דורי קמחי בע"מ נ' ס.א.נ.ש.ר. המרכז לבניין בע"מ ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לעיקול זמני כנגד המשיבים.

2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבור כי , בשלב זה , דין הבקשה להדחות.

3. תקנה 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

4. הלכה פסוקה היא כי בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק-הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענק לאינטרס של הנתבע מעמד עדיף. עדיפות זאת נובעת משתיים:(1) התובע נושא בנטל ההוכחה (2) זכות הקניין הינה זכות חוקתית. היא מעוגנת בסעיף 3 לחוק-יסוד:כבוד האדם וחירותו הקובע: "אין פוגעים בקנינו של אדם". המעמד העדיף של אינטרס הנתבע בא לביטוי בשני תנאים בהם מותנה מתן צו העיקול: על התובע להציג תשתית ראייתית לכאורית, ולהמציא ערובה לפיצוי הנתבע על נזק שיגרם לו על-ידי העיקול אם תידחה תביעתו (בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479, 483-482; רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799). בשלב הראשוני של הדיון עוד אין בפני בית-המשפט תשתית עובדתית מלאה, ועל כן על בית-המשפט להיזהר שבעתיים מפגיעה בקניינו של הנתבע (ע"א 00 / 3777 אוחנה נ' קדמת עדן בע"מ (לא פורסם); שלמה לוין,תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 36 - 37). עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן (רע"א 97 / 5935 סיני נ' גלנץ ואח',פדאור 98 (1) 276).

5. יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, שהוא ליבה של תקנה 374 לעיל, נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (רע"א 07 / 10076 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Inc. (לא פורסם)). הדגש במתן צו העיקול הינו בצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלבנטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בע"מ, פ"ד נא(3), 789 , 799-800). לעיתים, אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (לא פורסם) ; רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC, תק-על 2007(1), 81 , 84 (2007)).

6. במקרה דנן, לא שוכנעתי ולא הובאו בפני ראיות מהימנות לכך כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו נגד המשיבים יכביד על ביצוע פסק הדין. סכום התביעה נגד המשיבים הוא 45,200 ₪. על פי האמור בסעיף 3 לתצהיר שצורף לתגובת המשיבים, המחזור הכספי הממוצע של המשיבה 1 הוא כ-600,000 ש"ח ולמשיב 2 בית פרטי בראשל"צ ששוויו מוערך בכ- 4,000,000 ש"ח (על הנכס רשומה משכנתא בגין הלוואה שיתרתה כ-500,000 ש"ח). טענה זו לא נסתרה. גם המבקשת, בסעיף 4 לתשובתה, מודה כי המשיבים הינם בעלי אמצעים. לא הובאה בפני כל ראיה מהימנה כי המשיבים עומדים להבריח את נכסיהם או כי אמצעיהם הכספיים של המשיבים אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען.

7. לפיכך, הבקשה למתן צו עיקול זמני נגד המשיבים - נדחית. משכך, אין עוד צורך לדון בטענת המשיבים כי הצו הזמני פקע.

8. בשלב זה , אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"א, 14 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.