דינו של בנק כחייב בתיק הוצאה לפועל כדינו של כל חייב אחר

כללי

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 12.11.14 של רשם ההוצאה לפועל (מר עמית גולן) בתיק הוצאה לפועל מספר 01-70018-14-8 בה הורה למבקש להפקיד 80,000 ₪ במזומן בקופת ההוצאה לפועל כתנאי לעיכוב הליכים, תחת המצאת התחייבות אותה הציע המבקש.

המשיבים מאמצים את החלטת רשם ההוצאה לפועל ואוחזים בה, ומציינים כי בדין קבע הרשם הנכבד כי על המבקש להפקיד סכום כסף במזומן בקופת ההוצאה לפועל כתנאי לעיכוב ההליכים וזאת לאור התנהלותו של המשיב לפיה נמנע מלשלם את התשלומים שנפסקו נגדו לאורך חודשים ואף שנים רבות.

רקע

המשיבים פתחו כנגד המבקש תיק הוצאה לפועל.

ביום 6.11.14 הגיש המבקש בקשה בטענת פרעתי ובקשה לעיכוב הליכים.

לעניין עיכוב ההליכים הורה הרשם הנכבד על עיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל כנגד המשיב "עם ביצוע הפקדת ערובה במזכירות ההוצאה לפועל, סך של 80,000 ₪" (ראו סעיף 4 להחלטה מיום 6.11.14).

תחת הפקדת הסכום שקבע הרשם, הפקיד המבקש, שהוא תאגיד בנקאי, "התחייבות עצמית".

ביום 12.11.14 ניתנה החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפני, לפיה: "יש להפקיד 80,000 ₪ בקופת ההוצל"פ ולא באמצעות המצאת כתב התחייבות".

במסגרת הבקשה שלפני סבור המבקש כי שגה הרשם הנכבד עת קבע כי עיכוב הליכי ההוצאה לפועל מותנה בהפקדה בפועל, וכי ההחלטה השנייה, המורה על הפקדה במזומן, סותרת או משנה את ההחלטה הראשונה שניתנה על ידו ביום 6.11.14, ואף חורגת מסמכותו.

המבקש סבור שלאור הוראות סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 המגדירות את המונח "ערובה" הכוללת גם התחייבות או בטוחה בכל צורה אחרת, הרי על פי הדין והפסיקה ערובה כוללת גם התחייבות עצמית של תאגיד בנקאי ועל הרשם היה להסתפק בכך.