דחיית טענה מקדמית לביטול כתב אישום שהוגש ע"י המשרד לאיכות הסביבה נגד תחנת דלק

(לנאשמים מס' 1, 6-10)

1.         זוהי טענתם המקדמית השניה של הנאשמים 1, 10-6, כשהראשונה התמקדה בכך שכתב האישום לוקה בפגם ופסול ואינו מפרט את העובדות המהוות את יסודות העבירה, דבר שיש בו כדי לפגום בהגנת הנאשמים; טענה שנדחתה בהחלטתי מיום 18/6/07 (עמ' 9-8 לפרוטוקול הדיון בתיק);

            טענתם השניה של הנאשמים, שכתב האישום בניסוחו הנוכחי אינו מגלה עבירה.

2. ב"כ הנאשמים מתמקד בטיעוניו באחריות מי שאינו מפעיל תחנת הדלק, אלא באחריות לתחזוקת תחנת הדלק כלפי המפעיל;

            עפ"י כתב האישום, תחנת הדלק תופעלה על ידי נאשם  2, ואילו נאשמת  1 היתה אחראית לתקינותה ולתחזוקתה של התחנה ושל המתקנים שהותקנו בה.

            נאשם 5 שימש במועדים הרלבנטיים לאישום כמתפעל תחנת הדלק;

            יוצא שלפי הנטען בכתב האישום, תחנת הדלק נשוא האישום הופעלה על ידי נאשם 2 (קיבוץ עין כרמל) באמצעות נאשם 5, ואילו נאשמת 1 הינה מי שאחראית, מכוח החוזה בינה לבין נאשם 2, לתקינותה ולתחזוקתה של תחנת הדלק, לתקינות ולתחזוקת מתקניה של תחנת הדלק;

            ב"כ הנאשמים טוען כי מכוח החוזה, אחריותה של הנאשמת 1 היא כלפי נאשמת 2, ועל כן, בהיותה כזאת, אינה נושאת באחריות פלילית, ומשכך הדבר, אין נושאי המשרה בה אחראים כלל וכלל.

3.         ב"כ הנאשמים טוען עוד שעפ"י הגדרת מפעיל בתקנות, המהוות הוראות החיקוק שבכתב האישום,

"מפעיל: כל אחד מאלה:

            1.         בעל רישיון העסק של תחנת הדלק.

                        2.         האדם שבהשגחתו, בפיקוחו או בהנהלתו פועלת תחנת הדלק".

הנאשמת 1 איננה "בעלת רישיון העסק של תחנת הדלק", ואיננה "האדם: שבהשגחתו, בפיקוחו או בהנהלתו פועלת תחנת הדלק".

ההגדרה בתקנות מלמדת שעסקינן בגורם המרכזי השולט על הפעלתה של תחנת הדלק ולא בגורם חיצוני הנותן שירות לאותו גורם.

הגורם המפעיל את תחנת הדלק יכול להסתייע בגורמים חיצוניים רבים ושונים בכל אחד מתחומי הפעלתה של התחנה, יכול הוא להעזר בחברת כוח אדם שתספק לו את המתדלקים, בחברת ניקיון שתנקה את שטח התחנה, בחברה העוסקת בפינוי שמנים בהם נעשה שימוש, או כל חומר אחר, ויכול הוא להעזר בחברה שתתחזק את מתקני התחנה , עדיין בכל אותם מקרים נותר מי שעומד בראש הפירמידה - מפעיל התחנה - כבעל האחריות לתקינותה ולתפעולה התקין של התחנה.

לכן, טוען ב"כ הנאשמים, שאין די בכך שגורם כלשהו ייטול חלק בפעילותה של תחנת הדלק, כנותן שירותים לגורם המפעיל אותה, כדי להיחשב למפעיל תחנת הדלק.

ב"כ הנאשמים מביא בטיעוניו פסה"ד של בית משפט השלום בת"א-יפו (כב' השופט יצחק יצחק) ב-ת.פ. (ת"א) 5400/04 המשרד לאיכות הסביבה נ. דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ (טרם פורסם), לפיו ביהמ"ש הגיע למסקנה שהנאשמת, חברת דלק, לא פיקחה, לא השגיחה ולא ניהלה את פעילות תחנת הדלק בכללותה. קרי, " דלק" לא תפעלה את התחנה, לא גבתה כסף, לא ניהלה את מלאי הדלקים, לא העסיקה עובדים, לא קבעה את שעות הפעילות, וכיוצ"ב - והתוצאה העולה מפסה"ד כי ביהמ"ש זיכה את הנאשמת מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

4.         טענה נוספת ואחרונה בפי ב"כ הנאשמים, הינה שהמאשימה אינה מייחסת לנאשמת 1 ביצוע פעולה כלשהי שהיה עליה להימנע מביצועה, ואין כתב האישום מייחס לנאשמת השלכה, או הזרמת חומר כלשהו למקור מים, כך שעפ"י הוראות חוק המים בסעיף 20 ב' לחוק המים, המורה והמחייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים, או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה  אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה, אם לאו; וכן אוסר החוק על כל אדם, בהוראה שלא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקירבתו חומרים נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקירבתו.