החלטה
התובעת הגישה כנגד הנתבע וכנגד נתבע נוסף, מר ג'אבר עבד אלכרים (להלן: "ג'אבר"), תביעה על סכום קצוב בסך של 6,628.72 ₪ בגין שרותי השכרת רכב שסיפקה התובעת לג'אבר והתחייבות שנטל הנתבע על עצמו, לשלם את הסכומים בגין השכרת הרכב.
כעולה מכתב התביעה, ג'אבר התקשר עם התובעת בחודש ספטמבר 2009 להשכרת רכב. הנתבע התחייב, באמצעות מתן פרטי כרטיס אשראי וחתימה על טופס הצהרה והתחייבות, לשלם את כל הסכומים שהתובעת תחייב בגין השכרת הרכב לג'אבר.
הנתבע הגיש התנגדותו לתביעה. במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות, טען הנתבע כי לא חתם על טופס הצהרה והתחייבות אשר צורף לכתב התביעה ולא התקשר עם התובעת להשכרת רכב. לגרסתו, הוא ערך הכרות עם ג'אבר עת זה ביצע עבודות מסגרות בבית אמו. תמורת העבודה היה על הנתבע לשלם לג'אבר סך של 5,000 ₪ בתשלום דחוי. ג'אבר ביקש מהנתבע תשלום במזומן בסך של 1,000 ₪, מאחר ומדובר בתקופת חג של גאבר והוא ביקש להשכיר רכב לשבוע ימים. תחת תשלום במזומן, הסכים הנתבע, כך לגרסתו, לשלם באמצעות כרטיס האשראי שברשותו, עבור שבוע של השכרת רכב עבור ג'אבר מהתובעת. יתרת התמורה עבור העבודה שולמה בשיקים.
הנתבע הצהיר כי חויב בכרטיס האשראי ביום 19/10/09 בסכומים של 4753.01 ₪ ו- 157.94 ש"ח וביום 17/11/09 בסכומים של 3,105.57 ₪ ו- 117.98 ₪ וביום 16/12/09 בסכום של 6,000 ₪ וביום 21/12/09 בסכום של 125.75 ₪. פנייתו לחברת האשראי כי שווי העסקה עם התובעת עמד על סך 900 ₪ בלבד, נענתה בתשובה של חבת האשראי, שמאחר ומסר את פרטי כרטיס האשראי לתובעת, היא מסיימת את הבירור לטובת התובעת. בתגובה, כך בתצהירו של הנתבע, הוא ביטל את כרטיס האשראי.
הנתבע טען בהתנגדות, כי הוא מגיש תביעה כנגד התובעת על סך 17,261.25 ₪ בשל התשלומים שגבתה התובעת באמצעות כרטיס האשראי.
בהתאם לסעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תועבר התנגדות לביצוע תביעה לבית משפט ודינה כדין בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר. ההלכה הפסוקה היא, שיש לתת למבקש רשות להתגונן אם הראה כי יש לו הגנה אפשרית ולו קלושה.
מהמסמכים שהוגשו לתיק, עולה כי הנתבע הגיש כנגד התובעת תביעה קטנה בבית משפט לתביעות קטנות ברמלה. תביעה שנמחקה בשל אי תשלום אגרה.
במהלך החקירה הנגדית של הנתבע, אישר הנתבע, כי העביר לידי התובעת את פרטי כרטיס האשראי לחיוב, עבור רכב ששכר ג'אבר מהתובעת בסכום של 900 ₪ בלבד.
עוד התברר בחקירה הנגדית שהנתבע, משפטן בהשכלתו, נשאל מדוע לא עיגן את סכום החיוב בסך של 900 ₪ במסמך השיב: "900 ₪ אני חתמתי על מסמך אצל המשיבה. אני אבדוק אם יש לי את המסמך הזה בבית." בהמשך העיד כי טרם איתר את המסמך.
הנתבע עמד על טענתו בחקירה הנגדית כי לא חתם על מסמך ההתחייבות והצהרה.
המבקש אינו כופר בהתקשרות, שערך עם התובעת, לביצוע תשלום עבור רכב ששכר ג'אבר מהתובעת, אך טוען כי התשלום הוגבל לסך של 900 ₪ בלבד, ללא שיש לטענה גיבוי ראייתי כלשהו. למען השלמת התמונה יאמר כי לאחר בירור שערכה חברת האשראי, כך לפי תצהירו של הנתבע, נמצא כי בירור זה של חברת האשראי העלה, כי החיובים שבוצעו לטובת התובעת, בוצעו על פי נוהלי וכללי חברת האשראי.
הנתבע לא חזר בו בחקירה, מטענתו, כי לא חתם על כתב ההתחייבות וההצהרה. אך בהינתן הנסיבות שלפני, ולאור האמור לעיל, אני מוצאת כי יש לקבל את ההתנגדות, בתנאי שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט סכום כספי בסך של 2,500 ₪ בתוך 30 ימים מהיום.
יופקד הסכום האמור במועד, יעבור ההליך לפסים של סדר דין מהיר, הצדדים ישלימו מסמכים בהתאם להוראות פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ותצהירו של הנתבע יהווה כתב הגנה בתיק.
לא יופקד הסכום האמור במועד, תדחה ההתנגדות של הנתבע, וההליכים בתיק ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.
הוצאות ההליך דנן בסך של 1,500 ₪ יבואו בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ב תשרי תשע"ד, 26 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.