אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית תביעת מטפלת לקיום צוואת קשישה בגין השפעה בלתי הוגנת

דחיית תביעת מטפלת לקיום צוואת קשישה בגין השפעה בלתי הוגנת

תאריך פרסום : 24/09/2009 | גרסת הדפסה
ת"ע
בית משפט לעניני משפחה נצרת
163-01
14/09/2009
בפני השופט:
סארי ג'יוסי

- נגד -
התובע:
ז'א.
עו"ד י. רובין
הנתבע:
מ.ס'
עו"ד ש' גליק
פסק-דין

פתח דבר :

1.         המנוחה מ'.מ'ז"ל (להלן: " המנוחה"), נולדה בשנת 1910 ונפטרה ביום 14/10/2000. המנוחה, חשוכת ילדים, היתה אלמנה ביום מותה והתגוררה עד לשנת 1997 ב ___.

בשנתיים האחרונות לחייה, שהתה המנוחה בבית אבות שבקיבוץ ____.

ביום 10.02.1995 ובהיותה כבת 85 שנים, ערכה המנוחה צוואה בעדים (להלן: " הצוואה"). את נכס העיזבון העיקרי והמשמעותי-בית מגוריה לרבות הנחלה-משק ומגרש שצורף להם שב ____ (המשק נמכר בשנת 1994 עוד בחייה של המנוחה) , ביקשה המנוחה להנחיל לתובעת אשר טיפלה בה החל משנת 1993, ואילו את זכויותיה הכספיות בחשבונות בנקים, מתוכם בלבד ציוותה לסלק את כל חובותיה, הנחילה לקרובי משפחה ואחרים באופן הבא:

-           לד"ר א'.ל' ורעייתו, קרובי משפחתה שהתגוררו בחיפה, סך של 25,000 ש"ח.

-           לשכנתה ב____, ר'.ש', סך של 30,000 ש"ח. בהתייחסה ליורשת זו, כותבת המנוחה בצוואתה: "ל-ר'.ש' ......,אשר סייעה לי רבות, עוזרת לי ומקדישה לי מזמנה מאז התאלמנותי , אני מצווה 30,000 ש"ח".

-           למשרד הבטחון-קרן לב"י סך של 30,000 ש"ח.

-           מותר הכספים לס'.מ.; היא הנתבעת, אישה חירשת - אילמת, אחייניתה של המנוחה, ובתו של המנוח א'.ג'. ז"ל אשר הלך לבית עולמו בשנת 1994.

ההליכים המשפטיים החלו עת הגישה התובעת לרשם לענייני ירושה בנצרת, בקשה להוכחת הצוואה על דרך הגשת העתק צילומי הימנה והבקשה הועברה לבית משפט זה. הנתבעת התנגדה לבקשה ובית המשפט הועיד דיון לשמיעת הוכחות.

בפתח ישיבת ההוכחות הציגה התובעת עותק נוסף של הצוואה, הנחזה כעותק מקורי, ומשכך ביקשה למחוק את הבקשה להוכחת הצוואה . מיד לאחר מכן , הגישה התובעת לרשם לענייני ירושה  בקשה לקיום הצוואה. גם הפעם, התנגדה הנתבעת לבקשה ועל כן זו הועברה לדיון בפני בית משפט זה.

            פסק הדין יעסוק בבקשת הקיום ובהתנגדות.  

2.         בטרם אכנס לעובי הקורה, רואה אני לנכון לפרש, בקצירת האומר, אקדמות מילין באשר למסכת שנפרשה בפני במהלך המשפט. בגדרי שמיעת הראיות, נחשפו בפני עדויות ופרטים שמהם מצטיירת תמונה קשה וחמורה של ניצול והתעמרות בקשישה - היא המנוחה, שכל חטאה היה שהיא נזקקה בערוב ימיה לעזרה וסיוע'

            או אז, ובמהלך מתוכנן היטב, נפלה היא שלא בטובתה ברשתה של התובעת, שארבה לה בפתח, ובכוונה תחילה ותוך הטלת מורא על המנוחה, החלה מבודדת אותה מהסביבה, מהמכרים ומהמשפחה.

            התובעת שהונעה על ידי תאוות הבצע לא בחלה באמצעים, ועוד המנוחה בחיים, היא החלה להשתלט על ממונה ולמשוך ללא מפריע מחשבונותיה לאחר שהיא הביאה לכך שקשרי המנוחה עם העולם החיצוני יינתקו כמעט באופן מלא.

            התובעת הגדילה לעשות  משהיא דאגה שהמנוחה תצווה לה את חלק הארי של נכסיה לאחר מותה, ואת פרי מעשיה אלה מבקשת התובעת לקצור בהליך דנן.

רקע עובדתי :

3.         בשנת 1993 עברה התובעת להתגורר ב____ לאחר ששכרה עם בעלה  דירה השוכנת מול ביתה של המנוחה. לטענת התובעת, מעבר זה לא היה קשור למנוחה. אמנם היא  ידעה קודם מי היא המנוחה וזאת מאמה שהכירה את המנוחה היטב, אך ההיכרות האישית בין התובעת לבין המנוחה החלה מאוחר יותר בלבד ובעקבות מגוריה ב___,  בשכנות עמה. מאידך, טוענת הנתבעת, כי מעבר התובעת למגורים מעפולה ל_____ היה בבחינת מהלך מתוכנן מראש על מנת להתקרב למנוחה ולטפל בה, וזאת בעצת אמה של התובעת שהכירה את המנוחה ועבדה עמה בעבר בבית אבות "____".

מכל מקום, אין חולק כי בשנת 1993  החלה התובעת לעבוד כמטפלת במנוחה. בשנת 1994 נפטר אחיה היחיד של המנוחה -א.ג ז"ל, אביה של הנתבעת. שני הצדדים תמימי דעים כי פטירת האח גרמה למנוחה עצב רב, אולם לטענת הנתבעת, מיד לאחר מכן חלה התדרדרות משמעותית בתפקודה בכלל, וביכולתה להתמצא במקום ובזמן בפרט.

ביום 30/10/94, ולאחר פטירת האח, צרפה המנוחה את התובעת כשותפה שוות ערך בחשבונה שבבנק הפועלים. בנוסף, המנוחה ייפתה את כוחה של התובעת לפעול בחשבון נוסף בבנק הבינלאומי הראשון.

בשנת 1997 לקתה המנוחה באירוע מוחי בהיותה בגפה בביתה. המנוחה נותרה שרועה על רצפת ביתה, במשך שלושה ימים תמימים, כשהיא זקוקה לעזרה מידית. בימים אלה התובעת לא ביקרה אצלה וגם לא ביקשה מאחרים לבקר אצל המנוחה ולשאול על שלומה, אף שעל התובעת היה לחשוד כי אונה רע למנוחה, הואיל ולא ענתה לטלפונים. רק כעבור שלושה ימים פונתה המנוחה לבית חולים שם אושפזה ובהמשך הועברה לבית אבות בקיבוץ _____ , שם נותרה עד יומה האחרון. כפי שניווכח בהמשך, הכנסתה לבית אבות זה, ולא לבית האבות "_____" המוכר היטב למנוחה, שם הפקידה כספים שאמורים היו לשמש למגוריה בעתיד, נעשתה על דעתה של הנתבעת בלבד ומבלי שנועצה עם מי מקרובי משפחתה של המנוחה , ומבלי שציינה בטפסי ההרשמה כי למנוחה קרובי משפחה.

4.         בשנת 1998 הגיש ד"ר א'.ג' ביחד עם ב'.ג' ו-ז'ג', כולם קרובי משפחתה של המנוחה, לבית משפט זה בקשה למנות אפוטרופוס למנוחה. במקביל פנתה התובעת בבקשה לבית המשפט, להתמנות כאפוטרופא על המנוחה. הבקשות נדונו במסגרת תמ"ש 2281/98.

5.         ביום 24/02/99 מינה בית משפט זה גוף ניטרלי - הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופא של המנוחה.

            גוף זה הגיש בהמשך כנגד התובעת בקשה למתן הוראות, לאחר שגילה כי קיים פער של כ-240,000 ש"ח בין הדיווח שמסרה התובעת לבין אסמכתאות שהגישה. תובענה זו לא נתבררה שכן הטיפול בה  הופסק עם פטירת המנוחה. 

6.         העותק המקורי של הצוואה נשוא הבקשה (צ/1)נתגלה על ידי י'.ה' המתגורר ב_____. הצוואה נמצאה בתוך ספר אשר הושלך לפח אשפה, יחד עם כל ספרי המנוחה אשר הוצאו מביתה כשנתיים לאחר פטירתה. מר י.ה העביר הצוואה לבני הזוג ר'.ש ו-י'.ש'   שכניה וחבריה של המנוחה, אשר העבירוה לב'.ג', קרובת משפחתה של המנוחה. עותק זה הוגש לתיק בית המשפט וסומן כאמור צ/1. בהמשך ובמהלך ההתדיינות בתיק זה , הוגש עותק נוסף אשר על פי טענת התובעת אף הוא בגדר עותק מקורי והוא סומן נ/1. עותק זה אותר בשלב מאוחר על ידי עו"ד ____ שערך את הצוואה. עוה"ד הוזמן לעדות ומסר , בין היתר, כי צ/1 הוא עותק אחד מני מספר עותקים מקוריים שנערך על נייר דק ונמצא באחד התיקים  שהיו למנוחה ושהיו בטיפולו במשרדו, ואילו נ/1 שאף הוא מקורי ונערך על נייר פוליו עבה, להבדיל מנייר דק. לטענתו, זה אותר על ידו לאחר תחילת ההליכים ובעקבות חיפוש נוסף שערך במשרדו אגב סדר שערך והעתקת משרדו למקום אחר. עו"ד ____ גם מסר כי עותק אחרון זה נמצא בתוך מעטפה.

טענות הצדדים :

7.         נימוקי ההתנגדות לקיום הצוואה נסובו על שלושה צירים:

הציר הראשון, עניינו בטענה כי הצוואה איננה צוואתה של המנוחה, כי אם צוואה מזויפת.

הגרפולוג מטעם הנתבעת אשר ערך חוות דעת גרפולוגית ואף נחקר בבית המשפט בגין חוות דעתו הנ"ל, סבור כי המסמך מזויף. לשיטתו, המסמך אינו אלא צילום והחתימות המתנוססות על גבי המסמך הינן מזויפות.

8.         הציר השני, נחלק לשני עניינים.

חלקו הראשון, עניינו בטענה, כי המנוחה חתמה על הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצידה של התובעת, ועל כן הצוואה בטלה במצוות סעיף 30(א) לחוק הירושה.

לטענת הנתבעת, המנוחה הייתה נתונה למרותה של התובעת, מפניה פחדה וחששה ולא העזה להתנגד לרצונותיה ולתכתיביה.

לדידה של הנתבעת, בשעת עשיית הצוואה, המנוחה לא הייתה צלולה בדעתה. בהקשר זה, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי בתקופה בה נערכה הצוואה, המנוחה הייתה בגיל מתקדם, כבת 84 שנים, מצבה הבריאותי והנפשי היו ירודים וכך גם יכולתה הפיסית והתפקודית.

במצב דברים זה, טענה הנתבעת, כי הנסיבות האמורות מקימות "חזקה הגיונית" לפיה המנוחה פיתחה תלות בתובעת וכן מקימות את חזקת ההשפעה הבלתי הוגנת המעבירה את נטל ההוכחה אל פתחה של התובעת להוכיח שלא הייתה בכך השפעה בלתי הוגנת. הנתבעת מוסיפה כי התובעת לא הצליחה בתורה, להרים את נטל ההוכחה שהועבר אליה, ומשכך נותרה בעינה המסקנה המסתברת מן הראיות בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת בעת עשיית הצוואה.

בנוסף, טוענת הנתבעת, כי הצוואה בטלה מן הטעם שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה, כמצוות סעיף 26 לחוק הירושה. המנוחה הייתה סנילית וסבלה מדמנציה, בשל מחלת אלצהיימר, ובעת עריכת הצוואה לא ידעה להתמצא בזמן ובמקום והייתה מבולבלת. תימוכין לכך מוצאת הנתבעת במסמכים המעידים כי החל משנת 1994, עת נפטר אחיה של המנוחה, חלה התדרדרות בתפקודה של המנוחה.

כמו כן, לטענת הנתבעת, הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה מלמדות על מעורבות פסולה מצד התובעת. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי צוואה אשר מזכה את מי שלקח באופן כלשהו חלק בעריכתה, בטלה. לדידה של הנתבעת, מעורבות זו של התובעת באה לידי ביטוי בהיותה בקשר ישיר עם עו"ד ____ אשר ערך את הצוואה, בזימון פגישה עם עו"ד ____ וכן בעובדה כי התובעת היא ששילמה שכר טרחתו בעבור עריכת הצוואה. עוד טענה הנתבעת, כי המבחן של קיומה של עילת הבטלות בעניינו של מי שלקח חלק בעריכת הצוואה "באופן אחר" אינו מידת החשש מפני קיומה של השפעה פסולה של המצווה, אלא מידת המעורבות וחומרתה. לטענתה, מעורבותה של התובעת היתה משמעותית ומירבית.

בפי הנתבעת טענות נוספות באשר לעדי הצוואה ומהימנותם.

