דונל ואח' נ' גבריאל ארבוב ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך של 143,342 ₪, בגין סכומים שחייבים הנתבעים לתובעים בעיקר עבור השתתפות בהוצאות לבניית שלד, שנבנה על ידי התובעים לצורך הרחבת דירתם ואשר בפועל שימש מאוחר יותר גם לצורך הרחבת דירת הנתבעים.

רקע עובדתי

התובעים והנתבעים מתגוררים בכפר חב"ד. התובעים מתגוררים בדירה הנמצאת בקומה שנייה, ואילו הנתבעים מתגוררים בדירה הנמצאת בקומה הראשונה באותו בניין.

בשנת 2000 לערך, ביצעו התובעים תוספת בניה לצורך הרחבת דירתם. מאחר ודירתם של התובעים מצויה בקומה השנייה ואילו הדיירים שהתגוררו בזמנו בקומה הראשונה (גב' חסיה פריז), לא רצו להרחיב את דירתם, נאלצו התובעים לבנות בגפם ועל חשבונם, לא רק את תוספת הבניה בקומה השנייה המרחיבה את דירתם, אלא גם מטבע הדברים את כל חלקי הבניה הדרושים בקומה הראשונה, אשר חובה היה לבנותם כדי שאלה ישמשו תשתית ובסיס לתוספת הבניה בקומה השנייה.

בסמוך לאחר הבניה, ערכו התובעים הסכם עם הגב' פריז, שלפיו הצהירה האחרונה כי היא לא שילמה תמורה כלשהי לתובעים עבור תוספת הבניה וכי במידה והיא תרצה להשתמש בתוספת זו בדרך כלשהי, או שתרצה למכור את דירתה לאדם אחר, תשלם היא מראש את מלוא התמורה עבור תוספת הבניה לתובעים (ראה כתב ההתחייבות נספח א' לתצהיר העדות הראשית של התובע).

הגב' פריז נפטרה בשנת 2004. הנתבעים, אשר חזרו ארצה משליחות בחו"ל, שנה קודם לכן, החלו בשלהי שנת 2004 לנהל מו"מ לרכישת דירתה של הגב' פריז ז"ל. המו"מ נוהל עם מר בקרמן, אשר התגורר באותה עת בדירה יחד עם רעייתו, הגב' שרה טיכמן, היא בתה של הגב' פריז ז"ל. לפי מצגים שניתנו על ידי מר בקרמן לנתבעים, הגב' פריז ז"ל הורישה את הדירה אך ורק לשני בניה, ואלה ייפו את כוחו של מר בקרמן למכור את הדירה לכל מאן דבעי.

ביום 10.9.04 חתמו הנתבעים על הסכם מכר עם מר בקרמן לרכישת הדירה. ההסכם נערך ונחתם בלשכתו ותחת חסותו של כב' הרב מרדכי שמואל אשכנזי, רבה של כפר חב"ד.

ביום 3.5.05, ובסמוך לכניסת הנתבעים לדירתם, פנו התובעים אל הנתבעים במכתב (נספח ב' לתצהיר התובע) והודיעו להם כי עליהם לשלם לתובעים את חלקם עבור ההוצאות שהוצאו לבניית תוספת הבניה, וזאת מאחר והנתבעים כבר החלו להשתמש בתוספת זו כבשלהם (לצורך אחסון חפצים ותליית כביסה), הגם שטרם הרחיבו את דירתם על בסיס תוספת זו. כאן המקום להבהיר כי לצורך תמיכה בתוספת הבנייה שהרחיבה את דירתם, לא הסתפקו התובעים בבניית עמודים תומכים בלבד, אלא יצקו גם את הרצפה שאמורה לשמש בעתיד את הרחבת דירתם של הנתבעים, כולל בניית קירות בלוקים (עד מחצית הגובה) שיהוו בעתיד את הקירות החיצוניים של הדירה המורחבת של הנתבעים (הכל כמצולם בתמונות שצורפו כנספח ו' לכתב התביעה).

משלוח מכתב הדרישה של התובעים לא הועיל והצדדים לא הגיעו להסכמה בנושא. לפיכך, זומנה פגישה בלשכתו של הרב אשכנזי. במועד זה, 6.8.2005, חתמו התובעים והנתבעים יחד על מסמך שלפיו הודו הנתבעים כי הם מכירים בכך שתוספת הבניה נבנתה על ידי התובעים ואינה שייכת להם, וכי בבוא הזמן, אם ירצו להרחיב את דירתם, יצטרכו להגיע להסכמות עם התובעים בקשר לשימוש בתוספת ועוד הצהירו הנתבעים כי הם מוכנים לפצות את התובעים בבוא הזמן עבור כך (נספח ג' לתצהיר העדות של התובע).

למרות התחייבותם הנ"ל, הנתבעים לא שלמו לתובעים סכום כלשהו בגין תוספת הבנייה וחרף זאת, הגישו בקשה להיתר בניה להרחבת דירתם. בשלב זה, ומשהייתה חסרה חתימת התובעים שהייתה דרושה לצורך מתן ההיתר, זומנה פגישה בנוכחות יו"ר כפר חב"ד מר בנימין ליפשיץ, אשר כיהן בזמנו גם כסגן ראש המועצה אזורית עמק לוד וגם כחבר בוועדה המקומית לתכנון ובניה במועצה האזורית הנ"ל.

