דחיית בר"ע על החלטה הדוחה בקשה להגדלת מזונות זמניים, הפרת הסדרי ראייה ועוד

1. בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ר' גורביץ שיינפלד) בתמ"ש 33484-03-13 ותיקים קשורים מיום 30.11.14 ומיום 10.11.14.

במסגרת ההחלטה של בית משפט קמא מיום 30.11.14 נדחו בקשות המבקשת להשבת קצבת נכות של המבקשת מס' 2, בתם המשותפת של הצדדים, כן נדחו בקשותיה להגדלת מזונות זמניים עבור שני הילדים – המבקשים 1 ו- 2, ובנוסף, נקבע כי תחויב בתשלום סך של –500 ₪ למשיב בגין כל הפרה של הסדרי הראייה.

באשר להחלטה מיום 10.11.14 הרי שם הורה בית משפט קמא כי הסדרי הראייה בין המשיב לבין הקטינה, יתקיימו מחוץ למרכז קשר – הורים ילדים וכי המבקשת תחויב בתשלום סך של –500 ₪ בגין כל הפרה של הסדרים אלה.

2. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה אני מחליט שאין היא מצריכה תשובה ועל כן מורה על דחייתה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

3. המבקשת מס' 3 והמשיב, בני זוג לשעבר, ולהם שני ילדים קטינים: ע' כבן 15.5 ו-ק. בת 9, אשר סובלת מאוטיזם קשה וזכאית לקצבת נכות חודשית בסך של כ- 2,500 ₪. בני הזוג נפרדו זה מזו ב-1/13 כשעזב המשיב את הבית, ואילו הקטינים נותרו להתגורר עם אמם. ב-3/13 הגישה האם, היא המבקשת מס' 3, תביעות שונות כנגד המשיב, ואלה מתבררות בפני בית משפט קמא. ב-17.7.13 נדרש בית משפט קמא לסוגיית מזונותיהם הזמניים של הקטינים, שם חייב את המשיב לשלם להם, באמצעות אמם, מזונות זמניים בסך של –2,200 ₪ לחודש, עבור שניהם יחד, וזאת מ- 7/13 ואילך. כן קבע בית משפט קמא כי בתשלום החזר הלוואת המשכנתא של הדירה בה מתגוררת המבקשת והקטינים המגיעה לכ – 2,400 ₪ לחודש, יישאו שני ההורים בחלקים שווים (להלן: "ההחלטה הראשונה").

4. על ההחלטה הראשונה הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ברמ"ש 35236-09-13, במסגרתה העלתה השגות רבות ובעיקר על גובה המזונות הזמניים וכן על העובדה כי בית משפט קמא לא התייחס לבקשתה, כבר אז, לחיוב המשיב בהשבת אותה קצבת נכות חודשית בסך של -2,500 ₪ אשר שולמה עבור הבת, אותה שלשל לכיסו.

בית המשפט המחוזי מפי כב' סגנית הנשיא השו' ש' וסרקרוג דן באותה בקשת רשות ערעור ודחה אותה בהחלטה מיום 6.11.13. יחד עם זאת, נקבע כי ההחלטה הראשונה נעדרה התייחסות לסוגיית השבת קצבת הנכות ועל כן, יתאפשר למבקשת לשוב ולפנות לבית המשפט קמא כדי ליתן החלטה בנושא. באשר למזונות הזמניים, קבע בית המשפט המחוזי כי על בית משפט קמא יהיה לחזור ולדון בזכאותם של הקטינים לדמי מזונות זמניים ממועד הגשת התביעה, וכי יש לאפשר למבקשת להעלותה מחדש בבקשה לעדכון דמי המזונות הזמניים תוך שלושה חודשים ממועד מתן אותה החלטה (של בית המשפט המחוזי) גם אם לא יחול שינוי בנסיבות.

הלכה למעשה, בית המשפט המחוזי הורה לבית משפט קמא לשוב ולהידרש לאותן סוגיות בהן הכריע באופן זמני במסגרת החלטתו הראשונה, וזאת בתום שלושה חודשים, היינו לקראת 02/14, גם אם לא יחול שינוי בנסיבות.

למקרא אותה החלטה של בית המשפט המחוזי ניתן להבין כי על המבקשת היה ליזום דיונים כאלה על דרך של הגשת בקשות מתאימות.

אלא שבקשה כזו הוגשה רק ב-24.11.14, למעלה משנה ממועד שבו ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור הקודמת, כשביני וביני נקבע התיק לשמיעה לפני בית משפט קמא ליום 10.11.14. באותה ישיבה לא נתאפשרה שמיעת ראיות הצדדים, הואיל והמשיב לא הגיש תצהירי עדות ראשית, כשלטענתו, המבקשת לא המציאה לו את תצהיריה. בית המשפט קמא דחה את דיון ההוכחות ליום 9.6.15 והורה לצדדים להגיש תצהירים משלימים, אימץ המלצות תסקיר עו"ס מיום 10.11.14 והורה על קיום הסדרי הראייה בהתאם להנחיותיה של זו ובהתאם למתווה שנועד לסיים את המפגשים במרכז קשר כאשר התהליך יחולק ל-3 שלבים. כן ניתנו הוראות נוספות בעניין שיתוף פעולה עם התהליך ההדרגתי מתוך שאיפה לכך שבעוד שישה חודשים יוצאו המפגשים בין האב לבין בתו אל מחוץ למרכז הקשר, תוך שבית משפט קמא מוסיף כי ככל שיתברר כי מי מההורים אינו מקיים את המפגשים כסדרם, הוא ישקול הטלת הוצאות מתאימות שלא יפחתו מ-500 ₪ לכל הפרה.

אומנם, באותה החלטה של בית משפט קמא מיום 10.11.14 לא מצאתי התייחסות מפורשת לשאלה האם דחיית ישיבת ההוכחות הייתה בעטיו של המשיב אשר לא דאג לעדכן את תיק בית המשפט בכתובתו החדשה למשלוח כתבי בי-דין או שלא דאג לאסוף את דבר הדואר – תצהירי העדות הראשית של המבקשת, ומשום כך ניתן לראות במבקשת כמי שהמציאה כתבים אלה למשיב בהתאם לתקנה 480 לתקסד"א. כמו כן, לא נקבע כי המבקשת לא המציאה כדין את תצהיריה למשיב. יחד עם זאת, בהחלטה מאוחרת מיום 30.11.14 ציין בית משפט קמא כי למבקשת ניתנה בעבר הזדמנות להשלים טיעוניה באשר למזונות הזמניים, אף ניתנו צווים לצדדי ג' על מנת לאפשר לה להציג ראיות נוספות לשם בחינה מחדש של המזונות הזמניים, אך המבקשת לא הגישה טיעוניה ואף לא פעלה להגיש תצהיר עדות ראשית במועד, ולאחר הגשתם של אלה באיחור, לא מסרה את התצהיר לצד השני. בית משפט קמא מוסיף ומציין כי בשל מחדליה אלה של המבקשת דיון ההוכחות נדחה.

כאמור, רק ביום 24.11.14, הגישה המבקשת בפני בית משפט קמא בקשה להגדלת מזונות, לחיוב המשיב בהשבת הקצבה של הקטינה עבור התקופה שבה שולמה לחשבונו, ולהורות על חיובו בתשלום מזונות זמניים גם לתקופה מיום הגשת התביעה ועד 7/13. בית משפט קמא הורה על דחיית הבקשה על כל ראשיה, למעט הבקשה לחיוב המשיב בתשלום מזונות זמניים לתקופה מיום הגשת התביעה ועד מזונות חודש 7/13, שם ביקש את תגובת המשיב.