אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית תביעת הסדרי קשר וחשש מפיליסייד

דחיית תביעת הסדרי קשר וחשש מפיליסייד

תאריך פרסום : 29/04/2018 | גרסת הדפסה
תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה נצרת
7948-07-17
18/04/2018
בפני סגן נשיא:
אסף זגורי

- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבעת:
פלונית
פסק דין

על הפרק:

אב המאיים כי יפגע בבתו וייטול את חייו מואשם ומורשע והקשר בינו לבין הקטינה מנותק. חולפות 3.5 שנים והאב עותר לחידוש הקשר עם הקטינה, אך חרף הבעת נכונות לשתף פעולה עם גורמי הטיפול הוא חוזר בו וגורם לאכזבה בקרב הקטינה שכבר החלה לפצות למפגשים עמו. כיצד יש לנהוג ?

 

השתלשלות ההליכים והחשש מפני "Filicide"

  1. המקרה שבפניי הוא דוגמא מובהקת לחששות משני סוגים מפני קשר של אב עם בתו הקטינה: החשש הראשון הוא מפני פגיעה פיזית חלילה של אב בבתו הקטינה (חרף העובדה שאין ספק שהוא אוהב אותה ומצהיר ברגיל, כי לעולם לא יפגע בה). החשש השני הוא מפני פגיעה רגשית ונפשית בקטינה למקרה שהאב ייטוש התהליך והקטינה ויפסיק להיות עמה בקשר (כפי שהיה בעבר).

 

  1. התובע (להלן: "האב") הגיש תביעה לחידוש הסדרי שהות ומפגשים עם בתם הקטינה של הצדדים לאחר שלא פגש בה בשלוש שנים וחצי האחרונות. מדובר באב שהיה חשש לגבי שיפגע בבתו הקטינה לאור מסרים אובדניים ואיומים שהעביר לאם, לעו"ס ולגורמים אחרים. התובע אינו מאובחן על ידי מערכת הבריאות הפסיכיאטרית כסובל מפתולוגיה כלשהי ואין לבית המשפט אבחון ביחס למצבו הנפשי.

 

  1. הפסקת הסדרי שהות של האב עם הקטינה נעשתה בעקבות הליך וסכסוך גירושין מורכב וסוער בין הצדדים בגדרו גם הוגשו מספר בקשות לצווי הגנה עבור הקטינה (על ידי אמה) שנדונו ונעתרו על ידי בחיוב. הדברים השיאו על רקע התנהגות אימפולסיבית של האב והתבטאויות קשות מטעמו שגרמו לכל שומעיהן לחשוש לשלום הנתבעת והקטינה. האב איים איום אובדני, התבטא כאילו הוא מוותר על הקטינה ואף איים כי ישלח יד בחיי הקטינה. בחודש יוני 2014 קרא אירוע חמור בגדרו לקח האב את הקטינה במסגרת הסדרי שהות ואמר לאם שתיפרד מהקטינה מבתה כי "זו הפעם האחרונה שהיא רואה אותה והוא לא ישיבה לעולם". בעקבות הגשת תלונה במשטרה אותרו האב והקטינה והיא הושבה לאמה והמשיב נעצר. לאחר מכן הושמע איום קשה אחר על עובדת ציבור (מענה קולי של בית המשפט לענייני משפחה), כי יתאבד ויהרוג את הקטינה.

 

  1. בגין כל אלה ניתן נגדו בשעתו צו הגנה בה"ט 8509-06-14 אשר נפתח במילים "בית המשפט חושש לשלומן של הילדה אלמונית ושל אמה פלונית ".

 

  1. במקביל אף הוגש נגדו כתב אישום פלילי בת.פ. (שלום נצרת) 8074-04-14 8245-11-13 בגדרם הוא הגיע להסדר טיעון, הורשע והוטל עליו עונש מאסר בדרך של עבודות שירות למשך 5 חודשים ומאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור העבירות בהן הורשע.

 

  1. כאמור, ההליך הנוכחי ננקט לאחר שהאב סיים את עבודות השירות ולכאורה טען "שיצא לדרך חדשה", אך בלב בית המשפט וכל מי שנחשף לאיומי האב והתנהלותו חשש מפני מימוש האיומים וחלילה פגיעה בקטינה. התופעה של הורים הקוטלים חיי ילדיהם היא אחת התופעות הטראגיות שניתן להיתקל בהן בחברה האנושית. בשנים האחרונות התוודענו למקרים שונים בחברה הישראלית שזעזעו כל מי שנחשף אליהם. גורמי טיפול בעולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה מתקשים לספק כלים מקצועיים תקפים ומהימנים לבתי המשפט שיהיה בהם כדי להעריך מידת המסוכנות הנשקפת לילדים מהורים המאיימים על פגיעה בחיי ילדיהם.

