דונטי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 16/6/13 נשמעו טענות הצדדים ביחס לבקשת הנתבע למחוק את התביעה בלא צו להוצאות. לאחר שדנו בטענות הצדדים הגענו לכלל דעה כי דין בקשתו של הנתבע להתקבל.

ביום 4/9/11 התובעת הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה.

ביום 14/9/11 נשלח לתובעת מכתב בו צויין כי לשם בירור תביעתה עליה להמציא לנתבע הסכם גירושין, וכן פירוט ביחס לחשבון בנק 547859 בבנק הבינלאומי.

משלא התקבלו מסמכים, ביום 5/10/11 וביום 11/11/11 נשלחו לתובעת מכתבי תזכורת בעניין, וביום 21/11/11 נשלח לתובעת מכתב דחיה מחמת – אי שיתוף פעולה. בשולי המכתב הודעה שאם תגיש את המסמכים בתוך 60 יום תבדק התביעה מחדש, וככל שיחלפו 60 ימים יהיה עליה להגיש תביעה חוזרת.

לאחר קבלת המכתב, ביום 8/12/11 המציאה התובעת לנתבע אישור של בנק לאומי שלפיו חשבון שהיה לתובעת בסניף שדרות בנימין בנתניה – נסגר. לטענתה טעתה לחשוב שזהו החשבון שהתבקש, וכן לא המציאה לנתבע העתק מהסכם גירושין או כל מסמך אחר ביחס לגירושיה.

רק ביום 1/5/12, באיחור של מספר חודשים, המציאה התובעת למל"ל העתק מתעודת גירושים וכן אישור של הבנק הבינלאומי שלפיו חשבון 547859 נסגר בשנת 2005.

במקביל להמצאת המסמכים למל"ל, ביום 5/6/12, התובעת פנתה לבית הדין כשהיא מבקשת להשיג על החלטת המל"ל מיום 21/11/11 וטוענת כי מסמכי הגירושין שבידיה כמו גם אישור על סגירת החשבון הומצאו למל"ל, גם אם באיחור.

מסיבות שלא הובררו, הגם שהתובעת מיוצגת על ידי עו"ד, עד למועד זה, במשך למעלה משנה, היא נמנעה מלהגיש תביעה חדשה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה, באופן שיאפשר לנתבע לברר את העובדות הצריכות לעניין, ותחת זאת המשיכה לנהל את עניינה בבית הדין.

מכל מקום, ביום 18/4/13 הגישה התובעת את תצהירה לבית הדין, במסגרת תצהירה טענה כי התגרשה מבעלה ביום 18/7/10, והיא מתגוררת בשכירות בלא תשלום אצל מר ריימונד דונטי, אותו הכירה טרם גירושיה. לטענתה מתוך כבוד היא שינתה את שם משפחתה ואימצה את שמו של מר דונטי וזאת על אף שלא מתקיים בין השניים קשר זוגי. טענותיה של התובעת נתמכות גם בתצהיר של מר דונטי.

ב"כ הנתבע הודיעה לבית הדין ביום 13/6/13 כי לאחר בחינה מחודשת של התביעה, ובשים לב למסמכים שהומצאו, הגם שבאיחור, במכלול נסיבות העניין עמדת הנתבע היא כי יהיה נכון להחזיר את עניינה של התובעת לשם בחינת עמידתה של התובעת בתנאי הזכאות לגופו של עניין. לנוכח האמור, בשים לב לכך שעילת התביעה המקורית (אי שיתוף פעולה) איננה עוד רלוונטית, ביקש הנתבע כי התובענה תמחק, תוך שהוברר כי ככל שהתביעה תדחה לגופה תשמר לתובעת הזכות לפנות לבית הדין בעניין.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 16/6/13 הודיע ב"כ התובעת כי הוא מתנגד למחיקת התביעה ומבקש כי ההליך ישאר תלוי ועומד על מנת לזרז את הבדיקה בעניינה של התובעת.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל דעה כי דין התובענה שבפנינו להמחק.

העילה שבגינה נדחתה התביעה מלכתחילה (אי שיתוף פעולה), ובגינה והוגש ההליך דנן, היתה יפה לשעתה, ואולם היא איננה רלוונטית עוד, לנוכח הודעתו של הנתבע כי הוא נכון לבחון את התביעה לגופה על אף השיהוי בהגשת המסמכים.

לאחר שהתובעת המציאה את המסמכים שהתבקשה להמציא, מן הראוי לאפשר לנתבע להשלים את בדיקתו באופן שככל שתביעתה של התובעת תדחה לגופה, שמרה לתובעת הזכות לשוב ולפנות לבית הדין בתביעה חדשה.

ערים אנו לטענות ב"כ התובעת לעניין התמשכות ההליך והפגיעה ביכולת הקיום של התובעת, ואולם בעניין זה נדמה כי היה בידי התובעת להגיש תביעה חדשה, שהייתה מתבררת בזמן אמת כבר בחודש מאי 2011, וככל שהתובעת הייתה נמצאת זכאית לגמלה – היא הייתה נהנית ממנה מאז ועד היום, (מבלי שתגרע זכותה של התובעת לברר התביעה דנן ביחס לעבר). התובעת נמנעה מלעשות כן, על אף שהייתה מיוצגת על ידי עו"ד וזאת מטעמים שלא הובררו בפנינו.

לנוכח כל האמור לעיל, החלטנו למחוק את התובענה.

במכלול נסיבות העניין לא מצאנו לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ג, (17 יוני 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר מנחם ירקוני