דן הלל נ' חברת מעלה הדר בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה מטעם המבקשת להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בסך של 150,000 ש"ח או לחילופין בכל סכום שיראה לבית הדין לנכון. כן במידה והסכום שבית הדין יקבע לא יופקד, להורות על דחיית התובענה.

2.המבקשת מנמקת את בקשתה בכך שהמשיבה לא שילמה לה את ההוצאות בסך 5000 ₪, שנפסקו לה במסגרת קבלת בקשתה לגילוי מסמכים. עוד טוענת המבקשת כי מצבו הכלכלי של המשיב בכי רע ומשכך קיים חשש כי המשיב לא יפרע את חיוביו, נוכח מצבו אל מול נושים אחרים. כן טוענת המבקשת כי למשיב יש מניות במבקשת, ולכן היא לא פעם מוצאת עצמה מעורבת בהליכם המתנהלים כנגד המשיב, על לא עוול בכפה והיא נאלצת להתגונן כנגד נושי המשיב, הגם שאינה חבה דבר למי מהם. לטענת המבקשת יש לה טענות הגנה טובות כנגד תביעתו של המשיב והינה חוששת שלא תוכל לגבות את הוצאותיה מהמשיב, בכל הנוגע לניהול התביעה דנן.

3. המשיב הגיש תגובה לבקשה הנדונה. לטענתו, דרישת המבקשת להטלת ערובה בסך 150,000 ₪ הינה דרישה חסרת תום לב, שבאה לסכל את ניהול תביעתו. לטענת המשיב ההליכים האחרים שמתקיימים אינם קשורים לתביעה דנן. עוד טוען המשיב כי אין זה דרכו של בית הדין לחייב תובע בהפקדת ערובה, שעה שיש בכך כדי להכביד על מימוש זכויותיו. לטענת המשיב תביעתו אינה מופרכת, הא ראיה שאף לא נטען כך ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה. מעבר לאמור, המשיב טוען כי סכום הערובה המבוקש מופרך ומבוקש ללא הסבר וכי המשיב לא יעמוד בהפקדת ערובה בסכום המבוקש. המבקשת הגישה תגובה לתגובת המשיב וחידדה כי המשיב לא נתן כל הסבר, בנוגע לאי תשלום ההוצאות, נשוא הבקשה.

המסגרת המשפטית

4.בית הדין הארצי דן בסוגיה זו של אי תשלום הוצאות משפט בהקשר של בקשה לערובה להוצאות והרחיב עליה בע"ע 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ (מיום 22.6.2004); בבש"א 1394/04 גביש שלטים בע"מ ואח' נ' נעמה כץ (מיום 12.9.2004) ובע"ע 392/08 בש"א 465/08, מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' מוסא גהלין (מיום 28.11.2008) והחלטה זו מתבססת, בין היתר, על הלכות אלו.

5. נפסק כבר כי ככלל, אין מקום לחייב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהיעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה. כן נפסק כי:

"אין זו דרכו של בית הדין לעבודה לחייב תובע במתן 'ערובה' ועל ידי כך להכביד על מימוש זכויות".נ

ראה: דב"ע לג/ 31 - 3 יוסף סבתי סבאח ואח' נ' ג' פרץ בן גיאת ואח', פד"ע ד' 309, 310.ב

6.גם כאשר מתקיימים נימוקים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בין זכות הגישה של המבקש לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו.

7.בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אחד הנימוקים לחיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. ראה: דב"ע נו/142 - 3 חסון נ' קאסם סאמרי ואח', עבודה ארצי כט(2) 199, סעיף 7 לפסק הדין; דב"ע נה/218 - 3 עלי איוב אל הדיה נ' שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, סעיף 11 לפסק הדין; דב"ע נה/94 - 3 חסן עבד אלרחמן ואח' נ' רבינטרס בע"מ, פד"ע כ"ח 221, סעיף7(ב) לפסק הדין; בש"א 1442/02 אירון ייצור בטחוני (1989) בע"מ ואח' נ' משה גלס, עבודה ארצי לג(7) 33; בש"א 199/05 אלכסנדר אלקין ואח' נ' חיימובה גולנרה (לא פורסם, מיום 7.3.2005).

8. בע"ע 392/08 בש"א 465/08, מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' מוסא גהלין (מיום 28.11.2008) הדגישה כב' השופטת גליקסמן את השוני בין התניית המשך התדיינות בהליך בתשלום הוצאות, לבין הטלת חובה על בעל דין להפקיד ערובה, וקביעתה רלוונטית לעניינו, כמצוטט:

"... קיים שוני מהותי בין התניית המשך ההתדיינות בהליך או קיום הדיון בערעור בתשלום הוצאות שנפסקו בעבר או בביצוע החיובים שהוטלו בפסק הדין, לבין הטלת חובה על בעל דין להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד בערעור. חיוב בעל דין בהפקדת ערובה אינו מהווה אכיפה של חיוב בהוצאות שהוטל על המערער בעבר, אלא הוא צופה פני עתיד. תכליתו של חיוב בהפקדת ערובה הוא למנוע מצב בו המשיב בערעור, אשר זכה בדין או השלים עם פסק דינה של הערכאה הראשונה, ייגרר להתדיינות נוספת, כאשר התנהלות המערער - אי תשלום הוצאות שנפסקו לחובתו - מעידה על כך כי קיים סיכון ממשי כי המשיב לא יוכל לגבות את ההוצאות שייפסקו לזכותו בהתדיינות הנוספת. מצב זה על בית הדין למנוע, באמצעות חיובו של המערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור".

9.הלכה פסוקה היא בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במתינות, ובהתחשב בגובה ההוצאות שנפסקו. ר' בש"א 1349/04, גביש שלטים בע"מ – כץ, פד"ע מ 865.

מן הכלל אל הפרט:

10.ביום 5.10.11 הושתו על המשיב תשלום הוצאות שכ"ט עו"ד לטובת המבקשת, בסך של 5000 ₪ וזאת בגין בקשה לגילוי מסמכים שהתקבלה בתיק זה.

11.עיון בתגובה שהוגשה על ידי המשיב מעלה כי המשיב לא הכחיש את טענת המבקשת, לפיה הוא לא פרע את סכום ההוצאות שהושתו עליו בסך של 5,000 ₪. המשיב בחר שלא להתייחס כלל בתגובתו לסוגייה זו, שהינה מהותית ביותר, נוכח בקשת המבקשת.

12.המבקשת עתרה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה בסך של 150,000 ש"ח. אין מקום להיעתר לדרישה זו. ראשית, בקביעת שיעור הערובה, יש למזער את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות. קביעת שיעור הערובה בסכום המבוקש על-ידי המבקשת משמעותו המעשית היא, חשש לחסימת המשיב מהתדיינות בתביעתו. יתרה מזאת, מטרת הפקדת הערובה, במקרה דנן , היא להבטיח את תשלום ההוצאות. לכן יש להתאים את שיעור הערובה, לשיעור ההוצאות שנפסקו.

13.לאור האמור, אני מחייבת את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסך של 5,000 ₪ הערובה תופקד לא יאוחר מיום 29.2.12. ככל שלא תופקד הערובה עד למועד האמור, ישקול בית הדין לנהוג על פי תקנה 519 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

14.נוכח הפער בין כימות הערובה שנפסקה אל מול זו שנתבקשה, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות, בבקשה זו.