די אייץ' אל (ישראל) בע"מ נ' מ.א. עסלי - שיווק מצרכים ומסחר בע"מ

החלטה

זו התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, אשר הוגשה במועד.

התובעת הינה חברה מאוגדת בישראל כחוק, העוסקת במתן שירותים בתחום שילוח מטענים בארץ ובעולם.

הנתבעת מציינת, כי אכן הייתה התקשרות חוזית בינה לבין התובעת, לצורך קבלת שירותיה. לשם כך, חתמה על הסכם עם המשיבה.

במהלך שנת 2004 ביצעה מספר מצומצם של משלוחים. לאחר מכן לא הזמינה דבר באמצעות המשיבה.

הנתבעת מציינת, כי מעולם לא הוסבר לה, כי אם אחר זולתה ישתמש במספר (קוד) שלה, אשר ניתן לה עובר להתקשרות עם המשיבה, יהא עליה לשלם את הסכום המתחייב.

לטענת הנתבעת, בתקופה שבין יולי לאוגוסט, בשנת 2009, [מועד החיוב נשוא התביעה] לא הזמינה דבר מהתובעת.

שירותים ומשלוחים שבגינם נתבעת היא, בוצעו ע"י אחר זולתה, ד"ר ראאד שוכרי, מקלאנסווה.

הנתבעת מציינת, כי מדובר במשלוחי גוביינא ולצורך חיובה, הייתה צריכה להתקבל הסכמתה המפורשת לכך. משלא פנתה התובעת לנתבעת לקבל הסכמתה , אין היא יכולה לחייב את הנתבעת בתשלום כלשהוא.

הנתבעת טוענת, כי השימוש בקוד הלקוח שלה נעשה שלא כדין, כי התובעת היא זו שמסרה הקוד לצד ג' ללא ידיעתה / הסכמתה, וכי מיד לאחר קבלת דרישת התשלום בגין משלוחי הגוביינא, הבהירה הנתבעת באמצעות מנהלה, מר סעיד עסלי, כי אין היא רואה חובה לשאת בתשלומים וכי על התובעת לבטל חיוב זה ולדרוש תשלום החוב, זה ממי שביקש לשלוח אותם.

בנוסף לכך, מציינת המבקשת, כי היה נתק בן כ-5 שנים, מיום חתימתה על ההסכם, ובכך הלכה למעשה – תמה ההתקשרות החוזית בין הצדדים.

הנתבעת מציינת, כי בהתאם למידע שמסר לה פקיד התובעת, מסר צד ג' (ד"ר ראאד שוכרי הנ"ל) פרטיו של כרטיס אשראי שלו, לתשלום החוב, אולם העסקה (עסקת האשראי) בוטלה, בלא כל הסבר, כעולה מ"כרטסת" שצורפה לתביעה.

הנתבעת מכחישה את גובה הסכומים הנקובים בחשבוניות, כאשר סכום שתי החשבוניות הינו על הסך 2,260 ₪ ולא הסכום הנקוב במכתב הדרישה של התובעת. סכום התביעה עומד על סך 4,740 ₪.

ביום 29/11/10 התקיים דיון במעמד הצדדים. מהחקירה הנגדית עולה, כי המבקש, מר עסלי סעיד, הינו אחד ממנהלי הנתבעת. לטענתו, מעולם לא נתן למישהו את קוד הנתבעת אצל המשיבה, לאף אדם, וכי השתמש בו פעם אחת בשנת 2004, ומאז לא יסף.

עוד עולה מהחקירה, כי המבקש מעולם לא עבד עם ד"ר ראאד שוכרי, עוד נשאל האם הסכים לקבל את המשלוח ובתשובתו ציין "כן", וכי עודו מקבל משלוחים מחו"ל.

בחקירה החוזרת ציין המבקש, שהסכים לקבל את המשלוחים ששלח לו שוכרי, באמצעות המשיבה, אך אינו יודע מי שילם עלות המשלוח.

ב"כ המבקש סיכם, כי אין כל אישור לידיעת המבקשת אודות המשלוחים נשוא התביעה. המבקשת קיבלה חלק מהמשלוחים במשרדיה, מבלי שיוסבר לה, כי היא חייבת לשאת בתשלום.

המבקשת בתצהירה טענה שמעולם לא מסרה את קוד הלקוח שלה לאף אדם, וכי התשלום בוצע באמצעות כרטיס אשראי של צד ג' כאשר לאחר מכן, העסקה בוטלה, לא ידועה הסיבה, דבר המצביע על כך, שהחייב בתשלום הינו צד ג', ולא המבקשת עצמה.

המבקשת מסכמת וקובעת, כי ההסכם משנת 2004 היה אך ורק למשך שנה, לא מעבר לה.

כל טענה שהחיוב נובע מהסכם זה אינה נכונה. עוד מוסיף ב"כ המבקשת, כי מכל החשבוניות ותעודות המשלוח, ניתן לראות, כי השמות שקיבלו את הסחורות אינם מנהלי החברה או מורשה מטעמיה.