במעמד הפגישה, שנערכה ביום 18.2.08, אשר בו היו נוכחים כאמור התובעים, הנתבעים ומר ליפשיץ, נחתם הסכם נוסף שכותרתו "הסכם בנושא שימוש של משפחת ארבוב בשטח לתוספת בניה בקומת קרקע ביסודות ורצפה שבנה אוריאל דונל" (ראה נספח ד' לתצהיר התובע). לפי הסכם זה, סוכם כי שמאי שכבר נבחר על ידי הצדדים באותו מעמד, מר מרדכי בס, יעריך את השווי של אותם החלקים של תוספת הבניה אשר אמורים לשמש את הנתבעים לצורך הרחבת דירתם ואשר הוקמו על ידי התובעים והנתבעים ישלמו לתובעים שווי זה. עוד הוסכם כי הנתבעים יוכלו להתחיל את עבודות הבניה להרחבת דירתם לאחר גמר התשלום לתובעים לפי קביעת השמאי. בכל הנוגע לשימוש שעשו הנתבעים בתוספת הבניה עד לאותו מועד לצורך אחסון חפציהם, סוכם כי בכך יכריע הרב אשכנזי.

ביום 19.2.08, הוציא המהנדס בס חוות דעת שלפיה על הנתבעים לשלם לתובעים 89,092 ₪ (הסכום לפני מע"מ) וזאת בגין תוספת הבניה וכן לשלם להם סכומים נוספים בגין חלקם בעלויות נוספות שהיו דרושות לצורך הבניה, כגון תכנון, קידוח ודו"חות יועץ הקרקע.

הנתבעים לא שלמו לתובעים סכום כלשהו גם בשלב זה ומנגד ולאחר שקיבלו כבר את היתר הבניה, החלו להרחיב את דירתם על בסיס תוספת הבניה שכבר נבנתה על ידי התובעים. התובעים נזעקו בשלב זה ופנו להתערבות הרב אשכנזי. לאחר שפניותיו של הרב אשכנזי אל הנתבעים להסדיר את התשלום לא הועילו, אישר הרב לתובעים להגיש תביעה בכל ערכאה.

בהתאם לכך, הגישו התובעים את תביעתם דנא ביום 26.6.08, במסגרתה תובעים הם מאת הנתבעים, 109,542 ₪ בגין העלויות הנזכרות בחוות דעתו של מר בס, 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש וכן 28,800 ₪ בגין דמי שימוש ראויים לשנים 2008-2005 בגין השימוש שעשו הנתבעים בתוספת הבניה בטרם הרחיבו את דירתם ובסך הכל 143,342 ₪.

הנתבעים טוענים, בין היתר, כי בעת שרכשו את הדירה ממר בקרמן, לא נאמר להם כי ישנה דרישה לתוספת תשלום עבור תוספת הבניה ואף לא נאמר כי תוספת זו אינה נכללת בדירה הנרכשת על ידם ואף להיפך, הדירה נחזתה ככוללת את תוספת הבניה וגם המחיר ששולם על ידם שיקף באותה עת מחיר של דירת 5 חדרים ולא דירה בת 3 חדרים, כפי שהייתה הדירה שנרכשה על ידם ללא תוספת הבניה. כמו כן, טוענים הנתבעים כי הם החלו לעשות שימוש בתוספת הבניה בעיקר לצורך אחסון וזאת עוד בטרם הרחבת דירתם, וזאת לאחר ששלמו למר בקרמן את מלוא התמורה עבור הדירה, כולל עבור התוספת.

הנתבעים אינם מתכחשים למרבית העובדות הנוגעות להסכמות שהם נתנו ביחס לתשלום עבור תוספת הבניה לתובעים, אולם טוענים כי עשו כן בתמימות ותוך הסתמכות על דבריו של מר בקרמן, לפיהם כך נהוג בכפר חב"ד וכן על רקע ההנחיות של הרב אשכנזי וגם בשל הלחץ בו הם היו נתונים לקבלת היתר הבניה להרחבת דירתם.

זאת ועוד, טוענים הנתבעים כי רק לאחר הגשת התביעה, נודע להם על התחייבותה של הגב' פריז ז"ל לשלם לתובעים מראש עבור תוספת הבניה בטרם מכירת הדירה על ידה. בהתאם לכך, טוענים הנתבעים, כי כל הסכמה שניתנה על ידם לתשלום עבור תוספת הבניה ניתנה מתוך טעות ו/או הטעייה ותוך הסתמכות על מצגי השווא שהוצגו בפניהם על ידי התובעים, ו/או על ידי מר בקרמן, וכי כל הסכמה כזו נגועה בכפייה או באילוץ, או לחץ בלתי חוקי.

דיון

טעות/הטעיה-התחייבות הגב' פריז ז"ל