כבר כאן יצויין, כי עד הקיום א.ש' ז"ל הלך לבית עולמו בטרם ניתן היה לזמנו לעדות, ועל כן ניתן היה לזמן את עד הקיום השני בלבד - מר א'.צ'

9.         בפי הנתבעת טעמים נוספים, שבכוחו של כל אחד מהם, ולחלופין, בכוחם במצטבר לפסול את הצוואה: ראשית, המנוחה הביעה את רצונה לפני כל קרוביה ומכריה במספר הזדמנויות, כי רצונה להוריש את רכושה לאחייניתה שבארצות הברית, היינו לנתבעת. שנית, מחודש אוקטובר 1994, עת צורפה התובעת לחשבונות הבנקים של המנוחה, ועד לחודש אוגוסט 1998, משכה התובעת מחשבונות הבנקים של המנוחה למעלה מחצי מיליון ש"ח. מחשבון הבנק בבנק הפועלים נמשך סך של 154,802 ש"ח ומחשבון הבנק בבנק הבינלאומי הראשון נמשך סך של 377,995 ש"ח, סכומים אותם שילשלה לכיסה. שלישית, בשנת 1997, אושפזה המנוחה בבית אבות בקיבוץ _____. התובעת שילמה מחשבונות הבנקים של המנוחה את דמי אשפוזה של המנוחה למשך שנה אחת בלבד, בסך של 100,000 ש"ח. לאחר שנה הופסקו התשלומים. הקרן לטיפול בחסויים אשר מונתה כאפוטרופא של המנוחה, הגישה בקשה לבית המשפט למתן הוראות נגד התובעת, על מנת שזו תפרט את משיכות הכספים אשר בוצעו מחשבונות הבנק של המנוחה על סכומים נכבדים, אלא שהטיפול בבקשה הופסק עם מות המנוחה, מועד בו פקע המנדט שניתן בידי הקרן.

10.        לפניי נחקרו התובעת ועדיה; עו"ד ____ אשר ערך את הצוואה; א'.צ', שהינו אחד מעדי הקיום; י'.ה', אשר מצא את הצוואה נשוא בקשת הקום וההתנגדות.

מטעם ההגנה העידו הנתבעת, י.חג'ג' - גרפולוג; מ.ק'- בת דודתה של ר'.ש', שכנתה של המנוחה וחברתה; גב' חממי - מטעם הקרן לטיפול בחסויים; בני הזוג י'.ש ו-ר'.ש' - שכניה של המנוחה; ו-ב'.ג' -קרובת משפחתה של המנוחה.

על המדוכה :

האם המנוחה ערכה את הצוואה מיום 10/02/95 או שמא מדובר בצוואה מזויפת?

האם התובעת לקחה חלק בעריכת הצוואה ומהי מידת מעורבותה בכך?

האם המנוחה עשתה את הצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצידה של התובעת,  בניגוד להוראת סעיף 30(א) לחוק הירושה?

המתווה הנורמטיבי :

אקדמת מילין :

11.        עקרון העל המנחה בעניין קיום צוואה הוא כיבוד רצון המצווה.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט חשין בע"א 1212/91 קרן לב"י ואח' נ' פליציה בינשטוק ו-4 אח' , פ"ד מח(3), 705, שם קבע כי:

"הכלל הגדול הוא, ששומה עלינו - החיים - לכבד את רצונו של המת, ומחובתנו לעשות כמיטב יכולתנו, כדי ליתן תוקף לכוונתו כפי שזו באה לידי ביטוי בצוואתו. בסוף - כל - הסופות, המת לא הזיק לאיש - הוא לא ציווה אלא את רכושו - ולכאורה אין טעם שלא נכבד את רצונו באשר לחלוקת נכסיו אחרי מותו. והנה, למרות כלל גדול וחשוב זה בארש לכיבוד רצונו של המת - והוא - בריח - התיכון במשפט הצוואות - באים אנו - החיים, וכמו מבטלים אנו את רצונו".

ובהמשך הוסיף:

"התעלמות מרצונו של המת יש בה מידה גדושה של פאטרנליזם - אפשר אף פגיעה בכבוד האדם - ויהיו מי שיוסיפו ויאמרו, כי יש בה בהכרעה לא-מעט התנשאות וארוגנטיות: שהחי יקבע את גורלו של המת, על אף שהמת הביע רצונו - בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים - כיצד יחולק רכושו לאחר-מותו. בעודו בין החיים החליט פלוני על מעשיו כרצונו, ואיש לא אמר לו מה יעשה; עתה, משהלך לעולמו, החי מחליט עבורו, ובניגוד לרצונו המפורש' ומקציני-בלשון יאמרו, הנה נתקיימה בנו האמירה: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת". 

הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של אדם (ראה דברי כב' הנשיא א' ברק בע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי פ"ד נג(2), 817).

כמו כן, זכותו של המנוח לעשות בנכסיו לאחר פטירתו קיבלה מעמד של זכות חוקתית בגדר זכות לקנין בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו ו-4 אח' , פ"ד נג(3) 97, 112-113).

סעיף 35 לחוק הירושה :

12.        סעיף 35 לחוק הירושה קובע לאמור:

" 35. הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה".

בהתקיים הנסיבות המתוארות בסעיף 35 קמה חזקה חלוטה כי ננקטה פעולה אסורה כלפי המצווה וכי פעולה זו פגמה ברצונו החופשי. " זוהי חזקה שבדין שאין בלתה" (ע"א 234/86 אמונה - תנועת האשה הדתית לאומית נ' שרה בלר פ"ד מב(4) 148).

בע"א 6496/98 מופק בוטו ו-4 אח' נ' סאמי בוטו פ"ד נד(1), 19 (להלן: " פרשת בוטו"), נקבע בהקשר זה, כי:

" החוק יוצר הנחה חלוטה כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה נינתה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם "לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר" אין תוקף להוראה המזכה אותו - אפילו היתה זו הוראת אמת. היעדרן של עילות הביטול הראשונות - משום שהנהנה לא ערך את הצוואה ומשום שלא היה עד לעשייתה - אינו מקהה את עוקצה של עילת הביטול השלישית.

כל אחת מעילות הבטלות יוצרת חזקה חלוטה כי הצוואה נערכה מחמת השפעה שלא כדין".

13.        הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מונה שלושה סוגים של זוכים על פי הצוואה, שהוראת הצוואה המזכה אותם, או את בני זוגם - בטלה, ואלה הם: מי שהיה עד לעשייתה של הצוואה, מי שערך אותה או מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה. גדריהן של שתי עילות הבטלות הראשונות זכו לפרשנות דווקנית, בעוד שגדריה של העילה השלישית נותרו גמישים. בית המשפט העליון קבע בשורה של פסקי דין, כי נוכח התוצאה הקשה הנובעת מהוראת סעיף 35 לחוק הירושה, יש לפרשה על דרך הצמצום ובאורח דווקני.

בצד הבחירה בפרשנות המצמצמת, ניכרת בפסיקת בית המשפט העליון גם מגמה שונה, לכאורה, המבקשת להרחיב במעט את המסגרת הפרשנית ולא לקבוע מסמרות.

ויודגש: הפרשנות המצמצמת והדווקנית מאפיינת את ההתייחסות לשתי עילות הבטלות הראשונות שבסעיף 35, הנוגעות למי שערך את הצוואה ולמי שהיה עד לעשייתה, ואילו הפרשנות הגמישה, מאפיינת את עילת הפסילה השלישית הנוגעת למי שנטל חלק בעריכת הצוואה "באופן אחר".

כך נפסק בפרשת בוטו:

" עילת הפסילה הזהו, האחרונה, בהיותה עילה שיורית, מותירה מרחב פרשנות רחב יותר'.ש' בפועל בוחנת הפרשנות הגמישה את הנסיבות הנוגעות לעילה זו לאור מידת המעורבות בהכנת הצוואה ולאור חומרתה".

"לקח באופן אחר חלק בעריכתה" :

14.        הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" של הצוואה הוא ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, ומטבעו אין הוא סובל מסמרות קבועים (ע"א 433/77 אליקים הררי נ' מרים הררי פ"ד לד(1), 776; ראה גם ע"א 1079/92 ד"ר אברהם גדליה נ' כתון דאלי פ"ד מז(5), 431).

15.        בפרשת בוטו נפסק, כי גם נטילת חלק בהכנה ובתכנון של הצוואה היא בגדר נטילת חלק בעריכתה. אין הכוונה לשותפות בניסוח בלבד, שותפות כזאת נופלת במסגרת עילת הבטלות האחרת הנוגעת ל-"מי שערך את הצוואה". לשון החוק - "לקח באופן אחר חלק בעריכתה", באה להשמיענו כי גם נטילת חלק בשלב אחר של הכנת הצוואה, לאו דווקא בשלב הניסוח והכתיבה, עשוי להביא לבטלותה.

16.        באשר לנוכחות הנהנה עצמו בעת עשיית הצוואה, קבע כב' השופט ריבלין בפרשת בוטו, כי היא " אינה מלמדת בהכרח על מעורבות העולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה. נוכחות זו עשויה, עם זאת, להיות חוליה בשרשרת עריכתה של הצוואה...ככלל אין בנוכחות בלבד, של נהנה מן הצוואה, בעת חתימתה, כדי לפגוע בכשרותה...יש לבחון את יתר נסיבות המקרה. כך בשלב החתימה, וכך בשלבים שקדמו לעריכת הצוואה. מעורבותו של הנהנה נבחנת על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה".

ובהמשך הוסיף:

"העובדה שהנהנה הזמין את עורך הדין שערך את הצוואה ושילם את שכר טרחתו והעובדה שתוכנה של הצוואה נמסר לעורך הדין על ידי המערער אין בה משום נטילת חלק פסול בעריכת הצוואה (השופט י' קדמי בע"א 760/86 רוזן נ' שולמן וערעור שכנגד, פ"ד מג(3), 586, 590). ביצוע שליחות מטעם המצווה, אשר ביקש כי עורך הדין יסור אליו לשם עריכת הצוואה - אינה חלק מעריכת הצוואה (הנשיא מ' שמגר בע"א 510/90 הנ"ל); העובדה שהנהנית מן הצוואה הביאה את המצווה לעורך הדין שטיפל בעבר בענייניה שלה ואף סייע לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה (השופטת ד' בייניש בע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה ואח', פ"ד נ(3) 338). לא כן כאשר המצווה לא נפגש כלל עם עורך הדין, והנהנה עצמו והוא בלבד מהווה את החוליה המקשרת בין המצווה לבין עורך הדין (הנשיא א' ברק בע"א 160/80, 851/79 הנ"ל). פעולת השלוח אינה נחשבת בהכרח לנטילת חלק בעריכת הצוואה, אלא אם השלוח מגלה פעילות רבה מדי (הנשיא מ' שמגר בע"א 99/86 הנ"ל). כאשר פעולתו אינה מצטמצמת לפעולה מכאנית של העברת רצון המנוח כאשר "הוא המוציא והמביא, הוא המלבן והמסביר" והוא "מקיים מעורבות מתמדת ורצופה מרגע ההתקשרות עם עורך הדין ועד לחתימת המנוח" הרי זו פעילות יתרה החורגת מגבולות המותר (הנשיא א' ברק ע"א 526/85 הנ"ל). "בכל מקרה אין לנתק את מידת מעורבותו ופעילותו של הנהנה ממכלול הנסיבות" (השופטת ד' בייניש בע"א 2500/93 הנ"ל בעמ' 350).

17.        בע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב פ"ד נט(3), 1, מציין כב' השופט רובינשטיין, כי עילת הבטלות השלישית מנוסחת באופן המאפשר לכלול בגדרה מגוון של מצבים ולא לכבול את בית המשפט ברשימה סגורה של מעשים פסולים.

כב' השופט רובינשטיין מציג פסיקה קודמת במסגרתה נקט בית המשפט בפרשנות מצמצמת. כך למשל, לדידו של כב' השופט קיסטר המונח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" כולל אך ורק ניסוח הצוואה ועצם כתיבתה; וכי "פעולת עריכת הצוואה אינה מתחילה לפני שעורך דין או אדם אחר המנסח אותה נכנס לפעולה..." (ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר פ"ד כז(2) 373, 378). כן פירש כב' השופט ח' כהן באותו עניין, במקרה בו הזוכה יזם את עשיית הצוואה, שיכנע את המצווה, הוביל אותו אל עורך הדין, ונתן הוראות באשר לכתיבה - כי אין בכך כדי לפסול את הצוואה. עריכה, כמשמעותה בסעיף 35, כך לדעת כב' השופט ח' כהן, אינו אלא הכנתו הטכנית של המסמך, ובפרט ניסוחו המילולי על מנת שהמצווה יוכל לעשותו לצוואתו.

מאידך גיסא, ממשיך כב' השופט רובינשטיין ומציין, כי לפרקים נקטה הפסיקה בפועל גם בפרשנות מרחיבה יותר; כך למשל בע"א 433/77 הררי נ' הררי פ"ד לד(1) 779, קבע כב' השופט ברק - כתוארו אז - כי נטילת חלק בעריכת הצוואה אינה מתחילה רק בשלב בו מועלית הצוואה על הכתב. המדובר, כך קבע, ב"ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה".

וכך מוסיף וקובע כב' השופט רובינשטיין בע"א 5869/03 הנ"ל :

" הבחינה האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה צריך שתעשה ביחס לכל מקרה ונסיבותיו, ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה... השכל הישר מורנו גם, כי הצטברותם של אירועים וזיקות שאולי כל אחד מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תוית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, הנה בהיקבצם יחד ב"מבט על" אל המכלול, יוצרים הם אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול. לא הרי טלפון בלבד אל עורך הדין לקביעת פגישה כהרי העברת תוכן הצוואה אליו על ידי הנהנה לשם הכנתה, ולא הרי תשלום שכרו של עורך הדין על ידי הנהנה בעמדו לבדו כהרי הצטרפו לנושאים אחרים".