 

  1. המונח Filicide מקורו בלטינית ומשמעותו –אדם ההורג את ילדו. המונח Paternal Filicide מתייחס לאב ההורג את הילד כאשר זה מעל לגיל שנה (ל. עציוני, הורים הרוצחים את ילדיהם, הוצאת נבו, עמ' 267, להלן "עציוני"). הקשר בין אב לילדו נחקר למעשה רק מאז שנות השישים של המאה הקודמת והמחקר בהקשר זה מצומצם, מוגבל ועלום יחסית (שם). אין מאפיין אחד לאב המסוגל לרצוח את ילדו או היכול להעיד בוודאות ומדובר בתופעה החוצה גבולות גאוגרפיים ותרבותיים. רבים מהאבות שפגעו בילדיהם סבלו ממחלת נפש או הפרעות אישיות (שם בעמ' 271 ובעמ' 275). הפרעות דכאוניות, סכיזופרניה ופסיכוזה הינן אבחנות תכופות בקרב הורים רוצחים. רבים מההורים הרוצחים הם נרקסיסטיים שאינם מסוגלים לפתח אמפתיה (עמ' 275). רוב האבות סבלו מלחץ בתקופת ילדותם שנבע מפרידת הוריהם, מוות אחד מההורים ואלימות הורית שהופנתה אליהם. לחלקם היה עבר של התנהגות אלימה, אישומים או הרשעות פליליות.

במחקר שכלל 12 גברים אשר הורשעו ברצח ילדיהם
(Campion et al., 1988) הסיקו החוקרים כי ב-11 מבין 12 הגברים נצפו הפרעות פסיכיאטריות משמעותיות, שנעו בטווח שבין הפרעות אישיות ועד לפסיכוזות. מניעיהם למעשה שבו הורשעו התבססו על הבנה לקויה של התנהגות הילדים, ודפוס ההתנהגות האימפולסיבי שלהם נבע לעתים קרובות משימוש בסמים. גורמים נוספים שנמצאו כללו, כצפוי, בידוד חברתי והעדר תמיכה חברתית במשפחתם או בגורמים קהילתיים וממסדיים.

 

