דיאמנט נ' טוראן ואח'

החלטה

בקשת עיכוב ביצוע

1. תביעת המשיב בבימ"ש קמא הייתה לשכ"ט עו"ד בגין שירותים מקצועיים שהעניק למבקשת 1 בקשר לנכס מקרקעין שבבעלותה. בימ"ש קמא סבר כי המשיב זכאי לשכר ראוי וחייב את המערערת לשלם לו סך של 534,306 ₪ בתוספת מע"מ, בהחזר האגרה הראשונה ובהוצאות משפט, אך דחה את התביעה נגד המבקשות 2-3.

2. המבקשת עותרת לעיכוב ביצוע. לטענתה, סיכויי הערעור טובים, וקבלתו עשויה להקטין את סכום החוב למשיב בסך של 200,000 ₪, בשל ניכוי היטל השבחה שלא בוצע על-ידי בית משפט קמא, ובסך של 160,000 ₪, בשל כספים שקיבל המשיב מהוועדה המקומית אשר לטענת המבקשת, הינם בגדר "שכר ראוי" למשיב.

כמו כן טענה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, בין היתר, מהטעם ש"עתה נאלצת המבקשת לממש נכס לצורך תשלום פסק הדין, מה שיוביל להפסד של 20% מערך הנכס לאור הצורך במימוש מהיר...". כן עותרת המבקשת להורות על צמצום העיקולים שהטיל בית משפט קמא לגובה יתרת פסק הדין שטרם שולמה.

3. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשת לא הוכיחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, אף לא תמכה בקשתה בתצהיר. לעניין סיכויי הערעור נטען כי הגיש ערעור שכנגד, שאם יתקבל, יהיה זכאי למלוא הסכום שתבע בבית משפט קמא – 2,499,999 ₪. המשיב הבהיר כי אינו מסכים לצמצום סכום העיקול בסכום ששולם על-ידי המבקשת.

4. מדובר בפסק דין כספי, והכלל הוא כי בית המשפט לא יורה על עיכובו אלא במקרים חריגים שהמקרה דנן אינו נמנה עליהם.

על מבקש עיכוב ביצוע פסק דין להניח לפני בית המשפט תשתית מתאימה ממנה ניתן יהיה להסיק כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, או לא יוכל להיפרע מהמשיב במידה ויתקבל הערעור. המבקשת לא זו בלבד שלא צרפה לבקשתה תצהיר או אסמכתא אחרת לתמוך בטענותיה העובדתיות, אלא אף אינה טוענת כי לא תוכל להיפרע מהמשיב. כל שנטען על ידה הוא כי בשל מימוש הנכס לצורך תשלום פסק הדין קמא, ייגרם לה הפסד ממוני.

הבקשה לעיכוב נדחית אפוא. עם זאת, ככל ששולמו תשלומים ע"ח פסק הדין, יש לצמצם את העיקול ולהפחיתו ליתרת החוב.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.