דחיית בקשה לביטול כתב אישום נגד שוטרים הנחשדים בישמוש בכוח שלא כדין

1.                  בישיבה  מיום 24.06.08  טען ב"כ נאשמים 3-1 שתי טענות מקדמיות.

טענתו הראשונה של עו"ד אורן התייחסה לעובדה כי נאשם 2 הודה במיוחס לו ועל כן

היה ראוי להפריד את הדיון בעניינם של נאשמים 3-1 אשר כופרים בעובדות.

הסנגור ביקש שאפסול את עצמי כדי ששופט אחר ידון בעניינם של נאשמים 1 ו-3.

2.                  טענתו הנוספת של הסנגור ענינה הגנה מן הצדק.

הסנגור מציין כי שלושת הנאשמים הועמדו תחילה לדין משמעתי. לאחר שנאשמים 1-2 השתחררו ממשטרת ישראל משכה המאשימה את כתב האישום מבית הדין המשמעתי והגישה כתב אישום פלילי.

הסנגור טוען כי החלטה זו הינה בלתי סבירה ועל כן ראוי לבטל את כתב האישום.

3.                  בהחלטה שנתתי באותו יום דחיתי את בקשת הפסילה וביקשתי לקבל את התייחסותו של מנהל מח"ש לטענת ההגנה מן הצדק.

4.                  מנהל מח"ש מר הרצל שפירו ציין כי בעקבות תלונתו של מר עמוס עטון הוחלט להעמיד את השוטרים לדין משמעתי בגין שימוש בכח שלא כדין.

5.                  ב"כ של המתלונן הגיש ערר כנגד ההחלטה להסתפק בדין משמעתי. המתלונן זומן למח"ש הפגישה חיזקה את התחושה כי יש מקום לקבל את הערר.

6.                  בהמשך ציין מר שפירו כי במקביל התברר כי נאשם 1 שוחרר ממשטרת ישראל ונאשם 2 נמצא בהליכי שחרור.

בהמשך מוסיף מר שפירו: "נתונים אלה הצדיקו  לכשעצמם בחינה נוספת של ההחלטה. מדובר בהליך שעדיין לא החל בבית הדין המשמעתי. ניהול הליך בבית דין משמעתי כנגד מי שאינו שוטר הינו  בעייתי לכשעצמו, שכן האפקטיביות בניהול ההליך ובמיצוי הדין נפגעת כאשר מדובר באזרחים...".

7.                  להשלמת התמונה יצויין כי במכתב שנשלח ע"י עו"ד פקד חמוטל  סבג תובעת בבית הדין המשמעתי נאמר: "...נוכח שחרורם של השוטרים  משה בניאב ושחר שפיגלר מהחיל, הורה סגן מנהל מח"ש כי התיק יועבר למישור הפלילי. בתאריך 25.12.07 חזרה  בה התביעה מכתב האישום וביה"ד ביטל את כתב האישום".

דיון

8.                  בית המשפט העליון קבע במספר פסקי דין כי לתביעה שיקול דעת נרחב בנושא העמדתו לדין של אדם וציין כי רק במקרים חריגים בהם התביעה פעלה בחוסר סבירות קיצוני יתערב בית המשפט בהחלטות רשויות התביעה.

9.                  בבג"צ בעניינו של דותן נ' היועהמ"ש פד"י מ"א (3) 219 נאמר כי התביעה זכאית ורשאית לעיין מחדש בהחלטה לסגור תיק חקירה וציין כי לא קיימת זכות קנויה  לחשוד כי תיק החקירה נגדו לא ייבדק מחדש.

בית המשפט חזר על אותה הלכה גם בבג"צ 6781/96 אולמרט נ' היועץ המשפטי לממשלה נ(4) 793.

10.              יש הבדל מהותי בין העמדתו של אדם לדין משמעתי לבין העמדתו לדין פלילי.

בית המשפט העליון התיחס להבדלים אלה במספר פסקי דין, אסתפק להזכיר את בג"צ 1295/95 בענין פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה וכן את פסק הדין בענינו של אל"מ יהודה מאיר שבו בית המשפט העליון בטל את החלטת הפצ"ר להסתפק בדין משמעתי.

בג"צ 425/89 גימאל עבד אל קאדר ואח' נ. הפרקליט הצבאי הראשי ואח' מ"ד (4), 718.