית גדולה. נהג מכונית המשטרה העיד שהיה זה במרחק של 10 – 15 מ', ובהודעתו במשטרה טען שהיה זה במרחק של כ- 10 מ'. המשאית שנסעה לפני הרכב המשטרתי לא נפגעה. נהג המשאית המעורבת העיד שהוא גרר שתי מכולות, שאורכן הכולל כ - 19.70 מ'. בנסיבות אלו, כאשר המרחק בין רכב המשטרה למשאית שלפניו הוא קטן מאורך המשאית המעורבת בתאונה וכאשר המשאית הראשונה לא נפגעה, סביר יותר שנהג רכב המשטרה הוא שסטה ממסלול נסיעתו. זאת ועוד. נהג המשאית העיד שעובר לתאונה הוא הבחין ברכב הפרטי הנוסע מאחורי המשאית הבאה מולו (עמ' 3 – 4 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, קשה לקבל את הטענה כי לאחר שאותה משאית חלפה, ולמרות הידיעה כי ישנו רכב נוסף, צמוד, סטה נהג המשאית מנתיב נסיעתו לתוך נתיב נסיעת רכב המשטרה. אמנם כן, אינני סבורה כי גרסת נהג המשטרה לחלוטין אינה אפשרית, אלא שבמשפט אזרחי עסקינן, ויש לקבוע איזו גרסה סבירה יותר.

לאור האמור אני מעדיפה את גרסת נהג המשאית וקובעת שהרכב המשטרתי סטה לנתיב המשאית. אינני סבורה שיש לקבוע רשלנתו תורמת, שכן על שני הנהגים מוסכם שהסטיה היתה ממש עובר לפגיעה ולא הוכח שנהג המשאית יכול היה לעשות דבר כדי למנוע את הפגיעה. התוצאה היא שתביעת מדינת ישראל נדחית, ותביעת דסאל מרחבים והובלה בע"מ מתקבלת. עם זאת ראש הנזק של אובדן ימי עבודה למשאית ולנגרר לא הוכח.

לפיכך בת.א. 151831/09 ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 34,193 ₪, צמוד מיום 30.11.08 בתוספת אגרה כפי ששולמה, שכ"ט העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהסכום הפסוק + מע"מ.

התביעת בת.א. 160168/09 נדחית. התובעת תישא בשכ"ט הנתבעים בסך של 6,035 ₪ בצירוף מע"מ.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ט"ז תשרי תשע"א, 24 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.