דחיית בקשה להצהרה על בטלותו של הסכם ממון

1. בפני בית המשפט מונחת תביעתו של מר ז.י (להלן: "התובע" או "המשיב") להצהרה על בטלותו של הסכם הממון שנחתם ביום ה- 18.9.08 בינו לבין אשתו הגב' נ.י (להלן: "המבקשת" או "הנתבעת") .

2. הבקשה דנן ,אשר הוגשה במסגרת בירורה של תביעה זו, עוסקת בדרישת הנתבעת להורות על צירוף מלוא המסמכים המצויים בידי עו"ד ק. ר ועו"ד ש.מ (להלן: "באות כוח הצדדים), אשר ייצגו את הצדדים בהליך הגישור דלעיל, נשוא המחלוקת.

 בסעיף 9 לבקשה אשר הוגשה בענין טוענת המבקשת:

"...ברי, כי קם הצורך כי הצדדים יוכלו לחשוף את מלוא המסמכים הנוגעים להליך הגישורי והמו"מ אותו עברו הצדדים למעלה משישה חודשים עד אשר נערך ההסכם הנדון..."

           ובסעיף 18 לבקשה:

"על כן  ברי כי בעניינו, קם הצורך ההכרחי , בחשיפת מלוא המסמכים הקשורים להליך המו"מ וההליך הגישורי, על מנת לסייע לבית המשפט הנכבד לפעול בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק.." (הדגשות לא במקור - מ.ד)

3.א. בבקשתה הפנתה המבקשת להלכה המשפטית הנוהגת, תוך התייחסות גם לחקיקה ופסיקה רלוונטית, אשר יש בהם ללמד ,לטעמה, על קיומה של אפשרות לויתור על החסיון הקיים במסגרת יחסי עו"ד- לקוח. 

גם אם אניח ולו באופן תיאורטי, מבלי לרדת לעומקם של דברים כי יש בטענות אלה ממש, לא מצאתי כי הן מספקות בענייננו. ודוק, בפנינו הסכם ממון שהוא תולדה של משא ומתן ב"גישור", השונה במהותו מכל משא ומתן אחר המוביל לגיבושו של הסכם, אף אם בשניהם נעזרים הצדדים בעורכי דין. על הסוג השני חלים כללי החיסיון הרגילים בין עורך דין ללקוח, בעוד בהליך הגישור חל חיסיון אינהרנטי היורד לשורשו של ההליך ומהווה נשמת אפו.

חיסיון זה אף מקבל משנה תוקף נוכח דין ספציפי הנקבע בעניינו בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט:

" דברים שנמסרו במהלך הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי"          

           ב. בבקשה שבפנינו לא ערכה המבקשת הפרדה בין מסמכים מבוקשים הרלוונטיים לשלב המשא ומתן שבמסגרת הליך הגישור ובין מסמכים המתייחסים למשא ומתן שהתנהל שלא במסגרת זו .

4. להליך הגישורי מעלות רבות: 

"בין הסיבות לתמיכת המערכת המשפטית בהליך הגישור ניתן למנות מחד גיסא את הזדהותה של המערכת המשפטית עם האידיאולוגיה ועם הערכים שמייצג הליך הגישור, ובראשם חיזוקן של האוטונומיה של הפרט ושל יכולות ההסתמכות וההכרעה העצמית של הצדדים...מאידך גיסא שיקולים פרגמטיים - כלכליים של הקלת העומס הרב הקיים בבתי המשפט.."

ראה לענין זה ספרו של א. פינקלשטיין ,המשטר המשפטי של הליך הגישור(תשס"ח) 207, וכפי שהוא מצוטט גם בבע"מ 8769/08 פלוני נגד פלונית, (פורסם בנבו) בעמ' 7.

שיטה זו, שבה צדדים לסכסוך ינהלו משא ומתן ויגיעו להסכם מבלי להזדקק להכרעה שיפוטית, מקבלת עדיפות בשיטתנו המשפטית. על מנת להבטיח "משא ומתן חופשי" בין הצדדים הכירה הפסיקה בחיסיון החל על מסמכים שנוצרו במסגרת המשא ומתן לפשרה.

 לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא דאז שמגר בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, בעמ' 333:

  "ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע".

 וכמו כן: 

"הליך הגישור מבוסס בין היתר, על עקרון ההפרדה בין הליך הגישור להליך המתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא ומתן בין הצדדים גם אם אין ברצונם או כוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט"(בר"ע 1099/04 ג.נ נ' ג.מ (לא פורסם)).