אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דחיית בקשה לדיון נוסף בדבר הרשעות בעבירות הנוגעות לפרשת הבנק למסחר

דחיית בקשה לדיון נוסף בדבר הרשעות בעבירות הנוגעות לפרשת הבנק למסחר

תאריך פרסום : 17/09/2007 | גרסת הדפסה
דנ"פ
בית המשפט העליון
1799-07
16/09/2007
בפני השופט:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין

- נגד -
התובע:
1. מאיר בלס
2. פטרקצישווילי

עו"ד אסף ברם
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אורי כרמל
החלטה

1.        לפני בקשה לדיון נוסף בפסק-הדין של בית המשפט העליון (השופטים א' א' לוי, א' רובינשטיין וד' ברלינר) בע"פ 8325/05 בלס נ' מדינת ישראל. בפסק-הדין נדחה ערעורם של המבקשים על הרשעתם בעבירות שונות והכל בקשר עם פרשת הבנק למסחר. המערערים - כך נפסק - קיבלו לידם, דרך אחד גיל גילקרוב, 19 שיקים בנקאיים של הבנק למסחר, שהונפקו לפי דרישתה של אתי אלון, כאשר שמות המוטבים היו לקוחות הבנק או שמות בדויים. המבקשים קבלו עמלה בתמורה לפדיון השיקים במזומן. המבקשים - כך נקבע - זייפו את חתימת המוטבים אשר שמם הופיע על השיקים הבנקאיים, ללא הרשאתם לחתום בשמם, על מנת שיוכלו להפקידם. בגין כך הם הורשעו בעבירות של זיוף וקבלת דבר במרמה, עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. נגזר עליהם עונש של 24 חודשי מאסר, מתוכם 12 חודשים בפועל והיתרה על-תנאי.

2.        בית המשפט העליון, בדחותו את ערעורם של המבקשים, הבהיר כי עיקר המחלוקת במקרה זה נסבה סביב רכיב היסוד הנפשי; קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגבי התקיימות יסוד זה - כך נאמר בפסק-הדין - הן קביעות עובדה, שלא קמה עילה להתערב בהן, "ומטעם זה בלבד ניתן לדחות חלק לא מבוטל מן הטענות". זאת ועוד, בית המשפט העליון דחה את טענות המבקשים גם לגוף העניין. לגבי עבירת הזיוף, לא היתה מחלוקת שנתקיימו יסודותיה העובדתיים - המבקשים אישרו כי "קיבלו לידיהם שיקים בנקאיים ללא חתימת היסב כאשר נותן השיק אינו המוטב, וכי רשמו את שם המוטב או חתמו את חתימתו על גב השיקים". לגבי היסוד הנפשי פסק בית המשפט - ופירט בהרחבה את הנימוקים לפסיקתו-זו - כי די בעובדות ובנסיבות שנקבעו על-ידי הערכאה המבררת כדי להסיק שהמבקשים ידעו שאין הם מוסמכים לחתום בשם המוטב, ללא אישורו, ולמרות זאת ביצעו את הפעולה הדרושה.

           לגבי העבירה של קבלת דבר במרמה, הבהיר בית המשפט העליון כי המבקשים קיבלו לידיהם "דבר", לאמור: את האפשרות להפקדת השיקים, כאשר פקידי-הבנק סבורים היו שמדובר בשיקים כשרים, הנושאים חתימת היסב כנדרש. המבקשים ידעו שהם אינם יכולים להפקיד את השיקים ללא חתימת ההיסב, ולכן - כך נפסק - יש לקבוע כי החתימה והפקדת השיק הם בגדר טענה שהטוען אותה יודע שאינה אמת. מעשיהם של המערערים כוונו מפורשות להטעיית פקידי הבנק, כך הוסיף בית המשפט וקבע, ואמנם, בפועל, ההטעיה הצליחה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי נתקיימו במקרה זה נסיבות מחמירות הן לגבי הזיוף הן לגבי המרמה.

