דותן נ' גרינבאום

פסק דין

בפני תביעה כספית.

התובע רכש רכב מהנתבע בסכום של 8,700 ₪. התובע רכש את הרכב האמור על בסיס ההנחה שמדובר ברכב שנסע 100,000 קמ"ש פחות ממד האוץ' האמיתי שהסתבר שהינו של הרכב האמור.

אין חולק, כי הרכב האמור נסע בפועל בסמוך לזמן הקניה 216,686 קמ"ש, שעה שבפועל נמכר הרכב על בסיס מצג, כי מדובר ב-100,000 קמ"ש פחות. התובע טוען, כי אילו ידע על הקילומטרז' האמיתי לא היה רוכש את הרכב כלל ודין העסקה כולה היה להתבטל. עסקה זו גרמה לו לטענתו להוצאות מרובות באופן שהתיקונים הרבים ברכב וההוצאות מביאים את תביעתו לסכום של 20,192 ₪ (פי 2.5 לערך ממחיר הרכב המקורי).

בכתב התביעה פרט התובע את ההוצאות נשוא כתב תביעתו:

בדיקת קניה 400 ₪, העברת בעלות 100 ₪, מחיר הרכב 8,700 ₪, תיקונים שבוצעו במוסך כוכב הכוללים רדיאטור ראשי 2,000 ₪, רדיאטור חימום 1,548 ₪, ראש מנוע 1,500 ₪ זוג צמידים 430 ₪ ובנוסף הוצאות נוספות כולל תשלומים למכונים, תיקון ליקויים וטסט השכרת רכב ואובדן ימי עבודה.

אומר מיד גם אם תתקבל תביעתו של התובע אלו דרישות בלתי סבירות, לא יתכן שהתובע ידרוש את השבת מלוא המחיר בגין העסקה וגם ידרוש בנוסף את כל התיקונים והטיפולים ברכב שלא הוכח שהם בהכרח תוצאה של הבלאי כתוצאה מנסיעת הרכב 216,686 קמ"ש, מה גם שהתובע מחזיק ברכב כשנתיים מיום העסקה ולמרות התיקונים נהנה מהרכב.

עיקר טענותיו של התובע התבססו על מסמך שהינו "בקשה לחידוש רישיון רכב ממשרד התחבורה", אשר במהלכו חתם הנתבע, כי הוא מודע למספר הקילומטרז' של הרכב, מסמך זה אשר התובע הציג אותו הוא זה שמשמש את התובע לצורך הוכחת הטענה, כי הנתבע ידע היטב כי הקילומטרז' האמיתי ברכב הוא 216,685 קמ"ש, וכך מציין אישור 3 במסמך "אני הח"מ שם פרטי.... שם משפחה.... (מופיעים פרטי הנתבע), מאשר, כי רישום מס' הקילומטרים בטופס הבקשה תואם לקילומטרים הרשום במד המרחק של הרכב", אין חולק כי זו חתימתו של הנתבע.

לטענת הנתבע בפרוטוקול ישיבת יום 22.11.11 הוא לא היה מודע לטעות וכך העיד:

"ברגע שנודע לי על העניין התקשרתי לטסט אפק ואמרתי שיש טעות הרכב אצלי משנת 2006 ואני יודע שלא נגעתי (בקילומטרז' – הבהרה שלי השופט ע.נ.) והם עשו טעות. נאמר לי שזה מה שאמרתי וזה מה שכתב הבודק. בקשו שאביא את האוטו ויבדקו ויתקנו אם יש מקום לתקן יתקנו. אמרתי לתובע שמוכנים לתקן את הטעות".

ועוד הוסיף הנתבע:

"נניח שהתובע צודק מה היה לי מניע לעשות דבר כזה ולהסתבך בזיוף. אני מציע לתובע להגיע לטסט אפק ולתקן".

ביום 14.6.12 נשמעה עדותו של הבוחן ממכון טסט אפק אשר הוזמן במיוחד לדיון ולא היה בעדותו כדי לסייע לנתבע בכלל, להיפך עדותו רק חיזקה את הטענה או העמדה שהנתבע שחתם על הטופס ידע כי מדובר בקילומטרז' גבוה הרבה יותר.

אני פוסק אפוא, כי הוכח ע"י התובע ומכל מקום הנתבע לא סתר את טענת התובע, כי הרכב נמכר ע"י הנתבע בקילומטראז' לא נכון והדבר הסב לתובע נזקים.

כיום השבת מצב לקדמותו וביטול העסקה כשנתיים לאחר מכירת הרכב נראה דבר בלתי סביר ויש לזכור, כי הרכב נמצא בידיו של התובע והתובע למעשה משתמש ברכב.

בנסיבות אלה נשאלת השאלה מהו המנגנון לפיצוי התובע.

כאשר שאלתי את התובע כיצד יתכן שהגיע לסכום שהגיע הוא הסביר, כי למעשה תביעתו מבוססת על שתי חלופות: האחת, החזרה כספית של סכום ששילם בגין קניית הרכב. השנייה, החזר הוצאות שנגרמו לו בגין התיקון עקב בלאי ברכב.

הנתבע מצידו טען, כי גם אם היה הרכב נמכר בקילומטראז' של 216,000 קמ"ש, היה ההפרש בין הסכום ששילם התובע בגין המכירה ובגין הסכום שאותו שילם בפועל זניח לגמרי ולא עולה עלה כמה מאות שקלים.

התובע השיב על כך, כי לא היה נכנס לעיסקה אילו ידע על מצבו האמיתי של הרכב.

בסופו של יום, יש לאזן את כל טיעוני הצדדים תוך הבעת מורת רוח מהעובדה שהרכב נמכר בקילומטראז' שונה מהקילומטראז' האמיתי.