  1. יש הסבורים כי לו היו מזהים מוקדם ומראש את התסמינים הפסיכיאטריים, ניתן היה אולי למנוע את המעשה הנורא. מאחר שהניסיון הכללי מראה כי לא כל הורה אשר לוקה בנפשו פוגע בילדיו או הורג אותם, ראוי לחפש הבנה מעמיקה יותר של המארג הפסיכודינאמי הייחודי של הורים אלה, מעבר לקטלוג סתמי של תסמיניהם הפסיכוטיים או מניעיהם הסוציומטיים, אם ברצוננו לזהות בצורה טובה יותר הורים שנמצאים בסיכון להמתת ילדיהם. מרגולין וויצטום במאמר על הסוגייה ("רצח ילדים בידי הוריהם" 2010) מביאים מהמחקר קביעה לפיה ניתן לחלק את ההורים שרוצחים את ילדיהם לשתי קטגוריות קונספטואליות רחבות - הפסיכופתים או הפסיכוטיים (Kunst, 2002) בקבוצה הראשונה ניתן לכלול את ההורים הסדיסטים, הסוציומטים, הנוקמים או הנרציסטיים, אשר באופן טיפוסי מורשעים בעבירת רצח או הריגה. בקטגוריה השנייה ניתן לכלול אותם הורים שהיו בעת המעשה במצב פסיכוטי, דכאוני או מאני עם מחשבות שווא מסוג רדיפה או גדלות, ואשר בעטיו חלקם נהנה בסופו של דבר מהגנת אי השפיות. ההורים מקבוצה זו הם נשוא הדברים שבהמשך.
    מעבר לזיהוי התסמינים הפסיכוטיים שהיו קיימים ופעלו בזמן ביצוע המעשה, לא רבות נעשה במטרה לברר כיצד יכולות היו הבעיות הפסיכודינאמיות והאישיותיות של ההורים לתרום למעשה (שם). רק התבוננות מעמיקה אל תוך נבכי נפשו של רוצח ילדיו, אל ארץ המאפליה שלו או שלה, יכולה להסביר ולהבין כיצד יכול הורה לבצע מעשה נורא זה של רצח ילדיו (אל שבחינות אלו נעשות בדרך כלל בדיעבד). המעשה הפסיכוטי הסופי של הרצח (או הניסיון לרצוח) מתבצע בצורה אימפולסיבית, מבלי שקדמו לו כעס או מחשבות רצחניות, והוא מונע מאמונה דלוזיונלית כי המתת הילד או הילדים היא מעשה אלטרואיסטי שנועד להציל אותם או את העולם מקטסטרופה הממשמשת ובאה. ברוב המקרים, מעשה זה של אלימות אינו אופייני להורים הרוצחים ואינו עולה בקנה אחד עם אורח חייהם שקדם למעשה העבירה. על אף שהמעשה הרצחני הפתאומי נעשה במצב פסיכוטי, נראה כי לפחות בחלקו הוא נובע כתוצאה מהפרעות קשות בשליטה על האני, אשר מאפשרות הבעה גלויה של אלימות פרימיטיבית שהודחקה מהמודעות במשך תקופה ארוכה. תפקיד נוסף ניתן לייחס לדחק המציאותי והרגשי המצטבר של מצב ההורות עבור אנשים פגיעים ורגישים אלה והשלכותיו על הקריסה הפסיכולוגית הפתאומית והמזעזעת של אגו שהיה שביר ופגום מלכתחילה. באנשים אלה, הכעס המודחק משתחרר בצורה אלימה בפסיכוזה שלהם. את האישיות והיחסים התוך-נפשיים הפרי-מורבידיים של הורים-רוצחים אלה אפשר לבחון באמצעות הבנה פסיכודינאמית של טראומות או אובדנים שהם חוו בילדותם ואשר באו לביטוי בפגיעות ביחסי האובייקט שלהם, במנגנוני הגנה בלתי אדקוואטיים של האני שלהם, או בתסביכים בלתי פתורים שנותרו להם. תסכול ילדותי שאינו מטופל הופך לכעס, וכעס שאין אפשרות להתמודד עימו הופך לאלימות כלפי האובייקט המתסכל (לרוב ההורה הראשוני), וזו - ששואפת להעלמת האובייקט - נותרת מודחקת ובלתי מודעת. אלימות מודחקת זו מביאה לפנטזיות ולפחדים שקשורים בהרס האובייקט, אך אלה חייבים להישאר מודחקים. מההיבט הפסיכודינאמי, אלימות מודחקת זו נותרת בלתי מודעת עד שההדחקה מוסרת על ידי הדיכאון או הפסיכוזה, ואז היא מופעלת באמצעות רצח הילד או הניסיון לרצוח אותו (מרגולין וויצטום לעיל, שם). המניעה צריכה להתבסס, לפי תפישה זו, על זיהוי אותם הורים שאוצרים בקרבם אלימות מודחקת לפני קריסת המשאבים הפסיכולוגיים שלהם. "מכאן שיש לזהות, או לפחות לנסות ולזהות, אותם אנשים אשר הטראומות, האובדנים והחסכים הרגשיים האחרים שעברו בילדותם הפכו אותם לרגישים להפרעות נפשיות ולבלתי מסוגלים לפתח יחסי אובייקט תקינים, וכהורים הם יכולים לפתח אפיזודות פסיכוטיות ולהפעיל אלימות קשה כלפי צאצאיהם, שעימם אין הם מסוגלים לפתח יחסי הורה-ילד תקינים. בהורים אלה, הפסיכוזה מסירה את המחסום הפסיכולוגי הסופי מפני רצח ילדיהם.
    תמיכה ברעיון זה, לפיו תפקודים קוגניטיביים מסוימים מתפתחים עם הגיל, ניתן למצוא גם ממחקרים נוירולוגיים המראים כי התפתחות תקינה של האונות הפרונטאליות חיונית להתפתחות תפקודים אלה המביאים לידי קביעות האובייקט. התפתחות לקויה של אונות אלו עלולה להביא לידי התנהגות תוקפנית, אימפולסיבית ונטולת עכבות
    " (Baird et al., 2002). ויצטום ומרגולין מוסיפים במאמרם כי: בכל הורה אשר מטופל בשל דיכאון, מאניה או שימוש בסמים, או בבני זוג המצפים ללידה, יש לבדוק קיומם של קשיי הסתגלות שמקורם בחסכים שונים בתקופת הילדות, ובמידת הצורך להפנותם לטיפול נפשי שמטרתו לזהות, להעריך ולסייע בפתרון של בעיות התפתחותיות. כך ניתן יהיה לשפר את יכולתם בתחום יחסים בין-אישיים ואת כושר התמודדותם עם מצבי דחק. בכל מקרה, לפחות ניתן יהיה לאפשר להם לזהות בצורה טובה יותר סימני אזהרה מפני אסון רגשי הממשמש ובא ולפנות לעזרה מבעוד מועד.

 

  1. בשנת 2010 הוגש דו"ח הוועדה הבין-משרדית בנושא איתור קטינים הנמצאים במצבי סכנה והתוויית רשת בטחון להגנה בקהילה (פברואר 2010 יו"ר מוטי ווינטר – להלן "דו"ח ווינטר"). בין המלצות הוועדה היו הרחבת ההתייחסות למגוון איתותים ומצבים של ילדים ומשפחות –מצבים שעד כה לא נתפסו כמצבים מעוררי דאגה ועלולים להתפתח למצבי סכנה; שימת דגש על האחריות של אנשי המקצוע כלפי ילדים בסיכון וילדים במצבים העלולים להוביל לסכנה – לא עוד דיווח גרידא אלא לקיחת אחריות, המחייבת הסתכלות דינמית ואיתור פעיל של ילדים במצבים אלה ; חיוב במידע בין אנשי המקצוע ואינטגרציה של התפיסות הייחודיות לתחומי המקצוע השונים וראייה כוללת ורחבה של מצב הילד ומשפחתו. כן גובש לוח איתותים לזיהוי מצבים העלולים להוביל לסכנה וכללים מנחים לשיתוף במידע. בעקבות הוועדה והמלצותיה גובשה הצעת חוק קבלה, מסירה ושיתוף במידע על קטין או בן משפחתו, התשע"א – 2010 אך חקיקת החוק לא קודמה עד היום (ראה אתר המחקר של הכנסת, סוגיות נבחרות בעבודת הועדה לזכויות הילד – מאי 2015). בכנסת ה-19 התקיימו דיונים בעניין זה ואף הוחלט על פיילוט במספר יישובים אך הפיילוט לא בוצע כיוון שלא ניתן להתחיל בו ללא שינוי המצב החוקי הקיים כיום (שם, בעמ' 37).

 

  1. יוצא איפוא, כי במצב הנוהג כיום ולא כל שכן במקרה הפרטני שבפניי, אין לבתי המשפט די כלים לחזות, לנבא או לשער האם האבות שבאים בשעריו והשמיעו איומים על חיי ילדיהם ו/או התנהגו באופן שמחשיד אותם כמי שעלולים לפגוע בילדיהם, אכן עלולים לממש איומים ולהוות סיכון של ממש והדבר מקשה מאוד על התנהלות שיפוטית ברורה בעניין הקשר של האבות המאיימים על חיי הילדים כאשר מצד אחד יש צורך של הקטין בקשר עם ההורה ומצד שני, יש להגן על הקטין מפני האפשרות שאיום אכן ימומש וכבר היו דברים מעולם.

 

  1. האב שבפניי טוען, כי "הוא סתם אמר את הדברים" כי אין לו כוונה לממשם וכי לעולם לא יפגע בבתו. אין לי כלים או מספיק ידע ומידע כדי לקבוע האם אכן מדובר "באיום סתם" או באב הסובל מבעיות נפשיות כאלה ואחרות המסוגל לממש את איומיו. בבחירה בין חידוש קשר בין האב לבין הקטינה חרף החוסר בידע ומידע הגם שאין לי ספק שזה קשר שייטיב עם הילדה ושנחוץ לה לבין הגנה על חיי הילדה אני בוחר בהגנה על חייה.

 

  1. איני יודע ואין בפניי די חומר כדי לקבוע, אם האב שבפניי אשר איים כי יפגע בבתו ויתאבד אכן עלול לממש את איומיו הלכה למעשה. חוסר הידיעה יחד עם האיומים מחייב אותי לנהוג בזהירות רבה וכך אנהג, לא רק במחיקת התביעה שנובעת ממחדליו של האב ומעשיו אלא גם בקביעת תנאים לעצם בירור תביעה חדשה שתוגש ככל שתוגש על ידו בהקשר זה, כך שבפעם הבאה, הכלים האמורים יהיו בידי בית המשפט עד כמה שמדעי החברה ובריאות הנפש יכולים לספקם.

 

בחזרה לפרטי ההליך שבפניי:

 

  1. עמדת האם (בכתב ההגנה) הייתה כי הסדרי שהות עם הקטינה לא ייעשו באופן בלתי מבוקר אלא תחת פיקוח של עו"ס לסדרי דין ו/או במרכז הקשר ובמקביל למתווה טיפולי שיבטיח את שלומן של הקטינה ואמה.

 

  1. עם הגשת התביעה הוזמן תסקיר סעד על מנת לקבל תמונת מצב עדכנית אודות מצבו של האב ומידת מסוכנותו לקטינה ואף ניתנה החלטה בדבר שיתוף הקטינה ביחידת הסיוע לקראת הכנה לחידוש מפגשים עם אביה.

 

  1. האב מצדו הודיע, כי אינו מוכן לעבור ועדת מסוכנות וטען שאינו צריך להמציא "תעודת יושר" לבית המשפט וכי האם מנסה להכשיל ולסכל זכותו הטבעית לפגוש בבתו הקטינה. הודעה זו נתקלה בהחלטה חד משמעית של בית המשפט מיום 18/9/17, כי בנסיבות המקרה ולאור ההיסטוריה שפורטה בתמצית לעיל, הרי שבית המשפט לא יורה על חידוש מפגשים וקשר עד שישוכנע שלא נשקף סיכון לקטינה ו/או נזק מחידוש המפגשים.

 

  1. ביום 3/10/17 הוגש תסקיר סוציאלי, אשר התייחס בין השאר גם לאירועי העבר ולחשש מפני התנהגות אימפולסיבית של האב, ואמירות אובדניות שבשעתו הביאו את בית משפט להחלטות בדבר פיקוח על הסדרי השהייה. כן פורטה בו השתלשלות ההליכים וההסלמה בקונפליקט ההורי. העו"ס בחנה את המסוכנות הנשקפת לקטינה מצד אביה במסגרת הסדרי שהיה לשתי רמות: מסוכנות פיזית ומסוכנות רגשית, בכל הנוגע להבטחת שלומה הפיזי של הקטינה, נאמר כי במהלך שלוש שנות הנתק של האב מהקטינה, היה לו קשר מועט עם מחלקת הרווחה והדבר מקשה  להעריך באופן יסודי את רמת המסוכנות, כאשר יש לתת את הדעת על המאסר שריצה התובע בעקבות הרשעתו באיומים שנוגעים לאשתו ולבתו כפי שהושמעו באוזני מזכירת המענה הקולי של בית המשפט. לאחר תקופת המאסר טופל האב כחצי שנה אצל פרופ' זכי אך בשל שיתוף פעולה חלקי של האב עם העו"ס לא ברור מה היו  טיבו של הטיפול, מטרותיו ותוצאותיו. לגבי מסוכנות לשלומה הנפשי של הקטינה החשש כאן היה מהיעלמות חוזרת ונשנית של האב מחייה של הקטינה מצד אחד ומסרים שעלולים לעבור לקטינה בעקבות אמירות או התנהגויות אימפולסיביות במקרה  שיחוש שצרכיו אינם נענים על ידי האחר מצד שני. לאחר שהעו"ס בחנה את רצון הקטינה ואת מצבה הרגשי ואת החששות השונים שהובאו בפניה, ראתה לנכון להציע לבסס  מחדש את הסדרי השהות באופן הדרגתי כך שיבנה ביטחון בקשר וזאת באמצעות מפגשים במרכז הקשר למשך חצי שנה למשך שעה בשבוע ולאחר חצי שנה בחינה מחודשת וזאת במקביל להדרכה הורית.

 

  1. בעקבות התסקיר מסרה האם, כי את אשר חזתה בכתב ההגנה והתריעה התרחש בפועל כעולה מהתסקיר. היא ביקשה שהאב ייכנס להליך טיפולי משמעותי כתנאי לשקילת חידוש המפגשים והקשר עם הקטינה אך הדגש בתגובתה לא היה על המסוכנות כלפי הקטינה אלא יותר חשש לנזק רגשי שעלול להיגרם לה באם תינטש פעם נוספת על ידי אביה אשר יחדל מלקחת חלק פעיל בתהליך הטיפולי או יחליט "להרים ידיים" ולהפסיק הקשר עמה מסיבה כלשהי השמורה עמו בשל אי יציבותו.

 

  1. האב שהחליף ייצוג, הגיש תגובה לתסקיר וטען כי הוא אוהב את בתו וקשור אליה ולעולם לא יפגע בה. הוא המשיך בטענתו כי אין לו צורך להמציא כל תעודת יושר כדי לזכות בקשר עם בתו הקטינה והביא מובאות וציטוטים מהמקורות העבריים בעניין זה.

 

  1. מאחר ועמדת האב התעלמה מתוכן התסקיר והיוותה רק חזרה על האמור בכתב התביעה, קבעתי בהחלטתי מיום 29/10/17 כי בית המשפט אינו יכול לסכן גורלה של הקטינה ו/או לגרום לה לאכזבות ככל שיוחלט על חידוש הקשר והעניין ייעשה עקב בצד אגודל אך ורק בכפוף להתרשמות של בית המשפט כי האב נכון לפעול לפי החלטות שיפוטיות והחלטות גורמי מקצוע טיפוליים. לפיכך ועד אשר לא יודיע האב על הסכמה למפגשים במרכז הקשר כפי שהומלץ בתסקיר, לא ייקבעו הסדרי קשר ושהות בינו לבין הקטינה.

 

  1. לאור עמדה זו של בית המשפט ושל גורמי הטיפול עתר האב ביום 17/1/18 למחוק התביעה ללא צו להוצאות ולהורות על ביטול הדיון שהיה קבוע ליום 18/1/18 (למחרת). האם התנגדה לכך ועמדה על כך, כי התביעה תידחה עם חיוב בהוצאות. קבעתי כי הבקשה תישמע בדיון ולא נעתרתי לה וזאת בשים לב להכרותי את הסכסוך ואת הצדדים בהליכים קודמים ומתוך מחשבה על בטחונה ושלומה של הילד כשיקול על, הגובר על כל שיקול אחר. החשש של בית המשפט היה כי אם בית המשפט ייענה לבקשה וימחק או ידחה התביעה ללא שמיעת האב והצדדים ו/או ינסה להוביל את האב לדרכי טיפול מתאימות, הדבר דווקא יגביר רמת התסכול והייאוש של האב ומכאן אין לדעת כיצד הדבר עלול להשליך ולהשפיע על מעשים או פעולות חד צדדיות ואימפולסיביות שעלולות חלילה לסכן שלומה הפיסי ו/או מצבה הרגשי של הילדה.