לבסוף, מפנה כב' השופט רובינשטיין למקרים ספציפיים שנדונו בפסיקת בית המשפט העליון, בהם נקבע, בין השאר, כדלקמן:

" ההוראות לעורך הדין באשר לכתיבת הצוואה הניתנות באמצעות הנהנה עשויות להתפרש לעיתים כך שפעולת עורך הדין אינה בחינת "התחלה חדשה" של הכנת הצוואה, מבלי לקבוע מסמרות (ראו 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה(3) 101, 109, השופט ברק; ע"א 1079/92 גדליה נ' דאלי, פ"ד מז(5) 431, 438, השופטת דורנר). במקרים רבים תהא השאלה מה הוא חלקו ה"אמיתי" של המצווה בעריכת הצוואה ומה חלקם של הנהנים. נקבע בעבר, כי העברת הפרטים לעורך הדין על ידי מי שעשוי להיותה הנהנה על פי הצוואה, אכן מחייבת בחינה זהירה, האם היה בדברים שמסר ביטוי לרצונו של המצווה, אף אם אין בכך כדי לפסול מכל וכל צוואה בשל השתתפות בעריכתה; ע"א 2014/95 פיליפ פרל נ' שרה בס, פ"ד מט(5) 302, 305, השופטת בייניש).

18.        מן המקובץ ניתן לסכם ולומר, כי המינוח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" שבסעיף 35 לחוק הירושה, מהווה ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה; כאשר המבחן הוא בסופו של דבר מבחן השכל הישר (ע"א 160/80, 851/79 שולמית בנדל ו-3 אח' נ'  דורון בנדל פ"ד לה(3), 101; פרשת בוטו; ע"א 5869/03 הנ"ל).

דיון :

נסיבות עריכת הצוואה ואיתורה :

19.        על נסיבות עריכת הצוואה אנו למדים מעדותה של התובעת, מעדותו של עו"ד ____ אשר ערך את הצוואה וכן מעדותו של א.צ, אחד מעדי הקיום, שכן עד הקיום השני, מר ש', כבר אינו בין החיים.

20.        סעיף 20 לחוק הירושה, אשר כותרתו 'צוואה בעדים', קובע כי:

"20. צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".

הוראה זו מציבה דרישות פורמליות - היסוד העובדתי - שיש למלא כי הצוואה תיחתם בידי המצווה ולפני שני עדים, לאחר שהמצווה הצהיר כי זו צוואתו, והיסוד הנוסף הינו היסוד הראייתי אשר דורש כי העדים יאשרו באותו מעמד, בחתימת ידם על גבי הצוואה, כי המצווה הצהיר וחתם על הצוואה לפניהם. בעניין זה נפסק:

" ...לצוואה בעדים לפי סעיף 20, שגם לה דרוש הכתב אך לא כתב ידו של המצווה, נלוות דרישות פורמאליות רבות יותר: כי תחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר שזו צוואתו, וכי העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור'.ש' סימני ההיכר של צוואה כזו, שבלעדיהם אין צוואה, הם הכתב ושני העדים. היעדרם של שני אלה אינו ניתן לתיקון  מכוח שיקול הדעת על פי סעיף 25" (ראה: ע"א 796/87 מוסד אריאל ואח' נ' צפורה דוידי ואח' , פ"ד מה(2) 473, 477).

           במקרה שלנו, הן תאריך עריכת הצוואה והן שמות העדים, להבדיל מחתימתם, נרשמו -       הודפסו מאוחר יותר על גבי הצוואה כפי שאישר זאת עו"ד ___שערך את הצוואה.

           עו"ד בועז קראוס, בספרו " דיני ירושה ועזבון", כותב על מרכיב התאריך בצוואות:

" אין המדובר במרכיב דינאמי לכשרות הצוואה, הנחשב כפגם בהליך, אלא בתנאי הדרוש למניעת חילוקי דעות וראיות בדבר מועד עשייתה של הצוואה, ולשם וידוי מהי הצוואה האחרונה". (עמ' 128). (ראה גם: ע"א 70/88 שושנה פז נ' חנה לאון ואח' , פ"ד מד(3) 32, 38).

מטרתה של דרישת העדים בעשיית הצוואה, כמו גם בביטולה, הנה לסייע לבית משפט להתחקות אחר אמיתות הצוואה וכוונת המצווה. תפקידם של העדים ב"צוואת עדים" הנו לאשר בחתימתם על גבי הצוואה כי המצווה הצהיר לפניהם כי זו צוואתו וחתם לפניהם.

עולה השאלה, האם מוטלת על העדים חובות נוספות כגון לבדוק את צלילות דעתו של המצווה וגמירות דעתו. כב' השופט י' כהן השיב על כך בע"א 142/80 לאה מירסקי נ' מנחם מירסקי ואח', פ"ד לה(2) 155, 158:

" על פי סעיף 20 לחוק הירושה תפקיד העדים הוא לאשר על פני הצוואה, המצווה הצהיר בפני העדים, שזו צוואתו וחתם בפניהם על הצוואה. אין זה מתפקידם לבדוק תנאים נוספים ליום צוואה".

בעז' (משפחה -ת"א) 10720/01 עיזבון המנוח עבדאלנבי מאיר ז"ל נ' חיים לאה תק-מש 2007(1) 26 (2007), המנוח לא חתם על פני הצוואה במעמד עד הצוואה הראשון, והעדים לא אישרו על פני הצוואה שהמנוח הצהיר לפניהם שזו צוואתו. בית המשפט לא שוכנע שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, וקבע, כי בנסיבות אלו אין הצדקה להכשיר את הצוואה מכוח תיקון 11 לחוק הירושה.

העדר  הצהרת המצווה לפני העדים כי זו צוואתו, פוגמת, לכאורה, בגמירות דעתו של המצווה לראות במסמך זה משום צוואתו. הנטל להוכיח את גמירות דעתו של המצווה מוטל על המבקש את קיום הצוואה (ראה ספרו של עו"ד בועז קראוס הנ"ל, עמ' 131(א)). כאשר ברורה גמירות דעתו של המצווה, ואינה מוטלת בספק, ניתן לתקן פגם זה במסגרת סעיף 25 לחוק הירושה.

לעומת זאת, היעדר אישור העדים בצוואה כי המצווה הצהיר לפניהם, שהינו יסוד ראייתי, הינו "פגם בהליך" הניתן לריפוי מכוח סעיף 25 לחוק הירושה ובלבד שאין לבית משפט ספק באמיתותה של הצוואה. הנטל, במקרה זה, מוטל על המבקש את קיום הצוואה.

יחד עם זאת לעדי הצוואה תפקיד נוסף. בת"ע (ת"א) 1830/85 עיזבון המנוחה ספקטור ז"ל , פ"מ תשמ"ט (ג) 92, 103, קבע בית המשפט כי לא די בביצועם הטכני של הוראות החוק בידי העדים, אלא יש צורך "כי מהות הצוואה ותוכנה תהיה מובנת להם". בהיעדר הבנה זו יש בכך כדי לפגוע בצוואה.

21.      לפניי העיד עו"ד ____. בעדותו, גולל את סיפור הכנת הצוואה ונדרש לפרטים הנחזים לכאורה כטכניים כגון: עובי הדפים, גודלם ופרטים נוספים בעניין זה, אשר היו נהוגים אותה עת, וכך מסר בין היתר:

" ת. בשעתו את הצוואות היו מכינים על מכונת כתיבה ידנית, והיה מקובל להדפיס פוליו עבה, עותק אחד או שניים ומתחתיו דקים כמה שמכונה יכלה לשאת, תלוי בנייר קופי שהיה חוצץ בין דף לדף, את העותק הקודם שהגשתי היה עותק דק שנמצא באחד התיקים שאני טיפלתי עבור המנוחה. היו לי הרבה תיקים שלה וטיפלתי בה בהרבה תיקים. ערכתי סדר במשרד ועברתי ממקום למקום, מצאתי את המעטפה הזאת ובתוכה הצוואה על נייר עבה. צילום ששלחתי לעו"ד רובין זה צילום של מה שנמצא בתוך המעטפה, היינו הצוואה שהיא במקור עבה " (עמ' 8 ש' 8-18 לפרוטוקול).

עו"ד ___ מסר, כי המנוחה טילפנה אליו, מרצונה הטוב והחופשי ותוך הבנת מעשיה, על מנת לתאם מועד פגישה לעריכת הצוואה (עמ' 10 ש' 17-20). המנוחה אף קראה את הצוואה בטרם חתמה עליה. עו"ד ____ הגיע לבית המנוחה על מנת לערוך את הצוואה, וזאת, לדידו, מתוך כבוד אשר רחש למנוחה ועל כן נאות להגיע לביתה (עמ' 10 ש' 22-23 לפרוטוקול). בשיחת הטלפון שניהל עם המנוחה בנוגע לצוואה אמר לה כי עליה להכין עדים שאינם נוגעים לצוואה. במועד עריכת הצוואה, יצאה המנוחה את ביתה ושבה עם שני העדים (עמ' 10 ש' 30-32), ולא ניכר היה בצעד זה תכנון מראש, שכן הבאת העדים הייתה אקראית וספונטנית.

בנוגע לאופן בו מופיעים שמות העדים על גבי הצוואה, ביקש עו"ד ____ להבהיר:

" מבקש לציין, רואים שהשמות מודפסים, הדבר נעשה בשיטה לפיה אני נוטל את השמות ואחר כך מדפיסים אותם ואני נותן עותק אחד למצווה" (עמ' 11 ש' 1-2).

           ובהמשך הוסיף:

" אני דאגתי ששמות ותעודות הזהות של העדים יהיו מודפסים. בצוואה השלמתי את זה אחרי זה" (עמ' 14 ש' 16).

           עו"ד ___ אישר כי שני העדים והמנוחה חתמו על גבי הצוואה לפניו (עמ' 11 ש' 3-4).

באשר לטענת הנתבעת כי עד הקיום א.ש ז"ל לא היה עד כשיר עקב הרגלי השתייה שלו, השיב עו"ד _____:

" הבלים. הוא לא היה הראשון ואל אחרון שאהב לשתות לעיתים, זה לא אחד שהבקבוק לא מש מידו. אומרים עליו שידע לשתות" (עמ' 11 ש' 5-7).

           עד הקיום השני, מר צ., חזר על דברים אלה ואישרם.

עו"ד ___ נשאל לגבי מספר עותקי הצוואה אשר הוא נוהג להפיק'כן נשאל מדוע כתב בתגובתו לבית משפט כי הצוואה הושארה בבית המנוחה, בעוד שבעדותו מסר כי לרוב הוא מפיק שלושה עותקים ולכן היה עליו לכתוב כי הוא אינו מוצא עותק של הצוואה (עמ' 12 ש' 28-32).

עו"ד ___ נשאל היכן הוא שומר את עותקי הצוואות אותן הוא עורך. מתשובותיו עולה כי אלה נשמרות במקומות שונים. עו"ד ___ מסר שנהג לשמור את עותקי הצוואות בארון ברזל מיוחד (עמ' 13 ש' 10-12), בהמשך, טען כי חלק מהצוואות מצויות בתיקים עצמם, וחלקן אף במאגר של מעטפות המכילות עותקי צוואות (עמ' 12 ש' 6). את הצוואה שהביא ביום 29/09/02 מצא בתיק ולא במגירה (עמ' 13 ש' 2-3). כמו כן הסביר שכאשר התבקש לחפש את הצוואה לא מצא אותה משום ש" המעטפה הזו הייתה דבוקה למעטפה אחרת בגלל גומי..." (עמ' 13 ש' 7-9), אולם בהמשך הצוואה בכל זאת נמצאה כאשר ערך סדר במשרדו (עמ' 13 ש' 10-12).

עו"ד ___ נשאל האם הייתה זו התובעת אשר העבירה לו את שכר הטרחה בגין עריכת הצוואה. על כך השיב:

" ת. יכול להיות היא הייתה שליחה. זה כסף של המנוחה ולא של ז'"       (עמ' 14 ש' 13-14).

עו"ד ___ נשאל האם המנוחה קראה את הצוואה והצהירה כי זו צוואתה, ועל כך השיב:

"ת. אני קפדן בצורה לא רגילה. היו אומרים לי תעזוב את הדברים האלה הייתי מקפיד שהמצווה יקרא את הצוואה ויצהיר שזו צוואתו. וכך זה היה במקרה שלנו, היא חתמה והעדים חתמו. אני יודע שהעדים לא פסולים והם לא נהנים מהצוואה" (עמ' 14 ש' 22-23).

"ש' לפני החתימה אתה שאלת את מ'בנוכחות העדים אם היא מבינה על מה היא חותמת.

ת. היא היתה אשה צלולה לגמרי, אשה חריפה בעלת אופי חזק." (עמ' 14 ש' 24-25).

22.        עד הקיום א.צ. גולל בעדותו את הנסיבות שהובילו אותו לשמש כעד לצוואתה של המנוחה:

" מ'קראה לנו לחתום על צוואה. ישב עו"ד אצלה בבית. עו"ד  __ זה שהופיע כאן, אני והחבר שלי ישבנו בחצר והיא ביקשה שנבוא ונחתום ובאנו לשם ושאלנו על מה אנו חותמים, נאמר לנו בתור עדים, היא חתמה ואנחנו חתמנו בשני הצדדים" (עמ' 18 ש' 27-30).

"ש' לפי הזיכרון שלך אתה התרשמת שהיא הבינה על מה היא חותמת.

ת. כן. היא היתה בסדר גמור'.ש' היא הראתה לנו." (עמ' 18 ש' 31-32).

"ש' זכור לך על כמה עותקים חתמת.

ת. לא זוכר'.ש' אני זוכר שחתמתי על עותק אחד. אני לא זוכר על כמה עותקים חתמנו" (עמ' 19 ש' 1-2).

"ש' אמרת שהיא הייתה בסדר גמור והיא ידעה על מה היא חותמת, איך היה מר ש'

ת. בסדר גמור'.ש' אנחנו היינו ביחד בחצר שלי והיא באה לקרוא לנו מהחצר שלי על מנת להגיע אליה. אנחנו שכנים. שניהם נפטרו" (עמ' 19 ש' 7-9).

"ש' היה נראה שמר שרמן קצת שיכור'.ש'

ת. לא בכלל לא. אם היה קצת שיכור הוא לא היה הולך." (עמ' 19 ש'

10-11).