3.        אשר לסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון - הסעיף שכותרתו "איסור הלבנת הון" - נדרש בית המשפט העליון, בין היתר, לטענת המבקשים כי לא ניתן למזג את העבירה היוצרת את הרכוש האסור, עם הפעולה שנועדה להסוות את מקורו. בית המשפט ציין כי אמנם מדובר בסעיף אשר לו שני נדבכים: הראשון, היות הרכוש אסור, והאחר, המטרה להסוות או להסתיר את מקורו. עם זאת, כך קבע, "שום דבר בלשון החוק או בתכליתו, איננו מצביע על כך כי צריך להיות נתק מוחלט בין השניים". בית המשפט הטעים כי ניתן במקרה זה לדבר על "קו פרשת מים" העובר בין עבירת הזיוף (שהיא עבירת המקור) לבין העבירה של קבלת דבר במרמה, המהווה גם הלבנת הון. מעבר לכך קבע בית המשפט כי פעולה אחת מתמשכת עשויה להוות גם את יצירת הרכוש האסור וגם את הלבנת הכספים, ואין צורך כי הראשונה תסתיים לפני שהשנייה תתחיל. בית המשפט בדק אפוא ומצא כי נתקיימו בעניינו שני הנדבכים של סעיף 3(א) - היות הרכוש אסור, והמטרה להסתיר או להסוות את מקורו.

           לגבי העבירה הקבועה בסעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון - עבירה של איסור עשיית פעולה ברכוש אסור - קבע בית המשפט העליון כי לכאורה יש ממש בהשגתם של המבקשים על הרשעתם בעבירה זו, יחד עם העבירה החמורה יותר שבסעיף 3, שכן מדובר באותה התנהגות עצמה. אולם, בית המשפט בא לכלל מסקנה כי לקושי זה יש מענה טכני ומענה מהותי. המענה הטכני, כך נפסק, מצוי בסעיף 186 לחוק סדר הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המורה כי ניתן להרשיע במספר עבירות המתגלות מן העובדות ובלבד שאין מענישים יותר מפעם אחת בשל אותו מעשה. המענה המהותי, לדעת בית המשפט, טמון בכך שיש הבדל בין הסעיפים מבחינת הערך המוגן על-ידם.

           בית המשפט העליון דחה בשתי הידיים את ניסיונם של המבקשים להכשיר את מעשיהם בהסתמך על כך שפעלו, כדבריהם, בהתאם לנוהג בשוק האפור. טענה זו, כך נפסק, לא הוכחה ומכל מקום אין בה כדי להכשיר ביצוע עבירות. בית המשפט סיכם וקבע שגם בסוגיית העונש לא נתגלתה עילה להתערבות בגזר-הדין של בית המשפט המחוזי.

4.        המבקשים סבורים כי פסק-דין זה ראוי לו שיועמד לדיון נוסף בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון. טענותיהם מצמצמות עצמן לנושא ההרשעה בעבירות הלבנת ההון. הרשעתם בעבירות אלה, כך הם סבורים, לוותה בקביעת הלכות המצדיקות את קיומו של דיון נוסף. המבקשים מטעימים כי חוק איסור הלבנת הון הוא חוק חדש יחסית, ופסק-הדין בעניינם מתווה חידושים בפירוש העבירות הכלולות בחוק. בפרט, מזכירים המבקשים את ההלכות שנקבעו בפסק-הדין ביחס לקשר שבין עבירת המקור (ההופכות את הרכוש לרכוש אסור) לבין הפעולות שבאו להסוות את מקורו ואת זהותו של הרכוש; ביחס לאפשרות להרשיע אדם הן בעבירה לפי סעיף 3 לחוק הן בעבירה לפי סעיף 4 לחוק; וביחס ליסוד הנפשי הנדרש בעבירה של הלבנת הון - לרבות סוגיית החלתה של הלכת הצפיות בהקשר זה. המבקשים עומדים על החידוש ועל הקושי הטמונים בפסק-הדין, לאמור: קביעת נורמות חדשות העומדות בניגוד לנוהג שהיה מקובל עד כה בשוק האפור.

           קראתי בעיון את טענות המבקשים, את התשובה להם ואת התגובה לתשובה. לא מצאתי מקום להורות על קיום דיון נוסף במקרה זה.

