דומיקאר בע"מ נ' פנחס ואח'

פסק דין

1.התובעת היא חברה להשכרת רכבים ואחד הרכבים שבבעלותה (להלן – רכב 1) ניזוק לטענתה במהלך תאונת דרכים (להלן – התאונה) שאירעה בין רכב 1 לבין רכב שנמצא בבעלותו של הנתבע 1 (להלן רכב 2). הנתבעת 2 היא המבטחת של רכב 2. מכאן התביעה.

2.מטעם התובעת העיד הנהג של רכב 1 ואשר לטענתו בעת שנסע בחניון של קניון המצוי בכפר דיר אל אסד, רכב 2 חנה בצד ימין והחל בנסיעה לאחור ופגע בחלקו האחורי בדלת ובכנף שמצידו הימני אחורי של רכב 1. התובעת הגישה א טופס ההודעה על התאונה (ת/2) וכן את תמונות רכב התובעת (ת/1).

3.מטעם הנתבעים העיד מי שהחזיק ברכב 2 מטעם הנתבע 1 במועד התאונה ואשר לטענתו החנה את רכבו בתוך החניון של קניון דיר אל אסד. בעת שחזר לעבר הרכב ראה מספר בחורים צעירים שביקשו ממנו את פרטיו ואת פרטי רכב 2. לטענת הנהג של רכב 2 לא ראה את אופן התרחשות התאונה כלל.

4.דין התביעה להתקבל. הנני קובע כי האחריות לגרם התאונה רובצת באופן מלא על נהג רכב 2. להלן נימוקי :

גרסתו של התובע לאופן התרחשות התאונה מתיישבת היטב עם מיקום הנזק ברכב 1. גרסה זו מובילה למסקנה שנהג רכב 2 התרשל במהלך נסיעתו לאחור.

נהג רכב 1 טען בבית המשפט כי לא ראה כלל את אופן קרות התאונה (פרוט' עמ' 4 ש' 11 – 15). לעומת זאת בסעיף 10 לכתב ההגנה נאמרו הדברים הבאים :

"הנתבעים ידגישו ויטענו כי אירוע התאונה התרחש בעת שנהג רכב הנתבעים כלל לא נכח ברכב הנתבעים אלא צפה בכול המתרחש מהצד".

הווה אומר, לפי כתב ההגנה נהג רכב 2 היה עד לאירוע התאונה בהיותו מחוץ לרכב 2, דבר שעומד בניגוד גמור לדבריו בבית המשפט. יתר על כן, בהודעה על התאונה שמסר נהג רכב 2 לנתבעת 2 נאמר כדלקמן :

"רכב חונה (ללא נהג) רכב צד ג' שנסע פגע ברכב בחלקו האחורי. הייתי מחוץ לרכב ורצתי לראות באם נגרמו נזקים לרכב, צד ג' טען שיתקן לבד את רכבו. לי לא נגרמו נזקים."

בטופס ההודעה לא נאמר שנהג רכב 2 לא היה במקום ולא ראה את התאונה. נהפוך הוא מהדברים הנ"ל ניתן להסיק כי אכן ראה את אופן גרם התאונה.

ג.הדיווח לנתבעת 2 על ידי נהג רכב 2 לגבי עצם קרות התאונה נעשה רק ביום 22.12.2008, היינו לאחר חלוף למעלה משבעה ממועד קרות התאונה. השיהוי בדיווח על קיומה של התאונה פועל לרעת נהג רכב 2 ולטובת נהג רכב 1.

5.בחוות דעת שמאי נאמר כי דרושים 3 ימי השבתה לתיקון רכב 1. במכתב הדרישה מיום 27.7.2008 מהתובעת לנתבעת 2 נאמר שהיה מדובר ב- 4 ימי השבתה. בכל מקרה לא הוצגה בפני ראיה כלשהי המוכיחה כי עלותו של יום השבתה של רכב 1 הוא 300 ₪. לפיכך, ראש הנזק בגין ימי ההשבתה של הרכב לצורך תיקונו נדחה.

6.לפיכך, הנתבעים ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים :

א.5,357 ₪ בגין ערך הנזק לפי חוות דעת שמאי בצירוף הפרשי הצמדה מיום 22.7.2008, מועד עריכת חוות הדעת, ועד למועד התשלום בפועל.

ב.400 ₪ עבור דמי שמאות בצירוף הפרשי הצמדה מיום 22.7.2008, מועד עריכת חוות הדעת, ועד למועד התשלום בפועל;

347 ₪ אגרת בית משפט ;

400 ₪ עבור שכר העד מטעם התובעת;

1,200 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין.

זכות ערעור תוך 45 ימים.