 

  1. בדיון מיום 18/1/18 התקיים דיון, בגדרו הסכימו הצדדים כי בית המשפט יקיים דיון בלתי פורמלי עם האב ללא הצדדים האחרים ובאי הכוח. במסגרת דיון בלתי פורמלי זה ביקש בית המשפט לשכנע את האב להעמיד עצמו בפני בדיקת מסוכנות ולפעול לפי כל המלצות גורמי הטיפול על מנת להפיג או לצמצם את החשש האמיתי של גורמי המקצוע ושל בית המשפט לשלום הקטינה. האב התרצה והסכים לכך. לאחר מכן התחדש הדיון וב"כ האם עמדה על כך כי תופקד ערובה כספית מצד האב בנוסף לבדיקת מסוכנות. הדיון התלהט וכבעבר דברים שנאמרו "לחצו על הכפתורים" אצל האב ששב וטען טענות מן העבר ולפיהן ללא קשר עם הילדה לא ישלם מזונות וכי צריך לבדוק בכלל אם הילדה היא שלו. כך היו הדברים בלשונו "הציורית" של האב:

          "אם אין ילדה אין כסף.  צריך לבדוק אם הילדה שלי. אם זאת הילדה שלי, שתוכיח שזאת הילדה שלי. הלמה היא לא נותנת לי את הילדה? היא לא חושבת שאני מסוכן, בגלל שהיא יודעת שיש מצב שאני אגלה משהו. תשאל אותה מה אני אגלה. היא רוצה כסף. היא רימתה אותי, לקחה ממני זרע, מראש אמרתי לה שלא רוצה ילדים, היא יודעת טוב מאוד שלא רציתי, היא אמרה שלא תהיה בעיה, הפסיקה גלולות בלי שאדע, נכנסה להריון אמרה שזה ממני, אמרתי שהכל טוב למה עושה לי ככה? נגמר היה מה שהיה כל אחד הלך לכיוון שלי. ואם זאת הילדה שלי, תן לי אותה פעמיים בשבוע..."

           

  1. בסיומו של דיון ניתנה החלטה שיפוטית שקבעה כך:

22.1.     האב יעבור בהסכמתו הערכת מסוכנות על ידי וועדת מסוכנות בהקדם;

22.2.     הקשר עם הקטינה יחודש לאלתר במרכז הקשר תוך מתן הסמכה לעו"ס לסדרי דין ליתן כל הנחיה לצדדים בענין זה ותוך הכנה מתאימה של הצדדים ובפרט של האב על ידי העו"ס לפני התחלת המפגשים.

22.3.     חיוב האב בקיום קשר ושיתוף פעולה עם גורמי הטיפול והרווחה לרבות הדרכה הורית.

22.4.     במידה והאב לא ימלא אחר הוראות בית המשפט או הנחיות גורמי מקצוע, יהיה רשאי בית משפט לשקול מחיקת התביעה, הפסקת הקשר עם הקטינה, חיוב בהוצאות ו/או נקיטת סנקציות אחרות, לפי שיקול דעתו.

22.5      הובהר לאב כי עליו לעמוד במילתו ובהתחייבותו כלפי האם וכלפי בית המשפט. במידה ולא יעשה כן, הרי שבית המשפט ישקול לעשות שימוש בכל תרופה, סעד ואמצעי העומד ברשותו על פי החוק על מנת להגן על שלומה של הקטינה, על יציבות בחייה, על בטחונה וכן על הנזקים שנגרמים לנתבעת כתוצאה מנקיטת הליך זה ככל שהאב לא יתמיד בו ולא ימלא אחר ההוראות של אנשי מקצוע ובית המשפט.

 

  1. כחודש לאחר מכן נמצא מרכז קשר המוכן לקלוט את האב והקטינה להתחלת מפגשים אך האב סירב לחתום על כללי ההתנהגות במרכז הקשר כפי שכל הורה נדרש לחתום עליהם כתנאי להתחלת המפגשים. הסעיף שהאב התנגד לחתום עליו היה איסור התלחששות עם הילד במרכז הקשר והתחייבות לא לערב את הילד בנושא הסכסוך על ידי תחקורים והאשמות או העברת מכתבים או כספים להורה המשמורן. העו"ס הסבירה, כי הרציונל העומד בבסיס סעיף זה חשוב ונועד ליצור בניית אמון בקרב כל בני המשפחה. מטרתו להגן על הקשר הנבנה בין האב לבין הקטינה והוא מאפשר יצירת קשר הנקי משיח והעברת מידע ביחס לאם. האב הסביר כי הוא חושש מתלונות נוספות של האם במשטרה ומכך שאם יחבק את בתו ויאמר לה דבר מה יתפרש הדבר כהתלחששות שאינה תקינה ותוגש כנגדו תלונה נוספת במשטרה. העו"ס התרשמה מדברי האב כי קשייו האמיתיים הינם להפר את השקט שהיה עד כה בחייו. לדבריה, ייתכן כי בתפיסתו של האב, תקופת הנתק בינו לבין הקטינה היוותה תקופת שקט, תקופה בטוחה ומוגנת יותר עבורו וכעת זמן קצר טרם המפגש המחודש הוא למעשה נסוג מהצהרתו בשל החשש להפרת "השקט". העו"ס התרשמה מחוסר שקט ומתח מצדו של האב בשיחות עמה ובפער שניצב בין רצונו לשמור על אווירה רגועה לבין היכולת (או הקושי) לפעול לפי רצון זה בפועל, הלכה למעשה.

