דומיקאר בע"מ נ' פאיס ואח'

פסק דין

לפניי תובענה כספית על סכום של 40,597 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 20/1/08. שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים.

עדותה של התובעת היתה כי לאחר נסעה ברכבה בנתיב השמאלי של הכביש פנתה שמאלה ולפתע פגע בה רכב מאחור תוך שהיא מבצע עקיפה בחוסר זהירות ופוגע בה. מנגד, שמעתי את עדותו של הנתבע שציין שנסע בנתיב השמאלי מבין 3 נתיבים, בנתיב המרכזי נסע רכב התובעת ולפתע וללא התראה סטה מנתיבו שמאלה תוך שהוא מבקש להיכנס לחניון שהיה במקום.

עיינתי בתמונות הנזקים שנגרמו לרכבים וכן בתמונה של מקום האירוע שצורפה על ידי הנתבע. עיינתי גם בהודעות הנהגים שהוגשו בסמוך לאירוע.

ראשית אציין שהכביש המדובר והסטייה שמאלה לחניון אליו ביקשה לפנות התובעת פנייה מסוכנת וצריכה להיעשות באופן זהיר. אציין שהתמונה של מקום האירוע שצורפה על ידי הנתבעת לא ברור מתי בדיוק צולמה והאם המיקום של הרכבים לאחר התאונה היה לאחר שהוזזו הרכבים אם לאו. אציין יחד עם זאת, שהתובעת ציינה בעדותה, מבלי שראתה את התמונה שלא הוצגה לה, כי מיקום הרכבים היה בדיוק כפי שמופיע בתמונה וכי נהג הנתבע ציין שהתמונה צולמה אחרי שהרכבים הוזזו.

מכל מקום אינני קובע ממצא עובדתי לגבי התמונה הספציפית שהוגשה.

יש לבחון אם כן איך התרחשה התאונה ואחריותו של מי היא. על פי התמונות של רכב התובעת, הרי הפגיעה היתה בחלק אחורי שמאלי של הרכב. משמע, ניתן לראות שהמדובר בפגיעה לאחר שרכב התובע כבר נמצא בחלקו הקדמי בתוך החניון. לולא היה בחניון אלא היה במעבר של סטייה שמאלה הרי הפגיעה היתה צריכה להיות לא פגיעה כפי שהיא נראית כאן אלא פגיעה לאורך הרכב. אני מקבל כאמינה את גרסתה של התובעת לפיה היא כבר היתה בכניסה לחניון.

נשאלת השאלה האם נסעה התובעת בנתיב השמאלי אם לאו. הרי טוענת התובעת כי נסעה בנתיב השמאלי מאחר וידעה שהיא מתכוונת לפנות לחניון שמאלה.

במהלך עדותו של הנתבע, שהיתה מבולבלת ושלא היתה קוהרנטית תוך שהוא סותר את עצמו תוך כדי עדות ומשפר עמדות תוך כדי שאלות. גרסתו עובדתית השתנתה תוך כדי דיון. בתחילת הדרך ציין שנסע אחרי התובעת. אולם בציור שצירף להודעתו היא נסעה במקביל אליו לפניו. משנשאל על כך שינה גרסתו וציין שנסע במקביל אליה אולם היא לפניו. בהודעתו שנתן מיד בסמוך לתאונה ציין שנסע במסלול האמצעי אחרי רכב המזדה, משמע אין ספק ואני קובע כעובדה שנהג הנתבע נסע אחרי רכב התובעת. בשלב מסויים, וככל הנראה בשלב ספונטאני, החלו שני הצדדים לסטות: התובעת החלה לסטות שמאלה על מנת להיכנס לחניון והנתבע על מנת לסטות ולעבור למסלול השמאלי.

המרחק בין הרכבים היה קטן עד מאוד, בעדותו בפני בית המשפט ציין מרחק של 50-60 מטרים, מובן שאם הדבר היה נכון היה הדבר מאפשר בלימה של ממש ומניעה של הפגיעה. אולם, כאמור, אינני מקבל את עדותו גם לעניין זה של הנתבע ואני מעדיף את הדברים שכתב מיד לאחר התאונה בה ציין שהמרחק בינו לבין רכב התובעת היה בין 3-5 מטרים. דבר זה אף מלמד כיצד נגרם נזק כה כבד לרכב המזדה.

בתמונות הנזק של רכב הנתבע ניתן ללמוד שמדובר שהיתה קיימת פגיעה בצידו הימני קדמי של הרכב. זו הנקודה שפגעה ברכב התובעת. דבר זה גם מתיישב עם גרסתה של נהגת התובעת. יחד עם זאת, במהלך הדיון, התעוררה השאלה על ידי הנתבעים כיצד הדבר מתיישב עם הפגיעה בחלקו הימני צידי של רכב הנתבע. לא הובאו בפניי כל ראיות כי המדובר בפגיעה שנובעת כתוצאה מהתאונה הספציפית, לא הובאו בפניי כל ראיות שהרכב הנתבע לא ניזוק בחלק זה עוד בטרם התאונה, ולמעשה, ממילא קבענו כעובדה שהפגיעה של רכב הנתבעת היה בחלקו הקדמי ימני לחלקו האחורי של רכב התובעת כך שאינני סבור שלצורך הדיון כאן יש מקום לבחון ולדון בשאלה זו.

בטרם אשלים את פסק הדין, אציין שאני מקבל כעובדה כי השרטוט שצורף להודעת נהגת התובעת אינו שרטוט שציירה הנהגת בעצמה.

יחד עם זאת וכפי שציינתי, הכניסה לחניון, כפי שהוצגה בתמונה שלפניי, נראית מסוכנת והיה על התובעת לבצע פנייה באופן זהיר. בנסיבות כאלה נראה שקיימת לה אחריות תורמת של 20%. בנסיבות אלה אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סכום של 29,500 ₪ בצירוף הצמדה מיום 20/10/08. כמו כן, אני מחייב בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"א, 15/09/2010 במעמד הנוכחים.

עודד מאור, שופט

הוקלד על ידי: סלימה חימל התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: