דניאלי נ' בת - דור בניה ופיתוח בע"מ

פסק דין

התובע הוא נהג הסעות והנתבעת היא חברה קבלנית. התובע הגיש נגד הנתבעת כתב תביעה בגין חוב שהיא חייבת לו, לטענתו, עבור הסעה של פועלים. לטענת התובע הוא נהג להסיע עובדים של הנתבעת למקומות העבודה, והנתבעת נהגה לשלם לו עבור ההסעות, אך שתי חשבוניות אחרונות שהוצאו על ידו בסכומים של 4,893 ₪ ו-8,971 ₪ לא שולמו על ידי הנתבעת, ומכאן התביעה.

הנתבעת אישרה כי התובע ביצע עבורה הסעות, אך טענה כי ביום 12.8.09 נערכה התחשבנות סופית ביניהם, והיא אינה חייבת לתובע מאום. הנתבעת הוסיפה, בכתב ההגנה ובאמצעות נציגה בדיון, כי התובע לא הציג כל פירוט של הנסיעות שבגינן הוצאו החשבוניות.

לאחר ששמעתי את הצדדים החלטתי לדחות את התביעה מנימוקים אלה:

החשבוניות עליהן מסתמך התובע הונפקו על ידו, ועל כן אין בעצם הנפקתם משום ראיה לקיומו של חוב כלשהו. התובע יכול היה לרשום חשבונית לחובת הנתבעת גם אם לא היה כל חוב של הנתבעת אליו. כך שקיומן של החשבוניות אינו מהווה כשלעצמו ראיה לקיומו של חוב כלשהו.

על מנת להוכיח את תביעתו היה על התובע לפרט כיצד נוצר החוב, ולציין את פרטי הנסיעות שלא שולמו לו (פרטים כגון תאריך הנסיעה, יעדה, מספר הנוסעים וכדומה). התובע הסביר בדבריו בבית המשפט כי אין בידיו נתונים אלו וכי רישומי הנסיעות נעשו על ידי הנתבעת. בכך לא עמד בנטל הוכחת התביעה המוטל עליו.

זאת ועוד: החשבוניות נשוא התביעה הם מתאריכים 31.7.09, 31.8.09. נציג הנתבעת הציג בדיון את נ/1, נ/2, שני שיקים ששולמו לתובע בתאריכים 12.8.09, 31.9.09. על כן, גם אם היו חובות של הנתבעת לתובע, הם שולמו ככל הנראה באמצעות השיקים. התשלום לתובע באמצעות שיקים אלו תומך בטענת הנתבעת לפיה בחודש אוגוסט נערכה התחשבנות סופית בין הצדדים. סביר להניח כי בעקבות אותה התחשבנות שולמו השיקים.

התובע הציג כרטיס לקוחות מהנהלת החשבונות שלו, בו מופיעות שתי החשבוניות שבבסיס התביעה. אולם גם כאן מדובר במסמכים של התובע עצמו שאין בהם ערך מוסף מבחינה ראייתית. מרגע שהוצאו החשבוניות, הן מופיעות בהנהלת החשבונות של התובע כחשבוניות שהוצאו, ואין בכך ראיה לקיומו של חוב כלשהו. שאלתי את התובע אם יוכל להציג זה מול זה חשבוניות שהוצאו על ידו במשך תקופת עבודתו עם התובע, ומולן שיקים או העברות תשלומים של הנתבעת, על מנת להראות דפוס עבודה קבוע. התובע הציג חשבוניות שסומנו ת/1-ת/7, אולם לא יכול היה להראות את התשלומים ששולמו בעקבותיהן, כך שלא ניתן להסיק דבר מחשבוניות אלו.

לאור כל האמור התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הכיח קיומו של חוב של הנתבעת.

התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך 250 ₪.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"א, 04 מאי 2011, בהעדר הצדדים.