דניאלי ואח' נ' וגדני ואח'

החלטה

"הכאבים מלבינים בכותנה הנפתחת ענן שחור גדול עולה במערב אין אונים אתה עומד על הארץ מתחת לראות את עמלך נחרב "

(מאיר אריאל "בס בבלון" רישומי פחם (1995).

רקע

1. ביום 25.05.11 הוגשה בקשה מטעם המבקשים בה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לעשות כל פעולה בבניין ברחוב נחלת בנימין 13, לאסור על המשיבים להיכנס לבית העסק שבחזקתם ולהורות על הסרת הפיגומים שהרכיבו בחזית הבניין.

2. לטענת המבקשים הם מפעילים מזה עשרים ושלוש שנים בית קפה וקונדטוריה ברחוב נחלת בנימין 13 ועושים זאת ברישיון של עיריית תל אביב ומשרד הבריאות. המבקשים מחזיקים בבית העסק כדיירים מוגנים על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב-1972 מכוח חוזה שכירות מוגנת אשר נחתם ביום 29.01.1987 בינם לבין בעלי הבניין מוריס וליאון מסינג (במסגרת החוזה, דמי השכירות נקבעו ע"ס 400 ₪ לחודש). המבקשים טוענים כי ביום 19.10.1987 נחתמה בין הצדדים תוספת לחוזה השכירות המוגנת ובתוספת זו התווספה למטרת השכירות גם ניהול בית הקפה.

לגרסת המבקשים, העסק כולל חנות בחזית הבניין ויציאה לחצר אחורית, 7 חדרים משני צידי החצר האחורית והחצר עצמה.

4.ביום 27.04.11 הגישו המשיבים 1 ו-2 תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב בו ביקשו מתן צווים שונים נגד המבקשים דכאן. המבקשים הגישו תגובה לכב' המפקחת וביום 03.05.11 נערך דיון בבקשה למתן צו ארעי. בסיום הדיון ניתן תוקף להסכמה בין הצדדים לפיה המבקש 1 ימסור מפתח של השער הצדדי של הבניין למשיב 3, והובהר כי כל צד שומר על כל טענותיו בקשר לזכויותיו בבניין ואין בהסכמה שהגיעו אליה בכדי להוות ויתור על כל טענה. המבקשים טוענים כי המבקש 1 מילא אחר האמור בהחלטה ומסר את מפתח השער למשיב 3 אך המשיבים פעלו בחוסר תום לב והפתיעו אותם בפעולות חד צדדיות שכל מטרתן לגרום להם חוסר נוחות וקשיים בניהול העסק בכדי לגרום לסילוקם מהבניין.

5.המבקשים טוענים כי חרף ההסכמה בבוקרו של יום 23.05.11 הגיעו פועלים מטעם המשיבים 1 ו-2 אל הבניין והחלו "במסע הרס והשמדה אשר עדיין לא נגמר". לטענתם המשיבים פועלים בברוטאליות בכוחניות ובאיומים ולא ייתכן כי מיד לאחר רכישת הבניין יציבו עובדות חדשות בשטח וללא כל זכות יחריבו עמל שעמלו עליו המבקשים במשך עשרים ושלוש שנים וזאת במחי יד וללא צו שיפוטי (ולעניין זה ראה שירו של מאיר אריאל בפתיח פס"ד זה).

6.המבקשים טוענים כי פנו לעיריית תל אביב בבקשה כי תפעל לעצירת העבודות אולם טרם קיבלו כל תשובה, עוד נטען כי הבניין הוכרז כבניין לשימור בדרגה מחמירה וכל פעולה בו דרושה אישור מיוחד של מחלקת השימור בעירייה.

ביום 25.05.11 נתתי צו מניעה זמני ארעי בכפוף להפקדת ערבויות והוריתי על תגובת המשיבים עד ליום 02.06.11. בנוסף קבעתי כי המשיבים יודיעו לבית המשפט תוך 5 ימים האם הם מסכימים, מבלי להודות בשום טענה או עובדה, להותרת הצו בתוקפו עד לדיון בתיק העיקרי או שהם מבקשים לקיים דיון במעמד הצדדים, ובמקרה כזה יגישו תצהיר ורשימת תאריכים מתואמים עם הצד שכנגד לקביעת הדיון.

המשיבים 1 ו-2 הגישו תגובתם לבקשה לצו מניעה זמני בו הם טענו כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה העיקרית וזאת משום שבכתב התביעה העיקרית שהגישו המבקשים הם מבקשים שבית המשפט יתן פסק דין הצהרתי בקשר למעמדם כדיירים מוגנים של בית העסק ועל כן היה על התובעים להגיש תביעתם לבית דין לשכירות.

לגופו של עניין טענו המשיבים כי בהסכם השכירות מיום 29.01.87 נכתב במפורש כי מטרת השכירות היא "חנות ומחסן למכירת טובין למעט מסעדה ובית קפה" וזאת המטרה הנכונה והאמיתית של השכירות וכי ההסכם שהוצג על ידי המבקשים לפיו התווספה למטרת השכירות גם ניהול בית קפה וקונדיטוריה הוא מזויף ולמעשה הוא יציר כפיהם של המבקשים.

המשיבים טוענים כי שינוי מטרת השכירות ע"י המבקשים הינה הפרה של הסכם השכירות ומזכה את המשיבים מכוח הוראת סעיף 19 לבטל את הסכם השכירות ולדרוש את פינוי המבקשים ממנו. הפרות יסודיות אלו וזכות הבעלים לפינוי המושכר הם נימוק מספיק לדידם לדחיית הבקשה לצו מניעה זמני.

11.המשיבים טוענים עוד כי למעשה המבקשים מפעילים בחנות מסעדה לממכר מזון בשר דגים ועופות וזאת בלא רישיון עסק מתאים.

12.המשיבים טוענים גם כי המושכר כולל רק החנות ושבעה החדרים בצד הצפוני של הבניין ללא החצר וללא החדרים בצד הדרומי. לטענת המשיבים המבקשים פלשו וניכסו לעצמם חדרים מהצד הדרומי של הבניין וכן את החצר הפנימית והכל בניגוד להסכם השכירות (תוך ניצול העובדה שהבעלים הקודמים היו תושבי חו"ל). עוד נטען כי המבקשים פלשו גם למקלט המשותף והפכו אותו למטבח המסעדה.

13.המשיבים טוענים כי גודל המושכר הוא בשטח של 120 מ"ר ולא כפי שנכתב בבקשת המבקשים בו נטען כי הם מחזיקים במושכר בגודל 181 מ"ר.

14.עוד נטען כי המבקשים הרסו מחסן בבניין ובנו מחסן בגודל 87 מ"ר ובנוסף הציבו במדרכה שבחזית הבניין כסאות ושולחנות מבלי שהיו זכאים לכך על פי הסכם השכירות.

המשיבים טוענים כי רכשו את הבניין והם זכאים להירשם כבעליו בפנקסי רישום המקרקעין כאשר במסגרת הסכם הרכישה רכשו המשיבים גם את כל זכויות התביעה לרבות הזכות לתבוע חובות העבר של הדיירים.

15.עוד טוענים המשיבים כי הבניין הוכרז כבניין מסוכן וביצוע העבודות מחויב מכוח הדין, וכל העבודות שבוצעו ע"י המשיבים בוצעו על סמך היתר ואישורים מהרשויות המוסמכות.