החלטה
1.לבית משפט זה הוגשה על ידי המבקש (להלן – דנינו) ביום 26.11.12 תביעה למתן פסק דין הצהרתי על בעלות במיטלטלין , המצויים בחנותו של דנינו "שפע זול לבית" , ברחוב שמגר 16 בירושלים (להלן – החנות).
2.התביעה הוגשה במקור רק כנגד המשיבה 1 (הזוכה) (להלן – העירייה) וכנגד המשיבה הפורמאלית (החייבת) (להלן – ביוטי גלאס), ולא צוינו בתביעה כל פרטים לגבי הקשר שבין דנינו לבין ביוטי גלאס.
כל שנטען בתביעה היה, כי חלק מהמיטלטלין בחנות נרשמו ביום 20.11.12 על ידי המוציאים לפועל בהתאם לצו עיקול שהוצא נגד ביוטי גלאס, כאשר המיטלטלין הינם בבעלותו האישית והבלעדית של דנינו, ולכן, אין לנקוט לגביהם בכל פעולה שהיא.
3.דנינו טען בכתב התביעה, כי הוא בעל חוזה שכירות לגבי החנות החל בחודש ינואר 2012, ואין לו כל קשר לביוטי גלאס, אשר נכון למועדים הרלבנטיים והחל בחודש ינואר 2012 אינה מחזיקה במושכר וכל המוצרים בחנות נרכשו על ידי דנינו באופן בלעדי, לצורכי עסקו.
יצוין , כי חוזה השכירות לא צורף לכתב התביעה , ומאידך צורפו חשבוניות על שם דנינו בשל רכישת סחורה.
4.ביום 26.11.12 ניתן צו עיכוב ביצוע הליכי הוצאה לפועל עד להחלטה בבקשה העיקרית.
5.לאחר שהתברר כי דנינו הינו חתנו של המשיב 2 (להלן – מיכאל), שהוא בעל השליטה בביוטי גלאס, וכי המשיב 3, בנו של מיכאל וגיסו של דנינו (להלן – שלמה) , ניהל את העסק בעת שהייתו של מיכאל במאסר - צורפו מיכאל ושלמה כמשיבים, בהחלטה מיום 21.2.13.
6.לטענת העירייה, שלמה שכר בשנת 2002 את החנות, המשמשת כעסק משפחתי.
בשנת 2004 דווח דנינו לעירייה כמחזיק בנכס עד חודש יוני 2004.
מחודש יולי 2004 ועד חודש דצמבר 2007 נרשם הנכס על שם שלמה, ומחודש דצמבר 2008 נרשמה ביוטי גלאס, שהיא כאמור בבעלותו של מיכאל, כמחזיקה והיא רשומה ככזו עם היום.
7.העירייה טוענת כי שלמה מצוי בהליכי פשיטת רגל, ואילו ביוטי גלאס הינה חברה פיקטיבית אשר הוקמה על מנת להתחמק מתשלום הארנונה הרובצת על החנות, תוך ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
לטענתה, בעוד שהנכס משמש כנכס עסקי משנת 2002 המצוי בבעלות המשפחתית, הרי שמפעיליו בפועל – שלמה ודנינו – מבקשים להתחמק מתשלומי הארנונה הרובצת על החנות, ומוסרים דיווחים כוזבים לעירייה בדבר זהות המחזיקים.
8.בנסיבות אלה, מתנגדת העירייה לבקשתו של דנינו למתן פסק דין הצהרתי לגבי המיטלטלין, מאחר ולטענתה היא הוגשה בחוסר תום לב.
העירייה טוענת כי דנינו שילם בפועל את דמי השכירות בשל הנכס החל משנת 2009, וזאת כאשר ידע שביוטי גלאס מדווחת כמחזיקה בנכס לעירייה, ודברים אלה מהווים תשתית ראייתית מספיקה כדי להוכיח ניסיון מרמה מצד ביוטי גלאס, שמחייב את הרמת מסך ההתאגדות, ומאידך – דחיית התביעה של דנינו.
9.בסעיף 2 (ב) לתשובתו לתגובת העירייה, וכן בתצהיר שצורף על ידו, הודה דנינו כי החל בשנת 2009 הוא שהה במושכר, בהתאם להסכמי ניהול שצורפו לתשובה (להלן - הסכמי הניהול).
עיון בהסכמי הניהול מעלה כי לגבי שנת 2008 נחתם "הסכם ניהול ושירותי לוגיסטיקה" בין ביוטי גלאס (שכונתה כ"מחזיק") לבין שלמה (שכונה "חברת הניהול"), ואילו בשנים 2009 – 2011 נחתמו ההסכמים בין ביוטי גלאס (שהמשיכה להיקרא כ"מחזיק") לבין דנינו (שכונה אף הוא "חברת הניהול").
דנינו אף טען , כי לקראת סוף שנת 2011 הודיע הבעלים של המושכר, קניון רב שפע, לביוטי גלאס כי הוא אינו מעונין להמשיך את ההתקשרות עמה, וביום 1.1.12 נערך ונחתם הסכם השכירות בין דנינו לקניון, לפיו נכנס דנינו כמחזיק במושכר במקום ביוטי גלאס .
(יצוין, כי גם כאן לא צורף הסכם השכירות).
10.בתגובתם מאשרים מיכאל ושלמה את כל טענותיו של דנינו, לרבות הטענה כי אין לדנינו כל קשר לחייבת עצמה (ביוטי גלאס), אלא קשרי משפחה וקשרי ניהול בלבד.