דחיית בקשה לאישור תובענה כייצוגית נ' רשות שמורות הטבע והגנים

המבקש הגיש תובענה מנהלית ייצוגית נגד המשיבה, רשות הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "הרשות") ובגדרה בקשה לאשר את התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור").

עניינה של בקשת האישור בטענת המבקש, לפיה הרשות גובה, שלא כדין, דמי כניסה עבור סיורים מודרכים בחלק מאתריה, אשר עולים על תעריפי אגרות הכניסה הסטטוטוריות כפי שנקבעו מכוח חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק הגנים", "החוק"), ובשיעורים העולים על אלו שנקבעו בתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (אגרות כניסה לגנים ולשמורות), תשנ"ח 1998 (להלן: "תקנות הגנים", "התקנות").

רקע וטענות הצדדים

הרשות הנה תאגיד סטטוטורי אשר הוקם מכח חוק הגנים ומהווה הגורם השלטוני המופקד על הטיפול בכל ענייני שמורות הטבע והגנים הלאומיים, על קידום ענייניהם וכן הגנת ערכי הטבע והמורשת, טיפוחם והפיקוח על שמירתם.

המבקש, תושב הוד השרון המבקר מעת לעת עם משפחתו וחבריו, בשמורות טבע וגנים לאומיים ברחבי הארץ. בקשת האישור מתייחסת לגביית תשלום עבור שני סיורים מודרכים שנערכו בשעות הערב ולאחר שעות הפעילות הרגילות בהן פתוחים הגנים הלאומיים, בהם נטל המבקש חלק, יחד עם משפחתו ומשפחות נוספות. המדובר בסיורים המכונים "סיורי עששיות" שנתקיימו בגן הלאומי מבצר נמרוד (קלעת נמרוד) ביום 26/9/13 בין השעות 20:00-23:00, ובגן הלאומי מבצר אפולוניה ביום 25/10/13 בין השעות 18:30-20:00.

בגין סיורים אלו נדרש המבקש לשלם סך של 45 ₪ למבוגר ו-35 ₪ לילד (וסה"כ 160 ₪- עבור שני מבוגרים ושני ילדים), סכומים העולים על הקבוע בתקנות הגנים (22 ₪ למבוגר ו-10 ₪ לילד מגיל 5 ומעלה). כמו כן, לא הוחלו עליו שיעורי ההנחות והפטורים הקבועים בהן, כגון 16.5 ₪ לחייל מילואים (המבקש הינו קצין במילואים) ופטור מתשלום עבור בנו שבמועד הסיור טרם מלאו לו חמש שנים.

במסגרת פנייה מוקדמת שנעשתה על ידי ידידת המבקש לרשות, בבקשה להשבת הפרש הכספים, נאמר על ידי הרשות כי ככלל, הכניסה לאתר כוללת ביקור עצמאי ללא הדרכה ואמצעי עזר נוספים, ואילו מבקר המעוניין לערוך סיור מיוחד אל מעבר לשעות הביקור (סיור עששיות) מקבל מראש את פרטי הסיור ועלותו, הואיל ומדובר בסיור מיוחד הכולל מרכיבים נוספים שאינם כלולים בביקור רגיל. לפיכך, טענה הרשות, הועמד מחיר הסיור על סכום גבוה יותר (נספח 6 לבקשת האישור).

לטענת המבקש, לשון ותכלית החוק והתקנות וכן פסיקת בית המשפט העליון מחייבים לקבוע, כי הרשות איננה רשאית לגבות דמי כניסה לשמורת טבע או גן לאומי הגבוהים פי שנים ויותר מאגרות הכניסה החקוקות, שנקבעו על ידי השר להגנת הסביבה, לפי הצעת הרשות ולאחר התייעצות עם שר האוצר, על פי ההסמכה הקבועה בסעיף 9(א) לחוק. לטענתו, האמור תקף גם כאשר הרשות מקיימת במקום הדרכה או שירותי הסברה וחינוך אחרים מחוץ לשעות הפעילות, אשר הוגדרו מלכתחילה על ידי הרשות. לפיכך, סבור המבקש, כי עת גבתה הרשות סכומים גבוהים יותר מן הקבוע בתקנות, פגעה למעשה בעקרון החוקיות.