מר צ. מסר כי זכור לו שחתם על מסמך בכתב יד וככל הנראה על עותק אחד של

צוואה. אין הוא זוכר אם היו עותקים נוספים. המסמך שהוצג לו, הנחזה להיות הצוואה עליה חתם, הנו מסמך מודפס בעוד הוא חתם על מסמך בכתב יד (עמ' 19 ש' 22-26).

מר צ. נשאל האם עו"ד __ הקריא להם את הצוואה, ועל כך השיב בשלילה (עמ' 20 ש' 30-31). כן מסר כי תוכן הצוואה אינו ידוע לו (עמ' 20 ש' 32),  וכי כל תפקידם במעמד חתימת הצוואה היה לחתום (עמ' 21 ש' 1-5). יחד עם  זאת מסר כי הבין שהוא חותם על צוואה (עמ' 23 ש' 1).

מר צ. מסר כי לא זכור לו אם המנוחה הקריאה או הצהירה דבר במעמד חתימת הצוואה (עמ' 27 ש' 4-5).

23.        מר י.ה, אשר מצא את הצוואה בפח האשפה העיד לפניי. מר ה. נשאל הכיצד ידע כי עו"ד __ הוא שערך את הצוואה אשר מצא. מר ה. השיב: "הוא היה חתום על המסמך כעורך הצוואה ולפי זה ידעתי." (עמ' 29 ש' 31-32). אם כך, נשאל מר ה. האם הייתה חתימה נוספת והוא מסר:  "של עו"ד __ שמאשר את מי שחתם ואת המסמך" (עמ' 30 ש' 7-8).

עו"ד ___ מסר בעדותו : " ...אני לא חתמתי אני רק הייתי נוכח" (עמ' 11 ש' 3-4).

ואכן אין ב- צ/1 כשם שאין ב- נ/1 או נ/1א' כל זכר לעו"ד ___.

24.        לגרסת התובעת, היא ידעה על הצוואה, שכן סמוך לעריכתה אמרה לה המנוחה כי הכינה בעבורה מתנה (עמ' 40 ש' 10-11). וכך מסרה התובעת בחקירתה הנגדית:

"ש' מתי היא סיפרה לך על זה?

ת. אחרי שהיא החליטה למכור את המשק, ואמרה לי שיש לי מתנה, אני לא זוכרת באיזה שנה, לא זוכרת תאריכים. לא ראיתי מעולם את הצוואה. לא קיבלתי לידי את הצוואה. המנוחה אמרה לי כשהיא תמות תהיה לי מתנה טובה. לא שאלתי את המנוחה מה המתנה..." (עמ' 40 ש' 12-16).

אולם בהמשך, משעומתה עם גרסתה שבתצהיר עדותה הראשית, שם ציינה כי המנוחה מסרה  בידיה עותק מהצוואה מסרה:

"ש' אני מפנה אותך לסעיף 5 לתצהיר שלך שם את אומרת "שמ'נתנה לך את הצוואה כדי להניח אותה?

ת. היא קראה לי הביתה, הגישה לי כסא ונתנה לי מעטפה והיא אמרה לי תעלי למעלה ותורידי את המלון ובתוכו תניחי את המעטפה וכך היה. לא ידעתי מה יש במעטפה. לא שאלתי ולא הסתכלתי, ואחרי זמן מסוים היא אמרה לי שהיא מורישה לי את הבית, היא אמרה את זה לכל האנשים ב___" (עמ' 40 ש' 17-22).

התובעת נשאלה, אם כך, מדוע לא סיפרה אודות הצוואה ומיקומה הרבה קודם.

הסברי התובעת בעניין זה התבקשו, וביתר שאת, שכן , וכזכור, התובעת הגישה תחילה בקשה להוכחת צוואה באמצעות העתק צילומי. וכך השיבה התובעת בחקירתה הנגדית:

"ת. אולי לא עלה בדעתי, אני בן אדם נאיבי, והאמנתי בצדקה ואהבתי מאוד את המנוחה. אילו הייתה בחיים לא הייתה אוהבת את מה שקורה עכשיו. בשבילי היא הייתה אמא למרות שיש לי אמא" (עמ' 41 ש' 12-16).

התובעת נדרשה להסביר מדוע לא הודיעה לקרן לטיפול בחסויים על צוואת המנוחה או על ה"מתנה":

"ש' למה לא פנית לקרן לטיפול בחסויים כדי לברר אם יש להם את הצוואה ועורך הדין שלך פנה לראשונה רק אחרי הדיון שהתקיים בפני כבוד השופט בן חמו ששם הביע האפוטרופוס את עמדתו שלא הוכחת שעשית הכל כדי לאתר את הצוואה - אם ידעת שהצוואה בבית למה לא פנית מיד לקרן ואמרת לה יש לי מתנה בבית?

ת. כי זה לא עלה בדעתי. ידעתי שיום אחד שיכנסו הביתה ויעשו חיפוש וימצאו את זה" ( עמ' 41 ש' 17-21).

"ש' בינתיים שכחת מהמתנה?

ת. לא שכחתי מהמתנה, ידעתי שבאיזה שלב ימצאו את זה והאמת תצא לאור'.ש' צבעתם אותי בשחור'.ש' השארתי את זה לקרן לטיפול בחסויים שהם ימצאו את זה. התיק עבר לקרן לטיפול בחסויים. פניתי לעו"ד רובין שיגיש בקשה לבית משפט. לצו קיום צוואה". ( עמ' 41 ש' 22-25).

"ש' כשפנית לעו"ד רובין היה לכם רק צילום? למה לא אמרת לו שיש מקור שנמצא בתוך המילון? והוא מתוך היכרות איתו הוא היה פונה מיד לקרן ומבקש את הצוואה ואז גם לא הייתם צריכים להגיש צילום לבית המשפט אולי הייתם מוצאים את הצוואה?

ת. אני לא חושבת מה שאת חושבת לכן נתתי לעו"ד רובין לטיפול בתיק."( עמ' 41 ש' 26-29).

תשובותיה של התובעת לא שכנעוני והן רצופות סתירות, אינן קוהרנטיות, ומעל הכל, משוללות הגיון. הנני מתקשה לקבל את הסבריה אלה של התובעת, שידעה על הצוואה ועל מיקומה,שכן היא זו שהניחה אותה בתוך המילון, ובכל זאת ביכרה להגיש לרשם הירושות צילום של הצוואה. קשה שבעתיים לקבל את הסבריה אלה, על רקע התאזרותה בסבלנות מפליגה אותה היא מסבירה כנובעת מתמימות, שלא לחשוף דבר קיומה ומקום הימצאה של הצוואה המקורית, שעה שהיא יודעת שבצוואה ממתינה לה "מתנה". לא רק זאת,  אלא שהתובעת בחרה שלא לגלות זאת, והמתינה עד  שהצוואה נמצאה באקראי בפח אשפה, על ידי מר י.ה. , תושב ____. גם לאחר שהגישה את בקשתה להוכחת צוואה באמצעות העתק, לא עלה בדעתה, כדבריה, לפנות לקרן לטיפול בחסויים, שהחזיקה במפתחות בית המנוחה, ולבקש את הצוואה המקורית (עמ' 52 ש' 9-11). התובעת הסבירה כי סמכה את ידה על עו"ד ___ (עמ' 52 ש' 14-16). כן הסבירה כי לא פעלה להשגת הצוואה המקורית מתוך "תמימות" (עמ' 52 ש' 26-28).

בחקירתה הנגדית מסרה התובעת כי לאחר כניסת המנוחה לבית אבות נותרו מפתחות דירתה של האחרונה  בידי התובעת למשך כשנתיים (עמ' 51 שד' 14-20). בזמן זה לא נכנסה לבית המנוחה על מנת לקחת את הצוואה, כשם שלא הודיעה  אודות הצוואה לקרן לטיפול בחסויים שכן הניחה כי בבוא היום הקרן תערוך חיפוש בבית המנוחה ותמצא את הצוואה שהייתה מוחבאת בתוך מילון (עמ' 52 ש' 4-6).

התובעת העידה כי נזכרה בקיום הצוואה לאחר שנודע לה כי פינו את כל ספרי המנוחה מביתה, ואז החלה לברר אודות הצוואה ולחפשה (עמ' 53 ש' 2-9). גם הסבר זה לא שכנע אותי מאותם טעמים שמניתי לעיל.

הכרעה בטענת הזיוף ונסיבות עריכת הצוואה :

25.        אינני רואה להכביר מילים בסוגית נסיבות עריכת הצוואה ואיתורה, מעבר למה שנאמר עד כה. באשר לנסיבות עריכת הצוואה הרי שלא הוכח ברמה כזו אשר יש בה להביא לפסילת הצוואה, כי התובעת, לקחה חלק בעריכתה. העדויות שנשמעו לפניי בעניין זה, אינן עונות על דרישות סעיף 35 לחוק הירושה וכפי שכבר ציינתי, לא כל מעורבות של מי מזוכי הצוואה בעריכתה, תביא לכדי פסילת הצוואה.

 26.       בנוגע לשאלת היות הצוואה מזויפת אם לאו, אכן גרסתה של התובעת בנוגע לידיעתה אודות הצוואה המקורית ומקום הימצאה לוטה בערפל ואינה מתיישבת עם השכל הישר והגיונם של הדברים. לכך מתווספת חוות דעתו ועדותו לפני של הגרפולוג, ג'.ג'. על כך גם מכבידה תשובות עד הקיום שמסר בחקירתו הנגדית, כי זכור לו שחתם על מסמך הערוך בכתב יד, ולא על מסמך מודפס דוגמת הצוואה שלפנינו, וכי לא זכור לו אם המנוחה קראה את הצוואה לפני שחתמה עליה או שבאה ממנה הצהרה כלשהי בטרם חתמה לפניהם.

מאידך, אותו גרפולוג שהגיש חוות דעת מטעם התובעת לא היה מסוגל לקבוע בוודאות כי החתימה על הצוואה אינה חתימת המנוחה וכי עסקינן בצוואה מזויפת.

            בנסיבות אלה אין בידי לקבוע כי חתימת המנוחה זוייפה,  ובענין זה אמינה ומקובלת עלי גרסתו של עו"ד __, אלא שבכך לא די שכן ספק אם חתימה זו נחתמה בפני עדי הקיום, ספק אם המנוחה קראה את הצוואה לפניהם או מסרה הצהרה כי זו צוואתה, ובכל מקרה הרי בפי הנתבעת טענות נוספות אשר בכוחן כדי לפסול את הצוואה. 

השפעה בלתי הוגנת :

המתווה הנורמטיבי :

27.        סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע בזו הלשון:

" הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

בע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה פ"ד מט(2), 441, מבחינה כב' השופטת שטרסברג כהן בין שתי שאלות: האחת, האם הופעלה על המצווה השפעה, והיא שאלה של עובדה. השנייה, האם השפעה זו הייתה בלתי הוגנת. שאלה אחרונה זו היא שאלה ערכית נורמטיבית ועל בית המשפט להכריע בה על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי כשהוא מכוון דעתו לרצונו האמיתי של המצווה.

ביטויי התלות כמבחני עזר לקיומה :

28.        כיצד ועל יסוד מה עשוי בית המשפט לקבוע, שהמצווה היה תלוי בנהנה, וכי תלותו הייתה בעוצמה מספיקה להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת?

לשאלה זו נדרש בית המשפט בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה תק-על 98(2), 1831 (להלן: " פרשת מרום"); כב' השופט מצא מונה ארבעה אבני-בוחן, שבית המשפט עשוי להסתייע בהן בבואו להכריע בשאלה זו.

א.         תלות ועצמאות:

29.        השאלה שבית המשפט מציג לעצמו היא: כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" - מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית - הכרתית - ועד כמה? ודוק: ככל שהמצווה היה יותר עצמאי, תתחזק נטיית בית המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה. והוא הדין, כמובן, בהיפוך היוצרות; ככל שהמצווה היה פחות עצמאי, תתחזק הנטייה לקיום התלות.

30.        את השאלה אם המצווה היה עצמאי יש לבחון לאורך תקופה נתונה, אך לא פחות חשוב הוא לברר את מצבו בעת עריכת הצוואה (השווה: ע"א 133/84 רכטמן נ' זיסמן פ"ד לט(4) 774, 769). כן חשוב לציין, כי תלותו המוחלטת של המצווה מן הבחינה הפיזית אינה עדות מספקת לתלותו בזולת. אפשר שעצמאותו השכלית - הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי התלות הפיזית לא גרעה כל עיקר מעצמאותו.

ב.         תלות וסיוע:

31.        מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר הצורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו.

ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, יטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה, יש לבחון אם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים, שכן הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת תלותו של המצווה בכל אחד מהם היא, מטבעה, קטנה יותר, ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח להשפעה בלתי הוגנת.

ג.           קשרי המצווה עם אחרים:

32.        ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף ומידת הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה. ככל שיתברר כי, בתקופה הרלוואנטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה.

ד .         מבחן נסיבות עריכת הצוואה:

33.        סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה הרי שההוראה המזכה אותו או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה של השפעה כזאת עליו.

34.        בהקשר זה יודגש, כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה, עומדת על רגליה היא, וקיומה אינו מותנה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת כאמור בסעיף 30 לחוק הירושה (ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל פ"ד נד(2), 215).

לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא ברק בע"א 433/77 אליקים הררי נ' מרים הררי פ"ד לד (1) 776, 779-780, שם נפסק כי:

" הטכניקה החקיקתית שבה נקט המחוקק בסעיף 30 לחוק הירושה שונה מזו שבה הוא נקט בסעיף 35 לחוק הירושה. סעיף30 לחוק הירושה דן בהשפעה הבלתי ראויה עצמה. השפעה בלתי הוגנת תביא לביטול הוראה בצוואה, בין אם מקורה בנהנה מהצוואה ובין אם מקורה באדם אחר'.ש' בכך רחבה תחולתו של סעיף 30 לחוק הירושה מזו של סעיף 35. לעומת זאת, החוק מטיל את נטל השכנוע על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואם הוא נכשל בהרמת הנטל, הצוואה תעמוד בעינה. שונה גישתו של סעיף35 לחוק הירושה. אין הוא דן בהשפעה הבלתי הוגנת עצמה, ואין הוא דורש את הוכחתה. אם תרצה, הוא מניח ללא כל אפשרות של ערעור, כי הייתה השפעה בלתי הוגנת. על כן, אפילו הוכח הלכה למעשה כי השפעה בלתי הוגנת אינה קיימת, אין בכך ולא כלום. תוצאה קשה זו חלה רק במקום שהנהנה מהצוואה, או בן זוגו, השתתף בעריכת הצוואה. התוצאה היא, כי לעיתים עשויה הוראה בצוואה להתבטל למרות שלא הוכח קיומה של השפעה בלתי הוגנת".

35.        כל אחד מארבעת המבחנים האמורים עשוי לסייע לבית המשפט בהכריעו בשאלת קיומה של תלות. בה בעת, בית המשפט רשאי לעשות שימוש במבחנים נוספים, כן עשוי הוא להתרשם בדבר קיומה או העדרה של תלות גם מנסיבותיו של מקרה נתון, שלא ניתן לגזור מהן כלל שניתן להיעזר בו לצורך ההכרעה במקרים אחרים. חשוב לזכור, כי בתלות, לכשעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה.

נטל ההוכחה:

36.        הכלל במקרה כגון דא הוא: מקום בו אדם טוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, שהשפיע פלוני על רצונו של אלמוני בסמוך לעריכת צוואתו של האחרון, נטל ההוכחה להראות קיומה של השפעה כזו - ואין די בהוכחת "חשש להשפעה" בלבד - מוטל על הטוען, שבהקשר זה הוא המוציא מחברו (ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינבורט פ"ד כב(2) 139, 140).

37.        עם זאת, יש נסיבות בהן "מתהפך" נטל ההוכחה ועובר אל שכמו של המבקש לקיים את הצוואה, כדלקמן:

" כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי-הוגנת מצדו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר'.ש' כלומר, במקרה כזה חובת ההוכחה על אי-קיומה של השפעה בלתי-הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה" (ע"א 423/75 מרדכי בן נון נ' מטילדה ריכטר פ"ד לא(1), 372; ראה גם ע"א 3411/92 אברהם רובינשטיין ואח' נ' לאה ברזבסקי תק-על 95(2), 443, ופרשת מרום).

מן הכלל אל הפרט :

38.        שני הצדדים תיארו בהרחבה את מערכת היחסים של המנוחה עם התובעת, כמו גם את מצבה הפיזי, הבריאותי והמנטאלי של המנוחה. מפאת חשיבותם, אסקור בקצרה תיאורים אלה כפי שנשמעו מפי העדים השונים:

39.        עדויות הנוגעות למערכת היחסים בין התובעת למנוחה:

א.         גרסת התובעת :

התובעת נשאלה בחקירתה הראשית האם הגיעה ל___ במיוחד על מנת לטפל במנוחה. על כך השיבה:

" חלילה וחס' לא הכרתי את מ', הכרתי אותה בשם". (עמ' 44, ש' 13-16 לפרוטוקול). עוד מסרה כי הכירה את מ' טרם הגעתה ל____, דרך אמה.

כאשר נשאלה הכיצד החלה לטפל במנוחה, השיבה:

" חיפשנו דירה הייתי בהריון, גרנו ובעלי בדירה וחצי בגבעת המורה, עשינו טיול ב____ ביום שבת והמקום קסם לי, אחרי תקופת מה ראיתי בעיתון שיש דירה להשכרה אצל משפחת נ'ח, פנינו אליהם והשכרנו דירה, הדירה שלי הייתה מול הדירה של מ' ושהלכנו לנקות את הדירה היא פנתה אלינו ושאלה מה אנו עושים ואמרנו לה שהשכרנו את הדירה, היא שאלה אם אני צריכה עזרה והיא הציעה כל הזמן עזרה, בתור שכנות טובה וכך הכרנו וכך הקשר נוצר" (עמ' 44 ש' 25-31 לפרוטוקול).

בהמשך מסרה כי בהתחלה היחסים ביניהם לא חרגו מיחסי שכנות טובה, אולם לאחר שהמנוחה עברה ניתוח בעין והנתבעת התלוותה אליה לבית החולים, היא החלה לטפל בה באופן סדיר (עמ' 45 ש' 1-2 לפרוטוקול).

התובעת סיפרה כי גם בתקופה שהמנוחה הייתה עצמאית, היא נהגה לבצע עבורה שירותים רבים (עמ' 48 ש' 5-7 לפרוטוקול).

התובעת סיפרה כי היא טיפלה במנוחה, דאגה לכל צרכיה, האכילה ורחצה אותה. כאשר נשאלה אם כך, הכיצד חלה ירידה דרסטית במשקלה של המנוחה שהייתה תמיד אישה בריאה ומלאה, והיא הגיעה למשקל של 43 ק"ג, השיבה התובעת:

" ת. מ' הייתה מאוד עצובה וקיבלה את זה קשה שהאח שלה נפטר, מ' אכלה, הייתה אוכלת הגיעה לבית חולים אחרי שהייתה בבית 3 ימים שרועה על הרצפה, ערומה, היא מתוך בחירה..." (עמ' 53 ש' 30-31 לפרוטוקול).

התובעת נדרשה לספק תשובות באשר לאותו אירוע מחודש 6/97 בו לקתה המנוחה באירוע מוחי. על האירוע למדים גם מ-ת/60 המכיל תיעוד רפואי ממנו עולה כי היא נתקבלה ביום 26.6.97 בבית החולים העמק שם אושפזה, עקב אירוע מוחי.

התובעת הסבירה כי המנוחה הגיעה לבית החולים במשקל נמוך לאחר שנפלה בביתה ונותרה שלושה ימים שרועה על הרצפה, בזמן שהיא, התובעת, הייתה חולה ועל כן לא ביקרה אצלה. כמו כן טענה התובעת, כי המנוחה רזתה בצורה משמעותית בזמן שהותה בבית החולים (עמ' 54 ש' 3-7 לפרוטוקול).

כאשר נשאלה התובעת מדוע בכל אותם שלושה ימים בהם הייתה חולה והמנוחה לא השיבה לצלצול הטלפון בביתה, לא פנתה לאחד השכנים על מנת שיבדוק את המנוחה, השיבה כי היא אינה בקשר עם מי מהשכנים ולא חשבה שעליה לעשות כן (עמ' 55 ש' 1-4 לפרוטוקול).

קשה להבין התנהגותה זו של התובעת הגובלת בהזנחה פושעת, כשם שתובעת זו ביקשה לאורך ההתדיינות להציג את עצמה כמי שרווחת המנוחה וטובתה ושלומה עמדו בראש מעייניה.

אותו מקרה של נפילת המנוחה בביתה, עת נותרה, על פי תיאור העדים שנשמעו לרבות התובעת, שרועה על הרצפה משך שלושה ימים מבלי שקיבלה כל עזרה, משום שהתובעת לא ביקרה בביתה של המנוחה, מלמדנו, שהמנוחה היתה, במועדים האמורים לפחות, תלויה כמעט לחלוטין בתובעת לבדה.

התובעת אישרה כי צורפה כשותפה בחשבון הבנק של המנוחה בבנק הפועלים ואילו בחשבון שבבנק הבינלאומי הראשון הייתה מיופת כח (עמ' 42 שורה 32 ועמ' 43 שורה 1-2).

התובעת נשאלה האם משכה סך של כ-53,785 ש"ח מחשבון המנוחה לשם רכישת רכב עבודה עבורה ועבור בעלה. תחילה, הכחישה התובעת כי בוצעה משיכה כזו, אולם מיד משעומתה עם האסמכתא מהבנק (ת/14) על העברה בסכום האמור על שמה, הודתה בכך (עמ' 43 שורה 17-18).

ב.         עדותה של מ.ק':

עדה זו היא בת דודתה של ר'.ש'ש', שכנתה של המנוחה. זו מסרה כי הכירה את המנוחה קרוב ל-30 שנים, בעת ביקוריה הרבים אצל בת דודתה. (עמ' 66 ש' 12-20 לפרוטוקול). גב' ק'מסרה כי בשנת 1993, כאשר הייתה באה לבקר את בת דודתה ב___, הייתה הולכת, כהרגלה, לבקר גם את המנוחה. לאחר שהות של 5-10 דקות בבית המנוחה, הייתה המנוחה מבקשת ממנה לעזוב את ביתה במהירות תוך שהיא מסבירה : " ז' (התובעת - ס'ג') תבוא עוד מעט ואם תראה מישהו כאן היא תהרוג אותי. ואחר כך אמרתי לה למה תהרוג אותך, אין לך מה לפחד, אז היא אמרה לי לכי היא תעשה לי יום שחור, היא לא נתנה לאף אחד להיכנס'" (עמ' 66 ש' 21-28, עמ' 67 ש' 1-2 לפרוטוקול).

בהמשך נשאלה העדה האם היו מקרים נוספים בהם ראתה את המנוחה כשהיא מפוחדת  והשיבה:

"ת.יום אחד באתי לבת דודה שלי, בת דודה שלי הרגישה לא טוב והיא שלחה אותי לתת ל-מ' לאכול, הגעתי אליה ואמרה לי: גנבו לי זהב, גנבו לי תמונה מהקיר ואני לא יודעת מה לעשות. אמרתי לה תיגשי למשטרה והיא צעקה ואמרה: לא, לא אני חושבת ש-ז' לקחה, לכי לרות אני מפחדת מ-ז' היא עוד מעט תגיע" (עמ' 67 ש' 4-7 לפרוטוקול).

העדה מסרה כי המנוחה הפסיקה לבקר את ר'.ש', בת דודתה. כמו כן סיפרה על אירוע משנת 1994, במהלכו שתיהן היו אצל ר'.ש' ובהמשך היא ליוותה את המנוחה לביתה והביאה לה אוכל בקופסה. השתיים נכנסו לביתה של המנוחה והתיישבו. או אז אמרה לה המנוחה " תלכי מהר חזרה לר'.ש' ז' תבוא תהרוג אותי, תעשה לי שחור בעיניים". העדה שאלה את המנוחה ממה היא מפחדת וכן אמרה לה כי עליה להתלונן במשטרה. המנוחה השיבה: "חס וחלילה" וביקשה ממנה כי תפסיק לשאול שאלות. אחרי שהלכה, התקשרה המנוחה

ל-ר'.ש'. ואמרה לה שהיא לא רוצה שהעדה תבשל עבורה יותר מחשש שהתובעת תהרוג אותה. העדה סיפרה כי באותה עת המנוחה הייתה מאוד מדוכאת (עמ' 67 ש' 18-27 לפרוטוקול) .

כאשר העדה נשאלה, מה היה המצב לפני שהתובעת נכנסה לתמונה השיבה:

" ת. הייתה מכניסה אותי, הייתי נכנסת אליה ויושבת שעה, שעה וחצי" (עמ' 71 ש' 24-28).

ג.          עד ההגנה, י.ש, בעלה של ר'.ש' (להלן: " מר ש'") מסר:

"ש' מה היה המצב של מ' כאשר הגיעה ז'א. והתחילה לטפל בה?

ת. נוצר מצב שלא הבנו אותו, פתאום התחילה להתרחק מאיתנו, התחילה לפחד שיראו אותה או שיש לה קשר איתנו, יום אחד קראה לי הביתה לתקן דלת של ארון מטבח, בזמן שאני שם עובד תחת הכיור, פתאום בקשה ממני תפסיק, תפסיק לתקן, מהר, מהר, שאלתי מה קרה ואז אמרה ש-ז' באה. אני יכול להביא הרבה מקרים, זה דבר בולט מאוד, יום אחד הייתה אצלנו במרפסת, ישבנו במרפסת, הייתה במצב שהלכה עם מקל והסתובבה ברחוב עם שיער פרוע' לא הייתה מסודרת כמו שהייתה אישה קפדנית מאוד. יום אחד עברה ז' ברחוב עם האוטו ואנחנו ישבנו עם המנוחה במרפסת ואז היא אמרה עכשיו אני לא הולכת ורוצה לראות אם ז' תחפש אותי, עבר כמה זמן ובהמשך הלכה הביתה" (עמ' 82 ש' 23-29, עמ' 83 ש' 1-2 לפרוטוקול)

מר ש' מסר, כי המנוחה חשדה בתובעת כי הטיפול שהושיטה לה נבע ממניעים פסולים ורצון לזכות בטובות הנאה (עמ' 83 ש' 4-5 לפרוטוקול).

מר ש' סיפר על מקרה בו התובעת יצאה לחופש ובביתה של המנוחה כמעט ולא נותר למנוחה מה לאכול. התובעת עבדה, בנוסף לטיפולה במנוחה, כשכירה במקום עבודה נוסף, והמנוחה הייתה נשארת בביתה בגפה שעות רבות (עמ' 83 ש' 9-15 לפרוטוקול).

מר ש' נשאל בחקירתו הנגדית האם ביקר את המנוחה לאחר שעברה לבית האבות. העד השיב כי ביקר אותה בבית האבות פעם אחת, אולם המנוחה ביקשה מהם שלא יבואו לבקרה משום שחששה מהתובעת (עמ' 86 ש' 1-2 לפרוטוקול).

העד נשאל: " ש' הניתוק המוחלט בינך לבינה (הכוונה למנוחה - הערה שלי - ס'ג'.) חל שהיא הלכה לבית אבות?

ת. לא אלא ברגע שז' הגיעה" (עמ' 88 ש' 7-8 לפרוטוקול).