5.        בפסק הדין נשוא הבקשה לדיון נוסף נכללות קביעות ביחס למספר שאלות הנוגעות ליישומו של חוק איסור הלבנת הון, ואף שמקצת הטענות המועלות בעתירה יש להן משקל, הרי, כפי שנקבע לא אחת, בכך לא סגי על מנת להצדיק את קיומו של דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אכן, "פסיקתה של הלכה, ואפילו חדשה וקשה היא, אין בה די כדי להצדיק סטייה מן הכלל הרגיל שלפיו פוסק בית-המשפט העליון בשלושה (ולעיתים במותב רחב יותר) ופסיקתו היא סוף פסוק ואין עליה ערעור" (דנ"א 4813/04 מקדונלד נ' אלוניאל בע"מ (טרם פורסם); ראו גם דנ"פ 5189/05 איילון - חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2) 474; דנ"א 4011/04 עיריית ירושלים נ' עיזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל, פ"ד נט(4) 8). הליך הדיון הנוסף הוא הליך השמור למקרים נדירים ויוצאי-דופן, ולא מצאתי כי המקרה הנוכחי בא בגדר אותם המקרים.

           אכן, חוק איסור הלבנת הון הוא חוק חדש באופן יחסי, וניתן להניח כי כמו פסקי-הדין שניתנו עד כה, כך גם פסקי-הדין שיבואו, יידרשו לשאלות שונות הנוגעות ליישומו. אולם, ברי שעצם העובדה שחוק הוא חדש, אין משמעה שכל פסק-דין העוסק בפירושו ובהחלתו יעמוד לדיון נוסף בפני הרכב מורחב. ברגיל, כאמור, פוסק בית המשפט העליון בשאלות שבפניו בהרכב שלושה, ועל פסיקתו אין ערעור. כלל זה יפה גם לפסקי-דין הנוגעים לדברי-חקיקה שאינם מן הותיקים. בענייננו, בית המשפט העליון סבר כי עובדות המקרה הנדון "יכולות להוות דוגמא קלאסית" של תכלית החוק כפי שבאה לידי ביטוי בהצעת החוק; "המבקשים" - כך נקבע - "הטמיעו את הכספים שמדובר בהם... בשגרת העבודה הלגיטימית שהם מנהלים, של חלפנות כספים, ומכאן ואילך שוב לא ניתן לעקוב אחר מקור הכספים". בית המשפט הוסיף והבהיר כי "חלפני הכספים הם בגדר 'אבות הטיפוס' של עברייני הלבנת הון שראה המחוקק לנגד עיניו...". בית המשפט העליון דן בהשגות שהעלו המבקשים בערעורם לפניו - לרבות הטענות המועלות היום - ודחה אותן בפסק-דין מפורט ומנומק. על קביעותיו אין עוד ערעור.

6.        יש להדגיש עוד כי בענייננו, לא הסתפק בית המשפט העליון בקביעה - שאותה הסיק מלשון החוק ומתכליתו - בדבר האפשרות שפעולה אחת מתמשכת תקיים הן את עבירת-המקור הן את עבירת-ההלבנה. בית המשפט הוסיף ופסק שבמקרה דנן, "אין מדובר באותה פעולה עבריינית - זיוף לחוד והפקדת השיק, המהווה גם קבלת דבר במרמה, לחוד, כאשר עבירת ההלבנה נצמדת לקבלת הדבר במרמה". גם בכל הנוגע ליחס שבין הסעיפים 3 ו- 4 לחוק איסור הלבנת הון, לצד הדיון המהותי בערך המוגן הנבדל של שתי העבירות, קבע בית המשפט כי במקרה זה "לא נטען כי בית המשפט העניש את המערערים פעמיים בגין כל אחת משתי העבירות הללו" (תוך הפנייה לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי). אף לעניין הלכת הצפיות, נראה כי זו צוינה על-ידי בית המשפט באופן מצטבר, כאשר גם בלעדיה המסקנה בדבר התקיימות היסוד הנפשי עומדת בעינה. כל אלה מצביעים גם הם על כך שלא קמה במקרה זה עילה מספקת לקיום דיון נוסף.

           סיכומו של דבר, הבקשה לדיון נוסף נדחית. העותרים יתייצבו לריצוי עונשם ביום 15.10.2007.

           ניתנה היום, ד' בתשרי התשס"ח (16.9.07).

המשנה-לנשיאה


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