דמ"ש 19649-06-11 ואח' אורי לוי נ' אבי מעתוק

בפני תביעותיהם ההדדיות של התובע ושל הנתבע. התובע, שהיה מעסיקו של הנתבע, טוען כי הנתבע נטש את מקום עבודתו ללא כל הודעה מוקדמת, ואילו הנתבע בתביעתו הנפרדת טוען כי פוטר ללא כל התראה ונשללו ממנו זכויותיו. הדיון בשתי התובענות אוחד בתיק זה,[1] ומטעמי נוחות, יכונו הצדדים להלן "התובע" - מר אורי לוי; ו"הנתבע" - מר אבי מעתוק.

רקע וטענות הצדדים

1. הנתבע עבד במוסך שבבעלות התובע מיום 1.4.09 ועד ליום 1.5.11. הצדדים חלקו בשאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע, האם הנתבע נטש את עבודתו כטענת התובע, או שמא הנתבע פוטר ע"י התובע, כטענת הנתבע.
2. כל אחד מצדדים הגישו לבית הדין תביעה נפרדת והתיקים אוחדו ב.
3. להלן גרסת התובע להשתלשלות העניינים: הנתבע עבד במוסך של התובע זכה ליחס הוגן ולתשלום מלוא זכויותיו. בסמוך לפני סיום עבודתו, שמע התובע שמועות לפיהן הנתבע מחפש עבודה אחרת. בתחילת בחודש מאי 2011 לא הופיע הנתבע לעבודתו. התובע ניסה ליצור עמו קשר וכך נודע לו כי הנתבע החל לעבוד במוסך אחר. בנסיבות אלה, טוען התובע, כי על הנתבע לשלם לו דמי הודעה מוקדמת בסך 6,500 ₪.
4. להלן גרסת הנתבע להשתלשלות העניינים: לטענת הנתבע הוא עבד במוסכו של התובע כחשמלאי רכב. הנתבע עבד בהיקף משרה מלא של 9 שעות ליום עבודה בימים א-ה ו- 6 שעות עבודה ביום שישי בשכר חודשי של 5,500 ₪ נטו ובחודשים האחרונים בשכר של חודשי של 6,500 ₪ נטו. התובע פיטר את הנתבע בפתאומיות, ללא הודעה מוקדמת, ללא שימוע ובנימוק כי הוא "אינו רווחי". לפיכך על התובע לשלם לנתבע הפרשי שכר עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת.

להלן אפנה לבחון את גרסאות הצדדים ואת הסעדים להם הם זכאים, בהתאם.

דיון והכרעה

5. התובע מסר בתצהירו "ביום 6.5.11 לא התייצב אבי מעתוק לעבודתו בשעה היעודה... ניסיתי ליצור עימו קשר על מנת לברר מה הוא פשר האיחור לעבודה ואז נתבשרתי להפתעתי כי אבי מעתוק החל לעבוד בשירות מעסיק אחר".^[2]
6. מנגד, מסר הנתבע בתצהירו "ביום 2.5.11 הגעתי לעבודתי כרגיל, באופן מפתיע וללא כל הודעה מראש הודיע לי אורי שאני מפוטר מידית מאחר ואיני רווחי".^[3]
7. עסקינן בשתי גרסאות סותרות ומנוגדות ומשלא הובאו בפני עדויות נוספות מלבד הצדדים הרי שלמעשה ניתן לומר כי המחלוקת הינה מסוג 'מילה נגד מילה'. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות בתיק נחה דעתי כי יש לקבל את גרסתו של הנתבע וזאת מהטעמים שאפרט להלן:

א.      גרסתו של התובע לא הייתה אחידה בכמה עניינים, בקדם המשפט טען התובע כי הנתבע השתכר בשכר מינימום: "הסיכום שלי איתו היה שהוא עובד בשכר מינימום",[4] אך בדיון העיקרי, הסכים כי שכרו של התובע עמד על 5,500 ₪.[5]

ב.      לדברי התובע, הוא שמע שמועות מעובדים אחרים על כך שהנתבע נטש כי מצא מקום עבודה חלופי, אך לא מצא לנכון להביא מי מעובדיו שיתמכו בגרסתו, הגם שהינו בעל המוסך ובאפשרותו היה לעשות כן, יתר מכן התובע אף לא לציין את שמם של אותם עובדים.

ג.        בחקירתו הנגדית, נשאל התובע מדוע לא פרט ממי נתבשר בשיחה הטלפונית שיזם לדבריו אל הנתבע כי התובע החל לעבוד במקום אחר, והשיב על "התצהיר נעשה תקופת זמן לאחר שהאירועים קרו ולא זכרתי כנראה מפי מי שמעתי את הדברים".

ד.     אלא שבסיכומיו נזכר התובע במתרחש וטען לראשונה במפורש, כי "בשיחת הטלפון הודה הנתבע כי עזב לבלי שוב וכי מצא עבודה במקום אחר".[6] נוסף לכך גם בעניין יום עזיבת הנתבע מסר התובע שני תאריכים שונים, בסעיף אחד כתב שהנתבע עבד עד ליום 1.5.11 ובסעיף אחר כתב כי ביום 6.5.11 לא הגיע הנתבע לעבודה.[7] כאשר נתבקש התובע בחקירתו לציין את התאריך המדויק השיב "האמת שאני לא זוכר את התאריך שהוא עזב".[8]