דורון ואח' נ' הרשקוביץ ואח'

החלטה

1.לפני בקשה מטעם נתבעת 10 (להלן: "המבקשת") לסלק את התביעה שהוגשה נגדה על הסף מחמת העדר יריבות, העדר עילה, שימוש לרעה בהליכי משפט ולחילופין, בשל היותה טורדנית וקנטרנית, וזאת בהתאם לתקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א").

2.מכתב התביעה עולה כי עסקינן בתביעה שהגיש התובע (להלן:"המשיב"), עו"ד ויזם נדל"ן, שפעל, לטענתו, לשם קידום פרויקט בנייה על גג בניין בבית משותף ברח' בוקי בן יגלי, ת"א הידוע גם כגוש 6911 חלקה 126 (להלן:"הבית המשותף") על סמך התחייבויות הנתבעים, שהינם בעלי זכויות בבית המשותף וחלקם מתגוררים בו.

המשיב טוען בכתב התביעה כי יש לראות את הנתבעים כפועלים יחד על מנת להפר את ההסכמים עימו וכי במצב דברים הנוכחי, יש לראות אותם כחתומים עימו על הסכמים, אותם יש לאכוף (סעיף 1.7 לכתב התביעה).

3.בסעיף 4.1 לכתב התביעה טוען המשיב כי בינו לנתבעים השתכללו עסקאות ונכרתו הסכמים מחייבים והנתבעים מנסים להתנער מהם בחוסר תום לב.

בסעיף 4.2 מוסיף התובע טוען כי "...במסגרת הפרויקט נשוא ההליך דנן הייתה לצדדים כוונה מפורשת וחד משמעית ליצור יחסים משפטיים מחייבים ביניהם, והכל תוך גמירות דעת ומסוימות על ידי הצדדים, כפי שמצאה ביטויה בהסכמים השונים שנערכו בין הצדדים ושנכרתו בסופו של יום או שניתנה לתובע הסכמה לחתימתם על ידי מי מהנתבעים שלא חתם על ההסכם בין הצדדים.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף עת הנתבעת 2 כבר נתנה הסכמתה לחתימה על המסמכים הנדרשים, וכן לאור דבריה של הנתבעת 10 הטוענת כי היא מוכנה לחתום על ההסכם אולם תלויה ב"אישורו" של הנתבע 11". בסעיף 4.5 מדגיש התובע כי : "...לבסוף הושגו הסכמות כלל דיירי הבית המשותף, כולל הגב' שמש (היא המבקשת – הוספה שלי א.כ.) והנתבעת 2 – הסכמות בעל פה אשר טרם נחתמו, כפי הנראה כתוצאה מהתערבות הנתבע 11".

בסעיף 4.6 ו -4.7 לכתב התביעה המשיב מציין את סעיף 12 ו -39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 וסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970.

4.המבקשת טוענת בבקשה שלפני כי המו"מ שנוהל בינה למשיב לא הסתיים בהסכמה ולא הבשיל מעולם לידי הסכם מחייב ולא נחתם הסכם ואף לא נתקיימו הדרישות הבסיסיות להוכחת קיומו של הסכם בין הצדדים, קרי גמירות דעת ומסוימות ועל כן, בנסיבות העניין אין יריבות בין המבקשת למשיב ולא קמה למשיב עילת תביעה כנגד המבקשת.

עוד טוענת המבקשת כי בשם לב לעיתוי הגשת התביעה , 6 שנים ויותר לאחר ההתקשרות הנטענת עם דיירי הבית המשותף והעובדה שהמשיב זנח את הפרויקט תקופה ממושכת, התובענה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ונועדה להפעיל לחץ בלתי הוגן על הנתבעים.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובתשובה לתגובה מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

אין מקום בשלב הנוכחי לסלק את התביעה על הסף. מדובר בסעד קיצוני שביהמ"ש לא ממהר להיעתר לו.

לאור נוסח התביעה, השתלשלות העניינים המפורטת בו, טענות המשיב והסעדים המבוקשים בגדרו, ניתן להגיע למסקנה ולפיה, כתב התביעה מגלה עילות תביעה אפשריות ויריבות למשיב כלפי המבקשת. אמנם על מנת להרים את הנטל הנדרש ולהוכיח את עילות התביעה כנגד המבקשת יצטרך המשיב לעמול קשה, אך אין מקום, לסלק את התביעה על הסף כנגד המבקשת מחמת העדר עילת תביעה והעדר יריבות.

אנו מצויים בשלב התחלתי ביותר; עדיין לא נוהלו הליכים מקדמיים עפ"י התקסד"א ולא ניתן להיות בטוחים כי אכן אין כל מערכת הסכמית (לרבות הסכמה בע"פ) בין המשיב למבקשת וכי המשיב לא יצליח להוכיח את טענותיו.

בשלב הנוכחי, לא ניתן לקבוע פוזיטיבית כי גם אם כל האמור בכתב התביעה יוכח, לא קיימת עילת תביעה אפשרית ויריבות ועל כן, אין מקום לסלק את התביעה על הסף בשלב המקדמי בו אנו מצויים.

ככל שיתברר בהמשך ניהול ההליך כי הנסיבות החדשות מצדיקות סילוק התביעה על הסף, ניתן יהיה להגיש בקשה חדשה בעניין.

במקרה דנן, אף לא אוכל להצדיק סילוקה של התובענה כנגד המבקשת, על סף, בטענה של שימוש לרעה בהליכי משפט והיות התובענה טורדנית וקנטרנית, בשלב הנוכחי, בטרם נשמעו עדויות בדבר הטענות העובדתיות שהועלו בכתב התביעה.

8.אשר על כן, הבקשה נדחית.

9.אינני עושה צו להוצאות.