החלטה
בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשים בהעדר הגנה ביום 18/12/11. כן בפני תגובת המשיבה ותשובת המבקשים לתגובת המשיבה.
על פי פסק הדין, חוייבו המבקשים לשלם למשיבה סכום של 80,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, וזאת בהתאם לכתב התביעה, במסגרתו נטען, כי המבקשים הפרו את הסכם הניהול שנכרת בין הצדדים בשנת 1998, באופן שהסב למשיבה נזק ובסופו של דבר הביא לסגירת בית המלון אותו ניהלה המשיבה, בשנת 2000.
יצויין, כי באופן דומה הגישה המשיבה תביעות רבות נוספות בבתי משפט שונים בארץ נגד בעלי הזכויות במלון.
לטענת המבקשים, פנו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הממונה על תיק הפירוק של המשיבה, וביקשו כי בית המשפט יתן למשיבה הוראות, הן לעניין איחוד התביעות השונות שהגישה המשיבה בבית משפט אחד והן לעניין מתן ארכה להגשת כתבי הגנה מטעם הנתבעים השונים. לטענת המבקשים, למרות שפניה זו לבית המשפט היתה ידועה למשיבה, פנתה היא וביקשה כי יינתן לטובתה פסק דין בהעדר הגנה.
עוד טוענים המבקשים, כי התביעה התיישנה, ואף כי מדובר בתביעה חסרת בסיס עובדתי אותה המשיבה לא תוכל להוכיח כלפי הנתבעים השונים.
לטענת המשיבה, בית המשפט המחוזי דחה ביום 15/1/12 את הבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, ועל כן לא היתה הצדקה לאי הגשת כתב הגנה במועד. כן טוענת המשיבה, כי טענת ההגנה היחידה שהועלתה היא טענת התיישנות ואילו לטענה זו אין בסיס נוכח הליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים.
המבקשים הוסיפו בתשובתם, כי בינתיים הוכרעה שאלת הסמכות המקומית, במסגרת החלטה שניתנה ע"י כב' השופט בולוס בתיק דומה לתיק זה (תיק שמספרו 40660-09-11), כאשר על פי אותה החלטה נקבע, כי קיימת תניית שיפוט ייחודית המקנה סמכות מקומית לבתי המשפט בתל אביב. לטענת המבקשים, אמנם בית המשפט המחוזי בבאר שבע נתן החלטתו לפיה אינו מתערב בתיקים הפרטניים, אך עוד בטרם ניתנה החלטה זו פנתה המשיבה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, מבלי להזכיר שהוגשה בקשה להארכת מועד במסגרת תיק הפירוק.
עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מתוקף שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט. על בית המשפט לבחון מה היא סיבה המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ואם יש בפי המבקשים הגנה ראויה. השאלה השניה היא החשובה ובעלת המשקל הרב מבין השתיים. על פי הפסיקה, שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט הוא רחב.
די בעיון בכתב התביעה עצמו על מנת להבין, כי מדובר בתביעה מורכבת, במסגרתה נטען להפרות שונות מצד בעלי הזכויות במלון ולנזק שהועמד, לצרכי קביעת האגרה, על 80,000 ₪, כחלק יחסי מהנזק הכולל שנגרם למשיבה, לטענתה, על ידי בעלי הזכויות. המבקשים מכחישים את הטענות המיוחסות להם בכתב התביעה, בדבר הפרת ההסכם וגרימת נזק שהביא לקריסת המלון, וברי כי קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית רחבת יריעה הטעונה בירור והכרעה, כתנאי לחיוב המבקשים בסכום בתביעה. זאת מעבר לשאלת ההתיישנות, אשר אין צורך להרחיב בעניינה בשלב זה. מבחינת שאלת ההגנה, ברי כי הבקשה מצדיקה כי יינתן למבקשים יומם בבית המשפט. המחדל שבאי הגשת כתב הגנה במועד אינו מצדיק חסימת דרכם של המבקשים אל בית המשפט, במיוחד שעה שפנו לבית המשפט המחוזי הדן בפירוק המשיבה, וביקשו שם ארכה להגשת כתב הגנה, גם אם בקשתם זו, בסופו של דבר, נדחתה, ועד שנדחתה – ניתן פסק הדין בתיק זה.
לאור האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק דין מיום 18/12/11.
לאור סמיכות הזמנים שבין הגשת הבקשה למתן ארכה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (1/12/11), מתן פסק הדין (18/12/11), ומתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לארכה (21/12/11), אינני סבורה כי מי מהצדדים פעל בחוסר תום לב כלפי משנהו, ועל כן אינני עושה צו להוצאות.
בהתאם להסכמת הצדדים, אני מורה כי התיק יועבר לבית משפט השלום בתל אביב.
המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.