דנון נ' איילון חברה לביטוח

פסק דין

ביום 10.3.10 ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים המונית בה נהג התובע ורכב מסחרי בה נהג מר דדון.

אין חולק שהיה מפגש בין הרכבים ושרכבו של התובע נפגע.

התובע הציג תמונות המלמדות על הפגיעה וצירף חוות דעת של שמאי לכתב התביעה.

ראשית יצוין כי משצורף הסכם השכירות של הזכות הציבורית להפעלת המונית, נחה דעתי כי התובע הוא בעל הדין הנכון ולו נתונה זכות התביעה.

שני הנהגים העידו באשר לנסיבות קרות התאונה.

כל אחד מן הנהגים מייחס את האחריות לקרות התאונה לנהג האחר.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות ובתמונות שהוצגו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי מר דדון שלמה הינו האשם בקרות התאונה.

התובע נהג ברחוב שילה ואילו מר דדון ביקש לפנות לרחוב שילה מרחוב מודליאני.

מתמונות שהוצגו עולה כי בקרן הרחובות ומכיוון רחוב מודליאני קיים תמרור "תן זכות קדימה".

לפיכך היה על מר דדון להמתין ולאפשר לתובע להמשיך בנסיעתו, ורק לאחר מכן להשלים את הפניה.

זאת ועוד, ממיקום הפגיעה במונית עולה כי המונית הקדימה את הרכב המסחרי בו נהג מר דדון שכן הפגיעה הינה בחלק הקדמי של הדלת הקדמית שמאלית במפגש עם הכנף הקדמית.

אילו רכבו של מר דדון היה מקדים את רכבו של התובע, אזי הנזקים היו אחרים ובמיקומים שונים.

מן התמונות שצורפו נראה כי הפגיעה הינה מסוג של מעיכה ולא שריטה מתמשכת.

יתר על כן, נציג הנתבעת טוען כי שומה היה על התובע להביא לעדות את הנוסעת שהיתה עמו ברכב.

דא עקא, ולטענת הנהג מר דדון הנוסעת עזבה את הרכב בכעס.

מכאן שלא ניתן היה לקבל את פרטיה של הנוסעת.

למותר לציין כי גם הנתבעת לא ביקשה לזמן את העדה למתן עדות.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הנזק הישיר בסך של 4,300 ₪, שכר טרחת השמאי בסך של 500 ₪, וכן את אגרת בית המשפט והוצאות בסך של 450 ₪.

כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה, 6.6.10 ועד למועד התשלום המלא בפועל.