דנינו נ' המוסד לביטוח לאומי סניף באר שבע

פסק דין

1.התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע וזאת בשל גובה השלמת ההכנסה המשולמת לו שהינה פחותה מגובה הגמלה המלאה.

2.התובע הינו בעלים של זכות ציבורית למונית אשר שוויה הינו 132,664 ₪. זכות זו מהווה נכס כמשמעותו בחוק הבטחת הכנסה תשמ"א – 1980. שווי זה נלקח בחשבון במסגרת חישוב של זכות התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה ומשום כך שווי הגמלה המשולמת כיום לתובע הינה 905 ₪ ברוטו שהם 810 ₪ נטו.

3.התובע טען בכתב התביעה כי שווי הזכות הינה 120,000 ₪ ואין לו אפשרות כרגע להפעיל אותה, להשכיר אותה או למכור אותה והוא מבקש להגדיל את הגמלה באופן שתאפשר לו קיום בכבוד עד אשר ימצא עבודה.

4.הנתבע הסביר בדיון היום, כי שווי הזכות נכון להיום בהתחשב בכך כי התובע הינו נהג מונית ותיק עומד על 132,664 ₪. הסך של 120,000 ₪ אותו שילם התובע עבור הזכות, היה בתוקף עד לפני כ-4 שנים והיום השווי הנטען על ידי הנתבע הינו השווי העדכני.

5.העובדה כי התובע אינו מצליח להשכיר את הזכות למונית או למכור אותה, אין בה כדי לשנות מכך כי לזכות יש שווי כלכלי אשר יש לקחת אותו בחשבון במסגרת חישוב גמלת הבטחת הכנסה.

6.מבינים אנו ללבו של התובע, אשר הסך של 800 ₪ אין בו די כדי לאפשר לו קיום בכבוד. אך יחד עם זאת, במסגרת בחינת כל הזכויות העומדות לרשות התובע, לא ניתן להתעלם מכך, כי הינו בעלים של נכס אשר יש לו שווי כלכלי ואם היה רוצה היה מוכר אותו גם אם מדובר היה בהפסד מבחינתו.

7.אשר על כן, התביעה נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ב סיון תש"ע, 25/05/2010 במעמד הנוכחים.

אילן סופר, שופט

קלדנית: רות רחמים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: