דחיית תביעה לסעד הצהרתי, וקבלת תביעה מצורפת

א.         מבוא

1.         משק מספר 28 במושב תל עדשים הוקם על ידי הוריו של המנוח עמיהוד אופיר ז"ל. במשך השנים, משבגר עמיהוד ונישא לתובעת בת.א. 734/03 - עליזה אופיר (להלן: "עליזה"), הועבר המשק אליהם. אף עמיהוד ז"ל ועליזה בגרו, ובתורם, החליטו להעביר את המשק לבתם - ענת אליהו, התובעת בת.א. 742/03 (להלן: "ענת") ולבעלה המנוח משה אליהו ז"ל.

העברת הזכויות מעליזה ובעלה המנוח לענת ובעלה המנוח נעשתה בשנת 1982, על פי הסכם שצורף כנספח לתצהירה של עליזה. על פי הסכם זה, הועבר המשק תוך שימור זכויותיהם של עליזה ועמיהוד ז"ל, להמשיך ולהתגורר בביתם שעל המשק, עד אריכות ימים ושנים.

2.         משה המנוח, היה אדם רב פעלים, אשר הקים עם ענת עסקים רבים ומגוונים. נראה כי מרבית העסקים לא צלחו, המשק החקלאי אשר נוהל על המשק קרס אט-אט, עד כי המשק חדל להיות נחלה חקלאית, ואילו עסקים אחרים שהתנהלו, רובם בתחום הסחר בגרוטאות וברזל, אף הם לא צלחו, כך שבני הזוג ענת ומשה שקעו בחובות כבדים.

3.         נוכח חובותיהם התופחים של בני הזוג אליהו, ביקשו בני הזוג למכור את המשק, לצורך השגת מקור למימון חובותיהם, לשם כך הגה המנוח משה רעיון לפיו המשק ימכר לבני הזוג מאיר וצילה גרויסמן - כאשר מאיר היה פועל בעסק - ובשלב מסוים אף הועבר אליו העסק, בדרך ובנסיבות שאין אכסניה זו נועדה להבהירן - וזאת תמורת סכום בשקלים השווה ל- 750,000$ על פי חוזה מיום 15.3.00, אשר נערך באמצעות עו"ד מאג'ד מסאלחה.

לצורך מימון העסקה, התקשרו בני הזוג גרויסמן עם הנתבע מספר 1, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק"), וקיבלו ממנו הלוואה על סך 1,500,000 ש"ח. סכום ההלוואה הועבר ברובו לבני הזוג אליהו (על סך 959,995 ש"ח). סך 129,605 ש"ח הועבר למנהלת ההסדרים במגזר החקלאי, לצורך פרעון חוב למשקם שעל פי חוק זה, ואילו היתרה בסך של 410,000 ש"ח הועברה לידי עו"ד מאג'ד מסאלחה - לצורך פירעון חובות בגין העסקה והסרת עיקולים שרבצו על המשק.

4.         התשלומים השוטפים לפרעון חוב המשכנתא נפרעו משך תקופה מסוימת מתוך כספי העסק המשפחתי - אשר עבר לניהולו של גרויסמן, וזאת עד חודש פברואר 2002, עת קרס העסק כולו, וגרויסמן חדל לפרוע את החובות.

5.         יש לציין כי בבתי המגורים שעל המשק המשיכו להתגורר בבית אחד, בני הזוג אופיר, כאשר בשנת 2001, נפטר עמיהוד לבית עולמו, ואילו בבית השני המשיכו להתגורר ענת ומשה ז"ל.

בשלהי שנת 2001 התגרשו בני הזוג אליהו זה מזה. זמן קצר לאחר מכן, בסוף חודש ינואר 2002, הצית משה אליהו ז"ל את בית מגורי המשפחה, עליו ועל ענת. ענת ניצלה כשרק כותנתה לגופה, ואילו משה נפטר כתוצאה מכוויות קשות שנכווה בכל חלקי גופו.

6.         לאחר כל הדברים האלה, משלא נפרעו תשלומי חוב המשכנתא, פתחו בנק לאומי בהליכים למימוש המשק לשם פירעון ההלוואה שניתנה לבני הזוג גרויסמן.

ב.         ההליכים

7.         נוכח פתיחת הליכי המימוש על ידי הבנק, במהלכם מונו הנתבעים 5 ו-6 (עו"ד מוגל ועו"ד מלך) ככונסי נכסים, הוגשו שתי תביעות כדלקמן:

א.         בת.א. 736/03 הוגשה תביעת הגב' עליזה אופיר נגד הבנק, כונסי הנכסים, ה"ה גרויסמן וענת. תביעה זו, נשענה על החוזה משנת 1982, שבין ה"ה אופיר לה"ה אליהו. בתביעה עתרה עליזה לסעד של הצהרה, לפיו הינה זכאית להמשיך ולהתגורר בבית מגוריה עד אחרית ימיה, וכי המשכון אשר נעשה ביחס למשק הינו בטל, שכן הינו מנוגד להוראת סעיף 2 לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז-1967.

ב.         בת.א. 742/03 הוגשה תביעת הגב' ענת אליהו נגד הנתבעים דלעיל (למעט היא עצמה) בה תבעה סעד של הצהרה כי הינה בעלת הזכויות היחידה במשק, וסעד של צו מניעה קבוע, אשר ימנע את פינויה מן המשק.

8.         בעוד אשר עליזה סומכת תביעתה על זכותה להמשיך ולהתגורר במשק, בפיה של ענת טענות רבות, על שום מה אין מעשה המכירה ומעשה משכון המשק, תקפים כלפיה, ויש לבטלם.

לטענתה של ענת, כל העסקה עם בני הזוג גרויסמן היתה עסקה פיקטיבית, אשר איש לא התכוון לבצעה, ועובדה היא כי גרויסמן אף לא דרשו את החזקה במשק.

ענת מוסיפה וטוענת כי רצונה החופשי נשלל הימנה, עקב לחץ כבד שהופעל עליה, על ידי משה, בעלה המנוח, אשר היה אדם שתלטן, בעל אישיות חזקה ודורסנית, אשר הפעיל כלפיה משטר טרור, באופן אשר שלל את רצונה החופשי, ומנע ממנה כל אפשרות להתנגד להעברת המשק לגרויסמן.

לטענתה, ההסכם שנעשה עם גרויסמן, הינו הסכם למראית עין בלבד, אשר נועד לגיוס כספים בלבד, ולא לצורך העברת המשק לגרויסמן. עובדה היא כי לא ננקטו כל הליכים לשם השלמת העסקה ומסירת החזקה במשק לידי גרויסמן. אף לא ניתנה הסכמת הגורמים הנדרשים לשם כך - ועד המושב ומנהל מקרקעי ישראל.

העסקה אף מהווה משום "שימוש חורג" האסור לפי חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע ובמים) תשכ"ז-1967.

על כן, אין החוזה אלא חוזה בטל, כמצוות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, שכן, אין בו כדי להביע את רצונם האמיתי של בעלי הדין, אשר לא התכוונו להעברת זכויות במשק - אלא רק כדי להביא לכך שהבנק יסבור כי היתה העברת זכויות כאמור, ויתן מכספו לגרויסמן, על מנת שזה יעבירם למשה לצורך מימון עסקיו.

9.         מוסיפה ענת וטוענת כי הואיל וזכויותיה במשק לא מושכנו לבנק, על פי שטר משכון תקף,  אין זה רשאי לפנותה על דרך של פניה להוצל"פ.