דנ"פ 6610-15 עיסא נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"פ 9308/12 עיסא נ' מדינת ישראל (30.7.2015) (מפי השופט ס' ג'ובראן, בהסכמת השופט ח' מלצר והשופט מ' מזוז) (להלן: פסק הדין). בפסק הדין נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 12445-06-11 (להלן: פסק הדין קמא)) שהרשיע את המבקש וגזר עליו עונש מאסר עולם ועוד 40 שנות מאסר בפועל במצטבר, ופיצויים בסך כולל של 488,000 ₪.

רקע

2. עובדות המקרה פורטו בהרחבה בפסק הדין, והן יובאו כאן בקיצור. המבקש הינו תושב כפר קאסם, ובתקופה שבה אירע המקרה שכונן את כתב האישום הוא היה המחזיק והבעלים במשותף של משאית סמי-טריילר שמשקלה 15 טון. בבוקרו של יום 15.5.2011, שבו חל באותה שנה "יום הנכבה", נהג המבקש את משאיתו, נהיגה שהפכה בשלב מסוים למסע קטלני שנמשך לאורך כשלושה קילומטרים. תחילתו של המסע הקטלני בכביש 4 צפונית לצומת מסובים, המשכו בדרך לוד מכיוון מזרח למערב וסופו בצומת הרחובות דרך בר לב – ששת הימים. לאורך מסעו, פגע המבקש עם משאיתו בכלי רכב רבים, תוך שהוא מסב פגיעות לרבים מהם ואף מביא למותו של אחד. לבסוף, לאחר עצירתו, תקף המבקש עוברי אורח וחבל בהם. בית המשפט המחוזי סקר בתמצית את מסלול הנסיעה, ואביא את דבריו כלשונם:

"הנאשם פוגע בפונטו, גורם לה נזק וממשיך בנסיעה מהירה מבלי לבלום ולעצור; מתנגש פעם שנייה בפונטו תוך כדי הטיה מכוונת של הגה המשאית שמאלה ותוך דחיקתה של הפונטו לעבר גדר ההפרדה, ואחר כך ממשיך בנסיעה קדימה בלא להאט ובלא לעצור; תוך "דהירה" מהירה הוא עולה על קטנוע שנסע לפניו שעליו רכוב אשכנזי, רומס את שניהם תחת גלגלי המשאית וממשיך בנסיעה מהירה הלאה מבלי לבלום ולהתעכב; נכנס במהירות באור אדום לצומת עמוס במכוניות מתנגש במכוניתו של המנוח ובמכונית נוספת, וממשיך הלאה במהירות מבלי לבלום; בדרך פוגע במתכוון ברכב הונדה סיוויק ואז מטה את הגה המשאית ונכנס במתכוון במכונית שברולט אוואו; משם ממשיך בנסיעתו המהירה והדורסנית תוך שהוא משנה לסירוגין את נתיב נסיעתו כדי לבחור את יעדיו ופוגע במתכוון בג'יפ טויוטה ומיניבוס נוסעים; בהגיעו לצומת ששת הימים, הוא פונה בחדות שמאלה ומתנגש בכוונה באוטובוס שמגיע ממולו תוך רמיסת קטנועו של ד' ש' שעומד לידו. אחר כך הוא יוצא מהמשאית ותוקף עוברי אורח תוך השמעת קריאות 'אללה הוא אכבר'" (פסק הדין קמא, בפסקה 17.7). 

3. המערער הואשם בביצוע העבירות של רצח בכוונה תחילה, ניסיון לרצח (ריבוי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בכלל האישומים, למעט שני אישומים בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בגזר דינו, השית בית המשפט המחוזי על המבקש מאסר עולם ועוד 40 שנות מאסר בפועל במצטבר. כן הושתו על המבקש פיצוי למשפחת המנוח בסך של 258,000 ₪, ופיצוי ליתר עשרת הנפגעים, איש כפי נזקו, בסך של 230,000 ₪. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערער המבקש לבית משפט זה.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

4. בית המשפט דחה פה אחד את הערעור על כלל חלקיו – הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין גזר הדין. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענתו של המבקש כי לא התקיים בו יסוד ההחלטה להמית, שהוא אחד משלושת הרכיבים המרכזיים ביסוד הנפשי של עבירת הרצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 301 לחוק העונשין. בית המשפט ציין כי מכיוון שרכיב ההחלטה להמית עניינו במצבו ההכרתי-תודעתי ונפשי של הנאשם, הרי שבית המשפט משתמש בהנחות ובחזקות שונות ככלי ראייתי. בתוך כך, משתמש בית המשפט ב"חזקת הכוונה", שהיא חזקה עובדתית-ראייתית (ולא מהותית-משפטית, וראו יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין כרך א 448 (מהדורה שלישית, 2014)) "לפיה אדם מוחזק כמי שהתכוון לתוצאות הנובעות באופן טבעי ובהסתברות גבוהה ממעשיו" (פסקה 83 לפסק הדין). נוסף על חזקה זו, כתב בית המשפט, גובשו בפסיקה מבחני עזר נוספים היכולים ללמד על קיומו של רכיב ההחלטה להמית על פי מכלול נסיבות האירוע. לעניינו של המבקש, בית המשפט קבע כי מכלול הנסיבות מלמד על התקיימותו של יסוד ההחלטה להמית (פסקה 84 לפסק הדין).