דנן נ' דבורה דהן ואח'

פסק דין

1.זוהי תובענה אשר עניינה נזקי גוף בעקבות נשיכת כלב.

2.על פי כתב התביעה, בתאריך 10.07.2008, יצאה התובעת לעבודתה כדוורית בדואר ישראל לחלוקת דברי דואר באזור החלוקה הקבוע שלה.

התובעת החלה בחלוקת הדואר במשעול ריסן, שמעה נביחות כלבים, הבחינה בשלושה כלבים, שניים גדולים ואחד קטן, רצים לעברה. הכלבים החלו לקפוץ לעברה ולתקוף אותה, ובעודה מגנה על עצמה מפני הגדולים, קפץ הכלב הקטן ונשך את שוק רגלה השמאלית, נעל לסתותיו וסירב להרפות ולאחר שהתעשתה, היכתה בראשו בבקבוק מים והוא הרפה מרגלה. רגלה של התובעת שתתה דם וכאבים אחזו ברגלה ובזהירות נסוגה לכיוון רכבה, בזמן שהכלבים המשיכו לנבוח לעברה וניסו שוב ושוב לתקפה, כך על פי כתב התביעה.

התובעת טוענת כי הכלבים האמורים הינם בבעלות ו/או בחזקת ו/או בשליטת ו/או בפיקוח הנתבעים 1 – 3 וכי הנתבעת 4 ביטחה את אחריות הנתבעים 1 ו-2 כלפי צדדים שלישיים.

נטען כי כתוצאה מחומרת הנשיכה, נזקקה התובעת לטיפול רפואי, היא פנתה ממקום האירוע לבית החולים, כשהיא כואבת, שותתת דם ומבוהלת, נבדקה בחדר המיון, אובחן כי היא מפתחת זיהום מקומי בפצע הנשיכה, הפצע חוטא, נחבש והתובעת שוחררה עם המלצות לטיפול באנטיביוטיקה, משחות והמשך מעקב.

למחרת, בשל כאב מתגבר וחום גבוה, פנתה שוב לבית החולים והומלץ להוסיף אנטיביוטיקה. בשל זיהום מתגבר בפצע, פנתה התובעת ביום 14.07.2008 לחדר המיון ושוחררה לאחר טיפול רפואי.

התובעת טוענת כי בשל הבהלה מהאירוע הטראומטי, היא סובלת מחרדות ופחדים, מתקשה לתפקד בעבודתה ונדרשה לשינוי בטיפול תרופתי בעקבות האירוע. בנוסף, טוענת התובעת כי נותרה על שוק רגלה השמאלית צלקת מכוערת אותה היא נאלצת להסתיר על ידי לבוש ארוך.

התובעת מוסיפה כי עקב תקיפת הכלבים, היא מתקשה לתפקד באורח רגיל ויוצאת לעבודה עם חרדות ומתחים שמא תותקף שוב על ידי כלב ובעקבות האירוע, עבודתה, אשר כרוכה במאמץ פיסי רב, כרוכה כעת אף במאמץ נפשי רב.

3.לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית ונטען כי הדבר נבע מסיבות כלכליות.

4.בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את טענות התובעת ונטען כי הכלבים, אשר נטען כי תקפו או נשכו את התובעת, אינם בבעלותם, חזקתם או שליטתם של הנתבעים.

5.המחלוקות בתיק זה, אם כן, מתייחסות הן לשאלת האחריות והן לשאלת הנזק.

מטעם התובעת העידו היא עצמה וגב' סאר אשר עובדת כדוורית.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2 בלבד.

6.אין מחלוקת כי באירוע לא נכח מי מהנתבעים 1 - 3. בנסיבות אלו, ביחס לאירוע עצמו וזהות הכלב הנושך קיימת עדותה של התובעת בלבד. עדות זו נתמכת במסמכים רפואיים ביניהם תעודת חדר מיון מיום האירוע בה צויין - נשיכת כלב.

אין מחלוקת אמיתית ביחס לעצם הנשיכה, ומכל מקום המסמכים הרפואיים ועדות התובעת בה אני נותן אמון מביאים למסקנה ברורה כי התובעת אכן ננשכה כמתואר לעיל, והמחלוקת העיקרית הינה בשאלה האם היה זה כלבם של הנתבעים.

7. התובעת מעידה בתצהירה כי בתחילת משעול ריסן הותקפה על ידי הכלבים. התובעת מצהירה כי: "הכלבים מוכרים לי היטב מזה שנים בהם אני מחלקת דואר במשעול ריסן, שכן כלבים אלו נובחים באגרסיביות כלפי כל דוורית המתקרבת לתיבת הדואר של בית מס. 4 במשעול אשר בו גרים ה"ה דבורה חיים ואורי דהן... ושם הם נמצאים סגורים בד"כ".

חיזוק לעדותה של התובעת ביחס לכך שבבית הנתבעים 1-3 מוחזקים כלבים אשר נובחים בתוקפנות על דוורים הובאה בעדותה של גב' סאר, דוורית אשר משעול ריסן היה שייך לאזור החלוקה הקבוע שלה, והיא מעידה בתצהירה כי בית משפחת דהן במשעול ריסן מוכר לה היטב, וכי בכל פעם שהיה עליה להגיע למקום כדי לחלק דואר יצאו לקראתה שלושה כלבים בנביחות תוקפניות, ולא חדלו עד אשר התרחקה משער הבית, ולעיתים נאלצה שלא לשים את מכתביו של מר חיים דהן אשר אליו מופנה מרבית הדואר, כאשר הכלבים מרתיעים במיוחד ונצמדים לגדר הבית או לחילופין נראה מרחוק כי שער הבית פתוח או שמי מהכלבים נמצא מחוץ לבית.

8. אני מוצא את עדות התובעת והגב' סאר כעדויות אמינות. נתתי דעתי לכך שביחס לאירוע עצמו עדות התובעת הינה עדות יחידה, אולם אני סבור כי מדובר בעדות אשר ניתן לקבוע על סמכה ממצא מהותי בתיק, עדותה מקבלת תימוכין בעדות הגב' סאר ביחס לתוקפנות הכלבים, ועדותן של השתיים לא נסתרה בחקירה הנגדית בענין מהותי.