            העו"ס התרשמה, כי לאב רצון כנה וטבעי לפגוש בבתו הקטינה ואף להתחיל בתהליך טיפולי מתאים כתנאי לחידוש הקשר והדבר עלה משיחות טלפוניות בהן אמר כי יעשה כל מה שנדרש לשם כך. אלא שכאמור התברר קיומו של דיסוננס בין ההצהרות לבין היכולת האמיתית של האב לעמוד בהן. ברגעי האמת, כאשר הוא היה סמוך לחידוש הקשר, הוא נסוג ומבקש לבטל זאת (כפי שהיה ערב הדיון בבית המשפט וערב חידוש המפגשים במרכז הקשר).

            העו"ס הסבירה, כי ייתכן שברמה בלתי מודעת בדרך ההימנעות האב מגן על נפשו מפני פגיעה חוזרת בעצמו.

 

  1. ביום 27/2/18 הוריתי לאב למלא אחר בקשת מרכז הקשר ולחתום על המסמך המתבקש לשם התחלת המפגשים. קבעתי כי אין מקום לסגת מכוונת האב לחדש המפגשים בהתאם לתנאי ודרישות גורמי הטיפול והזהרתיו כי אם לא יעשה כן ישקול בית המשפט דחיית התביעה תוך חיוב משמעותי בהוצאות משפט. כן ביקשתי עדכון מעקבי בתוך 7 ימים מטעם העו"ס.

 

  1. ביום 6/3/18 הסביר ב"כ האב כי הוא חושש מאיומי מאסר אך יפעל לפי החלטת בית המשפט ויחתום על טופס ההסכמה.

 

  1. בית המשפט ביקש לראות מכתב הסכמה חתום (על כללי התנהגות במרכז הקשר) ולא הצהרה כללית של ב"כ האב אך זו מעולם לא הוגשה לתיק בית המשפט.

 

  1. במקביל ביקשה האם לשוב ולמחות על התנהלות האב בשל הנזקים הנגרמים לקטינה מחידוש ציפיות למפגש עם האב.

 

  1. ביום 19/3/18 הוגש עדכון נוסף מטעם העו"ס לסדרי דין וממנו עלה כי האב יצר קשר עם עו"ס המשפחה ואמר שחושש שהאם תגיש נגדו תלונה במשטרה באם יחתום על כללי ההסכמה במרכז קשר ויהיה חשד שהוא מפר אותם. לכן הוא נמנע מחידוש קשר ורוצה להמשיך בחייו. העו"ס הסבירה לאב, כי בעניין הקשר עם הקטינה עליו לשוחח עם העו"ס לסדרי דין ובהסכמתו העבירה המידה לעו"ס לסדרי דין שיצרה עמו קשר טלפוני. השיחה הייתה קצרה, כאשר האב השתמש בטונים גבוהים, ביטויים אלימים וקללות עד אשר נאלצה העו"ס לסיים השיחה. מאז לא יצר האב כל קשר עם העו"ס בעניין מרכז הקשר ו/או חתימה על כללי ההסכמה וגם בשיחה הטלפונית הדבר לא עלה מצדו. לפיכך הודיעה העו"ס לבית המשפט במצב הדברים הנוכחי אין דרך לסייע לאב לחדש הקשר עם הקטינה במרכז הקשר. העו"ס הסבירה כי חיוני שיהיה קשר מיטבי בין ההורים, אך הדבר לא מתרחש בשל הקושי הסובייקטיבי של האב. עוד היא הבהירה כי לאור האכזבה העמוקה שנגרמה לקטינה ולאור נסיבותיו של האב ראוי להתנות תביעה עתידית לחידוש קשר מצד האב בקיום קשר ותהליך טיפולי מקדים.

 

  1. ביקשתי תגובת האב שטען, כי לשכת הרווחה מכשילה אותו, כי לא קילל ולא איים והשיחה מוקלטת וכי הוא מעוניין בהעברת הטיפול בעניינו ללשכת רווחה אחרת. פניית האב נדחתה על הסף ללא תגובה תוך שבית המשפט הצביע על הקושי של האב לעמוד בגבולות ברורים שמציבה בפניו הסמכות השיפוטית או הטיפולית וכי בית המשפט לא יאפשר לו להכתיב דרכי הטיפול שירותי הרווחה או קביעת העו"ס המתאימה לו. עוד קבעתי כי אם לא יוצג כתב הסכמה חתום לעמוד בכללי מרכז הקשר עד 8/4/18 תידחה התביעה ללא התראה נוספת.

 

  1. האם ביקשה ביום 9/4/18 למחוק התביעה בשל אי עמידת האב בהחלטה השיפוטית לעיל ובית המשפט ביקש עמדת העו"ס שמסרה, כי אכן האב לא יצר עמה כל קשר עד 16/4/18 או עם גורם אחר בלשכה לשירותים חברתיים.

 

דחיית התביעה וקביעת תנאים לבירור התביעה הבאה ככל שתוגש:

 

  1. בנסיבות אלו, התרשמתי, כי חרף כל המאמצים של כל המערכות והגורמים הרלבנטיים, החל מבית המשפט, דרך גורמי הטיפול וכלה באם, שנועדו לאפשר לאב לחדש קשר עם בתו הקטינה באופן שיבטיח שלומה הפיסי והרגשי – הרי שהאב אינו מסוגל, מעוניין או יכול לעמוד בתנאי החלטות שיפוטיות, חוזר בו מהסכמות ותנאים שסוכמו עמו ומתנהל בדפוס התנהגות לא יציב ועל כן לא ניתן לסמוך עליו בהיבטים רבים המצריכים מתן אמון בהורה שלא ייטוש בשנית את בתו הקטינה ו/או חלילה יסכן אותה פיזית או רגשית באמצעות מסרים מילוליים או התנהגות אימפולסיבית ובלתי מותאמת.

 

  1. בית המשפט פעל בזהירות אך בנחרצות בכל הנוגע לניסיון לגייס את האב להליך טיפולי, הליכי בדיקה מתאימים אשר נועדו להבטיח כי אם יחודש הקשר עם הקטינה הרי שהדבר ייעשה באופן מבוקר, מדורג, בטוח וארוך טווח. כאמור בדברי בית המשפט בהליך צו ההגנה, בית המשפט חשש לשלום הקטינה מפני התנהגות האב. כיום, בחלוף 3.5 שנים לא השתנו דברים רבים בהתנהלותו, למעט מספר לקחים שצבר מההליך הפלילי ואולי נקיטה בדרך של הימנעות כפי שפירטה העו"ס ככלי להגן על עצמו מפני פגיעות חוזרות הנובעות מפגש או זכרון עם תכני העבר והקושי שלא לראות את בתו הקטינה. במצב דברים זה, אין כל מנוס אלא מלדחות את התביעה.

 

  1. בהליכים הנוגעים לילדים (הסדרי שהות, משמורת ומזונות), גם לאחר מתן פסק דין המקבל או דוחה תביעה ניתן להגיש תביעה חדשה בעתיד וכלל סופיות הדיון מחורר מרוב חריגים. עם זאת, בית המשפט אשר אמון על הגנה על שלומם של הילדים מחוייב להבטיח כי אם יינקט הליך דומה בעתיד, יבין בעל הדין את התנאים המקדמיים שעליו לעמוד בהם לשם שמיעתו וכניסתו לטרקלין השיפוטי.

 

  1. בנסיבות המקרה הנוכחי, כאשר האב אינו משלם לאם את דמי המזונות, כאשר נגרמה לקטינה אכזבה עמוקה בשל התחלת הכנתה לקיום מפגשים עם אביה לאחר נתק של 3.5 שנים (כאשר במהלך תקופה זו דמות האב שמורה בקרבה כדמות חיובית וזאת יש לציין רק לזכותה של האם), כאשר האב העסיק את גורמי הטיפול, לשכת הרווחה, מרכז הקשר ובית המשפט ובסופו של יום לא עמד בהתחייבויותיו שלו ובדרישות המערכות השונות, לא ניתן אך לסיים פסק הדין במחיקת או דחיית התביעה ויש לקבוע תנאים ברורים לעתיד לבוא (והרי קיימת סבירות גבוהה שתביעה דומה בוודאי תוגש על ידי האב בעתיד) ואלו הם:

 

            34.1.     האב ישלם לאם 5,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

34.2.     האב יצרף ערבות צד ג' להנחת דעת בית המשפט על סך 50,000 ₪ להבטחת הוצאות האם ולהבטחת נזקיה של בתו למקרה שייטוש את הליך שיקום הקשר העתידי ככל שייפתח.

            34.3.     האב ייקח חלק בהליך טיפולי פסיכודינאמי תקופה של שנה רצופה.

            34.4.     האב יימנע מהתבטאויות אלימות או הרמת קול או איומים על גורמי טיפול ואחרים.

34.5.     האב יהיה בקשר אינפורמטיבי וטיפולי עם לשכת רווחה באזור מגוריו לתקופה של שנה רצופה קודם הגשת כל תביעה עתידית בעניין חידוש הקשר עם בתו הקטינה.

34.6.     האב יחתום על כללי הסכמה לקיום מפגשים במרכז קשר בנוסח שנמסר לו.

34.7.     האב יצטייד באבחון פסיכודיאגנוסטי ופסיכיאטרי של גורם מקצועי מוסמך והמקובל על שירותי הרווחה המעיד על כך כי הוא אינו מהווה סכנה לחיי בתו הקטינה.

 

  1. בית המשפט מבקש לסיים פסק דינו בקריאה לגורמי המקצוע והמחקר לשתף פעולה וליזום מחקר יסודי שיכול להניח בפני בית המשפט כלי אבחון תקף ומהימן לבחינת מסוכנות הורים לשלום ילדיהם בהיבטים שנסקרו לעיל.
  2. המזכירות תסגור את התיק ותמציא פסק הדין לעו"ס לסדרי דין ולצדדים.

 

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.

ניתן היום,  ג' אייר תשע"ח, 18 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.

 

אסף זגורי, שופט
                 סגן הנשיא לענייני משפחה

 

 

 

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