ד.         ר'.ש'ש' (להלן: " ר'.ש'"), שכנתה וחברתה של המנוחה, מסרה אף היא עדות לפניי. על ההיכרות בין המנוחה לתובעת ועל הנסיבות שהביאו את התובעת לטפל במנוחה מסרה ר'.ש' כי המנוחה פנתה אליה ואמרה לה: " מה דעתך ר'.ש' יש לי חברה בבית אבות ___, והיות שאני עייפה וחלשה אז היא מציעה לי שהבת שלה תבוא ותגור איתי על מנת שהיא תטפל בי ותעזור לי" (עמ' 90 ש' 12-14 לפרוטוקול).

יש לזכור כי התובעת מסרה גרסה שונה באשר לנסיבות היכרותה את המנוחה ותחילת עבודתה כמטפלת במנוחה. התובעת טענה כי מגוריה ב___ ליד המנוחה לא היו קשורים במנוחה, וכי לא הכירה אותה קודם. עוד מסרה כי ההיכרות החלה בעקבות מגוריה שם וללא שום קשר לאמה, שלא היה לה כל חלק בקשר בינה לבין המנוחה.

עוד מסרה ר'.ש': " ... למרות שהיתה לה למ' כאילו "מטפלת" או אחת שתעזור לה, המקרר היה ריק ומ' הייתה באה לאכול אצלנו..." (עמ' 90 ש' 17-18).

 ר'.ש' סיפרה על ההתדרדרות שחלה אצל המנוחה וניתוקה חברתית :

"במשך התקופה חלה התדרדרות אצלה גם מבחינה חברתית ואני רוצה להרחיב, מ' הייתה כך אשת ציבור כל הזמן שאני וחברי היא הייתה אשת ציבור, אני זוכרת שפעם כשחזרה לאחר טיול ארוך בארצות הברית עשו לה קבלת פנים ואחר כך עשו לה יום הולדת, היה לה גם תפקיד במוצ"ש בקולנוע, זאת אומרת שכולם הכירו אותה והיא הכירה את כולם" (עמ' 90 ש' 26-29 לפרוטוקול).

"לפתע כשהגיעה המטפלת, נסגרו דלתות הבית של מ' בפני "זרים", כי כולנו הרגשנו כחברים ולא כזרים ואני מבקשת לתת דוגמא אחת אישית, אני את הבית הזה לא נטשתי עד שהגיעה ז', אמרתי בתחילה ששמחתי מאוד שהגיעה ז' מאחר וממני ירד עול, אבל מה שהבחנתי כשפעם הגעתי אליה, אני חברה שלה, היא אמרה לי תלכי מהר, מהר מכאן ז' תגיע והיא תהיה ברוגז מאוד, את זה אמרה מ' באידיש, אחר כך חשבתי להישאר להכיר את ז' יותר היא לא הסכימה, מ'אמרה לי לכי, לכי מהר" (עמ' 90 ש' 31-32 ועמ' 91 ש' 1-4 לפרוטוקול).

ר'.ש' סיפרה כי במשך שהותה של התובעת אצל המנוחה היא מנעה מהמנוחה לקבל מהם שירותים כגון תיקונים וכביסה. המנוחה אמרה שהתובעת תכעס (עמ' 91 ש' 6-10 לפרוטוקול).בהמשך הוסיפה:

"הבית של מ' נסגר בפני חברות או חברים מהמושב, איש לא נכנס אליה. ז' עבדה בעפולה באותה תקופה בשעות הבוקר והייתה חוזרת בצהרים, לפעמים היו לה משמרות בערב ומ' הייתה בשעות הבוקר יוצאת מהבית, באה אליי או הולכת לצרכניה, אבל כש-ז' הייתה בבית מ'לא עזבה את הבית, ומדוע כי מ' אמרה שהיא פוחדת שז' תגנוב ממנה דברים כי ל-ז' יש מפתח " (עמ' 91 ש' 12-16 לפרוטוקול).

ר'.ש' סיפרה כי המנוחה אף חשדה בתובעת כי גנבה את תכשיטיה (עמ' 91 ש' 17-22 לפרוטוקול). עוד מסרה ר'.ש' כי המנוחה הייתה מורעבת, והייתה מגיעה לביתה, פותחת את המקרר, דבר שלא עשתה בעבר, ומחפשת אוכל (ש'

26-31).

בשנת 1995, ר'.ש' חלתה מאוד וביקוריה אצל המנוחה פחתו. כאשר המנוחה שהתה בבית חולים, בעלה של ר'.ש' הסיע אותה על מנת שתבקר את המנוחה. כאשר הגיעה אליה אמרה לה המנוחה:

" תלכי מפה כי ז' תהרוג אותי". (עמ' 97 ש' 28-29 לפרוטוקול).

ר'.ש' סיפרה כי כאשר המנוחה הייתה מאושפזת בבית חולים היא ביקרה אותה פעמיים     עד אשר המנוחה ביקשה ממנה שלא לבוא לבקרה יותר'.ש' בבית האבות ביקרה ר'.ש' את המנוחה פעם אחת, בערב ראש השנה. המנוחה אמרה לה: " תלכי ואל תבואי יותר". (עמ' 98 ש' 14-19 לפרוטוקול).

בשנת 1996, עברה ר'.ש' ניתוח קשה, לכן נבצר ממנה לבקר את המנוחה בביתה. המנוחה אמרה לה באידיש: " אני כבר לא יכולה להגיע אליך, כי יש צו מ-ז' שאסור לה הכוונה למ' לבוא אלי..." (עמ' 92 ש' 27-29 לפרוטוקול).

לר'.ש' נודע באקראי, כי המנוחה שיתפה את התובעת בחשבונות הבנק'וכך מסרה בעדותה: " באחד המקרים שהותרו לי להגיע אליה (למנוחה - הערה שלי - ס'ג.) , ואז שאני יושבת בסלון אצלה מצאתי מעטפה של בנק הפועלים על השולחן וכתוב שם: לכבוד מ.מ ו/או ז'א., ואז הבנתי מה זאת אומרת, שמשמעות הדבר ו/או ש-ז' גם בעלת החשבון..." (עמ' 92 ש' 31-32, עמ' 93 ש' 7 לפרוטוקול).

משכך, ביקשה ר'.ש' להצטרף אף היא לחשבון הבנק של המנוחה, בשל הניסיון שהיה לה בעבר עת שימשה כאפוטרופוס של ילדה יתומה. לכן ביקשה להשגיח על הנעשה בחשבונה של המנוחה. תחילה המנוחה הסכימה, אולם לאחר מכן המנוחה דיברה אתה בטלפון וביקשה ממנה שלא להתערב בענייניה, וכך מסרה העדה: " ...מ'התקשרה אלי חצי שעה אחר כך ונזפה בי מה אני מתערבת, ואמרה לי שאני לא חברה שלה ולא חברה של ז' ו-מ'ביקשה ממני שלא להתערב ובזה הסתיים הפרק של חשבון הבנק..." (עמ' 93 ש' 4-8 לפרוטוקול).

בחקירתה הנגדית נשאלה ר'.ש' מתי ראתה את הצוואה החתומה של מ.. מתברר כי המנוחה הציגה בפניה את הצוואה בטרם נחתמה. על אירוע זה מוסרת ר'.ש' :

" ת. אז לא חתמתי והצוואה לא נחתמה ולא ראיתי אותה מאז, ואז העו"ד שאל את מ'מה עם יתר הכסף, מ'אמרה לו הכל עובר ל-ז', ואז אמרתי לה מ'מה עם ס', ואז מ'אמרה "אוי ואבוי, התחילה להכות בראש ובפנים" ואז אמרתי לנ' שאני לא חותמת על צוואה כזו, כי מ'לא הייתה שפויה" (עמ' 96 ש' 3-7 לפרוטוקול).

עדות הנתבעת :

ה.         זו מסרה כי בחודש מרץ 1995, ערכה ביקור בארץ, לאחר הפסקה של שנתיים. הנתבעת מסרה כי הרגישה שהתובעת מנצלת את המנוחה (עמ' 106 ש' 11 לפרוטוקול). כאשר נשאלה מדוע חשה כך השיבה:

" הייתה לי הרגשה כזאת בגלל שמשהו לא היה בסדר וגם לא הייתה לי שום הוכחה. זה פשוט כך חשדתי." (עמ' 106 ש' 13-21 לפרוטוקול).

לאחר מכן, כאשר שבה לארצות הברית, מר ע', שרכש את המשק של המנוחה, הגיע לבקר אותה ואת אמה. מר ע' סיפר להם כי התובעת גונבת מהמנוחה כספים. הנתבעת הבינה כי עליה לטפל בנושא מידית, אולם היה עליה למצוא עו"ד דובר עברית והדבר היה כרוך בתשלום, שלא היה בהישג ידה של הנתבעת.

בחקירתה הנגדית התבקשה הנתבעת להסביר הכיצד הבינה כי בשנת 1995 לא הייתה למנוחה מטפלת על אף שהתובעת טיפלה בה. הנתבעת השיבה כי: " כן אני יודעת כי אמי באה לבית אצלה והבית היה מאוד מלוכלך ואמי ניקתה לה את הבית ועשתה לה קניות ובישלה לה. היא הייתה מוזנחת והבית היה מלוכלך. (עמ' 111 לפרוטוקול).

ו.          העדה ב.ג, קרובת משפחה של המנוחה , אף היא סבורה כי התובעת פעלה לבידודה של המנוחה  מהסביבה. כך למשל מסרה בעדותה:

"ש' מתי ידעת לראשונה שהיא מבודדת ומנתקת אותה מהסביבה?

ת. כאשר אני באתי ל-מ'היא אמרה לי, בשנת 95 זה כבר היה. היא אמרה לי תברחי מהר עוד מעט ז' תבוא" (עמ' 119 ש' 7-9).

40.        עדויות לעניין מצבה הבריאותי, הפיזי והמנטאלי של המנוחה בזמנים הרלוונטיים :

עו"ד ___, אשר ערך את הצוואה נשאל האם וידא כי המנוחה ידעה והבינה על מה היא חותמת, וכך השיב:

" היא הייתה אישה צלולה לגמרי, אישה חריפה בעלת אופי חזק" (עמ' 14 ש' 24-25 לפרוטוקול).

אורי צביון, עד הקיום, נשאל לגבי מצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה:

"ש' לפי הזיכרון שלך אתה התרשמת שהיא הבינה על מה היא חומת?

ת. כן. היא הייתה בסדר גמור'.ש' היא הראתה לנו" (עמ' 18 ש' 31-32 לפרוטוקול).

מאידך, יקשה לסמוך על זכרונו של עד זה, שעה שלא ידע לזהות במהלך חקירתו הנגדית האם הכתב שהוצג לו - ת/8 ות/9 - דוגמאות חתימה, הוא כתב ידו.

התובעת נשאלה לגבי ההתדרדרות במצבה של המנוחה:

"ש' ממתי התדרדר המצב של גב' מ., ממתי היא לא הייתה כשירה וצלולה?

ת. אחרי תקופה ארוכה בבית אבות." (עמ' 63 ש' 9-10).

אם כך, מדוע ביקשה להתמנות כאפוטרופא של המנוחה עוד קודם לכן (עמ' 62 ש' 26-29 לפרוטוקול).

הגב' ק'מסרה: " ... פעם אחת היא הגיעה בשנת 94 כשאני הייתי שם והיא באה בבכי, שאלתי אותה מה קרה לך ואמרה: אל תשאלי האח שלי מת, אז אמרתי  לה שלא תדעי צרות, היא אמרה מה יהיה עם הבת שלו, שיש לו בת חירשת אילמת והיא רצתה להתקשר הרבה פעמים אך לא יכלה להתקשר'.ש' מאז היא ירדה טוטאלית היא הייתה מבולבלת מאוד, היא אמרה לי ול-ר'.ש' ולעוד אישה שהייתה שם שכל הרכוש עובר לבת אחיה " (עמ' 67 ש' 10-15 לפרוטוקול).

מר ש' מסר כי מצבה של המנוחה החל להתדרדר לאחר מות אחיה בשנת 1994 (עמ' 83 ש' 9-15 לפרוטוקול).

ר'.ש'ש' מסרה בהתייחסה למצבה של המנוחה כי "... באותה תקופה היא עוד עבדה בהתנדבות ב___ ואני הסעתי אותה בכל בוקר לעבודה בגבעת המורה, אמנם זה היה קצת עול עליי אבל אני הייתי נוסעת לעפולה כל יום, ובתוך השיחות שהיו לי איתה במכונית הרגשתי כבר התדרדרות מחשבתית וגם מעין דיכאון ועצב, אני הבנתי שהתחרטה על כל הסיפור של "המטפלת" ז'." (עמ' 90 ש' 21-25 לפרוטוקול).

עוד מסרה ר'.ש', כי האירוע הקשה ביותר עבור המנוחה היה מות אחיה בחודש יולי

1994. ר'.ש' קיבלה את ההודעה על פטירתו והיה עליה למסור זאת למנוחה. לטענתה של ר'.ש', המנוחה קיבלה את הידיעה בצורה קשה מאוד. אחרי מות אחיה, חלה התדרדרות נפשית קשה אצל המנוחה, היא איבדה צלם אנוש ולא שבה להיות מה שהייתה בעברה (עמ' 92 ש' 1-13 לפרוטוקול).

הנתבעת מסרה כי בשנת 1995 בעת ביקורה בארץ נפגשה עם המנוחה. הנתבעת תיארה מפגש זה כלא טוב. "...היא (המנוחה - הערה שלי - ס'ג.), אמרה לי שהיא רוצה למות, שהיא מאוד מאוד בדיכאון ושהיא לא רוצה לחיות היא הייתה נראית נוראית וירדה הרבה במשקל" (עמ' 106 ש' 1-2 לפרוטוקול).

ב.ג. תיארה את מצבה של המנוחה במילים אלו: " בשנת 93 המצב של מ'לא היה כ"כ גרוע, המצב המנטלי מבחינת הזיכרון היה חלש, זאת אומרת היו לה בעיות בזיכרון שזה לא דבר מוזר לגיל הזה, בשנת 93 התפקוד הבסיסי, הפיזי, היה סביר, כלומר לאכול לשתות" (עמ' 115 ש' 12-14 לפרוטוקול).

"בשנים 94-95 היא ממש דיברה דברים דכאוניים כמו למשל, היא אמרה באידיש שהיא רוצה להיקבר באדמה" (עמ' 116 ש' 2-3 לפרוטוקול).

לטענתה, בשנת 1995, הייתה המנוחה כבר מבולבלת לגמרי ומאוד רזה (עמ' 116 ש' 11 לפרוטוקול).

41.       מעורבותה של התובעת בענייניה הכספיים של המנוחה :

א.         התובעת מסרה בעדותה, כי המנוחה נתנה לה כספים על מנת שהיא ובעלה ירכשו רכב שיסייע בהסעתה של המנוחה  למקומות אליהם  ביקשה  להגיע' תחילה הכחישה התובעת, כי משכה מחשבון המנוחה סך של 53,785 ש"ח. בהמשך, משעומתה עם אסמכתא  מהבנק, נאלצה להודות בקבלת סכום זה. וכך מסרה:

"ש' אני שואלת האם זה נכון שעבר סכום של מ'לקניית רכב לבעלך?

ת. נכון זה היה בהסכמתה. מ'הסכימה והיא נתנה לי את הכסף כדי להעביר לבעלי. מי שעודד אותי לקנות אוטו חדש זה היה מ'וזה היה עבורי ולא ובעלי." (עמ' 43 ש' 8-17 לפרוטוקול).

התובעת נשאלה הכיצד צורפה כשותפה שוות זכויות בחשבון הבנק של המנוחה  בבנק הפועלים והייתה מיופת כח בחשבון הבנק שלה, בבנק הבינלאומי הראשון. על כך השיבה:

" ת. היא קשרה אותי אליה בדרך הזאת, אני היום רואה את הדברים האלה, היום רק הבנתי את זה. זה היה מתוך אכפתיות לזולת ולא היה לי אינטרס' היא הייתה אישה בודדה". (עמ' 45 ש' 18-20 לפרוטוקול).

התובעת נשאלה לגבי ניהולם השוטף של ענייניה הכספיים של המנוחה, כגון:

"ש' מי משך כספים מהחשבון של מ.. את?

ת. היא או אני איתה ביחד, ולפעמים אני לבד על פי הוראתה." (עמ' 46 ש' 14-15 לפרוטוקול).

כן מסרה כי את הכספים שמשכה מחשבונות הבנק של המנוחה הייתה מעבירה למנוחה. (עמ' 46 ש' 16-17 לפרוטוקול).

התובעת נשאלה לגבי כספים שהיו למנוחה בקופת "תגמולים במושבים", בה לא הייתה התובעת שותפה וגם לא מיופת כוח:

"ש' בתגמולים במושבים את לא היית שותפה בחשבון ולכן כתבת מכתבים בשמה?

ת. כש-מ'הייתה רוצה למשוך כסף מקופת התגמולים הייתה מתקשרת אליהם ומבקשת מהם שיעבירו לה לחשבון ומאחר ושינו את החוק והתחילו לבקש מכתב עם חתימה, אז הייתה מבקשת ממני לעשות זאת ואני הייתי כותבת עבורה את המכתב.

ש' אם היא הייתה כל כך עצמאית למה לא כתבה את זה בעצמה?

ת. את כל השירותים והדברים עשיתי ל-מ., למרות שהיא הייתה עצמאית..." (עמ' 47 ש' 25, עמ' 48 ש' 1-5 לפרוטוקול).

 התובעת נשאלה האם יהא זה נכון לומר כי היא זו שניהלה את ענייניה הכספיים של המנוחה. על כך השיבה:

" ת. יכול להיות שהיא גם ניהלה לבד. גם אני וגם היא" (עמ' 48 ש' 23-24 לפרוטוקול).

"ש' למה התכוונת קודם שאמרת שגם את ניהלת לה את ענייני הכספים?

ת. אם הייתה מבקשת ממני להוציא לה הייתי עושה כבקשתה.

ש' מה קיבלת בתמורה?

ת. לא קיבלתי בתמורה, עשיתי את הדברים האלה מכל הלב. היא לא קנתה לי את האוטו. (עמ' 48 ש' 28-31 לפרוטוקול).

התובעת נשאלה מדוע לא סיפרה לקרן לטיפול בחסויים על הכספים שהמנוחה נתנה לה לרכישת רכב, משנדרשה למסור לקרן דיווח לגבי ההוצאות מחשבונות המנוחה. תשובתה לכך הייתה כי לא שאלו אותה על כך ועל כן לא סיפרה. התובעת סיפרה על כך לאחר שהקרן לטיפול בחסויים גילתה משיכה זו מהאסמכתא שנתקבלה מהבנק (עמ' 48 ש' 32-33, עמ' 49 ש' 1-3 לפרוטוקול).

בחקירתה הנגדית, נשאלה התובעת:

" ש' אבל לאחר שנכנסת (לחשבון הבנק - הערה שלי - ס'ג'.), התחלת לחתום על ציקים?

ת. תלוי למה.

ש' תספרי לנו למה?

ת. לצרכים של מ' (עמ' 55 ש' 21-24 לפרוטוקול).

עוד הוסיפה התובעת כי לא לקחה לעצמה את הכספים אשר הייתה מושכת מהבנק בעבור המנוחה, וכי כל משיכה שביצעה הייתה על דעת המנוחה ובהנחייתה.

התובעת נשאלה על חלקו של בעלה בניהול ענייניה הכספיים של המנוחה. התובעת הסבירה כי " הוא היה עוזר לי לחשב דברים והוא היה רושם ציקים ואני הייתי חותמת עליהם" (עמ' 59 ש' 8-9 לפרוטוקול).

במהלך שמיעת העדויות בבית משפט עלתה סוגיה נוספת. המנוחה הפקידה כספים בקרן שבבית אבות "___" בו עבדה ובהמשך התנדבה במטרה כי בעתיד, תשהה בבית אבות זה. עולה כי כספים אלה נמשכו לאחר שהתובעת החלה לטפל במנוחה. כמו כן התובעת הכניסה את המנוחה, על דעת עצמה בלבד ללא התייעצות עם מי ממקרובי המנוחה, לבית אבות אחר בקיבוץ ____. כאשר נשאלה התובעת מדוע לא התייעצה עם איש, השיבה:

" לא היה לי עם מי להתייעץ ההחלטה הייתה שלי וגם של בית החולים" (עמ' 61 ש' 12-13 לפרוטוקול).

כמו כן, בהסכם שנחתם עם קיבוץ ___ לצורך הסדרת שהותה של המנוחה בבית האבות שם, חתמה התובעת כקרובת משפחתה של המנוחה ולא ציינה כי למנוחה קרובי משפחה נוספים. וכך מסבירה התובעת את התנהגותה זו: " נכון כי אף אחד לא היה בקשר איתה ולא ידעתי שיש לה משפחה, תמיד אמרה לי שמשפחתה נספתה בשואה" (עמ' 61 ש' 21-23 לפרוטוקול).

לעומת זאת כשנשאלה האם לא הכירה משפחת ג. ומשפחת ל. שהנם קרובי משפחתה של המנוחה, השיבה:

" המשפחה הזאת שבאה לבקר אותה מחיפה, הם היו באים לבקר את מ'והייתי יושבת איתם ומשוחחת איתם, לא ראיתי מקום לעדכן אותם כי הם היו באים לבקר פעם בחודש או פעם בשבועיים, בשבתות לביקורים קצרים, אני התרשמתי שזה לא משהו שיכול לטפל ב-מ'ומדובר למעשה בקרובי משפחה שהם מבוגרים והם טענו תמיד שיש להם צרות משלהם"(עמ' 61 ש' 27-32 לפרוטוקול).

עוד מסרה כי גם המנוחה נהגה לנסוע לבקר את קרובי משפחתה הנ"ל, הן באמצע השבוע והן בשבתות (עמ' 62 ש' 1-2 לפרוטוקול).

לפיכך, נשמט הבסיס מתחת הסבריה של התובעת לפיהם לא ידעה כי למנוחה קרובי משפחה. דברים אלה אף מעלים את החשד כי היא בחרה בבית אבות שהמנוחה אינה מוכרת בו, כשם שדאגה שלא לציין כי למנוחה קרובי משפחה, כל זאת במטרה לבודד את המנוחה ולנתקה מקרוביה ומכריה, גם בתקופה זו.

התובעת נשאלה מדוע לא שילמה לבית האבות בגין שהותה של המנוחה שם, הרי היתה שותפה בחשבון הבנק של המנוחה. כמו כן, התובעת הכחישה כי בית האבות - קיבוץ ___, הגיש כנגדה תביעה לתשלום סכומים אלה.

בהמשך, הודתה בכך ומסרה  :

" ש' את חויבת לשלם באופן אישי ונתקבל נגדך פסק דין בתביעה זו האם זה נכון?

ת. אני לא הייתי מעורבת במשפט הזה, אני לא נשפטתי.

ש' האם את יודעת שנתקבל נגדך פסק דין?

ת. אני יודעת, אני לא מיתממת? (עמ' 62 ש' 13-16 לפרוטוקול).

ואם לא די בכל העדויות האמורות, מהן למדים כי התובעת עשתה בחשבונות הבנקים של המנוחה כבתוך שלה, הנה באה עדותה של גב' ח. מטעם הקרן לטיפול בחסויה, וזו מסירה כל ספק שנותר, באם נותר, באשר להשתלטותה של התובעת על כספי המנוחה וחשבונותיה תוך גזילת כספה.

הגב' י.ח, טיפלה בעניינה של המנוחה מטעם הקרן לטיפול בחסויים לאחר שהאחרונה התמנתה כאפוטרופא על המנוחה.

הגב' ח. נשאלה האם במהלך הטיפול בתיקה של המנוחה עלו נתונים חריגים והשיבה: " האסמכתא הראשונה שקיבלנו על העברת 53,000 ש"ח לרכישת רכב עבור בעלה הדליק אצלנו נורה אדומה ואז פנינו לבנקים שהעתיקו לנו את התנועות.

ש' ומה התברר?

ת. יש פער בין הדיווח של ז' לבין אסמכתאות שהציגה ז'

ש' זה פער גדול, פער של כמה?

ת. בסביבות 240,000 ש"ח." (עמ' 73 ש' 2-8 לפרוטוקול).

עקב הפער הנ"ל, פנתה הקרן לבית משפט זה בבקשה למתן הוראות (ת/37). הטיפול בבקשה נפסק עם מות המנוחה, שכן, עם הפטירה, פקע המנדט שניתן בידי האפוטרופא.

הגב' ח. אף סיפרה כי על משיכת הכספים עבור רכישת רכב לתובעת או לבעלה, נודע לה מחומר שנשלח אליהם מן הבנק שהכיל אסמכתא המעידה על כך (עמ' 74 ש' 14-17 לפרוטוקול), ולא מהתובעת.

יחד עם זאת הגב' חממי ידעה לספר כי ככל שידוע לה הקשר בין התובעת למנוחה היה " ...קשר מאוד חם וטוב, מדובר בקשר דו-צדדי" (עמ' 76 ש' 21-22 לפרוטוקול).

  הכרעה :

42.        לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהובאו לפני, באתי לכלל מסקנה כי הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת, וכי הראיות שהובאו לפני בית המשפט ממלאים אחרי "אבני הבוחן" שנקבעו בפרשת מרום:

א.         תלות ועצמאות :

מן העדויות שהובאו לפני עולה כי המנוחה, כבת 85 שנים במועד החתימה על הצוואה, הייתה תלויה בתובעת בהיקף נרחב ובסיפוק צרכיה החומריים.  הדבר מצא ביטוי במספר תחומים.

כך למשל, המנוחה הייתה תלויה בתובעת בתזונתה. כאשר התובעת לא ערכה עבור המנוחה קניות ולא בישלה עבורה, המנוחה לא הייתה אוכלת, ונשמעו עדויות מהימנות כי המנוחה הייתה מורעבת ואיבדה משקל רב בשנים בהן טופלה על ידי התובעת.

כמו כן, נשמעו עדויות מהימנות שהצביעו על הזנחה מצד התובעת כלפי המנוחה, שהגיעה למצב בו הייתה מסתובבת ברחוב בחלוק פתוח ושיער פרוע, כפי שלא נהגה מעולם, ובניגוד לאופיה והרגליה של המנוחה שהייתה אישה חזקה, עצמאית שהקפידה היטב על הופעתה ונימוסיה.

עדויות רבות נשמעו על פחדיה של המנוחה מפני התובעת ועל הבידוד שנכפה עליה מצד התובעת. מן העת שנכנסה התובעת לחייה של המנוחה, נראה כי כל אורחות חייה של המנוחה נשתנו. מאישה בעלת קשרים חברתיים ענפים במושב בו גרה, הפכה למנותקת ומבודדת ואף דחתה מעליה את הסובבים לה שהיו מנת חייה רבות. מאישה המקפידה על הופעתה, מסודרת ומטופחת, הפכה לאישה מוזנחת. המנוחה ירדה במשקל בצורה דרסטית.

כמו כן הובאו עדויות רבות אשר הצביעו על שליטתה של התובעת בכספי המנוחה, וכפי שמסרה התובעת בעדותה, היא אף נעזרה בבעלה בפעולות אשר ביצעה בכספי המנוחה.

התיעוד הרפואי שהוגש לתיק בית המשפט כולל ברובו רישומים מהתקופה שלאחר עריכת הצוואה וקשה לדלות ממנה מידע אודות מצבה הרפואי נכון למועד הרלוונטי - הוא מועד עריכת הצוואה.

עם זאת הרושם שמתקבל מאותו תיעוד, לרבות רישומים שב-ת/60 מחודש 2/96 ו- 6/96 כי במועדים האמורים המנוחה היתה חלשה ביותר וזקוקה לעזרה בהיקף נרחב וכן נתגלו אצלה סימנים המעידים על דיכאון ורמת תפקוד בינונית. עוד נרשם שם, למשל, ב- 2.6.96 חודשים ספורים לאחר עריכת הצוואה, כי היא "בכתה בזמן סיכה (צ"ל - שיחה - ס'ג.), דיברה על הבדידות שלה...".

