דן רנט-א-קאר נ' אדינוגייב ואח'

ב"כ התובעת: עו"ד גיא דרור

ב"כ הנתבעים: עו"ד פרי

פסק דין

תאונת דרכים שארעה 5/7/08 בדרך עפר. הנהג ברכב התובעת שהוא רכב פרטי (רנו מגאן) נסע בדרך העפר במהירות איטית. נתבע 1 שנהג ברכב שטח עקף אותו. במהלך העקיפה אירעה התנגשות בין הרכבים. כל אחד מן הנהגים טוען כי הנהג האחר סטה לנתיבו וגרם לתאונה.

בחנתי את הראיות שבתיק ומצאתי כי גרסת נהג התובעת סבירה ואמינה יותר מגרסת הנתבע. עדותו נשמעה רציפה ואמינה יותר; אין לו אינטרס בתביעה; מאפייני הנזק מצביעים על "משיכת" הפגוש הקדמי כלפי חוץ – דבר המתיישב טוב יותר עם תאונה בעקיפה ולא עם פגיעה שלו ברכב השני; הודעתו לתובעת יום לאחר האירוע תואמת את עדותו בבית-המשפט; ולא סביר בעיני שהסיט את רכבו בזמן שהנתבע היה לפניו ובתוך שדה הראיה שלו. במקביל אציין כי לא נגרם נזק לרכב הנתבע אף שהיינו מצפים למצוא נזק שכזה אם רכב התובעת היה פוגע בו במהלך נסיעה. נתתי דעתי, כמובן, לתמונות שצילם הנתבע. לטעמי אין בתמונות אלו כדי לתמוך בגרסתו, הן צולמו כשהרחבים רחוקים זה מזה וקשה ללמוד מהן על נסיבות התאונה, ואף שדרך אינה צרה מאוד (כטענת נהג התובעת) קשה להגדירה כרחבה. מסקנתי מכל אלו היא, כאמור, שסביר יותר שהתאונה התרחשה בעת שהנתבע עקף את רכב התובעת ובמהלך חזרתו לנתיב פגע בו עם קצהו האחורי.

אני מקבל אפוא את התביעה, אולם הואיל ומדובר בחברת ליסינג אני מפחית סך של 15% מן הנזק הנתבע. כמו כן אינני מקבל את התביעה בגין ימי השבתה שלא הוכחה. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 9,769 ₪ צמוד מיום 27/7/08 ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת אגרה ששולמה, שכ"ט עו"ד בשיעור 10% + מע"מ כדין, ושכר העד מטעם התובעת בסך 350 ₪.

ניתן היום, י"א תמוז תש"ע, 23 יוני 2010, בהעדר הצדדים.