פסק דין
1.עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה בתאריך ה- 7.12.2009. לטענת התובעת, רכב מסוג מאזדה 3 שבבעלותה בו נהג מר אהוד נתן, נפגע על ידי הנתבעת בחלקו האחורי. על כן, עתרה התובעת להטבת נזקיה בגין הפגיעה ברכב בהתאם להערכת שמאי בסך 2,260 ₪ בתוספת שכר טרחת השמאי והפרשי הצמדה וריבית. סכום התביעה הועמד על סך 2,614 ₪.
2.הנתבעת התגוננה בטענה עיקרית, על פיה מעולם לא פגעה ברכבה של התובעת ולא נטלה כל חלק באירוע התאונתי.
3.בפתח הדיון שנערך לפניי, עתרה התובעת לתיקון כתב תביעתה, במובן זה שבמקום תאריך תאונה ביום 4.12.09 יירשם התאריך הנכון - 7.12.09. לאחר דיון שנערך במעמד הצדדים שכלל גם הצהרה מצד נהג התובעת, הונחה דעתי שאכן מדובר בטעות ברישום מועד התאונה, טעות עליה ידעה גם הנתבעת לנוכח התדיינות קודמת בין הצדדים, במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב (ת.ק. 10623-01-10). כבר באותו דיון אשר התנהל בין נהג התובעת לבין הנתבעת הוברר שמועד התאונה, אליבא נהג התובעת הוא 7.12.09. משנוכחתי שאין מדובר בטענה מפתיעה, התרתי את התיקון וחייבתי את התובעת בהוצאות.
4.הנתבעת לא התייצבה לדיון שנערך לפניי, הגם שעל פי הודעת היחידה המשפטית (מנ"ת) הודע לצדדים שהתביעה קבועה לדיון, אליו נדרשו להתייצב הנהגים המעורבים. ב"כ הנתבעת לא עתר לדחיית מועד הדיון והכריז "אלו עדיי".
5.בנסיבות אלה, נשמעה לפניי עדותו של נהג התובעת מר אהוד נתן. כן הוגש בהסכמה פרוטוקול הדיון מבית המשפט לתביעות קטנות.
דיון והכרעה:
6.נהג התובעת, מר נתן, העיד לפניי ותיאר את אופן התרחשות התאונה. לגרסתו, הוא נסע מצומת בית דגן לכיוון כביש 4 ואז נפגע על ידי רכב הנתבעת. מר נתן העיד לפניי שמדובר בתאונה שהתרחשה בתנאי עומס בכביש, כאשר מזג האוויר היה גשום ביותר.
7.לגרסתו, הוא זיהה בבירור את הנתבעת, כמי שפגעה ברכב בו נהג. כך, הנתבעת לא הסכימה לרדת מרכבה, גידפה אותו, והמשיכה לדרכה [פרו' עמ' 3, ש' 26-27]. מר נתן הסביר שזיהה את הנתבעת באופן וודאי גם בהליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות: "זו הייתה אותה נהגת, אני זיהיתי אותה, בהחלט כן" [פרו' עמ' 4, ש' 32]. מר נתן שלל כל אפשרות שהתרחשה תאונה אחרת במועדים אחרים.
8.כאמור, הנתבעת לא התייצבה לדיון וגרסתה לא נשמעה. יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, בחנתי את האפשרות שהועלתה בכתב הגנתה, על פיה היא לא הייתה מעורבת כלל בתאונה. לאחר ששקלתי את טענת הנתבעת, אני רואה לנכון לדחות אותה מעיקרי הטעמים כדלקמן:
א.התרשמתי לחיוב מעדותו של מר נתן. אני רואה בה עדות מהימנה ביותר שיש לייחס לה משקל רב. עדותו של מר נתן הייתה עקבית וברורה. מר נתן תיאר את התאונה באופן מדויק ועדותו חוזקה במסמכים שהציג: אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה מתאריך 8.12.09, מסמכים רפואיים מקופת חולים מאוחדת אשר הופקו במועד התאונה, בסמוך לאחר התרחשותה [נ/1 והנספחים שצורפו לו].
ב.מר נתן העיד לפניי שזיהה את הנתבעת באופן וודאי, הן בעקבות הדין ודברים שניהל עמה מיד לאחר התאונה והן בהמשך לדיון שנערך בבית המשפט לתביעות קטנות. מר נתן גם העיד לפניי שהרכב בו נהגה הנתבעת היה רכב "אמריקאי גדול", אשר מר נתן הגדיר אותו כרכב ייחודי [פרו' עמ' 4, ש' 21-23].
ג.התמונות שצורפו לכתב התביעה מחזקות את גרסתו של מר נתן בדבר פגיעה במוקד האחורי ברכב התובעת. נתונים דומים עולים גם מחוות דעת השמאי המלמדת על פגיעה במוקד האחורי של רכב התובעת.
9.סיכומו של דבר - אני קובע שאירוע התאונה מיום 7.12.09, בו ניזוק רכב התובעת, אירע כתוצאה מהתרשלותה הבלעדית של הנתבעת, אשר לא שמרה על מרחק מרכב התובעת שנסע לפניה וכתוצאה מכך נגרמה התאונה וניזוק רכב התובעת.
10.לעניין הנזק - צורפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי רכב ערוכה על ידי שמאי הרכב מר אלטשילר ומר דרומר. ב"כ הנתבעת טען שהשמאים לא התייצבו לחקירה נגדית ועל כן יש להתעלם מחוות דעתם.
אינני מקבל טענה זו.
על פי תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, מקום בו בעל דין מבקש לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, עליו להודיע על כך מראש לבית המשפט ולצדדים [וכן ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהודרה עשירית) בעמ' 242]. בעניננו, ב"כ הנתבעת לא ביקש לחקור מראש את השמאים שערכו את חוות הדעת ועל כן אינו יכול להישמע בטענה שהשמאים לא התייצבו לחקירה על חוות דעתם.
11.עיינתי בחוות הדעת. חוות הדעת הולמת את תיאור התאונה מבחינת הפגיעה במוקד האחורי ברכב התובעת. העבודות וחלקי החילוף שאושרו על ידי שמאי הרכב מתיישבים עם הפגיעות ברכב התובעת. בחוות הדעת אף גולמה הנחה כללית בשווי 20% אשר ניתנת לתובעת כבעלת ציי רכב. על כן, אני מוצא את חוות הדעת סבירה ומשקפת את הנזקים התאונתיים שנגרמו לרכב התובעת.
12.משכך, אני קובע שכתוצאה מהתאונה נגרם לרכב התובעת נזק כמפורט בחוות דעת השמאי בסך 2,260 ₪. לסכום זה יש להוסיף את שכר טרחת השמאי בסך 250 ₪ (צורף חשבון שכר טרחה התואם רכיב זה בניכוי מע"מ). על כן, אני מקבל את טענת התובעת לעניין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.
13.לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות.