דמרי נ' עדרי ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה לפינוי מושכר על פי תקנה 215ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.אין מחלוקת כי נחתם חוזה אחרון בין התובע לנתבעים ביום 1.7.08 (להלן: "החוזה") להשכרת הדירה של התובע לנתבעים, ואשר נמצאת בנוה עובד 34, פורייה (להלן: "הדירה" או "המושכר"), לתקופה מיום 1.7.08 עד יום 31.6.09 (צריך להיות 30.6.09).

3.אין מחלוקת כי הנתבעים חתמו לתובע על אישור, נספח ב' לכתב התביעה, בו הם מתחייבים לפנות את הדירה עד יום 1.7.09, ושם ציינו כי אין הם מתכוונים להפר את תנאי החוזה. אין עוד מחלוקת כי הנתבעים לא מצאו דיור חלופי במועד, ביקשו מהתובע להישאר בדירה לחודש נוסף, והתובע הסכים להשאירם בדירה עד 1.8.09, אך הנתבעים לא פינו את הדירה עד אז.

4.אין מחלוקת כי התובע שלח לנתבעים מכתב רשום עם אישור מסירה בסוף חודש 8/09, בו הוא דרש כי הם יפנו את הדירה מיידית, ואין מחלוקת כי הנתבעים לא פינו את הדירה עד היום ללא שהוארך החוזה האחרון, ובלי שנחתם איתם חוזה חדש.

5.ביום 12.7.11 התקיים דיון בפניי בו נשמעו עדויות הצדדים וסיכומיהם.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וסיכומיהם, וכן לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, שוכנעתי כי יש להיעתר לתביעה.

7.הנתבעים לא הראו כל הגנה ממשית מפני התביעה, ולא הוכיחו כל הצדקה או זכות להישאר בדירה. התובע אינו מעוניין יותר להשכיר להם את הדירה, הוא מעוניין בפינויים המיידי, לא חודש החוזה איתם, ולא סוכם איתם כי יישארו בדירה, לפיכך הם שוהים בדירה עד היום ללא כל זכות.

8.באשר לויכוח הכספי ביניהם, אם שילמו או לא שילמו את מלוא דמי השכירות, מחלוקת זו תידון במסגרת המתאימה. אומנם התובע התייחס למחלוקת זו בדיון בפניי, וכן בכתב התביעה, אך היות ומדובר בתביעה על פי תקנה 215ז לתקנות, הרי הסעד היחיד אותו יוכל התובע לקבל במסגרת תביעה כגון דא הוא סעד הפינוי לפי תקנה 215ז(ב) לתקנות, ויהיה הוא רשאי להגיש תביעה נוספת על יתר הסעדים ללא רשות בית המשפט על פי אותה תקנה.

9.יחד עם זאת, אין מחלוקת כי הנתבעים נותרו חייבים לתובע על תקופה מהעבר הפרש של כ- 3,000 ₪ או 4,000 ₪ כפי שהנתבעים הודו בפניי, וכן הודו הם כי לא שילמו את דמי השכירות בתקופה שלאחר הגשת תביעה זו בחודשים האחרונים, כי כעסו על התובע. אין עוד מחלוקת כי הנתבעים פיגרו בתשלום החוב לחברת החשמל עקב קשיים כלכליים לטענתם. נימוקים אלו מהווים נימוקים נוספים התומכים עוד יותר בזכותו של התובע לפנותם מהדירה, אף אם היה ביניהם חוזה שכירות תקף (מה שאין במקרה דנן).

10.טענתם של הנתבעים כי התובע הוא שחיבל בניסיונותיהם למצוא דיור חלופי היא טענה בעלמא שלא הוכחה, ולא הובאו לעדות המשכירים הנוספים הפוטנציאליים להוכיח את טענת הנתבעים כי התובע הוא שהכשיל את מעברם לדירה אחרת כנטען.

11.התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אני מקבלת את תביעת הפינוי, ומורה לנתבעים לפנות את הדירה עד יום 10.10.11, ולמוסרה בחזרה לתובע כשהיא פנויה מכל אדם או חפץ. במידה והנתבעים לא יפנו את הדירה עד אז יהיה רשאי התובע לפנותם בעצמו מהדירה בסיוע משטרתי ככל שיהא צורך בכך, על חשבון הנתבעים.

12.הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך 650 ₪.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.