דייגי ואח' נ' סופר פארם ישראל בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובעות בגין פגיעה בכבודן והלבנת פניהן ברבים.

התובעות טוענות כי ביום 26.8.10 פנו לסניף הנתבעת בשכונת נווה זאב בבאר שבע על מנת לרכוש מוצרים ושילמו בקופה. בעת יציאתן רצה אליהן הזבנית וצעקה לעברן להחזיר את מה שגנבו.

התובעת 1 היא מורה והיו במקום הורים של תלמידיה . הזבנית התעקשה כי התובעת 2 גנבה מהנתבעת ודרשה להחזיר את הגניבה.

התובעות חשו השפלה והתבזות והזבנית ביקשה מהן לחזור חזרה לסניף על מנת לערוך בדיקה בגופן, בתיקן ובשקיות.

היו ביניהן חילופי דברים, כאשר התובעת 2 הכחישה כי נגעה בבקבוק בושם שהזבנית טענה כי גנבה.

לבסוף הן שולחו לביתן ולאנשים בסביבה נוצר הרושם שהתובעות הן גנבות.

התובעת 1 חזרה לסניף אחרי חצי שעה כדי לפגוש את המנהלת והזבנית הודיעה לה שהבושם האבוד נמצא.

הנתבעת הסכימה לפצותם בסכום 1,500 ₪ והן טוענות כי שום הון של בעולם לא יפצה אותן על הפגיעה בשמן הטוב.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה להעדר יריבות בשל העובדה כי החנות מופעלת בידי חברה בשם "טטיאנה פולישצ'וק בע"מ" , ולא ע"י הנתבעת, כך שאין יריבות כלל בין הצדדים.

נוסף על כך טענה הנתבעת לגופו של ענין כי התובעת 2 ביקשה לקבל לידיה בושם יקר במיוחד הנמצא בחנות, ואחת מהדיילות שהיא עובדת חיצונית ולא עובדת של הנתבעת לא אישרה לה להחזיק את הבושם בעצמה כחלק ממדיניות של חברת הקוסמטיקה.

התובעת 2 נפגעה מכך וגרמה מהומה, כך שהדיילת נאלצה להעביר לה את הבושם והיא המשיכה יחד עם התובעת 1 להסתובב בחנות.

הקופאית שהיתה עדה לכל ההתרחשות שאלה בעת יציאתן היכן הניחו את הבושם והשתיים התעלמו ממנה למרות הקופאית חזרה על השאלה מספר פעמים.

הקופאית עשתה סריקה ולא מצאה את הבושם מעולם לא בסמוך ליציאתן ולא מחצית השעה לאחר מכן, כפי שנטען.

בכתב ההגנה הוכחש כי הקופאית השתמשה במילה גנבת, נהפוך הוא התובעות הן שהקימו מהומה ועלבו בקופאית שהתנהגה באיפוק ובנימוס. התובעת 1 התעקשה לשוחח עם מנהלת החנות ואכן איפשרו לה לשוחח איתה טלפונית מאחר ולא היתה בחנות.

לפנים משורת הדין הוצע להן סכום הוגן של 1,500 ₪ והן סירבו.

התובעת 2 העידה בפני וחזרה על הנטען בכתב התביעה.

התובעת ביקשה להגיש כחלק מהמוצגים את נספח ד' שהוא עדות של אדם שהיה נוכח במקום, אולם הוסבר לה כי לא ניתן לקבל עדויות בכתב, והתובעת 2 ויתרה על העדת עדים נוספים.

מטעם הנתבעת העידה הגב' ולריה דנינזון, שהיא עובדת של הנתבעת וטענה כי התובעת 2 ביקשה לראות בושם מסוים ודיילת של חברת הקוסמטיקה, שאינה עובדת של הנתבעת לא איפשרה לנתבעת 2 להחזיק בעצמה את הבושם והנתבעת 2 התרעמה על כך.

בעת שהגיעו לקופה הנתבעת 2 שאלה אותן בנימוס אם הן קונות את הבושם והן ענו לה שלא והתעלמו משאלתה איפה הניחו את הבושם. היא עשתה סיבוב בחנות ולא מצאה את הבושם, ויצאה אליהן וביקשה בנימוס לחזור ולהראות היכן הניחו אותו.