דנג"צ
בית המשפט העליון
|
1197-16
09/11/2016
|
בפני כבוד המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין
|
| - נגד - |
העותרת:
פלונית
עו"ד ניקול מאור
|
המשיבה:
מדינת ישראל- שר הפנים ואח'
עו"ד יצחק ברט
|
| החלטה |
א. עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בבג"ץ 10535/09 פלונית נ' שר הפנים מיום 29.12.15, שבגדרו נקבע פה אחד כי העותרת אינה זכאית למעמד מכוח חוק השבות, תש"י-1950 (להלן חוק השבות או החוק), כיון שלא ניתן להכיר בה כבת לאם יהודיה, וכיון שהעותרת היא "בת דת אחרת" כמשמעותו של מונח זה בחוק.
רקע
ב. אמה של העותרת נולדה כיהודיה בעיירה ---- ב----- לפני קום המדינה, ועברה להתגורר ב----- יחד עם בעלה, ערבי מוסלמי; לפי קביעת בית משפט זה בעתירה מושא הדיון הנוסף, ככל הנראה התאסלמה האם. העותרת נולדה באיזור בשנת 1960 ונישאה בשנת 1981 בנישואים שרעיים לפלסטיני מוסלמי תושב האיזור. לעותרת ולבעלה, ממנו התגרשה בינתיים, שלושה ילדים.
ג. העותרת הגישה עתירה (בג"ץ 10535/09), שבה ביקשה אשרת עולה מכוח חוק השבות בעבורה ובעבור בעלה ושלושת ילדיהם (העתירה תוקנה בהמשך, ובעלה של העותרת וילדיהם נמחקו מן העתירה). לטענתה, היא זכאית לשבות מכוח סעיף 1 לחוק בהיותה בת לאם יהודיה ולחלופין מכוח סעיף 4א לחוק בשל היותה נכדה לסב יהודי ולסבתא יהודיה. המשיבה טענה, כי דין העתירה להידחות בהיות העותרת "בת דת אחרת". כן נטען, כי העותרת היא תושבת איו"ש, ועל כן חלות עליה הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן הוראת השעה), שלפיהן שר הפנים אינו מוסמך ליתן לתושבי איו"ש אזרחות או רשיון ישיבה בישראל. יצוין, כי במהלך הדיון בעתירה מושא הדיון הנוסף ביום 22.4.15 הודיעה המשיבה, כי שר הפנים החליט להעניק לעותרת מעמד של תושבת קבע בישראל בהתאם להוראות סעיף 3ג להוראת השעה. כן נאמר כי ככל שהעותרת תקבל את ההצעה, תהא רשאית להגיש בקשה לאזרחות בתום ארבע שנים מיום הגעתה לישראל. העותרת לא קיבלה את שהוצע, וניתן פסק דין.
לשם הנוחות נביא כבר עתה את סעיפי החוק הרלבנטיים, אשר נוספו לחוק השבות (חוק השבות (תיקון מס' 2), תש"ל-1970), בעקבות פסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2) 477 (1970) (להלן בג"ץ שליט):
סעיף 4א לחוק קובע:
"(א). הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות, התשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן-זוג של יהודי ולבן-זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון.
(ב) אין נפקא מינה אם יהודי שמכוחו נתבעת זכות לפי סעיף קטן (א) עודו בחיים או לאו ואם עלה ארצה או לאו.
(ג) הסייגים והתנאים הקבועים לגבי יהודי או עולה בחוק זה או על פיו או בחיקוקים כאמור בסעיף קטן (א), יחולו גם על מי שתובע זכות לפי סעיף קטן (א)."