            ב.         תלות וסיוע :

התובעת עצמה טענה כי המנוחה נזקקה לעזרתה ולה בלבד, בכל הפעולות היומיומיות, לרבות הלבשה, רחצה והאכלה.

מן העדויות שנשמעו עלה כי התובעת הייתה כמעט הדמות היחידה שטיפלה במנוחה. למנוחה היה אח אחד שהתגורר בארצות הברית ונפטר בשנת 1994. כמו כן לאחיה של המנוחה הייתה בת אחת, התובעת - חירשת אילמת שאף היא מתגוררת בארצות הברית. הגב' ר'.ש', סיפרה שאף היא עזרה למנוחה כמה שיכלה, אולם מרגע שהתובעת נכנסה לחיי המנוחה, ניתקה המנוחה את קשריה החברתיים עם האחרים, וככל שאלה ביקשו להיות בקרבתה, הרחיקה אותם ממנה.

אך טבעי הוא הדבר, כי המנוחה בהיותה ערירית, הזקוקה לסיוע ועזרה בערוב ימיה, תיזקק לעזרתה של מטפלת. מן החומר אשר הובא לפניי ניתן לקבוע כי המנוחה פיתחה תלות מקיפה בתובעת. על כך יעיד אותו מקרה בו שהתה המנוחה שרועה על רצפת ביתה במשך שלושה ימים תמימים מבלי שיושיטו לה עזרה, שכן העזרה היחידה שהייתה אמורה להתקבל, הייתה זו מהתובעת שלא ביקרה אצל המנוחה בימים אלה.

ג.          קשרי המצווה עם אחרים :

בעניין זה יש לבחון האם בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, לא קיימה המנוחה קשרים עם איש זולת התובעת עד כי תלות זו תהווה ראיה לכאורה לתלותה של המנוחה בתובעת.

בהכרעה בשאלה אם ניתוקה של המצווה מן העולם אמנם מעיד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת, נודעת חשיבות רבה לסיבה שבגללה הייתה המצווה כה בודדה. אם הסיבה לכך הייתה התנהגות הנהנה, יש בכך כדי לתמוך במסקנה כי לכאורה הופעלה על-ידי הנהנה השפעה בלתי הוגנת. אולם, אם הסיבה לבדידותה של המצווה נבעה ממצבה האובייקטיבי, מכך שהיא עצמה הרחיקה מעליה את כל האחרים זולת הנהנה, או מכך שהאחרים הרחיקו עצמם ממנה, ספק אם ניתן יהיה להסתייע בתלות הנובעת מן הניתוק לעניין הקמת החזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ראה "פרשת מרום").

במקרה שלפניי הוכח כי התובעת השתלטה על רכושה של המנוחה, בין היתר  על ידי צירופה כשותפה או כמיופת כח בחשבונות הבנקים, נהגה בחשבונות אלה כעולה על רוחה, משכה והוציאה כספים, חתמה על צ'קים ונתנה הוראות שונות בחשבונות באין מפריע' כמו כן היא פעלה לניתוקה ובידודה מכל מכריה ובני הישוב. בהתאם לעדויות שנשמעו, טרם כניסתה של התובעת לחייה של המנוחה, היו למנוחה קשרי חברות ענפים בישוב ואף נטלה חלק פעיל בחיי הקהילה. רבות סופר על המנוחה כי ביתה היה פתוח בפני חבריה, אשר נהגו לבקרה. כמו כן, סופר כי המנוחה נהגה לבקר את שכניה ולקיים עימם קשרי חברות ועזרה הדדית. המנוחה היתה מוכרת היטב בישוב, עבדה משך שנים בבית אבות "___" ובהמשך עבדה בו בהתנדבות. כל אלה הופסקו מעת שהגיעה התובעת לטפל במנוחה. אף נשמעו עדויות מהימנות מפי מספר עדים, כי המנוחה הסבירה את פשר הניתוק, על רקע חששה מפני התובעת ואף נאמר מפיה כי היה זה בבחינת "צו" מפי התובעת. אין ספק כי המנוחה חששה מהתובעת שאסרה עליה לקיים קשר עם מכריה ובני משפחתה, ועל כך נשמעו עדויות למכביר.

לא נעלם מעיני פסק דינו של כב' השופט אברהם אברהם, בהמרצת פתיחה ___ מחוזי נצרת, שם נדונה תביעת קרובי משפחתה של המנוחה כנגד הקרן לטיפול בחסויים - האפוטרופא על המנוחה וכנגד משפחת ע', במסגרתה עתרו לביטול עסקת המכר של משק המנוחה למשפחת ע', עסקה אשר נערכה בשנת 1994.

בגדרי אותו פסק דין שניתן בשנת 2001,  קבע בית המשפט המחוזי כי המנוחה כן ידעה את שהיא עושה וחתימתה על חוזה המכר שיקפה את אשר עשתה וביקשה.

במסגרת אותו תיק נשמעו עדויות מטעם מומחים, אולם אין בקביעות שם כדי להשליך על הקביעות דכאן.

הסוגיה שנבחנה שם היתה שונה מזו שלפני, ובית המשפט המחוזי נדרש, במסגרת אותו הליך, לבחון האם המנוחה היתה מסוגלת להבחין בטיב מעשיה, להבין את תוצאות חתימתה על הסכם המכר וכיוצ"ב, להבדיל אלף הבדלות מהשאלה המתעוררת כאן והיא האם הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.

ד.         נסיבות עריכת הצוואה :

אכן, מעורבותה של התובעת בהליכים המקדימים לעריכת הצוואה, אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכתה של הצוואה. כאמור, אם המצווה נזקק לעזרת אחרים לצורך עריכת צוואתו כגון בחירת עורך-דין, תיאום פגישה עימו, העברת שכר הטרחה לעורך הדין ועוד, סביר להניח כי מי שיסייע לו בפעולות אלו יהיה האדם הקרוב לו, המטפל בו. ברם, הנסיבות הבלתי שגרתיות בהן אותרה הצוואה לרבות נסיבות עריכתה, וכן הצהרותיה הרבות והחוזרות ונשנות של המצווה כי בכוונתה להוריש את כל כספה ורכושה לאחייניתה, הנתבעת, יש בהן כדי להביאני למסקנה כי הצוואה נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוחה, אם לא מחמת כפיה או איום.

43.        לסיכום:

עדי ההגנה, כולם עד אחד, מהימנים עלי, לא התגלו סתירות בעדויותיהם והנני מאמין להם.

            לחלק מעדים אלה אין כל עניין בתוצאות המשפט והם מסרו את אשר ראו עיניהם ושמעו אוזניהם.

לעומת זאת, התובעת לא שכנעה אותי בגירסתה, בנימוקיה ובהסבריה השונים ובמהלך חקירתה הנגדית, היא נתפסה בקלקלתה מספר פעמים.

תובעת זו ניסתה להצטייר כתמימה, אשר פעלה מתוך מסירות ואהבה למנוחה. לא כך היא התמונה שהתקבלה מהעדויות והראיות שנשמעו. לפי אלו עולה כי התובעת פעלה לאורך שנים מתוך תחכום רב כשהיא שמה לנגד עיניה מטרה אחת - להשתלט על נכסיה של המנוחה, על כספיה וחשבונותיה בבנקים השונים, לרוקן חשבונות אלה עוד בחייה של המנוחה וגם לזכות בשארית נכסיה - ביתה, וזאת לאחר פטירתה. התובעת פעלה על מנת לבודד את המנוחה מסביבתה, ממכריה ומקרובי משפחתה, תוך שהיא מצווה עליה שלא לעמוד בקשר עם מי מהם ובכך מלאכתה נעשתה קלה יותר.

התובעת פעלה גם בהמשך, תוך דבקות במטרתה האמורה והכניסה את המנוחה לבית אבות אחר מזה שהיה מוכר למנוחה והיא מוכרת בו, גם הפעם על מנת לבודד את המנוחה, וכדי להרחיק ממנה קרובי משפחה ואחרים. כך למשל, התובעת בחרה ביודעין שלא לציין בפני בית האבות דבר קיומם של קרובי משפחה.

עוד עולה מהעדויות שנשמעו, כי המנוחה היתה תלויה בתובעת וזאת החל משנת 1994 לפחות, כי תלותה בה היתה מקיפה ויסודית עד כדי שהתובעת שלטה בחשבונות הבנקים של המנוחה ופעלה בהם כבתוך שלה וזאת עוד בשנת 1994, מספר חודשים לפני שנערכה הצוואה.

רק למען ההמחשה ועל מנת לסבר את הדעת, יצוין, כי תלות זו הותירה את המנוחה פעמים רבות ללא מזון, כשהיא מורעבת, וזאת כל עוד והתובעת לא הגיעה לבקרה בביתה או לא סיפקה לה מצרכי מזון.

לא רק זאת, אלא שכאמור, בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה וכך גם לאחר מכן, הצליחה התובעת לנתק את המנוחה מסביבתה, מכריה וחבריה, קשריה עימם התמעטו, וגם כשקיימה איזה שהוא קשר עם מי מהם, הרי שהדבר נעשה בסתר תוך שמירה שהדבר לא יגיע לידיעת התובעת.

על תלות מקיפה זו, חששה ופחדיה של המנוחה מפני התובעת וניתוקה מאחרים, מעיד אותו אירוע מחודש 6/97 בו נותרה התובעת שרועה על רצפת ביתה, בודדה למשך, כשלושה ימים, מבלי שאיש נזעק לעזרתה.

כזכור, התובעת טענה כי בימים אלה לא היה באפשרותה לבקר את המנוחה מאחר והיא חלתה ושכבה בבית אמה . ברם, התובעת לא ידעה להסביר מדוע בחרה במהלך אותם שלושה ימים שלא לפנות לאחד השכנים של המנוחה על מנת שיבקר אצלה, יברר את מצבה למרות שהמנוחה לא השיבה לטלפון במהלך ימים אלה. אירוע זה ומחדליה הנפשעים של התובעת משמיטים את הקרקע תחת טיעוניה לפיהם טיפלה במנוחה במסירות רבה, דאגה לצרכיה ולשלומה, וכל זאת ללא תמורה.

בקבצנו את האמור לעיל, מתחייבת המסקנה לפיה הנתבעת הניחה תשתית ראיתית מוצקה המקימה חזקה לפיה המנוחה היתה תלויה בתובעת בהיקף נרחב ובאופן ששלל מהמנוחה עצמאותה ואת רצונה החופשי והבלתי תלוי, וכי צוואת המנוחה נעשתה מחמת איום מצד התובעת, ולמצער, מחמת השפעה בלתי הוגנת מצידה.  לא רק זאת, אלא שהתובעת דאגה גם בהמשך, ולאחר שהמנוחה הועברה לבית אבות, לעמוד בקשר עם המנוחה ולהמשיך להטיל מורא עליה. בכך שללה מהמנוחה את היכולת  לשנות את צוואתה.

לעומת זאת, התובעת לא הצליחה לסתור חזקה זו. אדרבא, במהלך חקירתה הנגדית וככל שזו התארכה, התגלו בקיעים בגירסתה וזו נסתרה מניה וביה.

שאר טענות הנתבעת :

44.        הנתבעת טענה כי המנוחה חזרה ואמרה במספר רב של הזדמנויות, גם בפניה וגם בפני אחרים, כי בכוונתה להוריש את כל כספה ורכושה, לכשיבוא יומה, לנתבעת.

עדויות רבות נשמעו לפני בעניין זה. רק על מנת לסבר את האוזן אפרט דוגמאות בודדות לכך:

א.         א'.צ' מסר בעדותו כי המנוחה אומנם לא אמרה לו על כוונתה להוריש את רכושה לנתבעת, אך היא אמרה זאת לאמו, שהייתה שכנתה של המנוחה וחברתה (עמ' 22 ש' 2).

ב.         גב' ק' סיפרה בעדותה על פגישתה עם המנוחה, בה סיפרה לה המנוחה כי אחיה נפטר וכי היא דואגת לבתו, הנתבעת, שהנה חירשת ואילמת. באותה הזדמנות אמרה המנוחה לגב' ק'כי בכוונתה שכל רכושה יעבור לנתבעת (עמ' 67 ש' 10-15, וכן בעמ' 69 ש' 28-31).

ג.          ר'.ש' נשאלה מדוע התפלאה שהמנוחה לא רשמה את הנתבעת כיורשת בצוואה שערכה ועל כך השיבה:

" כי כל הזמן היא אמרה שכל מה שיש לה שייך ל-ס'" (עמ' 100 ש' 7-89).

45.        שוכנעתי על יסוד אותן עדויות, כי המנוחה אכן הצהירה בהזדמנויות שונות כי בכוונתה להוריש את כל רכושה לאחייניתה, הנתבעת. אמנם, רצון זה לא הועלה על הכתב במסגרת צוואה, ויתכן ורצון זה התחלף עם הזמן, אולם עובדה זו, במצטבר עם שאר הנסיבות האחרות והמיוחדות של המקרה שלפניי, אף היא מטילה צל כבד על מידת האותנטיות של הצוואה ועד כמה היא משקפת נכונה את רצון המנוחה.

סוף דבר :

46.        צוואת המנוחה מיום 10.2.1995 איננה תקפה והבקשה לקיומה - נדחית.

47.        בנסיבות העניין הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

            בפסיקת הסכום האמור התחשבתי גם בעובדה כי הנתבעת מתגוררת בארה"ב, הגיעה לארץ במיוחד לשם ניהול המשפט ומסרה את עדותה  כשהיא מלווית במתורגמן לשפת הסימנים.

מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ל' אב תשס"ט, 14 בספטמבר 2009, בהעדר הצדדים.

סארי ג'יוסי, שופט

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